ועוד יש לדון בזה דאפילו הוי אפשר למיסק אדעת' דהרמב"ם סבר דאפילו היכא דליכא למימר אריא אברחאי ממצרך ליכא דינא דבר מצרא בזבן מגוי הכא אפילו אין לו לראובן אלא אותו מאגאזין ששכר מהגוי שייך למימר אריא אברחאי ממצרך שהרי הגוי היה שכן למאגאזין ששכר ראובן מהגוי והיה אפשר לגוי להזיקו ועוד שבמאגאזין השכיר בידו מהגוי היה יכול להעליל עליו בשכירותו ועתה שקנה שמעון מהגוי הבית שבכללו המאגאזין אברח אריא מעילויה ולא דמי לדרב מארי אע"פי שרב מארי היה דר בבית כמ"ש התוס' דהתם שאני שלא היה לגוי בית סמוך לבית זה שהיה ממושכן לרב מארי וקנה רבא גם אותו הבית כדי שנאמר שבקניית רבא אותו בית אברח אריא מהבית הממושכן לרב מארי כמו שהוא בנ"ד וא"ת אכתי אברח אריא מהבית הממושכן לרב מארי כשם שאתה אומר בנ"ד דאברח אריא מהמאגאזין המושכר לראובן י"ל דשאני התם שכשהיה הבית ממושכן לרב מארי היה מרויח שהיה דר בו בחנם מפני רבית המעות וכשקנאו רבא הפסידו השכירות וא"כ היאך יאמר לו אריא אברחאי ממצרך דמצי אמר ליה מארי שקיל טיבותך ושדיא אחיזרי דאדרבא אפסדתן אגב ביתא ובההוא אריא הוה ניחא לי דמקיימנא ביה מהאוכל יצא מאכל והשכר היה ודאי וההיזק ספק אבל בנ"ד כשם שפורע שכירות לישראל היה פורע לגוי ושפיר מצי אמר ליה אריה אברחאי ממצרך:
אבקת רוכל · חלק קי״ט סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.