ה מעשה בא' שמשכן חצרו והבתים שבו במשכנתא דסורא וכתו' בשטר שהתנה ביניה' ארבע שנים לא יהא רשות לשום אחד מהם לכוף חבירו לבטל משכנתא אבל בסוף ארבעה שנים יהא רשות ללוה לסלק למלוה וכן יהא רשות למלוה לתבוע מעותיו מהלוה ויתחייב הלוה לפרוע לו מעותיו עוד התנו ביניהם שיתקן המלוה בחצר אם הוא דבר הכרחי ויהא נוסף על דמי המשכנתא לשלם הלוה עוד התנו ביניהם שאם יצטרך הממשכן לבא לדור עם ביתו במקום ההוא ידור בחצר הנז' באיזה בית שירצה ויפרע השכירות למלוה כמו שפורעים אחרים ואם יהיו אחרים דרים בבית שירצה הממשכן לדור בו יצטרך המלוה להוציאם כדי שידור בו הממשכן ויקבל ממנו השכירות כפי מה שיהיה לוקח מאותם שוכרים וטען הטוען ששטר זה עשוי באיסור משני טעמים האחד מפני התנאי שהתנו שאם יצטרך הממשכן לבוא לדור עם ביתו במקום ההוא ידור בחצר הנז' באיזה בית שירצה כו' והרי זה בחכירי נרשאי דאסיקנא דאסור השני מפני התנאי שהתנו שבסוף ד' שנים יהא רשות למלוה לתבוע מעותיו מהלוה ויתחיי' הלוה לפרוע מעותיו דלפי מה שכתבו מגיד משנה בפ"ו מהלכות מלוה ולוה ונ"י בשם הרשב"א דמשכנת' דסורא צריך שהמלוה לא יכול לכוף ללוה לפורעו ועפי"ז הורה חכם אחד בנדון זה שהמשכנתא קיימת דמשכנתא דסורא והתנאי בטל ואין המלוה יכול לתבוע מעותיו כלל:
אבקת רוכל · חלק קי״ב סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.