אבקת רוכל · חלק י׳ סימן י״ב

ולכן לע"ד נר' שכל אנשי ח"ל אשר בגלילות הללו סביבות א"י מאחר שהם נוהגי' כל דבריה' עפ"י הרמב"ם יש לנהוג כמותו גם במתנות ומה שנהגו שלא לתת המתנות עד עתה היה מנהג בטעות ולא מפני שנהגו כרבי אלעאי שהרי גם בא"י מקודם בזמנינו לא היה נוהגי' לתת המתנות דלא כחד ואפי' פה ירושלים תובב"א לא נהגו לתת המתנות אלא מקרוב עפ"י החכם השל' הרב כמוהר"ר לוי ן' חביב זלה"ה שהוא הנהיג בהסכמת הכהנים לתת דמי המתנות חצי כסף לגדי ולבהמה דקה כסף ולבהמה גסה שני כספים ומינה כשם שנפל הטעות בזה בא"י כך נפל הטעות בח"ל במקומות אשר נוהגים עפ"י הרמב"ם ז"ל גם בשאר הדברים וסבת הטעות לראשונים בזה הוא להיות שהמתנות הם ממון שאין לו תובעים לכן הכהנים לא שתו לבם גם לזאת וגם החכמים הקדומים חלקם בחיים העלימו עין בדבר כי לא היה מוטל עליהם יען שלא נתרעם לפניהם שום כהן ע"ז לחושבו שאם לא נתנו אותם אליו אולי נתנו אותם לזולתו וחלקו אין ראוי לשאול בפיו והצנועים מושכים את ידיהם. גם כי בעוונותינו בין הגויים אנו יושבים והמעוט ממנו הם השוחטים בהמות שלהם ואולי להיות הישראל נשוי כהנת או לויה פטור ממתנות ממנו למדו האחרים המועטים דהא כ"ע לאו דינא גמירי ועמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו ולכן לא שתו לבם גם לזאת: ולזה אני אומר כי במקומות שהם נוהגים כהרמב"ם ז"ל בשאר הדברים יש להם לנהוג במתנות כמותו וראייה ממה שכתב הרשב"א ז"ל בתשובותיו בסימן רנ"ג וז"ל בסוף התשובה ההיא ומן הדרך הזה כל שנהגו לעשות כל מעשיה' ע"פ אחד מגדולי הפוסקים במקום שנהגו כל מעשיהם ע"פ הלכות הרב אלפסי ז"ל ובמקום שנהגו כל מעשיהם ע"פ החבור הרמב"ם ז"ל והרי עשו אלו הגדולים כרבם כו' עכ"ל: ואל תשיבני ממה שכתב הריב"ש בתשובותיו בסימן רנ"ו וז"ל עוד שאלת במקום שנהגו התר אם ראוי למחות באותו מנהג ולאסור ומן הטעם הזה נאמר אם יש איזה ענין שנוהגים בו דלא כהרמב"ם ז"ל במקומות אשר נהגו כמותו כמולייתא וכיוצא בזה בשאר הדברים הוא מנהג בטעות וראוי להחזירם לנהוג כמותו גם בדבר ההוא אם לא שיתברר כי המנהג ההוא נתייסד ע"פ וותיקין ממי עולם בשנים קדמוניות דבהא ודאי נימא דבמאי דנהוג נהוג ובמאי דלא נהוג לא נהוג והיינו טעמא שמתחילה היו סוברים כי בית שאן היה ארץ ישראל להיות סמוכה לה וכבשוה עולי מצרים עם היות שלא כבשוה עולי בבל קא סברי קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא והיו נוהגים במעשרות שם על פי טעותם והיתה בזה חומרא דאתי לידי קולא כי הדר שם יחשוב שהוא דר בא"י והדבר לא כן ולכן חזר רבי ותיקן היותה ח"ל ובזה תהיה קולא הבאה לידי חומרא כי הדר שם בחושבו שהוא א"י לא ילך לא"י ומנהגם בתחלה היה בטעות כי אילו הוו יודעים כי בית שאן היה בח"ל והיו נוהגים להחמיר בה בענין המעשרות להיותה סמוכה לא"י לא היה מקום לרבי להתיר להם מטעם עדותו של רבי יהושע ולומר כי מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו דהא קי"ל דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם ולהכי רבי מביא ראייה לקולאו זאת מענין נחש הנחושת אשר ביערו חזקייהו אע"פ שאסא ויהושפט לא ביערוהו עם היות שביערו כל ע"ז שבעולם לפי שהם היו סבורי' כי הוא אסור לבערו לפי שעשאו מרע"ה ע"פ הדבור וטעו בזה והניחו מקום להחזיקהו להתגדר בו להסכים להלכה וביערו ומזה הטעם נמי במסכת שבת שלהי פרק במה בהמה דגרסינן התם תניא רבי יוסי אומר ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין להר המשחה אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתרות שיקוץ צוונים כו' אפשר בא אסא ולא ביערם והלא כל ע"ז שבא"י אסא ויהושפט ביערום ומשני אלא מקיש ראשונים לאחרונים מה האחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח אף ראשונים לא עשו ותלה בהם לגנאי ולא משני כדמשני בפ"ק דחולין מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו משום דלגבי במות כמה היו טועים להניחם ולא היו מניחים מלבערם וכ"כ רבותינו בעלי התוספות ז"ל שם וכן משמע בירושלמי ראש פ"ג דדמאי דרבי התיר קסרין והתיר בית שאן אע"פ דבזמן ר"ש בן גמליאל שהיה קודם רבי היו נוהגין איסור כדמוכח התם והטעם כמ"ש כי מתחילה היו מחזיקין אותו בא"י כדמוכח התם רפ"ב דדמאי דבימי רבי יוסי היו מחזיקין אותה בא"י ולזה אמר אתרוג זה בא לידי מקסרין כו' הרמב"ם ז"ל כתב בפ"א מהלכות תרומות וז"ל ורבינו הקדוש התיר בית שאן מאותן המקומות שלא החזיקו בהן עולי בבל והוא נמנה על אשקלון ופטרה מן המעשרות עכ"ל והכי מוכח בירושלמי דשביעית פ"ג: