אבקת רוכל · חלק ק״ח סימן ג׳

אלא שיש לי מקום עיון זאת המשכונא ששאל עליה כ"ת אם היא משכונא דלא מסלקי ואינם נותנים שום נכייתא וסוברים שהוא מותר כדעת קצת המפרשים רש"י ותוספות או אם נותנים נכייתא שאם נותנים נכיית' לפי דעתי אין הפרש בין אתרא דמסלקי לאתרא דלא מסלקי לנדון שלפנינו וגם את זאת המשכונא היא של גוי ג"כ יש לחקור אם נותנים נכייתא או אין נותנים וסוף דבר לפי דעתי אם נותנים נכייתא הוא שכירות ממש אלא שהיא ג"כ משכונא ולא גרע מהשכירות לבדו שנכנס בלשון התקנה אלא שזאת הנכייתא היא שכירות ובודאי דליכא חילוק בין שכירות בזול לענין התקנה לשכירות ביוקר וכך כתוב בפרק איזהו נשך בדבור שהוא מתחיל במשלם שנייא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף שכתב שהחילוק שיש בין משכנתא דסוריה לאתרא דמסלקי בנכייתא שבאתרא דמסלקי בנכייתא יראה כאילו מוזיל גביה פירות אותה שנה בשכר מותר אותה הלואה כדתנן לא ישכור ממנו בפחות כו' נר' מכאן שמנכיתא היא במקו' שכירו' ובודאי התקנה נכנס דכיון שיש שם שכירו' ג"כ לא גרע בשביל היותה משכנתא אבל אם אינם נותנים שום נכיתא כגון שהוא אתרא דלא מסלקי וסוברים שהוא מותר דהו"ל כמכר ממש כמו שכתוב בתוספות באותו הדיבו' הנז' וכסברת רש"י ודאי שאינו נכנס בלשון התקנה שאין שם שם שכירות כלל ודרשינן לשון הדיוט כמו שפירשנו אבל אם נותנים נכיתא שכירות גמור הוי ובודאי שלפי דעתי נכנס בלשון התקנה ודמיא לההיא דהשיב מהר"י קולון ז"ל בענין מי ששכר הקוטומי לשמעון ונתחייב לראובן שאם ימכור הקוטומי שלא ימכרנו אלא לראובן והשיב ששכירות הקוטימי היא כמכיר' ויש כח ביד ראובן לסלקו מפני שנתחיב לו קודם שאם ימכרנו שלא ימכרנו לזולתו והביא ראיה משדה אחוזה וז"ל פשיטא שאע"ג שהקוטומי עתיד לצאת מתחת הלוקח ככלות הזמן אפ"ה לא יגרע מלהיות מכר גמור כל אותו הזמן דאי לא תימא הכי המוכר את שדהו בזמן שהיובל נוהג לא תקרא מכירה שהרי עתיד השדה להחזיר לבעליו בשנת היובל כו':