ומ"ש עוד כת"ר לתרץ שתי תשובות הרא"ש שהתשובה שכתב בה דבשכירות אית ביה דינא דב"מ הוא מפני שהחצר אינה של שום אחד מהם כו' עד אינו נעשה בן המצר אין טעם לתשובה השנית שכתב בה דבשכירות ליכא דינא דב"מ דכיון דשכירות ליומיה ממכר הוא אע"פי שאין גוף הקרקע קנוי לו מה בכך היינו שכירות ואית ביה דין המצר כמ"ש בתשובה האחרת אלא אי איתמר הכי אתמר כמו שכתבתיה בחבורי ליישב שתי התשובות הנז' נראה שיש לחלק ביניהם שמ"ש בכלל צ"ב הוא מפני שזה שוכר וזה שוכר וכיון דשכירות ליומיה ממכר הוי אית ביה דינא דבר מצרא אבל בכלל צ"ז זה שוכר וזה בעל קרקע ואף על גב דשכירות ליומיה ממכר הוי אין כחו גדול כמו מי שהוא בעל הקרקע הילכך אין השוכר יכול לעכב על בעל הקרקע מלמכור למי שירצה ומה שסיים וכתב ואין בו דינא דבר מצרא לא קאי אלא ארישא דארעא דחד ובתי דחד דוקא וכדפרישית ע"כ ואפשר שלזה נתכוון כ"ת אף על פי שאינו מבואר בדבריך וגם כי בזה אין צורך למ"ש נ"י בפרק הזהב:
אבקת רוכל · חלק קי״ט סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.