אבקת רוכל · חלק י׳ סימן ט׳

עוד כתב שם הרב הנז' כי חכמים הראשונים התקינו שיהיו נוהגו' אף בארץ מצרים ובארץ עמון ומואב מפני שהם סמוכות לא"י דהכי מוכח בכמה דוכתי בתלמודנו בברכות פ' כיצד מברכין לגבי מעשר צלף ובבכורות פ' עד כמה לגבי תרומה וכן בפ"ק דביצה לגבי גרבא דתמרא בתרומה ובנדה בפ' בנות כותיים לגבי מעשה והטבילוה כו' וכן בכמה דוכתי בתלמודנו ובתלמוד ירושלמי ואי הוה דינא הכי לגבי מתנות לא לשתמיט תנא בשום דוכתא לאשמועינן הא דהא אע"ג דיליף מתנות מתרומה בנתינה נתינה לאו לכל מילי יליף להו אלא ודאי היכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר ולא ילמוד סתום מן המפורש וא"כ למה נפרש בדבריו מה שלא נתפרש בתלמוד ולא פסקו שום פוסק שבעולם ועל הדרך שכתבנו ואע"ג דילפינן נתינה נתינה מתרומה לאו לכל מילי ילפינן להו' דהא קי"ל דלית הלכתא כההיא דאמר רבי יוחנן כל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאילו אוכל טבלים אע"ג דילפינן נתינה נתינה מתרומה לאו להא מילתא ילפינן להו והיינו נמי דפריך התם אי מה תרומה טובלת אף ראשית הגז ומשני והדר פריך אי מה תרומה חייבים עליה מיתה וחומש אף ראשית הגז ומשני כו' כדאיתא התם הא קמן דלאו לכל מילי ילפינן להו והנה גם הרב בעל ספר מצוות גדולות כתב בחלק מצוות עשה בסימן קמ"ב וז"ל ועוד שנינו המתנות נוהגות בכל מקום אף בחוצה לארץ ואף שלא בפני הבית ונוהגות בחולין אבל לא במוקדשין ופי' רש"י ז"ל במס' שבת מאחר שנהגו העולם כרבי אלעאי בראשית הגז שאינו נוהג אלא בארץ ואנו רואין שנהגו כן גם במתנות לא משנינן מנהגא ויש ליתן טעם דמחד טעמא נפ"ל מדרבי אלעאי דתרווייהו יליף נתינה נתינה מתרומה וכמו כן עושה ג"ש זו מתנו' מתרומה לענין אחר בפ' ראשית הגז עכ"ל ואני כבר הוראתי למעלה בתשו' רש"י ז"ל דאין מורין כן להשאל על זה וגם כי הנותן מתנות בח"ל תע"ב ולא הוי עושה דבר שאינו צריך דנקרא הדיוט כדאית' בירושלמי א"כ גבי הוראה לנשאל כוליה עלמא מודים שמורים לחייב בחוצה לארץ לתת המתנות: