דין כרכים המוקפים חומה מימות - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרפ״ח

מימות יהושע בן נון. תקנו כן כדי לחלק כבוד לא"י:

מסתמא הוקפה כו'. שכן דרך רוב מדינות מקיפין חומה תחלה ואח"כ מישבין אותן עכ"ל הר"ן וקשה דזה הפך ממ"ש בסי' ת"א וסתם עיירות מוקפות לדירה וכתב הרא"ש בשם הר"מ דאין דרך להקיף מחיצה עד שיבנו הבתים תחלה ע"כ, ונ"ל דמשום זה ס"ל להר"מ כאן דבעינן ישב תחלה אדעתא שלא להקיפו וכו' כמ"ש הטור ע"ש ודעת רמ"א צ"ע:

ובלבד שלא כו'. מדהיפך לשון הטור ש"מ דסבירא ליה דהאי ובלבד קאי אדסמוך וכו', אבל נראה אפי' רחוק הרבה הוי ככרך כמ"ש בב"י ובמ"מ:

שהוא ספק. וטבריא צריך לקרו' בה בי"ד ובט"ו שספק אם הים חשוב כחומ' (גמ'): בח"ל יש כרכים שראוי להסתפק בהן (של"ה) ולבוש כת' דמדינות אלו אין להסתפק לפי שהם בצפון ורחוקים מא"י וידוע שלא היו מיושבים בזמן יהושע:

קורין בי"ד ובט"ו. ונוהגין שמחה ומתנות לאביונים בשניהם (ש"ג כ"ה):

ולא יברך כו'. הקשה הב"ח בשם רש"ל דיברך בשניהם מידי דהוי אשני י"ט של גליות וכו' ע"ש ול"ד דלק"מ דדוק' על מצוה שתקנו חכמים לעשות מספק מברכי' אבל מצות שאנו עושים מספק אין מברכין אפי' על ספק דאוריי' כמ"ש בי"ד סי' כ"ח ע"ש:

זמן קריאה. ועיקר קריאה תלוי ביום י"ד ולא בליל' כמ"ש סי' תרצ"ב:

יום ט"ו וכו'. וביום השבת ח' לאדר הוא פ' זכור ומפטירין פקדתי [ב"י] וב"ח כ' כשם ר"ל חביב דבט"ו לאדר מפטירין ג"כ פקדתי ע"ש:

אין קורין המגילה בשבת. ושואלין ודורשין בענינו של יום (טור גמ'):

ואין עושין סעודת פורים כו'. ור"ל חביב האריך בראיות שהסעודה היא בשבת ועשה כן מעש' בירושלים וגם משלוח מנות בשבת כי המנו' הם מהסעוד' עכ"ל ב"ח ורדב"ז ח"א קמ"ז פסק כש"ע וכנ"ל דראיות דרלב"ח אינן מוכרחות וגם אין בנו כח לחלוק על הירושלמי וע' בגמ' דף ל' ע"א גבי עשייה וזכירה ועכ"פ מתנות לאביונים הוא ביום קריאת המגיל' כדאי' בגמ':

יקראנ' בי"ג. בקיבוץ עשרה דשלא בזמנ' בעי' י' ועססי' תר"ץ ובהג"א מסופק אי סגי בקטנים (מ"צ): אם טעו וקראו הפרשיות והמגילה בראשון צריך לחזור ולקרותן בשני (בד"ה ד"מ ב"ח):

קורא אות' בט"ו. בלא ברכה (ב"י ש"ל):

כרכין המוקפים חומה. הקשה הר"ן למה חלקו מצוה זו לימים חלוקים וקבעו יום מיוחד לפרזים משא"כ בשאר המצו' ותי' שלא נחו בשוה וכמ"ש ב"י והקשה ב"י על תי' הר"ן מדפרכינן בגמ' אלא שושן כמאן עבדא כו' הא כל עיקרן של מוקפין לא עבדו בט"ו אלא להדמות לשושן ורבא מאי קאמר כו' ולפע"ד אין כאן קושיא כל עיקר דהרב"י הבין דמאי דפריך שושן כמאן עביד היינו דלא כמוקפי' ודלא כפרזין דאלו כמוקפין בעינן מימות יהושע ושושן לא ידעי אי מוקפת מימות יהושע ולא כפרזין דקורין בי"ד ושושן בט"ו מ"ה הקשה ב"י קושיות שלו אבל הר"ן לא פי' כן אלא דכשהקש' המקשן שושן דעביד כמאן הוקשה לו באמת גם על המוקפין דהם תלוים בשושן אלא דקשה ושושן עצמו במאי תלוי והיינו כמאן פי' ממי למדו לעשות בט"ו ממילא קשה גם על המוקפים שתלוים בשושן ותי' רבא הואיל ונעשה בו נס ההריגה ביום י"ד ונחו בט"ו ע"כ קבעו שם בט"ו וא"כ כשיש חילוק בין שושן לפרזים סברא לדמות כל המוקפים לשושן ופרזים לשאר עיירות שהיו בזמן ההוא אלא שהי' ראוי לחלק במוקפין מן אחשורש בזמן שהי' הנס אלא דהי' א"י חוץ לחיוב הקריאה כמוקפין והם רצו שלא לעשות זילותא לא"י שהית' חריבה בימים ההם וכדי לכוללם לשושן שהי' הנס ביותר וראוי לתת לא"י כל מעל' שאפשר ע"כ תלוי במוקף מיהושע ממילא גם א"י יהי' לו מעלה דשושן ומזה נמשך החילוק דמוקפין לאין מוקפין. וז"ש הב"י בשם הרמב"ם ולמה תלוי הדבר בימי יהושע כדי לחלוק כבוד לא"י כו' ויהיה לזכרון לא"י בנס זה עכ"ל פי' דע"י שיראו הדבר הזה שתלאו במקדש ולא באחשורוש כמו שהי' ראוי וישאלו ע"ז וישובו ע"ז שעושין כן לכבוד א"י כנלע"ד נכון ביאור דברי הר"ן בלי ספק. והרב"י טרח בחנם לתרץ בע"א ולומר שעשו לזכרון שבח א"י בנס זה והוא תמוה דא"כ קשה גם בנס דחנוכה ה"ל לתקן איזו דבר לנס בשביל א"י וכמ"ש הר"ן בתחלה מ"ש משאר המצות:

אבל מסתמא הוקפה. לכאורה קשה ממ"ש בסי' ת"א בסי' שצ"א וסי' שכ"ה וסתם עיירות מוקפות לדירה שבונין בתים תחלה ואחר כך מקיפים אותה ולק"מ דהתם לא קפדי' אלא שיהיה היקף לדירה דהיינו לאפוקי מבצר שאין ההיקף שלו לדירה אלא לצורך מלחמה ובזה אמרינן דסתם עיירות בהתחלתה בונים איזה בתים דרך עראי תחלה והכנה בעלמא ואח"כ מקיפין חומה ואח"כ מיישבין אותה בבנינים הרבה והוה שפיר הוקפה ולבסוף ישבה כי הבנינים הראשונים לא היו רק התחלה בעלמא וה"ה נמי כאן אנו הולכים אחר ההקפה שתהיה קודם לישיבתה ואין הולכים אחר התחלת הבנינים כיון שעיקר הישיבה הוא אח"כ נמצא דמ"ש בסי' ת"א שתחלם בונין בתים היינו ההתחלה בעלמא שלא בא רק לסימן שיהי' כאן עיר. ומ"ש כאן שמן הסתם הוקפה ולבסוף ישבה היינו עיקר ישיבת וקביעת מקום היא אח"כ וכן מדוקדק לשון של הר"ן כאן בב"י שכ' שכן דרך רוב המדינות מקיפין חומה תחלה ואח"כ מיישבין אותה עכ"ל הרי שזכר ל' ישוב ולא בנין בתים שהישוב הוא עיקרי הבנינים לרובן כנלע"ד ברור:

ובלבד שלא יהיו רחוקים כו'. בגמרא אי' שיעור זה ופירש"י דאסמוך קאי דמפרש עד היכן נקרא סמוך משמע דבנרא' ואין סמוך לא נתנו שיעור אלא כל שנרא' אפי' מרחוק דאל"כ אלא גם בנראה בעינן שיעור לא ה"ל להזכיר נראה אלא סמוך לחוד דהא הכל תלוי בסמוך דהיינו תוך מיל אבל מלשון הטור ורמב"ם משמע דקאי גם אנראה וכבר תמה הרב המגיד על הרמב"ם מכח קושיא שזכרנו והוצרך להגיה בדבריו בענין דלא קאי רק אסמוך לחוד כמו לרש"י והב"י האריך בזה בדרכים שונים והנלע"ד מחוורתא הכי הוא דנתנו שיעור מיל לקרקע שוה שבין עיר לעיר אבל לא השיפוע שיש בהר שהעיר יושבת עליו וע"ז אמרו שיעור אפי' בנרא' שאע"פ שאין אנו חושבין השיפוע מ"מ צריך שבקרקע השוה לא יהיה יותר ממיל וזהו בהר שאין אנו חושבין המיל רק עד קצה ההר שהעיר יושבת בראשו דאנו חושבין כל ההר להעיר כיון שע"י ההר נרא' הכרך לעיר הזו וע"כ אין חושבין השיפוע אבל ביושב בעמק אנו חושבין גם השיפוע דאין כאן רק מעלת סמוך ע"כ יהא סמוך ממש להכרך לא יותר מהשיעור. ואוכיח לך חילוק זה מן הסוגיא דאיתא בשלמא נראה אע"פ שאין סמוך משכחת לה בראש ההר אלא סמוך אע"פ שאין נראה היכי משכחת לה א"ר ירמיה שיושבת בנחל ותמו' לי מעודי דקארי ליה מאי קארי ליה למה היה ניחא לו טפי בהר וכי לא ידע שכך נוכל למצו' בעמק כמו שנמצ' בהר עד שבא ר"י ופתח לו פתח זה ולפ"ד נתיישב זה בס"ד דהוקש' להמקשן בשלמא בה דהוה המעלה מצד שהוא נראה שפיר דאין אנו חושבין השיפוע של הר דהוא הגורם הראיה כמ"ש אבל בסמוך ואין נראה קשה היכי משכחת לה אם יושבת בעמק ויש שם שיפוע עד למט' ודאי צריך אתה לחשוב גם השיפוע לשיעור מיל דהא אין מעלה לאותו שיפוע וא"כ צריך אתה לו' שהעיר עם השיפוע היא תוך השיעור וע"ז ק' הא ודאי נראית הכרך להעיר אם היה באופן זה דהיינו תוך שיעור המיל וע"ז מתרץ ר"י בנחל פי' שיש עמק בלי שיפוע אלא כעין מחיצ' שוה מלמעלה למטה ולמטה יושבת העיר ואין הכרך נראה לו כי הוא יושב למעל' מצד המחיצה ומותר שישיבת העיר הוא עכ"פ סמוך תוך מיל וראי' לזה שנחל פי' כך מפסוק ואת הנחלים ארנון שפירש"י שם שהיו כעין מחיצות מזה ומזה והנחל עמוק ביניהם והוא כעין שזכרנו: וניחא לי עוד מה שהוקשה לי בגמ' בברייתא עד כמה אמר ר' ירמיה כמחמתן לטבריא מיל ולימא מיל הא קמ"ל דשיעור מיל כמה הוה כמחמתן לטבריא וק' טובא אטו לא ידענ' שיעור מיל אלפים אמה וכל מסכת שבת מלא מזה ולפי דעתי יתיישב שפיר דטבריא היתה יושבת בעמק כמו שפירש"י בפ' כ"כ יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא לפי שיושבת בעמק ויש חושך מבע"י ובזה קמ"ל דשיעור מיל לענין מגיל' הוה אם הקרקע בשיפוע כמו שיש מחמתן לטבריא ובזה ניחא הכל בס"ד ואל יראה בעיניך דוחק מה שכלל שיעור מיל בנראה ובסמוך בחדא מחתא מ"מ הדברים נראים לחלק בסברא פשוטה כמ"ש מילתא בטעמא כנ"ל נכון בס"ד:

כרך שהוא ספק. כ' רש"ל ותימה ולמה אין מברכין עלי' בב' ימים כשאר ספיקא דיומא לענין ברכה ודוחק לחלק בין יו"ט דאוריי' למגילה דרבנן בשלמא בלא ספק היקף ליכא להקשות אמאי לא נקרא המגילה בי"ד וט"ו משום ספיקא דיומא כשופר ולולב דכבר תירץ המרדכי משום דכתיב ולא יעבור מאחר דאין בקיאין בקביעא דירחא אבל בספק ממש לא שייך לו' ולא יעבור דשמא היום עיקר זמנה ול"ל למיחש לספק ברכה לבטלה יותר מספיק' דיומא לענין י"ט ויש לחלק דהתם קדושת היום גורם לחייבו אף בברכה מכח ספק דאם לא תנהוג בו קדושת היום אף לענין ברכ' א"כ אתה עושיהו חול ועוד קדושת היום תלוי בב"ד והם כך קבלו עליהם עכ"ל. ושני התי' אין הקושיא מתורצת בהם דהא גם גבי מגיל' יש בו קדושת היום לענין כל הדינים התלוים בפורים וגם על התירוץ הב' קשה על הב"ד גופיה למה לא קבלו עליהם בשוה ונלע"ד לתרץ קושייתו דשאני גבי י"ט דיש צד א' לו' שלא יקיים מצות י"ט כלל דאם היום השני קודש לא יועיל מה שנהג אתמול קודש כי חול היה ע"כ מן הספק צריך לנהוג גם ביום השני קודש וכן להפך. אבל במגילם מצינו בלא"ה הרבה זמנים דיש למגילה דהיינו י"א י"ב י"ג וילפי' לה מדכתי' בזמניהם הרבה זמנים יש וגם במקום שעושין בט"ו מקדימין כגון אם חל בשבת. ויש בב"י בשם הירושלמי כל החודש עד ט"ו כשר למגילה וא"כ אפי' באותו צד שתאמר שביום ט"ו עיקר החיוב מ"מ מועיל מה שקראו בי"ד דמצינו בלא"ה קדימה לענין זה ע"כ אין חשש גמור וסגי בי"ד כיון שהיא לרוב העולם וזה נכון לע"ד:

אם היה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה. פי' של י"ד. וילפי' לה מדכתיב ע"כ היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות מכדי כתיב היהודים הפרזים למה ליה למיכתב היושבים בערי הפרזות הא קמ"ל דפרוז בן יומו קרוי פרוז. וממילא נמי מוקף בן יומו קרוי מוקף:

ונתעכב ולא חזר כו'. שיטת הרא"ש והטור היא דהולכין אחר הדיעה שלו בלכתו ממקומו ושניהם שוין ממש דבן כרך שהלך לעיר ודעתו להתעכב שם עד שיאיר היום של י"ד וכן הוה שנתעכב שם בתחלת היום חל עליו חובת הקריאה של העיר והוא פרוז בן יומו אבל אם חזר למקומו שהי' כרך קודם היום לא מועיל מה שחשב תחלה להיות בעיר בעת קריאת העיר. ובן עיר שהלך לכרך ודעתו להתעכב שם בתחלת יום י"ד וכן הוה שנתעכב שם לרש"י אין זה מועיל לו' שיהיה כבן כרך שהרי הוא יושב בטל שם ואין שם קריא' ואין מה שיחול עליו. ע"כ חייב לקרות כעירו. אבל להרא"ש והטור גם בזה נסתלק ממנו מנהג עירו ביין שבשעה שמתחלת זמן הקריא' של עירו אינו שם והוא היה בדעתו להיות בכרך ע"כ אפי' חוזר לעירו בי"ד קורא בט"ו כיון שנסתלק ממנו חיוב שלו בהתחלתו נתבטלה כולה וזהו נקרא מוקף בן יומו והב"י והכ"מ כתבו שלפי שיטה זו לא דמי פי' דפרוז בן יומו עם פי' מוקף בן יומו דהא מוקף בן יומו פירושו דאיבד את יום עירו שהוא יום י"ד דהיינו שהיה בדעתו להתעכב שם ביום י"ד נקרא מוקף ונסתלק ממנו חובת אנשי מקומו ופרוז בן יומו פי' שנתעכב בעיר ביום י"ד שהוא יום קריא' מקום שהלך לשם וחל עליו חובת קריאת יום זה עכ"ל ולא הבנתי שיחתו דמה חילוק יש ביניהם דבשניהם בעינן שבשע' הליכתו ממקומו יהי' דעתו להתעכב במקו' שילך שם בהתחלת יום י"ד וכן הוי בזה נשתנה כל א' ממנהג מקומו אלא שאין הטעם שוה דבבן כרך הוי הטעם שחל עליו בי"ד חובת העיר כיון שקוראין אז ובבן עיר הוי טעמא ג"כ כיון שהיה בדעתו להתעכב שם בעת ההתחל' בכרך ממילא נסתלק ממנו דין מקומו וגם דברי הרמב"ם שהוא סעי' זה נרא' לכוין ע"ד זה דאם לא היה בדעתי לחזור אלא לאח' זמן הקריא' פי' אחר קריא' של י"ד ממילא חל חובת הקריא' של העיר על בן הכרך ובן עיר נסתלק ממנו חובת קריא' שלו ע"כ קורא כל א' עם אנשי המקום שהוא שם דהיינו בן כרך קורא בי"ד כפי המקום אשר הוא שם ובן עיר קורא בט"ו במקו' אשר הוא בשעת הקריאה של י"ד והיינו אפי' חזר למקומו אחר הסילוק יקרא בט"ו וכיון שלא זכר הרמב"ם דבר זה בפירוש דאפי' חזר למקומו נרא' דס"ל דחייב להתעכב בכרך עד ט"ו ויקרא עמהם ולפי"ז יתיישב שפיר טפי ל' אנשי המקום אשר הוא שם דהיינו דתמיד קורא עם אנשי המקום הן הבן עיר בט"ו בכרך הן הב"כ בי"ד בעיר והא דתלי העיכוב בהתחלת היום י"ד אחר זמן הקריאה כפי' ל' הרמב"ם קשה למה לא ניזיל בתר קריא' הלילה שאם היה בדעתו של ב"ע להיות כל הלילה בכרך עם התחלת היום וכן עשה ממילא נסתלק ממנו חובת קריאת הלילה כמנהג עירו ואפש' דהרמב"ם נתכוין באמת על קריאת הלילה דהוא כל הלילה וכן קשה על הטור שכתב אבל אם היה דעתו לעמוד שם מקצת י"ד כיון שלא היה דעתו לשוב למקומו בזמן חובת מקומו נסתלק ממנו קריאת של מקומו וגם בגמ' לא הזכיר רבא אלא דעתו לחזור בליל י"ד ולא זכר מקצת היום ונראה דהטור נמי נתכוין לומר שדי בזה דאם נתכוין להתעכב שם כל הלילה לחוד אלא דשיעור קריאת הלילה אפשר ששיעור' בשעת הדחק כל הלילה עד הנץ החמ' כמו בק"ש בסי' רל"ה ומקצת י"ד שנקט הטור היינו משהאיר השחר וצ"ע:

ט"ו שחל בשבת. דאלו י"ד א"א לחול בשבת דא"כ יהיה י"כ בע"ש:

עד יום א' בשבת. דאמרי' בירושלמי ויעשו אות' בשבת אמר ליה ימי משתה כתיב את ששמחתו תלויה בב"ד יצא זה ששמחתו בידי שמים הוא ומהר"ל חביב בתשוב' סי' רל"ב האריך בראיות לעשות סעודה בשבת וכן עשה מעשה בירושלים וגם משלוח מנות זמנם כן כי המנות הם מהסעודה ע"ש:

מ"מ קרא אותה שלא בזמנה. נ"ל דהך קריא' של י"ד היא בברכה דהא זמנה היא וכן מ"ש בסעיף שאח"ז קורא אותה בט"ו היינו ג"כ דינה בברכ' דכן משמעות סתם קורא:

מסתמא. האחרונים הקשו דזה הפך ממ"ש בסי' ת"א דסתם עיירות מוקפות לדירה שבונין בתים תחיל' ואח"כ מקיפים אותה ע"ש מה שתירצו:

ובלבד וכו'. זה קאי אדסמוך וכו' אבל נרא' אפי' רחוק הרב' הוי ככרך. מ"א ע"ש. ועיין ט"ז ובתשו' מהריט"ץ סימן קפ"ג:

ספק. וטבריא צריך לקרות בה בי"ד ובט"ו שספק אם הים חשוב כחומה גמ'. בח"ל יש כרכים שראוי להסתפק בהן של"ה. ובלבוש כתב דבמדינות אלו אין להסתפק לפי שהם בצפון ורחוקים מא"י וידוע שלא היו מיושבים בזמן יהושע:

לרוב. ונוהגין שמחה ומתנות לאביונים בשניהם. כנה"ג ש"ג:

בזמן קריאה. פי' של י"ד ועיקר קריאה תלוי ביום י"ד ולא בלילה. מ"א ועיין ט"ז:

אין קורין. דאין בקיאין בקריאת הטעמים משא"כ בס"ת ודו"ק ובזה מתורץ קושית התוי"ט ועיין יד אהרן. ושואלין ודורשין בענינו של יום. גמ':

סעודת. ור"ל חביב סימן ל"ב האריך בראיות שהסעוד' היא בשבת ועשה כן מעשה בירושלים וגם משלוח מנות בשבת כי המנות הם מהסעוד' עיין ב"ח והרדב"ז ח"א סי' קמ"ז פסק כש"ע וכן דעת המ"א. ועכ"פ מתנות לאביונים הוא ביום קריאת המגילה. אבל אסור לטלטל המגילה בשבת פר"ח ע"ש ועיין בשכנה"ג בסימן זה ובסי' ש"ח בהגהת ב"י. ודע שאם חל יום ט"ו בשבת אזי יום השבת ח' לאדר הוא פ' זכור ומפטירין פקדתי ב"י וב"ח כתב בשם ר"ל חביב דבט"ו לאדר מפטירין ג"כ פקדתי ע"ש:

בי"ג. בקיבוץ י' דשלא בזמנה בעי י' ובהג"א מסופק אי סגי בקטנים. מ"צ:

ביום י"ד. בברכה עיין לבוש:

בט"ו. בלא ברכה. ב"י ש"ל:

ס"א אפילו אינן כו' ואפי' כו'. כמ"ש בירושלמי הטעם שחילקו במוקפין מימות יהושע ב"נ כדי לחלוק כבוד לא"י שהיתה חריבה באותן הימים ולא יהיו עיירות המוקפות בח"ל חשובות מהם וע' ר"ן: ואפי' אם הם בח"ל. מדאמרינן לריב"ק כשושן כו' ומדריב"ק נשמע לרבנן דהא ל"פ אלא בזמן. ושם ה' ב' ר"א קרי בהוצל כו' ואמרינן בפ' בתרא בבבל היכא כו' ובע"פ הוא יוסף איש הוצל הוא יוסף הבבלי ובסוף כתובות נקטינן בבל כו' תרגומא הוצל. ובירושלמי פ"ק דמגילה חרב ונעשה של עו"ג מהו בו אין קורין בחוצה קורין ר"ל אם בח"ל קורין אע"ג שלא היה בו ישראל כ"ש בא"י וע' ר"ן. אבל אין פירושו מכוון וז"ל הירושלמי שם תני הסמוך לכרך והנראה עמו ה"ה כיוצא בו ר' אייבו בר גרי כגון הדא חמתא כו' חרב הכרך ונעשה של עובדי גילולים איתא חמי בו אינן קורין ובחוצה לו קורין. ר"ל אם בחוץ לכרך קורין דהא שם לא מחמת חומה דהא אמרינן בערכין והובא בירושלמי שם כל שהוא לפנים מן החומה כו' וא"כ אף שבטל החומה קורין כ"ש בתוכה. ולכאורה מזה ראיה לפי' תוס' דבשל כרכין א"צ עשרה בטלנים דזה היתה הבעיא שנעשה של עובדי גילולים אבל י"ל דה"ל שרובה עובדי גילולים דבטלה קדושת החומה וע' תוס' דכתובות מ"ה ב' ד"ה על כו' ואפשר לפרש הירושלמי דהוא לשון פשיטות בו אינן קורין אבל בחוצה לו קורין מדלא נקט להיפך בחוצה לו קודם: ואפילו אין בהם. ממ"ש שם כרך שישב ולבסוף כו' וע"כ באין בו עשרה בטלנין מדאמר ככפר. תוס' ס"ד כרך. והרמב"ן ורשב"א חולקים על זה ע"ש: או שישב כו'. ממ"ש ה' ב' ולא שור איגר ועתוס' הנ"ל וא"ת לקמן כו' ובזה מתורץ קושייתם: אבל בסתמא כו'. ממש"ש ומי מספקא לי' מילתיה דטבריא כו' ודלמא מספקא ליה אי ישבה ולבסוף הוקפה ושם והא רבי בטבריא הוי כו':

ס"ב ובלבד כו'. הטור כתב אנראה וכן פי' הר"ן בפי' השני וטעמם משום דמציין הגמרא עד כמה שם ב' ב' קודם שפי' שנראה וסמוך הן ב' דברים אלמא אכולה קאי אבל רש"י פירש שם אסמוך ונזהר מזה וכת' שם בד"ה נידון סמוך אף ע"ג כו' וכן משמע מלשון ש"ע שהיפך דברי הטור. ועוד למד הטור ממ"ש מחמתן לטבריא וטבריא בעמק הוא כמ"ש בפ' ט"ז דשבת וש"מ וחמתן בהר כמ"ש בפ"ה דעירובין וע"כ קאי אנראה כמש"ש ג' ב' ועוד ממש"ש בשלמא נראה אע"פ כו' אלא סמוך כו' ולכאורה קשה דקארי ליה מאי קארי ליה אלא דקשיא ליה כיון דאינו סמוך הוא עד מיל ע"כ סמוך סמוך לעיר מיד ממש והיאך אפשר שאינו נראה אפילו יושבת בשיפוע או בעמק ומשני שיושבת בנחל ר"ל גיא שוה בעומק שחוט המשקולת יורד כנגדו שאפי' העומד סמוך לה ברחוק ד"א אינו רואה אותה:

ס"ג וכרכים. שם בגמרא יליף פרזי כו'.

ס"ד כרך כו'. והגאונים הורו שלא יקרא אלא בי"ד דאזלינן בתר רובא דעלמא ועוד ספק דבריהם לקולא אלא שלא תיבטל ממנו בודאי מקרא מגילה יקרא בי"ד ופטור מט"ו. מ"מ ור"ן. ור"ל כיון שבי"ד יוצא בדיעבד וכמש"ל שזהו טעמו של הרמב"ם שכת' ולא יברך כו'. ובמשנה למלך האריך בחנם בזה וכתבו הגאונים אע"ג דאמרינן דחזקיה קרי כו' מדת חסידות היה ועוד דוקא בא"י שהיו עריה ידועות בשעת התקנה מחמת בתי ערי חומה כו' וצ"ל דגרסי' בגמרא הוצל דבית בנימין ועמ"ש בס"א: ולא יברך. כ"כ הגאונים ממ"ש בפ"ב דשבת ספק דדבריהם כו'. והנה הרי"ף בפי"ט דשבת בשם רב האי גאון והרא"ש שם וכן הריב"ש סי' ר"כ פסקו דאף ספק דאורייתא אין מברכין ופי' הסוגיא דשבת שם ודאי דדבריהם דבר שניתקן מדבריהם מחמת ודאי בעי ברוכי אבל ספק דדבריהם ר"ל דבר שהם תקנו מחמת ספק כגון דמאי לא בעי ברוכי ורבא פליג דכיון שהם תיקנו אפי' מחמת ספק בעי ברוכי אבל שאר ספק אף בדאורייתא אין מברכין כמ"ש הרי"ף ורא"ש בפי"ט דשבת גבי מילה ורא"ש בפרק כיסוי הדם גבי כוי ועיין ר"י בפ"ג דברכות ור"ן בפ"ב דשבת ופי"ט שם ורמב"ם פ"ו מהלכות סוכה ופ"ב מה' מילה וחנוכה וראב"ד ומ"מ ולח"מ שם ובפ"ג מה' מילה וראב"ד שם וכ"מ הביא תשובת הרמב"ם ותורף דבריו כנ"ל וראייתו ממ"ש בסוכה פ"ד מיתב יתבינן ברוכי כו' וכ"כ בפ"ו מה' סוכה כנ"ל והטעם שהברכה אפי' בשל תורה הוא דרבנן כמ"ש בפ"ב דברכות ושם פ"ג ספק קרא כו' כיון שהוא מדרבנן א"צ וע' ברא"ש שם בשם בה"ג. וראב"ד וחכמי לוניל והר' יונה בפ"ג דברכות והביא דבריו הרא"ש בחולין שם ס"ל מדס"ל לרבא דוקא משום דרוב כו' הא בכל ספק דאורייתא כגון דמאי מברכין וכן יו"ט ב' וכן בכל ספק אף שלא מחמת תקנה ושם בק"ש מפני שהיא עיקרה מדרבנן משא"כ בברכת המצוה כיון שהמצוה היא מדאורייתא וסוכה שאני דסתרי אהדדי כמ"ש הרי"ף שם. אבל בש"ע פסק כדעת הרי"ף ורמב"ם ורא"ש כמש"ל סי' י"ז ובי"ד סי' כ"ט וסי' רס"ה. והרמב"ם בפ"ג מהלכות מגילה וחנוכה חזר ממ"ש בתשובה דרבא פליג אאביי ושם ס"ל דל"פ אלא שהוסיף ולכן ס"ל דאף תקנה מחמת ספק דאורייתא א"צ ברכה אבל כאן שהספק בשל דבריהם לכל השיטות א"צ ברכה ומ"ש הראב"ד לרבא ספק אחר אף בדרבנן מברכין ר"ל דבר שתיקנו רבנן על ספק כמ"ש הוא עצמו בפ"ו דסוכה ופ"ג מה' מילה: כי אם בי"ד. דאף בני כרכים יוצאין בדיעבד בי"ד כמ"ש בירושלמי בפ"ב דמגילה הלכה ג' בן עיר מהו שיוציא בן כרך י"ח ייבא כהדא כל שאינו מחוייב בדבר כו' בן כרך מהו שיוציא את בן עיר י"ח ייבא כהדא כו' הכל יוצאין בי"ד שהיא זמן קריאתה וכן שם פ"א הלכה א' ה' ד' ולכן מברכין בי"ד אף לכתחלה כמ"ש תוס' וש"פ בברכה שמסופקין אם בפה"א או בפה"ע וכמ"ש בפ"ו דברכות שקפץ ר"ע ובירך מעין שלש וא"ל ר"ג למה אתה כו':

ס"ה בזמן קריאה. של יום. וע' בה"ג וכפרש"י שם ומכאן ראיה לר"ת וב"ה בסי' תרצ"ב ס"א וי"א דאף כו' ודלא כהרא"ש שכת' דהכל תלוי בליל י"ד ודחקו מדמפ' גמרא דין בן כרך סיפא דמתני' ולא מפרש רישא וכן הרי"ף מציין בן עיר שהלך לכרך א"ר ל"ש כו'. אבל כבר דחאו הר"ן משום דפרוז בן יומו מפורש בקרא והרי"ף מציין פסקא דמתנייתן וראיה מדאמרינן בירושלמי שם בן עיר שעקר דירתו ליל ט"ו נתחייב כאן וכאן וכ"ש בן כרך וע' ר"ן: ונתעכב. כפי' הרי"ף ממ"ש שעתיד לחזור: ואם הוא. ירושלמי שם מפרשי ימים והולכי מדברות קורין בארבעה עשר:

ס"ו יום ט"ו כו'. והשמיט מ"ש שואלין ודורשין כו' דס"ל דלאו דוקא בשבת אלא לרבותא אבל הרמב"ם כת' דוקא בשבת וכ"כ תוס' שם ד"ה פורים ואשתמיטתיה זה לבעל לח"מ: אלא מקדימין. כמש"ש ה' א' כרב: וגובים. שם ד' ב' הואיל כו' שעיניהם כו': וביום כו' קורין. ל' ב' בפורים כו' ושם לכל מפסיקין כו' וע' רש"י שם ד"ה הא כדאיתא כו' וקי"ל כר' ירמיה כמש"ל סי' תרפ"ה: ואין עושין. ירושלמי פ"א וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין ויעשו אותן בשבת לעשות אותו ימי משתה ושמחה כתיב את ששמחתו תלויה בב"ד יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים. ורילב"ח הקשה ממ"ש בפ"ד ל' א' עשייה וזכירה כו' וע' רש"י ב' ב' ד"ה אשכחן כו' ועמ"א וע' פר"ח שדחהו. ולי נראה שגירסת הרי"ף היתה כגירסת הספרים הישנים ר"א מקדימין כי היכי דתקדום זכירה לעשייה ושמואל כו' בחמיסר קדמי זכירה לעשייה וערש"י שם ד"ה ה"ג כו':

ס"ז המפרש כו'. ז"ל הרז"ה פ"א תניא בברייתא המפרש והיוצא לדרך קורין בי"ג כו' וה"ה לי"ב וי"א וכדאי ר"ע לסמוך עליו בשעת הדחק ובירושלמי מפרשי ימים והולכי כו' כנ"ל ס"ה הא דאפשר הא דלא אפשר וכ"כ מרדכי והג"מ: ואם א"א כו'. ירושלמי כל החודש כשר לקריאת מגילה מ"ט והחדש אשר נהפך כו' ובלבד עד ט"ו ולא יעבור כתיב. מרדכי והג"מ: ומיהו אם. גמרא י"ט א' בן כפר שהלך כו':

ס"ח בן עיר. ירושלמי הנ"ל כל החדש כו' ובלבד עד ט"ו ומשמע אף לבן עיר:

משנה ריש מגילה

ברייתא שם ג

טור וכ"כ הר"ן בשם התו' והרמב"ן ע"פ הירושלמי ושכן דעת הגאונים

תוס' והרא"ש שם דריב"ל אי ירי בלא הוקף מימות יהושע בן נון

מימרא דריב"ל שם

טור בשם מהר"מ מרוטנבורג

מימרא דריב"ל שם וברייתא שם

שם בגמרא ג'

שם בגמרא ג' משמיה דרבא ואמרי לי' כדי

שם במשנה

רמב"ם שם מהא דחזקיה קרי בטבריא בי"ד וט"ו וכו'

שם

רמב"ם בפ"א ממשנ' י"ט וכאוקימת' דרבא וכפרש"י שם

ר"ל בזמן קריאת המקום שהוא בו עתה לא זמן המקום שיצא משם כ"כ ה"ה

משנה שם ב'

מצא כתוב בשם מנהג ירו'

הר"ן בפ"ק דמגילה:

טור בשם שדרו ממתיבתא

הגהת אשר"י בשם א"ז וכן איתא בירו'

שבלי לקט וע"פ הירו'