ונשאלתי ע"ז והנני משיב מה שיורוני מן השמים שהתנאי שהתנו שאם יצטרך הממשכן לדור עם ביתו ידור בחצר הנז' באיזה בית שירצה כו' לא דמי לחכירי נרשאי דהתם היה נשאר המוכר בתוך השדה מיד ומנכרא מילתא ששכר מעותיו הוא נוטל אבל הכא שמשכן לו סתם אלא שהתנה שאם יבא עם ביתו לדור במקום ההוא כו' דהשתא מיהא אינו דר בו ואפשר שלעולם לא ידור בו ולא יבא עם ביתו לדור במקום ההוא כו' ואף אם יבא איפשר שיזדמן לו בית אחר ולא יצטרך לזה ועוד דההיא דחכירי נרשאי היה נעשה לתועלת בעל המעות כדי שתיטול שכר מעותיו ומחזי כרב' אבל בנ"ד לא לתועלת בעל המעות נעשה דאדרב' צער הוא לו שאם יש לו שוכר יצטרך להוציאו כשיבא זה ואילו אחר שני חדשים או שלש ילך לו ולא ימצא שוכרים ובענין חכירי נרשאי דעת הרמב"ם בפ"ה שאינה אלא הערמ' רבית וכתב הר' בר ששת בסי' י' שכן הסכימו כל האחרונים ויש בהם מי שאמר דמשכנתא דסורא הוא שכירות ויכול להחכיר ללוה עצמו ושרי אפילו לכתחילה עכ"ל ואפי' לדברי האוסרים נראה לי דבר פשוט שאם אחר חכרו מהמלוה יכול לוה לחוכרו ממנו כיון שהיא משכנתא דסורא ובנ"ד כבר נראה מלשון השטר שהמלוה ישכרנה לאחרים ואח"כ אם יצטרך הלוה יקחנה והרי זה דומה לזה כ"ש דנראה מדבריו שרוב האחרונים מסכימים להתיר חכירי נרשאי במשכנתא דסורא וכ"ש שאין אנו צריכים לכך בנדון זה מהטעמים הנזכרים:
אבקת רוכל · חלק קי״ב סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.