הרי בהדייא דטוענין ללוקח לומר שהמוכר החזיק בה כדין ואע"ג דאיהו לא ידע היאך זכה בה המוכר' לו אנן טענינן ליה דכדין זכה בה והוא דאיכא עדים שדר בה המוכר ואפילו חד יומא או דאמר הלוקח קמאי דידי זבנה מינך כדאיתא בפרק חזקת דמ"א ע"ב גביה ההוא שדר בקשתא דעיליתא דמשמע התם בההוא עובדא גופיה דיותר ראוי לטעון בשביל הלוקח ממה שראוי לטעון בשביל היורש כדאמרי' שאני לוקח דלא שדי איניש זוזי בכדי ואע"ג דלא קי"ל הכי אלא כרבי חייא וכמו שפסקו רוב הפוסקי' מ"מ שמעינן מהכא דטפי מסתבר למיטען ללוקח מלמטען ליורש ואם כן בנדון דידן משמע לכאורה כיון שבעל החצר לקח חזקת החצר מאיש אחר טענינן ליה שהמוכר לקח מבעל הבית זכות הפתח הזה:
אבקת רוכל · חלק ק״י סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.