סדר ד׳ פרשיות - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרפ״ה

בשל"ה האריך לצדד שפרש' פרה אינה דאורייתא וכ"כ הב"ח וכ"מ בתשובת מהרי"ל סי' קפ"ב וקס"ז שלא הזכיר אלא פרשת זכור ובת"ה סי' ק"ח כתב וז"ל באשר"י פ"ו דברכות כתב דעשה דאורייתא לקרות פרש' זכור בעשרה, ובתוספות שנ"ץ כתבו דאין שום קריאה דאורייתא רק פ' זכור, ובתו' הקצרות בברכות פ"ב פי' דפ' זכור ופ' פרה חייבים לקרותן מן התורה וכו' וכן בסמ"ק כתב מ"ע זכור את אשר עשה ואם כן צריך ליזהר יותר שישמעו קריאת פרשת זכור בי' ממקרא מגילה בזמנה אלא שהעולם לא זהירי בהכי עכ"ל ול"נ ליישב מנהג העולם דאטו מי כתיב בתורה שיקראו דוקא בשבת זה אלא שחכמים תקנו בשבת זו הואיל ושכיחי רבים בבה"כ וסמוך לפורים כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן כמ"ש הלבוש וא"כ כששומע בפורים פרשת ויבא עמלק נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא י"ח וכ"ה ברא"ם סי' ב' ומשום פ' פרה ס"ל דלא הוי מדאורייתא דבאמת אין טעם בקריאת' מדאורייתא וגם לא ידענא היכא רמיזא, ול"נ שהגירס' הנכונ' כמ"ש בחי' הרשב"א וז"ל והקשו שלא מצינו קריאת ס"ת מן התורה אא"כ יאמר רש"י שתהא קריאת הפרשיות כגון פרשת פרה ופרשת זכור וכיוצא בהן מן התורה ע"כ מ"מ כל אדם יהא זהיר וזריז במצו' לבוא למנין, ובמגלה דף י"ח משמע פשטא דתלמודא דפרשת זכור דאורייתא, ומשמע שם דה"ה בפ' ויבא עמלק יצא: כתב מהרי"ל בכל ד' פרשיות אין מזכירין נשמות ואומרים צו"ץ (ד"מ): יש נוהגין בשנה מעוברת לקבוע תענית בכל יום ה' מפרשת שובבי"ם ת"ת וי"א גם פרשת ויקהל ופקודי ואומרים שומר ישראל וכו':

פרשת שקלים. דאמר קרא זאת עולת חודש בחדשו אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה וגמרינן בג"ש שחדש זה הוא ניסן וכיון שבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה קדמי' בא' באדר כי היכי דליתי שקלים למקדש ואח"כ פ' זכור קודם קריאת המגילה בפורים כי היכי דלקדים זכיר' לעשיי' דכתיב נזכרים ונעשים ואח"כ פ' פרה כי היכי דלהזכיר אזהרת טמאים לפסח.

חייבים לקרותם מן התורה. כתוב בת"ה סי' ק"ח צריכין ליזהר בקריאה בצבור טפי ממקרא מגיל' אע"ג דמקרא מגילה עדיפ' וכל מצו' נדחת מפני' מ"מ לדעת רוב הפוסקים נקראת אף ביחיד אבל פרשת זכור כתב האשר"י פ' שלשה שאכלו דעשה דאוריית' הוא לקרות' בעשר' ודוחה ל"ת שבתור' דלעול' בהם תעבודו להכי שחרר ר"א עבדו כדי להשלימו לעשרה. ובתוס' שנ"ץ כתבו דאין שום קריא' מדאורייתא רק פרשת זכור ובתוס' קצרות מברכות פ"ב פירשו דפרשת זכור ופרשת פרה חייבים בקריאתם מן התורה עכ"ל וכתב רש"ל דירא' מזה שאין הקטן עולה למפטיר בפרשת זכור ואע"פ שהש"ץ קורא בתורה מה בכך הא בעינן בר חיובא לעלות והוא ג"כ קורא בתורה אלא שהש"ץ קורא בקול רם שלא לבייש ואף בפרשת פרה יש ליזהר מאחר שבאותן תוספת ירא' דהיא מדאורייתא וכמדומה שכן מצאתי בחי' מרדכי עכ"ל וכ' מו"ח ז"ל ואינו נכון דבקטן היודע למי מברכין ודאי שרי אע"פ שהקטן קורא בקול רם דהא קטן עול' למנין ז' וקריאת ס"ת בכל שבת היא דאורייתא מוידבר משה את מועדי כו' כדאיתא בירושלמי ומביאו הרי"ף פרק הקורא עומד אלא שלא היה סדר מיוחד לכל קריא' מלבד פרשת זכור ועזרא תיקן הסדר לכל הקריאות ואפי' בקטן שאינו יודע למי מברכין לא ידעתי למה לא יצא בקריאת הש"ץ פרשת זכור בקריאת ס"ת דמאי נפקא מינ' בעול' לספר תורה אם הוא קטן עיקר החיוב שישמעו בקריאת התורה עד כאן לשונו. ולעניות דעתי נראה דבקטן שאין יודע למי מברכין אין יוצאין ידי הברכה על ידו ואין יוצאין ידי קריא' בלא ברכ' ע"כ אין להקרות למפטיר לקטן שאינו יודע למי מברכין אבל ביודע למי מברכין נראה דשפיר יוצאין ובסי' רפ"ב פסק רמ"א דקטן יכול לקרות בפרשת המוספין או בארבע פרשיות שמוסיפין באדר ונראה דביודע למי מברכין קאמר:

שקלים. ואם שכחו הצבור בראש חדש אדר לקרות פרשת שקלים צריכים לחזור ולהוציא ס"ת ולקרות הפרשה גינת ורדים חא"ח כלל א' סי' ל"ו ע"ש. אם טעו וקראו הפרשיות והמגילה בראשון צריך לחזור לקרותן בשני עיין ב"ח:

מדאורייתא. בשל"ה האריך לצדד שפרשת פרה אינה דאורייתא וכ"כ הב"ח וכ"כ בתשובת מהרי"ל סימן קפ"ב שלא הזכיר אלא פרשת זכור. ובת"ה סי' ק"ח כתב וז"ל באשר"י פרק ז' דברכות כתב דעשה דאורייתא לקרות פרשת זכור בעשרה. ובתוס' שאנ"ץ כתבו דאין שום קריאה דאורייתא רק פרשת זכור. ובתוס' הקצרות בברכות פרק ב' פירשו דפרשת זכור ופרשת פרה חייבים לקרות' מן התורה וכו'. ואם כן צריך לזהר יותר שישמעו קריאת פ' זכור בי"ד ממקר' מגילה בזמנה אלא שהעולם לא זהירי בהכי עכ"ל. וכתב המ"א ונ"ל ליישב מנהג העולם דאטו מי כתיב בתורה שיקראו דוק' בשבת זו אלא שחכמים תקנו בשבת זו הואיל ושכיחי רבים בבה"כ וסמוך לפורים כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן וע"כ כששומע בפורים פרשת ויבא עמלק נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא י"ח וכ"ה ברא"ם סי' ב'. אבל פ' פרה לא מצינו שהוא מדאורייתא עכ"ל ע"ש. וכתב רש"ל שאין הקטן עולה למפטיר בפ' זכור ובפ' פרה ע"ש. והב"ח כ' דבין קטן שיודע למי מברכין ובין שאינו יודע למי מברכין עולה ע"ש: והט"ז כ' דוקא קטן היודע למי מברכין עולה. ובסימן רפ"ב פסק רמ"א דקטן יכול לקרות בפ' המוספין או בארבע פרשיות שמוסיפין באדר ונראה דביודע למי מברכין קאמר עכ"ל ע"ש: ועיין בגינת ורדים חא"ח כלל א' סי' ל"ז. כתב מהרי"ל בכל ארבע פרשיות אין מזכירין נשמות ואומרים צו"ץ ד"מ. יש נוהגין בשנה מעוברת לקבוע תענית בכל יום ה' מפרשת שובבי"ם ת"ת וי"א גם פ' ויקהל ופקודי ואומרים שומר ישראל וכו'. ופשוט דהש"ץ אומר ענינו בשחרית ומנחה. וכתב האר"י ז"ל בפי' התורה שימים אלו מסוגלים לתקן עון קרי יותר מכל השנה להמתענים בהן לכן מתחיל מפ' שמות שאז התחיל השעבוד שנתקן הקרי דאדה"ר ונגמר בפ' כי תקנה עבד עברי ע"ש:

ס"א הסמוך כו'. ו' ב' ורשב"ג סבר כו': עד. כ"ט ל': ומוציאין. שם: ובשלישי. כר' ירמיה ל' ב'. רי"ף. דהלכה כר' ירמיה דבסדר הפטרות כו' וכי שם שיתא מכי תשא כו' וכן כל הסוגיא כולה שם כוותיה ועמ"ש ס"ב:

ס"ב בשבת שניה. מתני' וגמ' שם תנן בשניה כו' וקי"ל כרב: מוציאין כו' באחר. כר' ירמיה דר' יצחק ואביי ס"ל כוותיה ותניא כוותיה דאר"י ר"ח טבת ואדר שחל כו' חל להיות באותה כו' חל להיות כו' ת"כ דאביי כו'. ואף ע"ג דאביי קאמר כוותיה דר"א הרי הדר ביה כאן: ומפטיר. ברייתא שם:

ס"ג בשבת שלישית. ירושלמי שם אין מפסיקין בין פרה להחודש וסימנך בין הכוסות כו': ובשבת ד'. כמ"ש כל שסמוכה לפורים והיינו למוקפין. ע' רש"י: באחד. כנ"ל: ומפטיר. שם:

ס"ד בשבת חמישי. שם כל שסמוכה כו': ומפטיר. שם:

ס"ה חל. מתניתין: ומפסיקין. מתניתין: שתהא. ברייתא:

ס"ו הימים. ר"ה כ' א' סוכה מ"ג ב'. וירושלמי ר' סימון כו' דלא אתא ערבתא בשבתא כו' הביאו תוס' שם ד"ה לא ירושלמי פ"א דמגילה סוף הלכה ב' א"ר יוסא לית כאן חל להיות בשני ולית כאן חל להיות בשבת חל להיות בשני צומא רבא בחד בשובא חל להיות בשבת צומא רבא בערובתא: כשחל ר"ח. כנ"ל: וכשחל כו'. מתני' חל להיות בתוך כו': וי"ו בו. גמרא שם ולא פליגי הא כו':

ס"ז י"א שפרשת זכור. שם י"ח אתיא זכירה כו' וממאי כו': ופרשת פרה. בתוספות שלפנינו ליתא לא בברכות ולא במגילה י"ז ב' וכן באשרי פ"ו דברכות ליתא אלא זכור ונסחא משובשת נזדמנה לו: לפיכך כו' למקום. שם כ"ג ב' מתני' אין קורין בתורה ואין כו':

משנה וברייתא מגילה כט.

כשמואל ותניא כוותיה

שם בבריי'

שם במשנה וברייתא ל'

שם

שם

כרב שם

שם כרב להקדים זכירה לעשייה

הרי"ף והרא"ש שם

תוס' ברכות י"ג