הנצרך לנקביו ודין רחיצה לתפלה - שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״ב

וצריך לחזור. ודוקא לגדולים אבל לקטנים א"צ לחזור כ"מ בגמרא דף כ"ג וברא"ש עסי' ע"ח, כ' ב"ח אף על פי שבעוד שיפנה יעבור זמן התפלה אסור להתפלל עד שיפנ' ואפי' יכול לעמוד עד פרס' ע"כ ול"נ דאפשר דבזה יש לסמוך על הרי"ף שמתיר לכתחל' ביכול לעמוד עד פרסה וכ"מ סי' פ':

באמצע. ז"ל הרשב"א כיון שלא הי' צריך לנקביו כלל כשהתחיל להתפלל וממשמש נקביו קודם לכן ובאמצע נתעורר לו לא יפסיק ואפי' מים שותתין כו' כדאי' בגמ' ולא אמרו שצריך להרחיק כ"ש כשיכול לעמוד עצמו עד שיסיים וה"ה כשצריך לגדולים כל שיכול לעמוד עד שיסיים אינו פוסק ואם אירע לו מקרה באמצע מרוב דחקו ונתעטש ממתין וכו' עכ"ל סי' קל"א וכת' בד"מ וצ"ע בת"ה שכתבתי בסי' ק"ג דמשמע דאסור להעמיד עצמו בין לגדולים בין לקטנים וצריך להפסיק ואפשר דכאן מיירי דאינו מתאו' כ"כ שיהא בו משום בל תשקצו אלא שמתאו' שאינו יכול להעמיד עצמו עד פרס' עכ"ל ד"מ וצ"ע דהרי ברשב"א כתוב דדי כשיכול לעמוד על עצמו עד שיסיים ואין לך זמן קצר מזה, ועוד כ' דמרוב דחקו נתעטש וצ"ע, ונ"ל דיש לסמוך על הרשב"א ובצבור אף ת"ה מודה דשרי כמ"ש סי' ק"ג דגדול כבוד הבריות דדוחה לאו דלא תסור, ואף ביחיד יש לסמוך ארשב"א דשרי דכ' הסמ"ג דאסור להפסיק בתפלתו אם לא מפני חשש סכנת נפשות ק"ו מפני איסור דרבנן דהם אמרו והם אמרו ואפשר דאף הת"ה לא אסר אלא בעיטוש דשרי ליה רבנן וכמ"ש סי' ק"ג דאפשר להרחיק ד"א דזה לא מקרי הפסק בתפלה וכמ"ש סימן ק"ד אבל בעשיית צרכיו מודה להרשב"א:

ינקה ידיו. ל"ש אם הם מלוכלכות ל"ש שהסיח דעתו (טור) וצ"ע מה שייך נקיון בצרור בידים של היסח הדעת וצ"ל דדילמ' מודבק בו מעט זיעה או צואה ויתקנח עסי' ד':

צריכים נטיל'. ושאר ברכות פשיט' מהיסח הדעת לא פסל וכמ"ש סי' קע"ג ועב"י:

או עוסק בתורה. לכ"ע די בנקיון בעלמ' אף על פי שיש לו מים (כ"מ ברשב"א סי' קנ"ג) ועמ"ש ססי' ד' וסימן קנ"ח ס"ה:

ולא ישתין. אבל מותר להשתין במקום שהתפלל ומ"מ מדות חסידות שלא להשתין בתוך ד"א של תפלה (מגילה דף כ"ז):

לרצונו. פי' מי שרוקק מחמת טיול (הרא"ש):

צריך לרחוץ כו'. תימה דהא פסק הרי"ף וכמ"ש בב"י דיש חילוק בין לפניו ובין לאחריו לענין מים ולדידיה צריך להמתין על המים אפילו אם יעבור זמן התפלה וכמ"ש ב"י בשם רע"מ ומ"ש בגמ' דמהני כל מידי דמנקי היינו לק"ש דוקא אבל לא לתפלם ואמאי סיים כאן דאם מתיירא שיעבור כו' ינקה כו' וזה דעת התוספות והטור וכ"ת דנקיט חומרא דתרווייהו זה אינו דאדרב' לרי"ף יש חומרא דאסור להתפלל עד שיהיו לו מים:

מקומות המכוסין. בב"י הביא בשם כל בו דהיינו ביד עד הפרק העליון הנקרא קובד"ו ובצוארו עד החזה:

ולכן אסור ליגע כו'. הגה זאת מקומה אחר סעיף ז':

טוב ליתן צדקה כו'. דכתיב אני בצדק אחזה פניך:

ולהתפלל. דוקא לגדולים אבל לקטנים אין צריך לחזור. מ"א ממשמעות הגמ'. וכן כתב הלק"ט ח"ב סי' ע"ט ע"ש:

יתפלל. ואפילו אם רואה שיעבור זמן תפלה אם ינקה עצמו מתחלה אפ"ה אסור לכתחלה ביכול לעמוד עד פרסה. ב"ח ע"ש. ומ"א מקיל ביכול לעמוד עד פרסה אם יעבור זמן התפלה ע"ש. וע"ת כתב בשם הב"ח להיפוך ע"ש. ולא דק:

כן. ומ"א כתב ונ"ל דיש לסמוך על הרשב"א ובצבור אף ת"ה מודה דשרי דגדול כבוד הבריות ואף ביחיד יש לסמוך ארשב"א דשרי ע"ש:

במים. ואין הניגוב מעכב כמו שמעכב בנטילה לאכול. ברכת אברהם:

פרסה. אם לא יצטרך לילך יחידי ל"ח. ושיעור פרסה הוא שעה וחומש עיין ט"ז וכתב ב"ח כיון דא"צ לחזור אחר מים לק"ש לכ"ע השתא כיון דצריך להסמיך גאולה לתפלה אין לחזור אחר מים גם לתפלת שחרית והכי נקטינן דלא כש"ע עכ"ל. וע"ת חולק עליו וכתב דהא אפשר להמתין בשירה חדשה כמ"ש סי' ס"ו ע"ש:

מיל. ומיל בכלל. ע"ת. ופר"ח כתב דוקא פחות ממיל חוזר אבל מיל אינו חוזר ע"ש:

התפלה. ט"ז הקשה עליו דלדעת הרי"ף צריך להמתין על המים אפי' אם יעבור זמן התפלה ע"ש. והיד אהרן מיישבו ע"ש:

בצרור. לא שנא אם הם מלוכלכים ל"ש שהסיח דעתו. טור. ועיין מ"א:

בתורה. דלכ"ע די בנקיון בעלמא אע"פ שיש לו מים. מ"א:

בגד. כתב הבאה"ט אשר לפני וע"י פשתן אסור נ"ל ולא ידעתי מנ"ל ובהדיא כתב המ"א סי' צ"ז ס"ק ד' ובמדינתינו שלובשין פצילו"ס מותר ע"ש:

ישתין. אבל מותר להשתין במקום שהתפלל ומכל מקום מדת חסידות שלא להשתין בד"א של תפלה מגילה דף כ"ז. מ"א:

לרצונו. פירוש מי שרוקק מחמת טיול. הרא"ש:

ס"א ואם התפלל כו'. שם: וצריך כו'. רמב"ם וטור ועתוס' כ"ב ב' ד"ה אע"פ ור"י פי' כו' וכ"מ ממ"ש תפלתו תפלה מכלל ברישא לא כ"מ: יצא בדיעבד. כגי' הספרים שלנו תר"י ורא"ש ורמב"ם: אבל לכתחלה כו'. כמ"ש ארשב"ג אר"י הנצרך כו' ומ' ואע"פ שיכול לסמוך על עצמו תר"י וגם לגי' תפלתו תפלה מכלל דלכתחילה לא לח"מ. אבל בירושלמי פ"ב מ' דלכתחלה מותר: וכל הנצרך כו'. נלמד מתפלה שם:

ס"ב אם באמצע כו'. כמ"ש שם כ"ב ב' ת"ר היה כו' ומים כו' אלמא אינו פוסק ללכת למקום אחר אלא עד כו' ומתפלל במקומו וכ"ש בשיכול לעמוד ע"ע עד שיסיים וכן לגדולים: ואם בשעת כו'. ר"ל לרבותא אפילו בשעת ק"ש אלא דכאן אם רצה להרחיק להטיל מים מותר שם: ודוקא כו'. דבתה"ד פ' דאסור להעמיד ע"ע וחילק בכך דלא ליסתרי אהדדי ועמ"א:

ס"ג צריך כו'. כמו בצרכיו משום הכון כמש"ש משום שנאמר כו' רמב"ם:

ס"ד וצריך כו'. כגי' רש"י ור"ה ורי"ף ורמב"ם דלא כתוס': יותר ממיל כו'. כ' ב"י שכ"ה גי' הרמב"ם בגמ' ודקדק כן מלשון שכ' עד מיל אבל יותר א"צ לחזור ואינו מוכרח וכן בכ"מ חזר בו: ואם מתיירא כו'. דאז יש לסמוך אגי' התוס' ע"ש בד"ה אמאן כו' וכ' הטור בסי' רל"ג ודוקא להעביר זמן תפלה ולגי' הגאונים הנ"ל צריך להעביר אף זמן תפלה עד שיעור הנ"ל בשם רב עמרם וכ"מ מפרש"י:

ס"ה רחץ כו'. כמו בנט"י לאכילה כמ"ש בפסחים קט"ו ב' וע"כ לא נגע ממש דא"כ אפילו לברכה פסול כיון דאין ידיו נקיות וכמ"ש בפ"ו דברכות לענין סדר הסיבה נוטל ידו אחת כו' וכמ"ש בנזיר נ"ט א' אלא שהר"ן בפסחים כ' דאף לתפלה כשרות רק לטומאה גזרו להיות שניות לכך שם לאכילה צריך נטילה וז"ש ואם אין כו' דבכה"ג יש לסמוך עליו וע' ב"מ פ"ה ב':

ס"ו העומד כו'. כנ"ל:

ס"ז מקום כו' ולכן כו'. כמ"ש בנזיר נ"ט א': וכן כו'. כיון דקראן בגמ' בפ' המקבל צואה ולא נראה:

ס"ט ודוקא כו'. שם אבל אינו רוקק רי"א אפילו רוקק כו' כ"ע מודו אמנטולין דהוא אסור פי' כמטייל שלא מאונס הרא"ש פ"ג סי' ל"ט:

ס"י טוב כו'. ב"ב י' א':

ברכות כ"ג

מיימוני שם

שם בגמרא לגירסת הרמב"ם והרא"ש ור"י

תשובת הרשב"א

מיימון שם

ברכות מ"ו

שם בגמ' לגירסת רמב"ם

שם

ממשמעות המפ"ד מה"ת וטור ואבי"ה

תשוב' הרמב"ן קצ"ה

שם

מגילה כ"ו

ירושלמי שם

בב"ב