ועוד אני אומר דאפילו לא היו עדים לבעל הבית שהיה אביו נכנס ויוצא דרך אותו הפתח כיון דקי"ל דכל שלא נפרצו פצימיו הרי הוא כפתוח פותח בכל עת שירצה ומשתמש בפתח ולא היה לנו לומר שמא התוגר בעל הבית לא השכי' לו לתשמיש פתח זה דמכיון דהשכיר התוגר תחלה הבית לאביו של זה ואחר כך השכיר החצר ליהודי שמכר חזקת החצר פשיטא דכיון שזכה בעל הבית בפתח הפתוח לחצר שוב אין בעל החצר יכול לסלקו ממנה ואע"ג דגרסינן בפרק המוכר את הבית אתמר שני בתים זה לפנים מזה שניהם במכר שניהם במתנה אין להם דרך זה על זה והאי עובדא דידן להא דמייא כבר כתב מגיד משנה בפ' כ"ה מהלכות מכירה וגם רבינו ירוח' בשם הרב ן' מיגא"ש דדוקא כשהוא מקנה שני הבתים כאחד הא אם מכר הפנימי ואח"כ מכר החיצון שתכף שקנה הפנימי זכה בדרך דהא קי"ל כרבי עקיבא דקונה בור ודות יש לו דרך ושוב אין זכותו מסתלק וכתבו בעל חה"מ בסי' רי"ד וכן נראה מדברי רשב"ם שכתב וז"ל שניהם במכר שמכרן ביחד לשני בני אדם או שניהם ביחד במתנה לשני בני אדם אין לו דרך לפנימי על החיצון דכי היכי דלפנימי זבין ויהב בעין יפה לחיצון נמי יהב וזבין עכ"ל משמע דהיכא דמכר פנימי ברישא זכה מיד פנימי בדרך ושוב אין זכותו מסתלק:
אבקת רוכל · חלק ק״י סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.