שיאזור מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה - שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״א

שיאזור מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה. שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״א - 6 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.

אורח חיים · סימן צ״א
סעיף א׳
שיאזור מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה. ובו ו סעיפים:היתה טלית חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה אסור להתפלל עד שיכסה לבו ואם לא כסה את לבו או שנאנס ואין לו במה יתכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא:
סעיף ב׳
צריך לאזור אזור בשעת התפלה אפי' יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערו' משום הכון אבל שאר ברכות מותר לברך בלא חגורה מאחר שיש לו מכנסים: הגה ואין לבו רואה את הערוה [ר"ן פרק קמא דשבת והרא"ש פרק הרוא' והגהת מיימוני פרק ה' מהלכות תפלה]:
סעיף ג׳
יש אומרים שאסור להוציא הזכרה מפיו בראש מגולה וי"א שיש למחות שלא ליכנס בב"ה בגלוי הראש:
סעיף ד׳
כובעים [קפיל"ה בלעז] הקלועים מקש חשיבא כסוי אבל הנחת יד על הראש לא חשיבא כסוי ואם אחר מניח ידו על ראשו של זה משמע דחשיבא כסוי:
סעיף ה׳
לא יעמוד באפונדתו [טאסקא בלעז] ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולים אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגלים:
סעיף ו׳
דרך החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהם עטופים: הגה ובעת הזעם יש לחבק הידים בשעת התפלה כעבדא קמי מאריה ובעת שלום יש להתקשט בבגדים נאים להתפלל [טור]:

מגן אברהם · אורח חיים סימן צ״א

א׳
צריך לאזור. ומי שהולך כל היום בלא חגורה א"צ לאזור בשעת התפלה [ב"י רי"ו]:
ב׳
מכנסים. וה"ה אם בגדיו מונחים ממש על בטנו ומפסיק בין לבו לערוה ער"ס ע"ד:
ג׳
בגלוי הראש. ומ"ש בסי' ב' שלא ילך ד"א בגלוי הראש היינו מדת חסידות [ב"י רי"ו]:
ד׳
הנחת יד. רש"ל מתיר ונ"ל דאין לסמוך עליו:
ה׳
לא יעמוד כו'. ומהרמ"מ סי' ל"ח תיקן שלא ליכנס במנעלים בב"ה ע"ש: אין להתפלל בלי בתי שוקים של צמר דגנאי הוא לעמוד לפני הגדולים בבתי שוקים של פשתן ומכ"ש כשלובשי' סנדל שהעקב מגול' וגם אין ללבוש בתי ידים כדרך עוברי דרכים [ב"ח]:
נחלת הכלל · Magen Avraham

ט״ז · אורח חיים סימן צ״א

א׳
כתוב בזוהר ואתחנן מאן דקאים בצלותיה בעי לכסוי רישיה ועינוי בגין דלא יסתכל בשכינתא ע"ש. מאן דפקח עינוי בשעת צלותיה מקדים עליה מלאך המות כו':
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893

באר היטב · אורח חיים סימן צ״א

א׳
לאזור. דוקא מי שרגיל לחגור כל היום בחגורה אבל מי שהולך כל היום בלא חגורה גם בשעת תפלה אין צריך לחגור. ב"י רי"ו:
ב׳
מכנסים. וה"ה אם בגדיו מונחים ממש על בטנו ומפסיקים בין לבו לערוה. עי' ר"ס ע"ד מ"א:
ג׳
הראש. ומ"ש בסי' ב' שלא ילך ד' אמות בגילוי הראש היינו מדת חסידות. ב"י רי"ו. וע"ל סי' ב' וס"ק ד' וס"ק ו' מש"ש:
ד׳
כיסוי. הטעם דהראש והיד חד גוף אינון דאין הגוף יכול לכסות את עצמו. וכתב הב"ח מיהו נוהגים להמשיך הבית יד של הבגד על היד ומכסה בו ראשו ושפיר הוי כיסוי ע"ש:
ה׳
באפונדתו כו'. ומהרמ"מ סי' ל"ח תיקן שלא ליכנס במנעלים בבה"כ ע"ש. אין להתפלל בבתי שוקיים של פשתן דגנאי הוא לעמוד לפני גדולים בבתי שוקיים של פשתן ומכ"ש כשלובשין סנדל והעקב מגולה. גם אין ללבוש בתי ידים שקורין הענטשיך כדרך עוברי דרכים וקורא אני עליהם אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנדני. ב"ח. מיהו אם הבגד ארוך שחופה את הרגלים או בארצות חמין מאוד שעומדים שם ג"כ בפני גדולים יחף אין לחוש אפילו בגדיו קצרים. שכנה"ג ע"ש:
נחלת הכלל · Torat Emet 357

ביאור הגר״א · אורח חיים סימן צ״א

א׳
ס"א ואם לאו כו'. דלא שייך כאן מ"ש כ"ב ב' הואיל וחטא כו':
ב׳
ס"ב אפילו כו' אבל כו'. ממש"ש הני חברין כו' אע"ג שהיו צריכין לברך ענ"י והמוציא אלא ע"כ בכה"ג:
ג׳
ס"ג י"א כו'. מ"ס פי"ד ה' ט"ו: וי"א כו'. עפ"א דמס' כלה ופ"א דקדושין ל"ג א'. וכמ"ש בס"ה אם דרך כו':
ד׳
ס"ד כובעים כו'. כמ"ש בתוספתא פ"ב לענין ערום הרי שהיה עומד בשדה ערום או עושה מלאכתו ערום ה"ז מכסה א"ע בתבן או בקש ובכ"ד אע"פ שאמרו אין שבחו של אדם להיות יושב ערום ה"ז מכסה עצמו בתבן ובקש ובכל דבר כו' וע' בגמ' כ"ה א' וכמ"ש בכתובות עב דקלתה דרך מבוי ש"ד ומדאורייתא אפי' בשוק וכ"ש בכה"ג ובפט"ז דשבת כורך עליו גמי כו' קסבר אסור לעמוד כו': אבל הנחת כו'. ע"ל סי' ע"ד ס"ה:
ה׳
ס"ה ולא ברגלים כו'. כמ"ש בפ"ב דחגיגה:
ו׳
ס"ו דרך כו'. רפ"ה דברכות: ובשעת כו'. פ"א דשבת:
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893

באר הגולה · אורח חיים סימן צ״א

א׳
ברכות כ"ד וכ"ה
ב׳
הרמב"ם פ"ד מה"ת
ג׳
שבת ט' שם בתו'
ד׳
סמ"ק
ה׳
ר"י נתיב ט"ו
ו׳
כל בו בשם הרי"ף
ז׳
תרומת הדשן
ח׳
ב"י לדעת ת"ה
ט׳
רמב"ם פ"ה מה"ת
י׳
שם
נחלת הכלל · Maginei Eretz: Shulchan Aruch Orach Chaim, Lemberg, 1893

על הסימן הזה

שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״א, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
שולחן ערוך, רבי יוסף קארו - נחלת הכלל