איסור נעילת הסנדל לאבל - שולחן ערוך יורה דעה סימן שפ״ב

חיה כו'. וה"ה חולה ומי שיש לו מכה ברגלו כדאיתא בא"ח סימן תרי"ד ס"ג:

ויש מי שאומר כו'. וכתב הרב בא"ח סימן תקנ"ד סעיף י"ז שכן נהגו:

ולא ראיתי נוהגים כן. היינו משום רשעת העובדי כוכבים כדאיתא בכל בו בעל דין זה ובזה נסתלקה תמיהת הב"ח על הרב ע"ש מיהו היכא דליכא חשש דרשעת העובדי כוכבים יש לחלוץ מיד בבית הקברות כדלעיל ר"ס שע"ה וסימן שע"ו ס"ד:

כל אדם מותר לנעול במקום שיש סכנת עקרב. לפי מה שכתב המרדכי סוף מועד קטן דאם הולך לפני השר ויש הקפדה עליו אם ילך בלא מנעלים יתן עפר במנעליו וילך עכ"ל. הוא הדין במקום סכנה ובכל מקום שצריך לילך במנעלים יעשה כן:

חיה. וה"ה חולה ומי שיש לו מכה ברגלו כמ"ש בא"ח סימן תרי"ד ס"ג. ש"ך:

היהודים. וכתב הרב בא"ח סי' תקנ"ד סי"ז שכן נהגו:

ראיתי. היינו משום רשעת העובדי כוכבים מיהו היכא דליכא חשש דרשעת העובדי כוכבים יש לחלוץ מיד בבה"ק כדלעיל ר"ס שע"ה וסי' שע"ו עכ"ל הש"ך. וכתב הט"ז דלפי מ"ש המרדכי דאם הולך לפני השר ויש הקפדה עליו אם ילך בלא מנעלים יתן עפר במנעליו וילך ע"כ ה"ה במקום סכנה ובכ"מ שצריך לילך במנעלים יעשה כן. וכתב עוד בסי' שפ"א בשם אחיו הגאון מוהר"י דיש להתיר לאשה רחיצת הליבון אפי' תוך ז' ומ"ש רמ"א דתוך ז' אסור לרחוץ ללבישת ליבון הוא תימה דהא לאו רחיצה של תענוג היא והא דאסור רחיצה של טבילה מפני שהיא ללא צורך כיון שאסורה בתשמיש המטה אבל רחיצה של ליבון אמאי תיאסר ועכ"פ נראה דגם רמ"א לא נתכוין אלא שלא תרחוץ שהרי אפשר לה ללבוש לבנים בלא רחיצה לגמרי רק שהחלוק יהיה נקי כמ"ש בסי' קצ"ו ס"ג בהג"ה דבשעת הדחק סגי בהכי ובתשובת מ"ב מתיר אפי' לרחוץ בתוך ז' ללבוש לבנים וחולק על הרמ"א אלא דמ"מ למעשה נ"ל דלא תרחוץ אלא פנים של מטה ותלבוש חלוק נקי לא לבן ממש והמחמיר בזה לדחות לבישת הליבון לגמרי הוא מן המתמיהים עכ"ל. וכתב מהרש"ל מהר"ם היה בעל ברית תוך שלשים יום של אביו ורחץ בלילה שלפני המילה ונתן טעם דהוה כרגל לגביה דידיה וחומרא בעלמא נהגו אבותינו ברחיצה ע"כ:

דוקא כו'. כמו ביוה"כ ועי' כל זה בא"ח סי' תרי"ד:

(ליקוט) אבל כו'. א"ר פ"ה הלכה י' (וירושלמי פ"ב דברכות וש"מ) (ע"כ):

ולא ראיתי כו'. כנ"ל ס"ד ויש כו' (ועש"ך):