שהכל חייבים בקריאת מגילה - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרפ״ט

ונשים. ולכן צריך לקרותו בביתו לפני הבתולות:

ועבדי'. [בב"י] משמע אפי' אין משוחררים:

חרש. וב"ח פסק דהשומע מן החרש יצא בדיעבד וכ"מ במג':

קטן. אף על גב דגדול נמי אינו חייב אלא דרבנן ול"ד למ"ש ססי' קפ"ז דהתם יכול הקטן לאכול כדי שבעו להביא עצמו לידי חיוב דרבנן (הרא"מ) וצ"ע דהרב"י פסק בססי' תרע"ה כדעת ב"ה שמכשיר בקטן והכא סתם ופסק כדעת האוסרים ודוחק לחלק בזה בין מגיל' לנ"ח וגם בר"ן שם משמע דדמי להדדי בזה עמ"ש בסמוך:

אינם מוציאות. ול"ד לנ"ח דשאני מגיל' דהוי כמו קריאת התור' (סמ"ג) פי' ופסול' מפני כבוד הצבור ולכן אפי' ליחיד אין מוציא' דלא פלוג (רא"ם) עמ"ש סי' ער"א:

אם האשה קורא'. ובמדרש הנעלם רות כ' דלא תקרא לעצמ' רק תשמע מהאנשים:

שאינה חייבת. דס"ל כמ"ד שאין מוציאות אנשים (כ"מ במרדכי):

מינו אינו מוציא. אפילו למ"ד דנשים מוציאות אנשים זה גרע טפי עב"י:

עצמו אינו מוציא. היינו למ"ד דנשים אין מוציאות אנשים (ב"י):

קורא לעצמו. משמע דס"ל דאין היחיד מוציא חבירו אלא בי' וצ"ל דלא דמי לשופר דקריאת המגילה הוי כמו תפלה דבעינן י' אבל ברי"ו ני"ג משמע דאפי' יחיד מוציא חבירו במגילה אף על פי שהוא בקי ע"ש ח"ג וכ"כ האבודרהם וכ"כ הב"ח ססי' תר"צ בפשיטו' בשם מהרי"ל וא"כ עדיף שיקרא א' לכולן משום ברוב עם הדרת מלך כמ"ש סי' צ"ח סי"ד ובתשב"ץ כ' כל א' קורא לעצמו אם ירצו עכ"ל סי' ר"כ:

להביא קטנים. ובלבד שלא יביאו קטנים ביותר שמבלבלים דעת השומעים:

אם הי' הקורא חרש כו'. במתנית' תנא הכל כשרים לקרו' המגילה חוץ מחש"ו ר"י מכשיר בקטן מאן תנא חרש דיעבד נמי לא אמר רבי' מתנא ר"י היא דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו כו' עד השתא דאתי' להכי כו' ועיין מה שהקשה ב"י באמת קושייתו קושיא גדולה הוא דהא כל שתרצ' לחלק ולהחמיר בחרש במגיל' תקשי לך למה מוקי מתני' כר' יוסי הא אפי' כר"י אתיא דמודה כאן בחרש במגילה דאסור ונלע"ד דהכל ניחא דודאי חרש גרע טפי מאותו שיכול להשמיע רק שלא השמיע לאזנו דזהו בר שמיע' עכ"פ משא"כ בחרש וע"ד שאחז"ל כל הראוי לבילה כו' מ"ה לעיל בתחלת הסוגיא היינו מפרשים פלוגתא דר"י ורבי יוסי דר"י ס"ל אפי' לכתחלה כשר בק"ש דלא דריש כלל שמע השמע לאזנך כדאי' בפ' היה קורא דר"י דריש שמע בכל ל' שאתה שומע וא"כ אין שום לימוד על חסרון שמיע' כלל ממילא כשר לכתחלה וה"ה חרש וע"כ הוכרחנו לאוקמי מתניתין כר' יוסי דפוסל אפי' בלא השמיע כ"ש בחרש כאן ובסוף דאוקימנא מתניתין כר"י אליבא דראב"ע דאמר צריך שישמיע לאזניו שנא' שמע וקשה בדבריו דמל' צריך משמע דוקא לכתחלה כדפירש"י ואח"כ מביא פסוק דמשמע אפי' דיעבד דהא קרא לא זכר לכתחלה אלא ע"כ דהפסוק ממעט דאפי' דיעבד היכא דאינו בר שמיע' לגמרי דהיינו חרש דאינו ראוי לשמוע אבל מי שראוי לשמוע אין השמיע' מעכבת בו ע"כ אין שם רק אזהרה לכתחל' א"כ מתניתין שלנו דפוסל לת"ק בחרש איתא אפי' לר"י וחרש שאני והא דלא מחלק בגמ' תחלה בין חרש ללא השמיע דהיינו סוברים דר"י לא ס"ל דרשא דשמע השמיע לאזניך א"צ לנו לחלק בין ראוי לשמוע או לא ואם נרצה לחלק ולו' מסברא דיש גריעותא דחסרון שמיעה אין לחלק בין חרש לאינו משמיע וע"כ כדפרכי' תחל' ודלמא ר"י היא דלכתחל' אסור אז לא היינו מחלקים בין חרש לאינו משמיע אלא בתרוויהו לכתחל' דוק' אסור דאז לא ידענא שום קרא אבל במסקנא דילפי' מקרא דמשמע גריעותא דחסרון שמיעה וקרא ודאי פוסל אפילו בדיעבד סתם לנו הכתוב הפסול אלא שהתנא אמר ל' לכתחלה אבל דיעבד לא וא"כ צריכין אנו לחלק דהכתוב מדבר בחרש דפסול בדיעבד כיון דאינו ראוי לשמיעה כלל והתנא דאמר לשון לכתחלה מדבר באינו משמיע דכל הראוי לבילה וכו' וא"כ תנא דמתניתי' בחרש אפילו דיעבד פוסל אפילו לר"י ואע"ג דדרשי' דבמסקנא דמתניתין נמי מיירי לכתחלה דוקא הפוסקים לא סבירא להו כן דאין חילוק לכתחלה אלא באינו משמיע אבל בחרש פסול אפי' דיעבד כנ"ל האי מילתא ברירא ונהירא ולית בה ספיקא בס"ד:

ונשים. ולכן צריך לקרותה בביתו לפני הבתולות מגן אברהם. ובקצת מקומות נוהגים שהבתולות הולכות לבה"כ נשים לשמוע המגילה. וקטן שהגיע לחינוך מוציא נשים. וקטן לקטן ואשה לאשה. א"ז עיין יד אהרן:

לא יצא. וב"ח פסק דהשומע מן החרש יצא בדיעבד וכ"מ בגמרא:

לעצמה. ובמדרש הנעלם רות כתב דלא תקרא לעצמה רק תשמע מהאנשים:

אינו מוציא. אפילו למ"ד דנשים מוציאות אנשים זה גרע טפי עיין ב"י:

עצמו אינו מוציא. היינו למ"ד דנשים אין מוציאות אנשים ב"י והבאר היטב אשר לפני לא דק בכאן ע"ש:

לעצמו. והב"ח כתב בשם מהרי"ל בפשיטות דעדיף טפי שיקרא אחד לכולם וכן דעת המ"א משום ברוב עם הדרת מלך עיין שם:

קטנים. ובלבד שלא יביאו קטנים ביותר שמבלבלים דעת השומעים. מ"א עשל"ה:

ס"א וגרים ועבדים. תוספתא בפ"ב דמגילה. ובנוסחא שלנו נשמט גרים וט"ס הוא וע' בסוף פ"ג דר"ה כ"ט א' לעניין שופר: משוחררים. רמב"ם. אע"ג דס"ל דנשים חייבים ומוציאין משום שהיו באותו הנס משא"כ עבדים פטורים שלא היו כו' ול"ד לנשים כאן דלא כטור ומ"א: ומחנכים כו'. ירושלמי פ"ב בר קפרא אומר צריך לקרותה לפני אנשים ונשים וקטנים שאף הן היו באותו הנס ריב"ל עביד כן מכנש בניו וב"ב וקרי לה קומיהון. והביאו הג"מ וש"פ ואינו אלא חינוך כמו בכל מצות ועתוס' י"ט ב' ד"ה ור"י מכשיר קשה כו' וי"ל כו':

ס"ב חרש. בנוסחת הכל בו לא כ' חרש ברמב"ם וכן בנוסחא שלפנינו וכן בא"ח ועמ"א וכ"ה בירושלמי שם א"ר מתנא דר' יוסי היא כו' ר"ח אמר לית כאן חרש באשגרת לישנא היא מתנייא: וי"א שהנשים. תוספתא שם נשים ועבדים וקטנים פטורים ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן וכתבה בה"ג. ומ"ש במגילה ד' א' נשים חייבות כו' היינו לשמוע וגי' במשמע מגילה כמ"ש במרדכי והביא ראיה מירושלמי הנ"ל צריך לקרותה בפני כו'. ושם בירושלמי הנ"ל ריב"ל עבד כן מכניש ב"ב וקרי כו' ועבתוס' ערכין שם ומגילה שם. וסברא ראשונה ס"ל דההיא תוספתא לאו דסמכא היא דגמרא פליג על התוספתא שהרי רישא הכל חייבין אמרינן בגמ' דאתי לאתויי נשים והיאך תני בסיפא פטורין והא ע"כ דומיא דרישא היא: אין מוציאות. תוספתא הנ"ל ואין מיציאות כו' כנ"ל ומ"ש בערכין הכל כשרין כו' לאתויי נשים ר"ל להוציא נשים. וכ"כ בז"ח רות ס"ח ב' וא"ר אבא נשים חייבות במקרא מגילה אבל הן אינן קוראות לאחרים אבל חייבות לשמוע מפי המברך כו': וי"א. כגי' בה"ג במשמע מגילה ומתוספתא וירושלמיי הנ"ל:

ס"ג אנדרוגינוס. תוספתא שם. והרמב"ם השמיטו דאזיל לשיטתו דס"ל לית הלכתא כתוספתא מאחר שאפי' נשים מוציאין אנשים י"ח וכ"כ הכל בו וכ"כ תוס' ד' א' דלא כב"י ומ"א אבל מה שהשמיט הרמב"ם חציו עבד צ"ע לפי מ"ש משוחררין: י"א. כמ"ש בר"ה כ"ט א' מ"ש לאחרים כו':

ס"ד השומע. כמש"ש כ"ח א':

ס"ה מקום. ס"ל כרב אשי ה' א' וס"ל דלעיכובא אלא דא"כ אין הלכה כר"א מהא דר"י דפ"ב וע' ס"ס תר"ץ. והוי זה כמ"ש בסוף ר"ה יחיד שלא בירך אין חבירו כו' וע"ש בר"ן וכ' שם ומיהו ה"מ בשיודע אבל בשאינו יודע חבירו מוציאו דהא שלשה דברים מוציא בירושלמי מן הכלל ק"ש ותפלה ובה"מ ואמרינן בברכות פ"ז שנים שאכלו כו' אבל אחד סופר כו':

ס"ו ירושלמי. הנ"ל:

בריי' בריש ערכין ב'

רמב"ם בפ"א

משנה י"ט

שם וכדעת הרי"ף ורא"ש וכן הוא בקצת נוסחאות ספרי רמב"ם וע' בכ"מ שם וב"י

שם וכת"ק אבל נשים מוציאות לאנשים טור בשם רש"י ערכין

שם בשם בה"ג וכ"כ המרדכי בשם וראבי"ה:

תוספתא כתבה הרא"ש בפ"ק דמגילה

א"ח

שם

טור בשם הירושלמי: