הרי שכתב שכל שלא פרץ פצימיו אע"פי שהוא סתום בחומר ובלבנים ואין שם דלתות כדמשמע מלשון השאלה וגם הדבר מגומגם אם היה שם פריצת פצימין חשוב כפתוח ממש ונכנס ויוצא בו וכל שכן בנ"ד שפצימיו קיימים וגם דלתותיו קיימות ולא היה שם אלא נעיל' דלתות לבד דפשיטא ופשיטא דהוי כפתוח ממש וכשם שאילו היה פתוח ממש לא היו יכולים בני החצר לעכב עליו כן עכשו שהוא נעול אם רצה לפתוח ולהשתמש דרך אותו פתח אין בני חצר יכולים לעכב עליו כיון שאין מגיע להם היזק ממנו ומדבריו ז"ל שכתב בתשובה אחרת משמע בהדייא דל"ש בין סתמו מעצמו לכפהו ב"ד מפני הריח וכיוצא שכל שלא פרץ פצימיו דינו כפתוח ואכתוב תשובה זו בסוף הקונטריס בס"ד:
אבקת רוכל · חלק ק״י סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.