דיני סעודת פורים - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצ״ה

ובסעודה א'. לאפוקי ממ"ד דחייב לאכול גם בלילה דומיא דמגילה וב"ח כ' דמ"מ יש לאכול בלילה אפי' כשחל במ"ש כמש"ל בהג"ה:

בלילה. אפי' בליל י"ד:

אלא שישתה יותר וכו'. וי"א שלא ידע לחשוב שארור המן בגי' ברוך מרדכי:

תענית חלום. נ"ל כוונתו דיתענה עד אחר מנחה ואח"כ יאכל ועמ"ש סי' תר"ד וסי' תקנ"ב סי"א, ובס' תניא כתוב הנשבע להתענות בפורי' יעמוד בשבועתו ויסעוד בלילה אף על פי שמצוה מן המובחר ביום יעשה מה שיוכל ועיין ריש סי' תקנ"ג דלא קי"ל כן:

ורוב הסעודה וכו'. הא דלא נהיגי לעשותה בשחרית היינו משום שטרודים במשלוח מנות כדאשכחן ספ"ה דחולין שלא היו מרבים בסעוד' י"ט הראשון של סוכות מפני שהיו טרודים בסוכה ולולב (ת"ה):

זרעוני' בליל' הראשונ'. ויש שאין אוכלין בשר בליל' כדי שלא יטעו לו' שהו' סעודת פורים (כל בו):

דאם הזיק. ובכ"ה כ' דוקא שהזיק ממונו אבל גופו חייב עכ"ל אבל באגודה סוכה כתב כשמשחקים הבחורים בשבת ומכין זה את זה פטורים ובלבד שלא יתכוונו עכ"ל:

מכח שמחת פורים. פי' שעשה מכח שמחה אבל אם כוון להזיק חייב עבח"מ שם:

אומר על הנסים. ואם שכח על הנסים בב"ה מחזירין אותו דלא סגי דלא אכיל (של"ה רש"ל בשם ר"י פולק מט"מ) ומ"מ דבריו צ"ע דאטו מי עדיף מתפלה דחובה היא ואפ"ה אין מחזירין אותו וכ"ש בב"ה ולכן נ"ל דאם כבר אכל סעודה א' ביום שוב אין מחזירין אותו, דהא אי בעי לא אכל יותר וכמ"ש ב"י סי' קפ"ח בשם התוספו' ע"ש ואף על פי שרש"ל לא כ' כן נ"ל מ"ש עיקר אליבא דהלכתא כי מדינא נ"ל דלעולם אין מחזירין אותו כי לא מצינו שחייב לאכול פת בפורי' ומצי למיפטר נפשיה בשא' מיני מטעמי', ולכן בנדון זה שאכל כבר פשיטא דאין להחזירו ולחוש לספק ברכה לבטל': ומ"כ במרדכי כתו' בקלף היה אוכל סעודת פורים בע"ש יתפלל ויפרוס מפה ויקדש ובמזון יאמר על הניסים עכ"ל ובמט"מ ובמנהגי' כתבו הואיל ולא התפלל ערבית משמע דאם התפלל שוב אינו אומר על הניסים וכ"כ של"ה ומהרי"ל בתשו' סי' נ"ו לכן נ"ל דיברך ברכת המזון תחל' ואח"כ יתפלל ערבית להוציא עצמו מפלוגתא וגם שלא ישתכר ולא יברך ב"ה:

ונוהגין כו'. ונ"ל דבזה אם לא אמרו אין מחזירין אותו:

שתי מנות בשר. מבושלים הראוי לאכילה (מהרי"ל) וה"ה משקה (של"ה):

ב' מנות כו'. ונ"ל דבעניים הקפידו ליתן לשני עניים דמצו' לחלק משא"כ בעשיר דדי כשנותן לא': ונ"ל דמי שאוכל על שלחן חבירו ולא הכין לו כלום פטור מלשלוח מנות וכ"מ קצת ברש"י גבי מחלפי סעודתייהו להדדי ומ"מ צ"ע (עמ"ש סי' תרפ"א סס"ו) וטוב להחמיר:

לשלוח מנות ביום. וה"ה מתנות לאביונים (שם):

ואשה חייבת. לא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דדוקא באלמנה אבל אשה שיש לה בעל בעל' משלח בשבילה לכמה בני אדם ומ"מ יש להחמיר:

ספק קידושין. פי' שיאמרו שזהו סבלונות וחוששין לקידושין אבל מתנות לאביונים הוי מעות וליכא למיחש לסבלונות וגם ליכא למיחש שקדש' במעות הללו שהרי צריך שיאמר בפני ב' עדים הרי את מקודשת:

חייב אינש לבסומי כו' רבים רוצים לתרץ ולפרש מה הכוונה בזה ולא נתיישב ולעד"נ לפרש בדרך זה דצריך האדם לתת שבח לו ית' על טובה כפולה שעשה עמנו הא' הוא פורענות שהביא הוא ית' על המן ואלו לא נתברך מרדכי אלא היה ניצול עם כל ישראל דיינו אלא שבירכו למרדכי בגדולה מאוד והטובה יתירה ע"כ אמר צריך לבסומי עד שלא ידע מעלתינו מן ארור המן שזה מפל' שלו לברוך מרדכי שזה מעלתינו שני' והכוונ' מדאמר עד דלא ידע מכלל שקודם שכרות שלו ידע ונתן שבח ע"ז בזה נתכוונו שלא יפסיק מליתן שבח ע"ז בשמח' עד שיבו' לידי כך שלא יבחין עוד ואז פטור מזה כנלע"ד:

וי"א שא"צ להשתכר כו'. והא דאמר רבא בגמ' עד שלא ידע בין ארור המן וכו' נדח' מימרא זו כיון שבגמ' מביא ע"ז דרבה שחטיה לר' זירא ש"מ מסקנת הגמ' שאין לעשו' כן כ"כ ב"י בשם הר"ן בשם ר' אפרי':

ונוהגים כסברא ראשונה. עסי' קפ"ח ס"י מ"ש מענין הליכה בתר התחלת הסעוד':

מיני אוכלין. ולא בגדים או שאר דברים ושתיי' בכלל אכילה כ"כ ת"ה סי' קי"א. והוא תלמוד ערוך במגילה דף ד' גבי גרבא דחמרא ע"ש:

מחליף עם חבירו. בגמ' אמרי' אביי בר אבין ור"ח בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי ופי' הר"ן לא היה א' מהם כדי לשלוח ולהשאיר לעצמו ולפיכך כל אחד שולחים סעודתן זה לזה כדי לאכול סעודת פורים ולקיי' מצות משלוח מנו' ודרך זה כתוב כאן ורש"י פי' מחליפין סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשני סועד חבירו עמו והקשה ב"י לפירש"י דא"כ לא היה מקיימים משלוח מנות איש לרעהו וא"ת שהיו שולחין מנות איש לרעהו א"כ מאי קמ"ל עכ"ל ונלע"ד לרש"י הוה רבותא בזה שהיו אומרים בפי' שזה יאכל עם זה ואח"כ להיפוך וה"א דהוה כמו הלואה ואין כאן מנות דהוא מתנ' דוקא קמ"ל דאפ"ה היו יוצאים דהיינו שבשנה זו יצא זה שמזמין לחבירו וחבירו היה שולח לאיש אחר ולשנה שניה היה להיפוך אלא שיש לדקדק למה לא פירש"י באמת הכל על שנה א' ושניהם יצאו ואפשר לו' דבזה הוה באמת הלואה גמורה כיון שנראה לכל שתיכף מקבל תשלומין והיה תנאי ביניהם משא"כ אם היו בשני שנים לא היה נראה כמו תשלומין בשנ' זו ולא בזו ודוגמ' לזה מצינו (ביו"ד) בסי' ק"ע סי"ב בהג"ה לא יאמר אדם לחבירו בא ואכול עמי מה שהאכלתני דהו' כפורע לו חובו ונרא' כאלו הלו' לו ויש לחוש שיאכילהו יותר ואית ביה משום רבית אבל מותר לומר לו בוא ואכול עמי ואאכול עמך פעם אחרת ומותר לאכול עמו אפי' סעודה יותר גדולה עכ"ל. הרי דבשעת אכילה השניה אסור להזכיר שהוא תשלומין ה"נ כן דאז הוה הלואה כנלע"ד נכון:

ישמח. אפי' בליל י"ד עב"ח וכ"כ שכנה"ג וילבוש בגדי שבת ג"כ מבערב מצאתי וכ"כ בסדה"י וז"ל וימלא בביתו נרות דולקות ושלחן ערוך ומטה מוצעת:

וישן. י"א שלא ידע לחשוב שארור המן בגימטרי' ברוך מרדכי. וט"ז כתב לפענ"ד נראה לפרש דצריך האדם לתת שבח לו יתברך על טובה כפולה שעשה עמנו הא' פורעניות שהביא הוא על המן ואלו לא נתברך מרדכי אלא היה ניצול עם כל ישראל דיינו אלא שבירכו למרדכי בגדולה מאוד והטובה יתירה ע"כ אמר צריך לבסומי עד שלא ידע מעלתינו מן ארור המן שזה מפלה שלו לברוך מרדכי שזה מעלתינו שניה ע"ש:

מנחה. ושל"ה כתב דיעשה הסעודה קודם מנחה ע"ש:

פטור. ואם כוון להזיק חייב עיין ח"מ ס"ס שע"ח ועיין מ"א ס"ק ז':

הנסים. ואם שכח על הנסים בברכת המזון מחזירין אותו דלא סגי דלא אכיל. של"ה רש"ל מט"מ. וכתבו הט"ז ומ"א דהיינו דוקא בסעודה הראשונה שאוכל בפורים דהא עיקר הטעם דיש חיוב סעודתו באותו יום דכתיב ימי משתה ושמחה וא"כ סעודה ראשונה שאוכל בו ביום בו קיים סעודת פורים בזה ואין לנו לתלות הדין במה שאנו קורין לסעודה שאחר המנחה סעודת פורים וא"כ אם כבר אכל סעודה ראשונה ביום שוב אין מחזירין אותו ע"ש. וא"ז כתב בשם מהר"ל מפראג שפסק דלא כשל"ה ומהרש"ל אלא כשמגיע להרחמן יאמר הרחמן יעשה לנו נסים עיין סי' תרפ"ב:

ראשונה. ועיין סי' קפ"ח סעיף י' מש"ש ומ"כ במרדכי כתוב בקלף היה אוכל סעודת פורים בע"ש יתפלל ויפרוס מפה ויקדש ובברכת המזון יאמר על הנסים עכ"ל ובמט"מ ובמנהגים כתבו הואיל ולא התפלל ערבית משמע דאם התפלל שוב אינו אומר על הנסים וכ"כ של"ה ומהרי"ל בתשובה סי' נ"ו לכן נ"ל דיברך ברכת המזון תחלה ואח"כ יתפלל ערבית להוציא עצמו מפלוגתא וגם שלא ישתכר ולא יברך ברכת המזון. מ"א:

בשר. מבושל הראוי לאכילה מהרי"ל וה"ה משקה של"ה. השולח מעות כסות וכלים בשביל מנות אם יכול למכרם מיד לקנות לצורך סעודה מהני הלק"ט ח"ב סי' קס"ג. ומדברי בעל ת"ה סי' קי"א משמע קצת דלא יצא עיין שם ע' יד אהרן. נסתפקתי מי ששלח לחבירו בשביל מנות תרנגולת טריפה והוא לא ידע ואכלו ואח"כ ביום פורים עצמו נודע לו שהיתה טריפה אם יצא ידי חובת מנות אם לא ע' בספ' מוצל מאש סי' ס"א. עוד נסתפקתי מי ששלח לחבירו שבמדינת הים שני מנות. או שתי מתנות לשני אביונים קודם פורים ובפורים עצמו בודאי מגיעים לידו אם יוצא י"ח או לא מי נימא כיון דבשעה ששלח לא הי' חייב בהם לא נפיק או דילמא כיון דבפורים עצמו שהוא שעת החיוב הגיעו לידו נפיק. ע' יד אהרן שדעתו נוטה דיוצא י"ח שפיר בזה ע"ש מי ששלח לחבירו דג וביצ' שעליו או פת ופניו טוחות בביצה יש להסתפק אי יוצא י"ח של משלוח מנות עדות ביעקב סי' צ"ב ע"ש וע' כנה"ג:

ביום. וה"ה מתנות לאביונים:

ואשה. לא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דוקא באלמנות אבל אשה שיש לה בעל בעלה משלח בשביל' לכמה בני אדם ומ"מ יש להחמיר מ"א. נראה לי דמי שאוכל על שלחן חבירו ולא הכין לו כלום פטור מלשלוח מנות וכ"מ קצת ברש"י גבי מחלפי סעודתייהו להדדי וע' ט"ז ס"ק ג'. ומ"מ צ"ע וטוב להחמיר מ"א. וכתב בסה"י יקבץ כל אנשי ביתו וחביריו דאם אדם יושב ביחיד א"א לשמוח כראוי וכ"כ רש"י ז"ל בפסוק משפחה ומשפחה:

ס"א מצוה. שם ז' ב' כי נפיקנא כו': ובסעודה כו'. שם ולא הוה אפשר כו':

ס"ב חייב כו'. שם מיחייב אינש כו' ור"ל בין נקמת המן לגדולת מרדכי והוא מ"ש גדולה נקמה שניתנה כו' ואמרו גדול' דעה וכיון שניטלה הדעה לא ידע כו': וי"א דא"צ. ע' בפ' בתרא דפסחים ובפ' בתרא דיומא יתהלך במישרים כו'. כל בו וע' בהג"מ פ"ב: ואין להתענות. מגילה ה' ב': ונוהגים לעשות כו'. עמ"א ס"ק ה' בשם ת"ה ונמשכין ברוב עד המנחה ואסורין להתחיל קודם מנחה: וכשחל. ע' סי' רמ"ט ס"ב מצוה להמנע כו' וכ"ש בכה"ג: וחייב במשתה כו'. שנאמר את שני הימים כו'. ד"מ בשם מנהגים. אבל בגמרא ה' ב' מ' דמשתה ושמחה לא קאי אלא אכל א' ביומו וע' רש"י שם ד"ה לא נצרכה כו': וי"א דאם. תוספ' סוכ' מ"ה א' ד"ה מיד התינוקות כו' ויש ללמד כו':

ס"ג ואם התחיל כו'. כמו בתפלת נעילה אע"ג דלרב ביומא פ"ז ב' ולת"ק פ"ח א' דמתפלל בלילה וע' רא"ש שם בשם ירושלמי מ"מ מתפלל של שבת כמ"ש בפ"ב דשבת יה"כ שחל בשבת כו' ואע"ג דרב לא ס"ל דריב"ל לא מחמת לילה: דבתר תחלת כו'. העיקר דכל שנמשכה קוושת שבת או שחלה מזכירים של שבת ולכן מתפלל בליל שבת שתים של שבת וכן מזכיר בבה"מ של שבת כמ"ש בתוספתא וכן בנעילה מזכיר של שבת הואיל ועדיין לא התפלל מעריב ועדיין קדושת שבת משא"כ מתפלל במ"ש שתים שכבר התפלל בראשונה של חול ולפ"ז אין חילוק בין התחיל דאפילו לא התחיל כנ"ל. ולפי הירושלמי דגומר בלילה י"ל דאזלינן בתר התחלה אבל לגמרא דידן בסוף יומא דאף להתחיל בלילה ש"ד מדאמר אין טובלין וכנ"ל: ויש מי. כמ"ש בפ"ד דברכות טעה ולא התפלל מנחה בע"ש כו' בשבת מתפלל במ"ש שתים של חול ובפרק ע"פ גמרו כוס ראשון מברך עליו בה"מ ואמרו בתוספתא דברכות שמזכיר של שבת בבה"מ אע"ג דסעודת חול היא אלמא בתר השתא אזלינן וס' ראשונה ס"ל דל"ד לתפלה דאינה אלא לתשלומין זמן מנחה עבר ומבדיל בראשונה אבל בה"מ מברך על מה שאכל מבע"י וכיון דאכתי לא צלי של חול אומר מעין המאורע. מהרי"ל סי' נ"ו ור"ל בזה לתרץ קושיא שניה של הרא"ש שמקשה מתוספתא הנ"ל דשאני התם שכבר חל שבת משא"כ כאן כ"ז שלא התפלל עדיין קדושת שבת עליו: ונוהגין. וכ"פ ש"ע בסי' קפ"ח ס"י:

ס"ד מנות בשר. כמ"ש בספ"ק די"ט בש"א אין משלחין כו' וע' רש"י שם: ויש לשלוח. כמ"ש ימי משתה ושמחה ומשלוח כו' וקאי אכולהו ואמרו שם ימי כתיב: ואשה כו'. כמש"ש ד' א' וע' פר"ח:

שם בגמרא דמגילה ז'

מימרא דרבא שם

ג"ז מימרא דרבא שם

דיש מפרשים שברוך מרדכי וארור המן חושבני' דדין כחושבני' דדין ושצריך לשתות כל כך עד שלא ידע לכוין המספר

סוף סימן שע"ח:

שבת כד כרב הונא ורב ששת

הגהת מיי' בפ' ב' מהלכות מגילה בשם הר"מ וא"ח בשם הר"י מקורביל

טור בשם אביו הרא"ש

ציינתי לעיל ריש סי' תרצ"ד

רמב"ם בפ"ב מהלכות מגילה

מהא דאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין שם במגילה

כפירוש הר"ן שם: