אבקת רוכל · חלק י׳ סימן י״א

ועתה אומר אני במעני עני לבל יחשדני שומע לומר כי נתייהרתי בהוראה זו והפרזתי על מדותי ונכנסתי לפנים ממחיצתי להורות כנגד המנהג אשר הכל נהגו משנים קדמוניות והלא אפי' גדולי המורים המחמירים בזה גאונים ראשונים ואחרונים לא יוכלו לבטלו ואיך ימלאני לבי ליקרב הלום ובמקום גדולים עדייפי לכלום ואיך אכריע דבריהם בדין התורה ודעתי קצרה וסרה ואף כי במקום אריות שבחבורה אשר לא יחטיאו השערה לכן להשיב על תוכחתי אומר כי להשיב לשואל באתי ומתוך כך פי בהוראה הרחבתי יען וביען מאמר רבי נזכר וזכרתי ובהוראת האמת בחרתי את אשר אהבתי ובדרך המאמר ההוא דרכתי כדאיתא במס' חולין פ"ק דגרסינן התם העיד רבי יהושוע בן זרוז בן חמיו של רבי מאיר לפני רבי על רבי מאיר שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבי את בית שאן כולה ע"י חברו עליו אחיו ובית אביו אמרו לו מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור אתה תנהוג בו התר דרש להן מקרא זה וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההם היו בני ישראל מקטרין לו וקרא שמו נחשתן אפשר בא אסא ולא ביערו בא יהושפט ולא ביערו והלא כל ע"ז שבעולם אסא ויהושפט בערום אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו מכאן לת"ח שאמר דבר הלכה שאין מזיחין אותו ואמרי לה שאין מזניחין אותו ואמרי לה שאין מזחיחין אותו ע"כ שהרי ראוי בזה בכמה מקומות כי לו לבד עושה איסר בעל הבהמה בעוברו על מצוות עשה של תורה כפי סברת הרמב"ם ז"ל והרי"אף ז"ל ורבינו האיי גאון ז"ל ושאר הפוסקים האחרונים אשר זכרנו אלא גם אוכל מבשר הבהמה ההיא עובר באיסור אם יודע שלא הורמו מתנותיה וכמו שכתבו רבותינו בעלי התוס' ז"ל פרק הזרוע וז"ל בדיבור המתחיל הכי גרסינן בפי רבינו חננאל שבעה נכסי כהן כו' ולא חשיב הכא כל עשרים וארבעה מתנות כהונה דרשי' לקמן בפרקין דלא חשיב הכא אלא הנך דאסורי' לזרים והם ממון כהן והא דחשיב מתנות אע"פ שמותרות לזרים משום דטבילי ודמו לתרומה כדאמרינן לקמן אע"ג דלית הלכתא הכי היינו דלא הוי כאוכל טבלים אבל מ"מ איסורא איכא לאכול הבהמה שלא הורמו מתנותיה אינך לא חשיב אלא מידי דבר אכילה עכ"ל: