אבקת רוכל · חלק קט״ז סימן ג׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה ראינו דברי האדון בתשובתו הרמתה מיוסדים על אדני פז גזר אומר בה דאין להם לקבור שם זולתי תשעה קברות הזקן וארבעה בנים להם כל אחד בן אחד משום דקי"ל יד בעל השטר על התחתונה ואני שמעתי ולא אבין ואשתומם על המראה מאחר שהמוכרים הזכירו בכלל טענותיהם לדור שלישי יש להם אך לא דור רביעי הרי בזה הודו בפי' דברי השטר וידו על העליונה והטענות כולם כתובים ביד האדון בתשובת החכם השלם כמוהר"ר משה ברוך נר"ו והחכם השלם כהר"ר חיים חבר נר"ו לא ידעתי מהיכן מצא האדון להם מקום לפתוח בפניהם פתח שסגרוהו עליהם והודו בכך והודאותם ודאי מסלקת הספק בהבנת השטר וכמאה עדים תחשבי מלבד זה גם בזמן שנכתב השטר ההוא היה לקצתם שנים ושלש בנים ולא ייחדו אחד מהם בשם לכל אחד כאשר ייחדו בשמות בני הזקן כולם אלא ודאי דעתם בזה גם על אשר יולדו להם אח"כ דאי לא תימא הכי מאן מפיס ולשון בני אדם הוה הוא ובניו ובני בניו רבים משמע: גם אחר שנעשה מעשה לפני בעל הדבר זה כמה שנים ולא מיחו מה מקום עתה לספק על לשון השט' בהבנתו לשנאמר בו יד בעל השטר על התחתונה גם לדון בלשון בני אדם בענין השטרות במקצת לשונות אין אנחנו נוהגים כן דהא חילוק דדינרי או דינרין על כסף או זהב לא נהגינן לדון ביה וכמ"ש קצת הפוסקים ז"ל ובנ"ד ליכא יתומים קטנים דנטעון ליהו כל מאי דמצי טעין אבוהון שהרי רוב המוכרים בנ"ד קיימים והודו במכירתם לכל דור שני ושלישי ומה מקום לספק עוד והרי לשון טענתם בכך הוא מבואר וז"ל עוד הם טוענים ק"ק ספרדים שאפילו תמצא לומר שהשטר הוא מקויים אינו כתוב בשטר כי אם שלשה דורות אמנם ארבע דורות לא שכ"כ הזקן ובניו ובני בניו והמוכרי' ג"כ היו בכלל הטועני' ובמעמדם ושתיקתם הזה היא כהודא' והמוכרי' כעת הם מצויים הר' אברהם סאלמא והר' יצחק עופיר והר' כלב פינטו והר' גדליא צמח והר' אשר דניאל והר' שלמה טאפיירו וכלם פקחים ואין מקום אפילו לפתוח להם פתח כמלא פי נקב מחט סדקית משום פתח פיך לאלם והאדון פתח להם פתח כפתחו של אולם אחר שבפיהם הם סגרוהו בפניהם: ואיברא כל הנהו עובדי בפרק גט פשוט דשמעי' מנייהו דיד בעל השטר על העליונה ובכל זאת חסנו על כבוד האדון יותר מכבודינו החיוב מוטל עלינו ואף אם מתו אחר פסקים אלו במגפה מבני דור שני מהמשפחה ההיא לא נקברו שם לסבת תשובת האדון עד נעמוד עליה על נכון ואפשר שגם האדון לא אמרה למעשה אלא לסתור כל חלקי הפסק ההוא אשר נשתלח מפה ליד האדון לא לדון עפ"י הטענות שנכתבו בו כי ידענו רוחב לב האדון מני ים סיני ועוקר הרים לכן אבי ראה גם ראה להעמידני על נכון עפ"י התורה בנ"ד לסלק מעלינו תלונות טענות ספקותינו כאמור ולא תבולע נחלת המתים הקדושים אשר בארץ המה להרחיק מעליה' בני משפחתם ולדחותם מנחלתם והאמת יורה דרכו ויתן עוז למלכו ומי שחותמו ושמו אמת בתורת אמת ינחנו בדרך אמת והאדון יתענג על רוב שלום שלום הוא ושלמה משנתו ושלום אתו וימחול האדון על הטורח כי תורה היא וללמוד אני צריך ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד והיה זה שלום שהטיל שלום בין התלמידים נאם הצעיר בעיר העומד על מצפה מצפה תשובת האדון הרמתה להתנהג על פיה ולבטל דעתי מפני דעת האדון בהורא' האמת בעמדי על הדין הדובר עד הלום בגזרת ספיר ויהלו' ומדבר שקר עדיו לבלום ובאהבה דבק מאח הצעיר יוסף בלא"א אברהם ן' צייאת נב"ת:
נחלת הכלל · Leipzig, 1859

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.