ויהי כי נתרבו עונות הדור (נתקנה) [נתקנא] השטן ונתן בלבו של יהודה הבירלין לעלות אף הוא אל ארץ הצבי וחשב מחשבות בלבו לבלע ולהשחית חומת התורה לפרוק עולה מעליו ולא יהיה מורא תלמידי חכמים מוטלת על העשירים, אדרבא תהיה מוראת העשירים על התלמידי חכמים. זאת ועוד, כי רצה להקל עול המסים והארנוניות מעליו ולהטיל על העניים והאביונים ולהפשיט עורם מעליהם. שתים הנה אלה קורותיו ובכן בבואו קבץ ממוני הקהלות ואמר להם שראוי שכל איש אשר בשם ישראל יכונה יכתב בפנקס הכראג"י כדל נדלך איש לא נעדר והשיבו לו ממוני הקהלות נשאל את פי מורי התורה ונמלך בהם כמנהגינו אמר להם אם תעשו כן דבר פשוט הוא שימחו בידכם לכן מהרו ועשו אל תחתו ואל תערצו מפניהם כי מה יוכלו עשות לכם ובכן פתה אותם עד שעשו הסכמת כמו שסדר הוא והעז פניו להראות ההסכמה ההיא לאחד מהרבנים הזקנים וכשקרא אותם אמר לו יהודה הנזכר מה נראה לך הסכמה זו השיבו הרב ההוא ואמר לו זעקת סדום ועמורה כי רבה כו' כי נראה העניים ניתנים ביד נוגשים קשים וזעקתם וצעקתם ובכיתם עולה לשמים ואין מושיע ולא שת לבו לדבריו אדרבא החזיק בדרכו הרע והחטאה והלך בשרירות לבו הרע ונכתבו בפנקס כל העניים והאביונים אפילו העניים האומללים מבן ט"ו שנה ומעלה אפילו אותם שלא היה להם מחיית שעה אחת כי אם מהספקה הבאה להם מחוצה לארץ לחם צר ומים לחץ היו נוטלים פרנסתו מפיו בעד הכראג"י ובכן גדלה הצעקה במחנה העברים:
אבקת רוכל · חלק א׳ סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.