בהיות כי עלה על דעת ראשי הקהלות אשר פה צפת תוב"ב להטיל מס על בעלי תורה שיש להם ממון והתחילו לגבות מהם והודענום אומר הענין דעברי אדאורייתא נביאי וכתובי ועברי על דעת כל החכמים שעמדו מימות משה רבינו עליו השלום עד היום ובכן שמעו בקולינו ומשכו ידיהם מלגבות מהם ומאותם שגבו מהם החזירו להם. וכדי שלא יחזור הדבר לקלקולו בהמשך הזמן. ברשות בית דין של מעלה וברשות בית דין של מטה בגזרת עירין פתגמא ובמימר קדישין שאלתא אנו מנדין ומחרמין ומשמתין מקללין ומאררין בשמתא דשמתיה ברק למרוז בארבע מאה שיפורי ובקללה שקלל אלישע את הנערים ובשמתא דשמתינהו עזרא לכותאי בתלת מאה ספרי ובתלת מאה שיפורי ובתלת מאה ינוקי ובשמתא דשמתיה רב יאודה בר יחזקאל לההוא עבדא דקרייה בר שויסקאל כל הני ליטותי וחרמי ושמתי יחולו על כל בר ישראל שיגבה שום מס משום בעל תורה שתורתו קבע ומלאכתו עראי לא על ידו ולא על ידי שלוחו בין ישראל בין ארמאי. וכל העובר על זה ארור הוא ביום ארור הוא בלילה ארור הוא בשכבו ארור הוא בקומו ארור הוא בעיר ארור הוא בשדה ארור הוא בבואו ארור הוא בצאתו סערת ה' וחמתו על ראש העברי ההוא יחול, יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר התורה עד השמידו אותו מעל פני האדמה, הוא לבדו ילכד בעונו וכל ישראל נקיים. ומשך גזרה זו מהיום עד עמוד כהן לאורים ותומים ואנו מקבלים עלינו ששום אחד ממנו לא יתיר גזרה זאת לא כולה ולא מקצתה בשום זמן. וכל המקיים גזרתנו זאת יבורך מפי עליון ויחולו עליו כל הברכות הכתובות בתורה:
אבקת רוכל · חלק א׳ סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.