אבקת רוכל · חלק י׳ סימן ח׳

אמנם הרא"ש ז"ל בפסקיו דפרק ראשית הגז כתב וז"ל ופרש"י ז"ל כיון דנהוג עלמא כרבי אלעאי בראשית הגז הוא הדין נמי במתנות דחד טעמא נינהו משום דיליף נתינה נתינה מתרומה ואע"ג דלעיל בפרק הזרוע סברי כולהו אמוראי דמתנות נוהגות בחוצה לארץ גם בראשית הגז היו נוהגים בו באותם הדורות ושוב בדורות אחרונים חזרו לנהוג כרבי אלעאי בשניהם ולהכי קאמר האידנא נהוג עלמא אע"פ שעד עתה לא נהגו כן וכן לענין כלאים ברוב המקומות בתלמוד סוברי' האמוראים דלא כרבי יאשיה בשבת בפרק תולין שלחו ליה בני בשכר ללוי כשותא בכרמא מהו שלח להו כשותא בכרמא ערובא ופריך ולישלח כרבי טרפון דאמר כשות בכרם אינו כלאים ולא פריך ולישלח להו כרבי יאשיה וכן קאמר התם בפרק תולין מכריז רב עמרם האי מאן דזרע כשותא בכרמא ליזרע כרבי טרפון אבל כרבי יאשיה לא קאמר וכן כפרק מי שמתו רוב תנאים ואמוראים סברי דלא כרבי יאודה בן בתירא. ואפ"ה פסיק הכא הלכתא כרבי יאשיא וכרבי יהודה בן בתירא וכרבי אלעאי וסבר רב נחמן בר יצחק אלו השלשה יחד לפי שנשתנה בהם המנהג ואיהו גופיה קאמר לעיל דקניס אטמא כי כן היו נוהגים בתחלת ימיו ועל זה סמכו ונהגו כן בדורות האחרונים והרמב"ם ז"ל כתב דנוהגי' בזמן הזה וכן כתב רבינו מאיר מרונטרבורק והעולם לא נהגו כן עכ"ל: עוד כתב שם שלהי פרק ראשית הגז וז"ל ואע"ג דאמר רב נחמן בר יצחק האידנא נהוג עלמא כרבי אלעאי בראשית הגז ופרישנ' דהוא הדין במתנות הא הצריכו רבנן בהלכותהן ומשום דרב נחמן בר יצחק לא פסק בהדיא הלכתא אלא אמר דנהוג עלמא הכי ואי איכא דוכתא דלא נהוג שידעו הלכותיהן עכ"ל והנה כתב הרב רבינו נסים ז"ל בפירוש להלכות דבפרק ראשית הגז וז"ל כתב רש"י ז"ל דהוא הדין במתנות שאין נוהגות אלא בארץ וטעמו משום דאמרינן בגמ' דסבירא ליה לרבי אלעאי דמתנות וראשית הגז אין נוהגות אלא בארץ ויליף תרויהו מנתינה נתינה דתרומ' דמה תרומה בארץ אין בחוצה לארץ לא אף הכא נמי בארץ אין בחוצה לארץ לא וכיון דנהוג עלמא כרבי אלעאי בראשית הגז אלמא דסבירא להו דילפינן נתינה נתינה ומעתה הוא הדין למתנות אבל הדבר קשה דהא כוליה פרקין דהזרוע דהיינו במתנות נוהגות בחוצה לארץ דהא רבנן בתראי דבבל קנסי בהו אטמא וגלימא ובפרק הבא על יבמתו נמי אמרינן גבי חברי דאתו לבבל גזרו על שלשה בשביל שלשה על בשר מפני המתנות אלמא מתנות ראוי לנהוג בהן בכל מקום לפיכך יש לומר דנהי דמאן דאית ליה הלכתא כרבי אלעאי בראשית הגז פסק נמי כוותי' במתנות מטעמא דכתבינן אפילו הכי רב נחמן לא פסיק הלכתא כר' אלעאי אלא נהוג עלמא קאמר וכל היכא דאמרינן נהגו אי אתו לאורויי לא מורינן כדאיתא בפרק בתרא דתעניות הילכך אע"ג דמתנות כהדדי נינהו בהדי ראשית הגז אפילו הכי אי נהוג נהוג ואי לא נהוג לא מקילינן להו. ויש אומרים עוד שאפילו נהוג כוותיה במתנות לאו מנהגא הוא דאע"ג דטעמא כרבי אלעאי ראשית הגז ובמתנות משום דיליף נתינה נתינה הוא ולדבריו אי אפשר לחלק ביניהם אפי' הכי נהוג עלמא כוותיה בראשית הגז ולאו מטעמיה אלא משום דאמרינן בגמרא גבי פלוגתא דרבי אלעאי ורבנן בבהמת השותפין אי מחייבא בראשית הגז או לא דטעמא דרבי אלעאי משום דכתיב כו' ולא של שותפות ואמרינן דלדידיה לא צריך למיעוטי שותפות גוי דנפקא ליה מרישי' דקרא דכתיב ראשית דגנך ולא של שותפות הילכך גמר כאן בראשית הגז מתרומה לענין שותפות גוי ומיותר ליה צאנך למעוטי שותפות ישראל ומשום הכי נהוג עלמא בראשית הגז כוותיה משום דבהאי קרא הוקש ראשית הגז לתרומה לא מטעמא דנתינה נתינה ולפיכך מתנות שלא הוקשו נוהגות בחוצה לארץ דילפותא דנתינה נתינה לית לן. ואין זה נוח לי דבגמ' מוכח דהא לא הקשה הוא כדי שנלמוד ראשית הגז מתרומה למה שלא הוזכר בפסוק זה דהא אמרינן התם אי בעית אימא שותפות דגוי בתרומה דרבנן חיובי מחייבי ואם אימא דהקישה גמורה היא הוה ליה למיפטר שותפות דגוי בתרומה מהקישה דראשית הגז דוק ותשכח אלא ודאי משמע דמאי דאמרינן לרבי אלעאי לאו בתורת הקישה אלא דקרא הכי משמע והיינו דאמרינן נפקא ליה מרישיה דקרא כלומר דאפילו לא כתב רחמנא צאנך כיון דכתב ברישא דגנך משמע ולא של שותפות אפי' לא כתב אלא ראשית גז בלבד משמע דקאי אמאי דלעיל מיניה דהיינו שלך ולא של שותפות ומעתה צריך ליתן טעם למה נהגו כרבי אלעאי בראשית הגז ולא במתנות והרב רבינו זרחייא הלוי כת' דאפש' דלא נהוג עלמא במידי דאכילה כרבי אלעאי הואיל ונפק מפומיה דרבי יוחנן כל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאילו אוכל טבלים ותרומה טבלא בחוצה לארץ מדרבנן ובהא אפילו רבי אלעאי מודה וגם זה איננו מחוור: ואפשר לי לומר שראו דבריו של רבי אלעאי בראשית הגז ולא ראו אותם במתנות משום דראשית הגז מעורב עם חלקו של ישראל דומה לתרומה וראוי ללמוד ממנה בנתינה נתינה משא"כ במתנות שהם מובדלות ועומדות דמש"ה נמי פרכינן עליה דרבי אלעאי בגמ' אי מה תרומה טובלת אף ראשית הגז טובל ומפרקינן עליך אמר קרא וראשית גז צאנך תתן לו אין לך בו אלא מראשית ואילך ולא פרכינן הכי במתנות דפשיטא לן דמתנות לא דמה לתרומה אע"ג דרבי אלעאי מתנות יליף נמי מתרומה נתינה נתינה ומש"ה אנן נמי כיון דראשית הגז דמי לתרומה טפי ממתנות מסתברא לן טעמיה דרבי אלעאי דראשית הגז דונתן אמר רחמנא בתרומה לאגמורי אראשית הגז דדמיא ליה כתביה ולא מסתברא לן במתנות דלא דמו לתרומה וכן דעת הרמב"ם ז"ל שהמתנות נוהגות בכל מקום אע"פ שראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ עכ"ל הר"ן ז"ל וכ"נ שהוא דעת הריא"ף ז"ל שלא כתב הא דר' אלעאי דקאמר אין מתנות נוהגות אלא בארץ וכתב ג"כ הרב הגאון מוהררי"ק נר"ו בפי' לס' יורה דעה בסימן ס"א וז"ל וראיתי מה שכתב דעל כורחין לא אמר הרמב"ם ז"ל דמתנות נוהגות בח"ל אלא במצרים ובבל וכיוצא בהם שהם סמוכות לא"י ותרומה ומעשר נוהגות בהם אבל בשאר ח"ל אין מתנות נוהגות בהם ואני במעני אני לע"ד נראה שאין אלו אלא דברי נביאות לפי שהרמב"ם ז"ל היה לו לפרש דין זה לגבי מתנות כאשר פירשו לגבי תרומה בה' תרומה בפ"א וז"ל התרומות אינן נוהגים מן התורה אלא בא"י בין בפני הבית בין שלא בפני הבית דהכי מוכח במס' חולין פ"ק ובע"ז פ' רבי ישמעאל דקאמר התם ריש לקיש איקלע לבצר חזינהו דאכלי פרי דלא עשרו כו' ובספרי פרשת קרח ובחלה פ"ב עוד כתב שם הרב הנז' כי נביאים התקינו שיהיו נוהגות אפי' בארץ שנער מפני שהיא סמוכה לא"י ורוב ישראל הולכי' ושבים שם דהכי איתא בירושלמי ראש פ' האשה שנתארמ' וירושלמי דשבועות פ"ו: