אבקת רוכל · חלק י׳ סימן י׳

זאת לא זאת כי גדולה מזאת אני אומר לע"ד נראה כי נוכל להורות אף לבלתי נשאל המתנות בח"ל הואיל והדבר יצא מפי הגדולים הלא הם רב האיי גאון והריא"ף והרמב"ם ז"ל אשר אנחנו נוהגים על פיו בכל הגלילות הללו א"י וסביבותיה עוד יש להוכיח שראוי להורות כן אף לרחוקים בח"ל מאחר שגם רבים וגדולים מהגאונים האחרונים מסכימים שיש לתת המתנות בח"ל וכמ"ש ראוי לפסוק כמותם מאחר שגם הם ראו המנהג וכדברי הראשונים המקיימים אותו ועכ"ז חלקו עליהם בהוכחות נכוחות אינהו קים להו דברי הראשונים טפי מינן ואילו חזו בהו דאינון חזו למיסמך עליהון לא הוו פליגי עלייהו ויש לי ראיה ע"ז ממה שכתב הריא"ף ז"ל בהלכות דסו' מסכת עירובין וז"ל ואנן לא סבירא לן הכי דכיון דסוגייא דגמ' דילן להיתרא לא איכפת לן דמאי דאסרי בגמ' דבני מערבא דעל גמ' דילן סמכינן דבתרא הוא ואינהו הוו בקיאי בגמרא דבני מערבא טפי מינן ואם לאו דקים להו דהאי מימרא דבני מערבא לא דסמכא היא לא קא שרו לה אינהו עכ"ל. הרי לך להדייא שהוא פוסק כבתראי אפילו לקולא ומה גם עתה בנושא דידן דבתראי מחמירי ומוכיחים דבריהם בהוכחות נכוחות למבין על הדרך שכתבנו עוד יש לי ראייה ע"ז מהא דגרסינן בכתובו' פ' מציאת האשה תלי ליה רב לרבי ביני חיטי האחים ששעבדו מהו כו' עד בין מכרו ובין משכנו מוציאין לפרנסה כו' עד ורבי יוחנן אומר אחד זה ואחד זה אין מוציאין כו' איבעייא להו לרבי יוחנן לא שמיע ליה הא דרבי ואי שמיע ליה הוה מקבלה או דילמא משמע שמיע ליה ולא קבלה כו' ושקיל וטרי התם למיפשט דשמיע ליה ודחי לה וכתב רב האיי גאון ז"ל בתשוב' וז"ל עכשיו באנו לחקור דברי רבי יוחנן שהוא בתראה מימר אמרינן ששמע דברי רבי מוציאין לפרנסה וראה בהם קושייא ודחאם וכיון שדחאם רבי יוחנן שהוא בתראה לא עבדינן כרבי או דילמא לא שמע אותם שאילו שמען לא היה חולק עליו ת"ש כו' עד נמצא דלא איפשיטא או שמיע ליה אי לא שמיע ליה הלכך מספקא לא מחזקינן פלוגתא בין לרבי יוחנן בין לרבי עכ"ל וכן כתב מוהרי"ק ז"ל בתשובותיו בשורש פ"ד וז"ל שהרי בכמה מקומות אנו פוסקים כדברי האחרונים ומשום האי טעמא פסקו הגאונים אשר מסרו לנו את התורה דמאביי ורבא ואילך הלכתא כבתראי ואפי' בתלמיד נגד הרב והטעם מתבאר יפה מתוך דברי הריא"ף ז"ל שכתב בשלהי מסכת עירובין כו' עד והרי לך דאע"ג דאוירא דא"י מחכים וחד מינייהו כתרין מינן כדאמרינן בכתובות פ' המדיר וכן במנחות בפ' התכלת מ"מ הלכה כתלמוד בבלי נגד תלמוד א"י משום דבתראה הוא וידע במילי דתלמוד א"י טפי מי ואפי' להקל סמכינן אגמרא דילן מהאי טעמא כמו שכת' רב אלפסי וה"ה והוא הטעם דהלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך לפי שנראה לע"ד משום דבתראי ידעי במילי דקמאי אבל קמאי לא ידעי במילי דבתראי ומדחזינן דבתראי לא חשו למילי דקמאי אלמא דקים להו דמאי דאמרי קמאי בהאי לאו מילי דסמכא נינהו כו' עד דעד אביי ורבא לא היו התלמידים לומדים אלא ע"פ קבלת רבותיהם כפי מה שהיו שונין להם מהם היו שונין על פי רבי חייא ורבי הושעייא ומהם ע"פ משנת בר קפרא או מתניתא רבי לוי או מתני' רבי שמואל וכן כולם ומשום כך ראוי לפסוק כדברי הרב כיון שהתלמיד לא ידע אלא מתוך דברי רבו דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אבל מאביי ורבה ואילך למדו כל הדעות ר"ל משנת רבי חייא ורבי הושעייא ובר קפרא כו' ולפיכך ראוי הוא לפסוק כדברי התלמיד משום דבתרא הוא ולפעמים שהרב הולך לשיטא אחד מהברייתות כגון משנת רבי חייא ורבי הושעייא והאחרון זקוק מכח ברייתא אחרת כגון משנת בר קפרא או אינך דאין הלכה כן או בהפך או לפעמים לא עיין הרב בחדא מהני מתניתא והתלמיד עיין בה ודקדק ממנה שלא כדברי רבו וכמו שהוכיח הוא ז"ל במישור דבריו שם ע"כ וכ"כ ג"כ הוא ז"ל בתשובותיו בשורש צ"ד ע"ש וא"כ ראוי והגון הוא להיות נוהגים המתנות אף בכל מקום בח"ל וכל ישראל שלא יהיה נשוי לויה או כהנת או שלא נשתתף בבהמה ההיא עם גוי או עם כהן ירשם חלקו בכולה כשישחט אי זו בהמה או כוי ראוי לתת לכהן חכם אם אפשר שימצא שם והוא קודם לכהן ע"ה ויתן לו המתנות שהם הזרוע הימני ממנה והוא מפרק הארכובה הנמכרת עם הראש עד כף היד שקורין איספאלדה והם שני פרקים והלחיים והם מפרק של לחי עד פירקא של גרגרת שהיא טבעת הגדולה ויתנם עם הלשון שביניהם ועם העור ועם הצמר שבראש הכבשים והשער שבראש התיישים שאינו רשאי למלוג הראש ולא להפשיט עורו קודם שיתננו לכהן והקיבה צריך לתנה לו עם כל חלבא פנימי וחיצון אלא א"כ נהגו הכהנים בא"י להניח החלב לבעלים אז רשאים לעכבו ויכול ליתן הזרוע לא' וקיבה לא' ולחיים לשנים ובשור הגדול יכול לחלק הזרוע לשנים לכל א' פרק א' ואם אין שם כהן ישום המתנות בדמים ושוויין ונותן הדמים לכהן כשימצא דבהא אמרינן מה לי הן מה לי דמיהן וכן אם יש שם כהן ונתפשר עמו בדמים אם מעט ואם הרבה יתן הדמים לכהן ויאכל המתנות שהרי כאן יכול ליתן לישראל המתנות ואפילו במתנה ולהיות המתנות ממון שאין לו תובעים לפי שלכל איזה כהן שירצה יתנם ומצי לדחויי לכולהו וקיימא לן בפרק הזרוע לא נתן המתנות לכהן אלא אכלן או הפסידן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ולצאת ידי שמים צריך לפרוע דמיהן כשיווייהן לכהן לכן אמרו רז"ל כי הדין של כהן עם הטבח וע"ז ראוי לטבח שלא ישחוט לשום ישראל החייב במתנות או לכהן ולוי השוחטים ומוכרים עד שידע בודאי שנתפשרו עם הכהן בכל אשר יחפוץ או שיקח המתנות תחת ידו לתתם לכהנים ובזה יצא י"ח: