דברים הפוסלים בד׳ מינים - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרמ״ט

כתב הסמ"ג אסור לזלזל אתרוג ושאר מצות שהעכו"ם מוכרים עכ"ל כלו' שצריך ליתן להם יותר מכדי דמיהם עסי' ל"ט ס"ז: ושיפהו כשר. אפי' ביום ראשון כ"מ בתוס' בד"ה הא קניא ביאוש ולכם משלכם קרינן ביה וכ"כ בהדיא במלחמות ועיין בח"מ סי' שנ"ג אימת קניא וכ"ה לעיל סי' י"א ס"ו:

לא יברך עליו. וצ"ע דא"כ מאי פריך גבי אוונכרי וליקני' בשינוי השם עכ"פ לא יהא רשאי לברך עליו אבל כשהעכו"ם קוצצו רשאי לברך כיון שהוא לא גזל ואפשר דהתם בשינוי השם ויאוש עדיף טפי וצ"ע ועיין ברש"א:

חוץ מיום ראשון. צ"ל דמיירי לפני יאוש דלאחר יאוש הא קניא ביאוש ושינוי רשות ושלכם קרינא ביה וכ"כ במלחמו' בשם בה"ג ובעל הלכות פסוקות וכ"מ בתוספו' אלא מיירי לפני יאוש ואפ"ה לאחרים לא הוי מצוה הבאה בעביר' וכ"מ ברש"י דף ל' שכ' אפי' יאוש קני הוי מצוה הבאה בעביר' ואפ"ה לאחרים לא הוי מצוה הבאה בעבירה אבל במלחמות משמע דלפני יאוש אפי' לאחרים הוי מצוה ה"ב כיון דלא קניא עדיין וכ"מ בגמ' גבי אוונכרי דקאמר דליהוי יאוש ושינוי רשות ע"ש ולכן אין להקל:

שלא יקצץ. אפי' ברשות עכו"ם ובאתרוג בא"י אם קצצו עצמו ה"ל נתמרח ביד ישראל וה"ל טבל (רבי בצלאל ב'):

וסתם עכו"ם. נ"ל דבדיעבד כשר ומברך עלייהו דמספיקא לא חיישינן לגזול' ומי שגזל על ידי כיבוש מלחמ' קניה כדאי' בגיטין דף ל"ח:

יקצצנו עכו"ם. וה"ה כשקוצץ ישראל ונתן לחבירו שרי כיון דהוי לאחר יאוש:

או ח"ל. כלומר אף על פי ששם הקרקעות גזולים מעכו"ם אפ"ה אסור כמ"ש סי' תרל"ז ס"ג:

עכו"ם ועשאו כשר. משמע דלכתחל' לא יאגדנו עכו"ם כמ"ש סימן י"ד גבי נשים וכ"כ בהג"מ פ"א מה' ציצית בשם ר"ת וצ"ע דהא קי"ל לולב א"צ אגד וא"כ האגד אינו מן המצוה וע' בסוכה דף י"א ע"ב וצ"ל כיון שהוא נוי למצוה חשוב כמצוה עצמו ועסי' ל"ט ס"ב:

וכן שאול. עסי' י"ד ס"ד כ"ש כשהשאילו לצאת:

והמודר. ואף על גב דאי בעי מתשיל עליה אסור (שם):

ושל אשירה. אפי' נטעו ולבסוף עבדו כ"מ בתו' דף ל"ב ובע"א דף מ"ז:

של ישראל פסול. דכתותי מכתת שיעוריה:

יצא מיום כו. אף על גב שאסור באכילה ובהנאה מ"מ כיון שאם נתבטל מותר באכילה יצא כדאית' בגמר' גבי דמאי ע"ש:

מותר ליטול. ומ"מ אם יש אחרים אף על פי שאינן יפים כזו יקח אחרים (ס"ח תל"ח):

מפני גזל וכו'. ז"ד הרמב"ם דפסק כשמואל דבי"ט שני כיון דהו' דרבנן מותר הגזול אף על גב דהוי מצוה ה"ב, וצ"ע דא"כ למה כ' בס"א לאחרים כשר חוץ מיום ראשון הא אפי' לגזלן עצמו כשר לדעה זו וכ"כ בכל בו ששני הסברות האלו הם חולקין זע"ז ואפשר דהרב"י ס"ל דלכתחלה לא יטלנו הגזלן עצמו ולאחרים מותר:

ומותר ליטול. אבל אסור ליקח מביתו לבה"כ או איפכא כמ"ש סי' י"ד ס"ד עמ"ש שם:

ניטל פטמתו או עוקצו. ור"א פראג כ' דפוסל כל ז' ובד"מ חולק עליו וכת' כיון דטעמ' משום חסר כשר בשאר הימי' עכ"ל ואף על פי שחסרון אינו פוסל אלא בכאיסר שאני הכא כיון שהו' בראשו פסול (הג"מ) אבל במ"מ משמע שהפסול הפיטמא משו' הדר הוא שעל ניטל העוקץ מקשה פשיטא דחסר פסול ע"ש וכ"מ בסי' תרמ"ה ס"ז ובפוסקים ולכן אין להקל בפטמא:

עד שיסיר. נ"ל דס"ל לרמ"א דניקוב עכברים כשר מדינא כדעת רוב הפוסקים אך לכתחל' לא יטלנו עד שיסיר ניקור העכברים אבל יבש או מנומר שפסול מדינא ל"מ הסרה:

כולו ליום ראשון וכו'. דביום ראשון אתקצאי כולו דהא חסר פסול ולכן צריך להתנות שאינו בודל ממנו מליל ב' ואילך אבל אם הפריש אתרוג ליום ב' מותר לאכול ממנו ובלבד שישאר כשיעור וכמ"ש הרא"ש והטור וכ"מ דבתחלה לא כתוב שהתנה ע"ש וכ"כ רי"ו דלא כמ"ש ב"י ובב"י סי' תרנ"ג כ' בשם רשב"א תנאי מועיל בהדס להריח בו במ"ש דמ"ש מאתרוג דיוצא בו ואוכלם ול"ד לעצי סוכ' דהתם חג הסוכות לה' כתיב עכ"ל ועיין בתשובותיו סי' קס"ט משמע דס"ל דאפי' מה שצריך לשיעור אתרוג מהני תנאי ולכן כ' ול"ד לעצי סוכה וכו' ועיין בר"ן רפ"ק דביצה ופ"ד וז"ל תנאי מהני בסוכה וה"ל גביה כסוכ' דלאו מצוה כמי שיש לו אתרוג והתנה עליו לאכלו אם ירצה ואם נמלך יוצ' בו עכ"ל וכ"כ במלחמות ועי' בשבת דף כ"ב ובתו' שם אי' לאכול ממנו כו' ולצאת כו' פי' לאכול ביום ב' ולצאת בו ביום ג' דהא אסור לאכול קודם נטילה כמ"ש סי' תרנ"ב:

אסור באכילה. משמע דס"ל דאע"פ שמותר בהנאה כיון דאסור באכילה פסול כל ז' ומ"ש תו' ל"ל טעמא גבי לולב של ע"א משום דמכתת שיעורי' ת"ל שאין בו דין ממון תי' המחבר במ"ש שאותו אתרוג וכו' אסור באכיל' כלו' דדוקא גבי אתרוג כיון שראוי לאכילה דרשינן לכם שלכם תהא לאכלו (ומה שפסול כל ז' היינו שראו חז"ל לאוסרו כיון שהפסול בגוף האתרוג כמ"ש בתו' ריש הפ') משא"כ גבי לולב דאינו ראוי לאוכלו לא שייך למדרש כן וכיון שהוא שלו אף על פי שאסור בהנאה לכם קרינן ביה, אתרוג של ערלה פסול (גמ') וערלת ח"ל כשר שהרי יכול לכתחלה להאכילו לחבירו שאינו מכיר בה (ש"ג) וכ"מ דעת הפוסקים שהשמיטוהו אבל לפי מ"ש הרב"י בי"ד סי' רצ"ד דאסור להאכילו לחבירו א"כ פסול הוא, מ"מ נ"ל דיש להכשיר הואיל ופשטא דתלמוד' משמע שיכול להאכילו לחבירו יש לסמוך עליו לגבי אתרוג ואתרוג שנאסר מחמת בליעת איסור פסול (ש"ג) ואינו מוכרח די"ל דוקא כשאיסורו מחמת עצמו פסול ולכן נ"ל דיש להכשירו בשאר ימים דהא התו' ורש"י וכל בו מכשירין אפי' של ערלה בשאר הימים ולכן יש לסמוך עליהם בכה"ג. אתרוג דמאי כשר, וטבל עיין בר"ן:

שאינם מינם. כגון שוטה והצפצפ':

וחזזית. אינו הדר:

על של חבירו מדעתו. ואח"כ יטול את זה ד"מ:

כל הפסולין. מחמת מום אבל שאינן מינן וגזול פסולין אפי' בשעת הדחק כמו פריש ורמון דגזרינן דאתי למטעי' בהו (ד"מ מנהגים בי ב"ח) עמ"ש ססי' זה:

ואין מברכין. רדב"ז ח"א קי"א כתב דיש מקומות נוהגין לברך:

לולב יבש. אבל אתרוג יבש לא וכ"מ מלשון המרדכי [ד"מ] אבל במ"ב סימן י"ז כתב דהטור והרא"ש ורי"ו וכל בו ס"ל דכל ד' מינים יבשים כשרים בשעת הדחק וה"ה שאר פסולים והא דלא כ' המרדכי הדין באתרוג יבש משום דשכיח בכל השנ' אתרוגי' חדשים והא דמברכין אלולבים והדסים אפי' איכא אחרים לחים משום שהלחים אינן לחים גמורים רק שיש בהם מיעוט לחות וא"כ הלחים והיבשים כמעט דומין זה לזה אבל אי איכא לחי' גמורים אפי' היבשים אינן יבשים גמורים אין לברך ובדיעבד אם בירך על יבש איכא לספוקי אם יצא ולכן יחזור ויטול לח בלא ברכה אבל אם בירך על יבשים גמורי' ואיכ' לחי' גמורי' משמע שם אפי' בדיעבד לא יצא עכ"ל ודבריו בנוים ע"פ הפוסקים האחרונים לכן אין להקל:

דחסר כשר. אם נשאר בו כשיעור כדי לצאת בו [טור] וכת' הר"ן דוק' כשנשתייר רובו ושמו עליו וכו' אבל בפסקי מהרא"י סי' צ"ב משמע אפי' נשאר מיעוטא סגי עכ"ל ד"מ וז"ל מהרא"י אף על גב דחסר כשר בשעת הדחק היינו שנחסר מאליו אבל לא שרי לחתוך האתרוג ולברך על אות' חתיכ' ותו הא דחסר כשר היינו שחותך לאכילה ומברך על השאר דהוי שיורי מצו' כדאשכחן גבי ציצית אבל לחתוך מן האתרוג ולברך על חתיכ' אסור דלאו אתרוג מיקרי אלא חתיכת אתרוג עכ"ל משמע דאפי' לא נשתייר רובו כשר רק שישאר כביצ' וכ"ד הטו' ורמ"א:

יכול ליטול. צ"ע דהא כבר כת' הרב"י דין זה ואפשר דבא לומר דאפי' שאינם מינם יכול ליטול דלא כמש"ל ע"ש:

בלא סיוע המצוה. פי' שהקנין שקנ' אותו הוא נעשה קודם קיום המצוה לאפוקי אם הוא על ידי המצוה של נטילת הלולב נעשה אז קנין זה לא מהני דה"ל מצוה הבאה בעבירה:

של ישראל. דע"א של ישראל לא מהני לה ביטול:

מיום ראשון ואילך. זהו דברי רבא בגמ' דאמר בדף ל"א לולב של ע"א ששמשו בו לע"א לא יטול ואם נטל יצא ופי' בו הר"ן והמגיד דזהו בי"ט ב' שאדם יוצא בשאול וק"ל דהא פרכי' שם על רבא ממתני' דתנן של אשר' פסול ומשני באשר' דמשה כו' ולפ"ז לא פריך מידי דהא קודם לזה ריש פירקין ס"ל לרבא כר"י בר נחמני דאמר על מתני' דתנן גזול פסול ל"ש אלא בי"ט ראשון אבל בי"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול ואיתא שם רבא אמר לעולם בי"ט ראשון כו' וא"כ ה"נ בשל אשיר' ודאי מיירי בי"ט ראשון והא בהדי הדדי מתני' ומדברי הר"ן משמע דל"ג רבא אמר לעולם בי"ט אלא רב אשי דכ' והרז"ה פוסק כר"י בר נחמני משום דפריק רב אשי אליביה והיינו תי' דלעיל לעולם בי"ט ראשון והא דכשר אחר יום ראשון אע"ג דאסור בהנא' דמצות לאו ליהנות ניתנו: כתוב בלבוש יש רוצים להכשיר אותן האתרוגים הבאים מן הפרדס שקורין גרטיז"א ואני אומר שהם פסולים מן התור' שהרי ידוע שהם מורכבים שהורכב ענף מאילן האתרוג בתוך אילן מראנ"ץ או לימונ"א או איפכא והרי נעבד' בו עביר' דהרכב' ואע"ג שהרכיבו עכו"ם הא איכא למ"ד בפ' ד"מ דאפי' ב"נ מצווה על הרכבת אילן וכיון דנעבד' בו עבירה אע"ג דמותר באכילה אמאיס לגבורה דומיא דבהמת כלאים דאע"ג שמותר באכילה אסור' לקרבן מטעם דנעבדה בה עבירה דמאיסה לגבוה ה"נ הכא כנ"ל עכ"ל וק"ל דא"כ מאי אהני הא דאמר רבא להנהו תגרי מוכרי הדס דכי זבינתו אסא מעכו"ם דלא ליגזזו אתון אלא לגזזי אינהו ויהבי לכו מ"ט סתם עכו"ם גזלני ארעתא נינהו כו' כדאי' בדף נ' דהא ס"ס עביד העכו"ם עבירה ואמאיס לגבוה לפ"ד דהא ב"נ נצטוו' על הגזל ותו דאי' בסי' י"א ה' ציצית המשתחו' לפשתן נטוע כשר לציצית שהרי נשתנ' כ"ש כאן שאין לך שינוי גדול מזה שאחר שנעש' ההרכבה נתגדל האתרוג ונעשה בריה חדשה ותו ק' ממ"ש בפ' מרוב' דף ע"ח גבי קדשים או כבש פרט לכלאים ל"ל קרא ת"ל דה"ל מצוה הבאה בעבירה לפי דבריו אלא ודאי דלא שייך כאן מצוה הבאה בעבירה מטעם שזכרנו נ"ל לאסור מטעם אחר דבפ' מרובה שם אמרי' אא"א לרבויי אתא תרי ריבויי ל"ל השתא כלאים אתרבי לי' נדמה מבעיא ש"מ דכלאים יש לאסור טפי מנדמה והכא חזינן דאתרוג דנדמה אסור דאי' דף ל"ו דומה לכושי פסול פירש"י גדל כאן ונדמה לכושי נדמה הוא ופסול וא"כ כ"ש כלאים דפסול באתרוג והאי גרטיז"א הוא כלאי האילן פשיטא דפסול אלא דק' מנלן איסור כלאים ונדמה באתרוג דהא בקדשים בכור ומעשר צריך קרא שם בפ' מרובה וא"כ אתרוג מנלן וי"ל דהא כתב הרא"ש בפ' לולב הגזול בפשט דנולד בו סימני טריפות מהו דפסולי דאתרוג אין עיקרן אלא מד"ס והשתא דתקון רבנן באתרוג כעין דאוריי' בקדשים וכ"כ הר"ן בר"פ דפסול הדר מסר' הכתוב לחכמים איזה הדר ולדעת הטור דכ' בסי' תרמ"ח דספיקא דאורי' הוא צ"ל דהל"מ הוא בפסולי אתרוג וא"כ גם גבי כלאים הוי כן אלא דק' על זה אם אתרוג המורכב הוא פסול אמאי אמרי' דף ל"א לא מצא אתרוג לא יביא לא רמון ולא פריש ולא ד"א ולא אמר לרבות' ולא יביא אפי' אתרוג המורכב וכעין קושיא זו אי' באשר"י לענין אתרוג פסול דיש מדקדקים למה אמר פריש ורמון ולא פסול אחר ויש לדחות דלרבות' נקט פריש ורמון אפי' שהוא הדר ושלם כו' וזה ל"ש לתרץ במורכב דהא המורכב ג"כ הדר ושלם ותו דאטו אתרוג כתיב בקרא והלא לא כתיב אלא פרי עץ הדר ודרשי' מיני' אתרוג כדאי' בגמ' הרבה דרשות ע"ז והאי מורכב יש בו כל המעלות שיש לאתרוג ואי משום שנתערב בו דבר שאין בו מעלת האתרוג אמאי לא מדמי' לההוא דאו"ב דף ע"ט בסוגיא דתייש הבא על הצבי' דס"ל לרבנן שם ואפי' מקצת שה אמרי' ה"נ אמרי' כיון שיש בו מקצת פרי עץ הדר ולא יזיק לו תערובות מידי אחרינא שבו והא דהבאתי מנדמה דפסול יש לדחות דשאני נדמה דלאו הדר הוא כיון דהוא לאו אורחי' ונלע"ד דביום הראשון ודאי אין ליטלו כיון דחסר פסול בו כי חשבי' לההוא חלק של המין האחר כמאן דליתי' אשתכח שמה שנשאר מחלק האתרוג הוא חסר ולפ"ז אין לפוסלו בשאר הימים דחסר כשר בהם מ"מ יש [חשש שמא] הרוב מחמת חלק שאין מין האתרוג ולא נשאר בשיעור מחלק האתרוג ואסור אפי' בשאר ימים ונרא' דאפי' ליטלו בלא ברכה שלא תשתכח תורת אתרוג לאו ש"ד לכאור' דהא אמרי' בגמר' לא מצא אתרוג לא יביא ד"א פשיט' מ"ד לייתי כי היכי דלא תשתכח תורת אתרוג קמ"ל זימנין דנפיק חורב' מיני' דאתי למיסרך והיינו בשאר מינים שאינם אתרוג כלל כ"ש בזה המורכב שיסברו שהוא אתרוג כשר ואפשר דמשום הכי אמר פריש או רמון לרבות' דאפי' בזה גזרי' שמא אתי למיסרך וכ"ש במורכב אלא דמ"מ כיון דאין האיסור ברור הוא לא גזרינן ביה ויש ליטלו כל ז' בלא ברכה כנלע"ד: שוב ראיתי בתשובת רמ"א סי' קכ"ו שכ' מהר"י פדואה זיל קרי ביה רב הוא בארצנו שאין יוצאין בו אפי' ע"י הדחק ונתן בהם סימנים שם הא' כי המורכבים הם חלקים ולאתרוגים בליטות קטנות בכל גופם וגובה להם הב' דמורכב העוקץ בולט ובאתרוג [העוקץ] (האתרוג) שוקע עוד נתן סי' במם שבתוכו:

גנות הצעירים. איני יודע פירושו אבל הוא ענין ממשרתי' ע"א:

כ"ז שאין עובדין לאילן. נ"ל דאף אם עובדין לאילן אין פסול אלא באותן פירות שישנן באותו שעה שעובדין אותו אבל מה שגדל אח"כ לא גרע מפשתן הנטוע שעובדין אותו לענין ציצית כמ"ש קודם לזה שודאי אין לך שינוי גדול מזה:

ויש פוסלין בגזול כל ז'. משום דה"ל מצוה הבאה בעביר' ואין לברך עלי':

דניחא ליה וכו'. כיון דאין חשש קלקול במה שנוטלו ומנענע בו ע"כ ל"ד זה ללומד מספר חבירו שלא מדעת דאסור מפני שחושש שלא יקלקלנו:

עד שיסיר ניקור העכברים. בגמ' איכא תרי לישני דלישנ' קמא אמר רב נקבוהו העכברי' אין זה הדר איני והא ר"ח מטבל בו ונפיק ביה א"ל רב שאני עכברי' דמאיסי א"ד אמ' רב זה הדר דהא ר"ח אביל מני' ונפיק בי' וכ"ז בי"ט ב' ואין סברא לו' דפליגי הני לישני אם צריך לחתוך מה שנראה שאכלו העכברים דודאי הכל מודים שהוא מאיס ותו מאי ראי' מביא לישנא בתרא מהא דר"ח דאכיל מיניה ומה מדמה זה לאכילת עכברים שנראה בפנינו ולמה לא נחתוך אותו קצת המאוס ותו דמאי מקשה בלישנא קמא מדר"ח דהא רב דאסר היינו כל זמן שלא נחתוך המאוס וכ"ת דאכתי לא היינו יודעי' טעם דמיאוס והיינו סוברים דרב אוסר אפי' אחר שחתך את המיאוס משום שהוא חסר עד שתי' לו משום מיאוס ואז איו מפרשי' דרב לא פסל כולו רק אחר שחתכו זה אינו דא"כ אמאי אמרי' דיש כאן ב' לשונות דשמא גם ל' הב' ס"ל דעכברים מאיסין ואחר החתך קאמר רב דזה הדר ותו דהטור כ' ובה"ג פסל אם נקבו עכברים כל ז' משום דמיאוס אמאי פסלו הל"ל צריך לחתכו במקום המיאוס ע"כ נ"ל דהכל מודים שצריך לחתוך המאוס אלא דלישנא קמא ס"ל דאף אחר החתך יהיה פסול כיון דבא מחמת מיאוס וכעין שכ' הג"א אם חתך היבשות והמנומר דפסול דכיון דבא מחמת הפסול והמאוס וה"ה נמי באכילת עבבר דמאוס טפי ממנומר ולישנא בתרא ס"ל דאחר שיחתוך מקום אכילת עכברים לא מחמירים לאסור עוד דהוה הדר ויוצא בו משום חסר כר' חנינא ורמ"א מחלק בין פסול דעכבר לפסול דמנומר דאינו נכון דודאי עכבר מאוס טפי כ"ז שרואין מקום המאוס ולפ"ז כיון שביארנו להחמיר כלישנא קמא כבה"ג וחיישינן למיאוס אפילו אם הסיר המאוס פסול כמ"ש:

וחזזית פוסלת כל ז'. הטעם בר"ן דכל שהוא פסול משום הדר אין חילוק בין ראשון לשני כדאמרינן בר"פ יבש פסול כל ז' משום דבעינן הדר ותימא לי דבדין לולב דסליק בחד הוצא כתב הר"ן מדאמרינן בעל מום הוא משמע שפסולו מגופו ופסול כל ז' אפי' בזמן הזה וי"א שאין פסולו אלא מפני שאינו הדר וביום ראשון בלבד פסול עכ"ל ש"מ דכל שהפסול משום הדר לא פסול כל ז' לד"ה ודוחק לחלק בין הדר להדר גם מל' הגמ' דפסול כל ז' מדאמר רב בלישנא קמא אין זה הדר ולא אמר סתם פסול כמ"ש בכל הפסולין אלא להורות שיהי' פסול כל הז' ימים ובאשר"י כת' שמא ירושלמי חולק אגמ' דידן וסבר אפי' בהדר לא בעינן אלא יום ראשון ומדברי הרמב"ם שהם דברי הש"ע כאן בפסול מחמת מומין אינו פסול כי אם בראשון והיינו פסול מחמת שאינו הדר שזהו המום באתרוג וא"כ גם חזזית אינה פוסלת אלא בראשון וה"ל לרמ"א לכתוב כאן וי"א דחזזית פסול כל ז' ונרא' לענין הלכ' לסמוך להקל בחזזית כרמב"ם כיון דבשאר ימים אין חיוב נטיל' אלא מדרבנן:

שני ימים טובים כו'. הטעם דאנן בקיאין בקביעי דירחי ואין אנו עושים יום טוב שני אלא בשביל מנהג אבותינו כדאית' ריש ביצ' ויש סברא להיפך דכל דתיקון רבנן תיקון כעין דאוריית' וה"ל כמו יום ראשון ע"כ נוטלין ולא מברכין על פסולי י"ט הראשון:

יברך על של חבירו מדעתו. פי' יתן לו במתני' בענין דמהני אפי' ביום ראשון אבל שלא מדעתו אע"פ שכתב לעיל דמותר דניח' ליה לאינש למיעבד מצוה בממונו מ"מ הוה כשאול ופסול בי"ט ראשון וגם בשני מספק:

ויש מכשירין בלולב. הרמב"ם ס"ל כן וטעמו כתב הרב המגיד כיון שזה הזכירו בגמ' בפירוש וע"כ אין מועיל בלולב שעת הדחק אלא בפסול דיבש דע"ז אית' בגמ' דהיו מורישין לולביה' לבני בניהם כדי לסמוך על זה בשעת הדחק אבל בנחלק' התיומת ושאר פסולים דלולב לא עדיף משאר מינים שלא הוזכר בגמ' וע"כ לא יברך על שום א' מהם אפי' בשעת הדחק זולת ביבש:

כשר. אפי' ביום ראשון. מ"א ע"ש ועיין יד אהרן:

בשאר. אם הוא אחר יאוש עיין מ"א:

שלא יקצץ. אפי' ברשות עכו"ם. ובאתרוג בא"י אם קצצו עצמו ה"ל נתמרח ביד ישראל וה"ל טבל תשובת רבי בצלאל סימן ב'. מ"א:

גוזלי. נ"ל דבדיעבד כשר ומברך עלייהו. מ"א:

עכו"ם. וה"ה כשקוצץ ישראל ונותן לחבירו שרי כיון דהוא לאחר יאוש מ"א ועיין סימן תרל"ז סעיף ג' מש"ש בשם הט"ז. כתב הסמ"ג אסור לזלזל אתרוג ושאר מצות שהעכו"ם מוכרים עכ"ל כלומר שצריך ליתן להם יותר מכדי דמיהם עיין סימן ל"ט ס"ז. מ"א:

שאול. עיין סימן י"ד סעיף ג':

מותר. ומ"מ אם יש אחרים אע"פ שאינם יפים כזו יקח אחרים ס"ח סי' תל"ח לענין ערבה ע"ש. ואתרוג המורכב מלימו"ני ואתרוג פסול ויש ג' סימני' האחד המורכב חלק ולאתרוג בלוטות קטנות בכל גופו וגובה להם. הב' המורכב העוקץ בולט ועוקץ האתרוג שוקע. הג' הוא כי תוך המורכב דהיינו המוץ רחב והמוהל שלו רב והקליפ' התיכונה קצרה ובאתרוג הוא להפך כי הקליפה רחבה והתוך קצר והוא כמעט יבש וסימנים אלו מובהקים תשובת רמ"א סימן קכ"ו ובעולת שבת כתב עוד סי' שהאתרוג הגרעין זקוף לאורך האתרוג ובמורכב הגרעין מושכב לרוחב האתרוג ע"ש ועיין תשובת הב"ח סימן קל"ה דמסופק אם יברך עליו מיום שני ואילך ועיין בתשובת שער אפרים חא"ח:

עובדין. נ"ל דאף אם עובדין לאילן אין פסול אלא באותן פירות שישנן באותו שעה שעובדין אותו אבל מה שגדל אח"כ לא נאסר. ט"ז ע"ש:

ליטול. אבל אסור ליקח מביתו לבית הכנסת או איפכא עיין סימן י"ד ס"ד. מ"א:

פטמתו. ובמט"מ פוסל כשניטל פטמתו משום הדר ולכן אין להקל בפטמא. מ"א:

שיסיר. עיין ט"ז שהעלה דאפי' אם הסיר המאוס פסול ע"ש:

פוסלת. הט"ז כתב להלכה להקל בחזזית בשאר ימים ע"ש:

מדעתו. פי' שיתן לו במתנה בענין דמהני אפי' ביום ראשון אבל שלא מדעתו הוה כשאול ופסול ביום טוב ראשון. וגם בשני מספק. ט"ז:

הפסולין. דהיינו מחמת מום אבל שאינם מינם וגזול פסולים אפי' בשעת הדחק הסכמת אחרונים ועיין מ"א. אתרוג של ערלה בא"י פסול וערלת חוץ לארץ כשר ואתרוג שנאסר מחמת בליעת איסור יש להכשירו בשאר ימים. אתרוג דמאי כשר עיין מ"א סעיף קטן י"ט:

בשאר. מ"ב סימן י"ז כתב דכל הד' מינים יבשים כשרים בשעת הדחק אבל אם בירך על יבשים גמורים ואיכא לחים גמורים אפי' בדיעבד לא יצא ועמ"א:

א אבל גזל כו'. דשם א"ר יוחנן אלא לאחר ייאוש כו'. מ' דס"ל דייאוש קני ובב"ק ס"ח ב' פריך ר"י לר"ל ואי ס"ד ייאוש קני כו' וכן שם קי"ד ס"ל דייאוש קני ושם ס"ז א' אמר עולא מניין לייאוש שאינו קונה וכן בגיטין נ"ד א' ס"ל לעולא דייאוש לא קני וא"ל דבכ"מ ס"ל לעולא דקני רק לגבי הקדש שאינו כשר להקרבה משום מצוה הבאה בעבירה והא בגיטין שם איבעיא לרבא אליביה דעולא בגיזת וולדות ועוד קשה דפריך שם לעולא מברייתא גנב והקדיש והא במרובה פריך ר"י לר"ל מינה להיפוך וכאן אי אפשר לתרץ כמו שמשני שם שהקדישוה בעלים בבית גנב דאם כן מאי פריך לעולא אלא דבכ"מ ס"ל לעולא ור' יוחנן דייאוש כדי לא קני אלא בהקדש ס"ל דקני משום דהוי ייאוש ושינוי השם מעיקרא חולין והשתא הקדש כמ"ש בב"ק ס"ז א' וכן ההיא דב"ק קי"ד גם כן בשינוי השם דמעיקרא משכא והשתא אברזין כמש"ש ס"ו ב' והא דפריך התם אביי לרבה קרבנו ולא הגזול כו' ש"מ ייאוש לא קני משום מצוה הבאה בעבירה כמו שכ' בסוכה והוא שע"י ההקדש קני ונפיק ביה אבל אי בלאו הקדש הוי קני לא הוי מצוה הבאה בעבירה והשתא מוכיח שפיר דע"כ ייאוש בלא הקדש לא קני וכן מוכיח עולא ורבא שם ס"ז בכה"ג וזהו טעמא דעולא בגיטין ועוד ראיה ממה דפריך בסוכה וליקנינהו בשינוי מעשה ולקנינהו בשינוי השם ר"ל שאגדן באגודה ונקרא הושענא אלמא דאי קני לא הוי מצוה הבאה בעבירה אבל השתא דלא קני אלא מחמת שינוי השם שנעשה לולב למצוה ועוד אמרו שם אבל גזל עצים כו' דקננהו בשינוי השם וכן כשורא דמטללתא עבדו רבנן תקנתא כו' דקני ולא הוי מצוה הבאה בעבירה משום דקני להו בלא מצות סוכה וכ"כ בה"ג דה"ל מצוה הבאה בעבירה כו'. ומ"ש מסוכה גזולה דמכשרי רבנן כו' אי דגזל עצים וטלל בהו קננהו בשינוי מעשה אם כן לולב נמי קסבר לולב א"צ אגד ואת"ל כו' כמ"ש בגמ' שם ועוד דפסלינן של אשרה ושל עיר הנדחת משום דמיכתת שיעוריה ולא פסלינן משום מצוה הבאה בעבירה ובירושלמי דסוכה שם תני ר"ח ולקחתם לכם משלכם ולא הגזול אמר ר' לוי זה שהוא נוטל לולב גזול למה"ד לא' שכיבד את השלטון תמחוי א' ונמצא שאינו שלו אמרו אוי לזה שנעשה סניגורו קטיגורו. ופליגי דלר"ח דוקא ביום ראשון ולר"ל אפילו בשאר ימים משום מצוה הבאה בעבירה. מה פליגין בשגזלו משופה אבל אם גזלו ושיפהו דמים הוא חייב לו ר"ל ולכם קרינן ואין בו משום מה"ב וז"ש כגון גזל כו' ועתוס' ט' א' ד"ה ההוא כו' ל' א' ד"ה משום כו' וד"ה הא כו': ומיהו לא כו'. כמ"ש בב"ק צ"ד א' וע"כ לא קאמר ראב"י התם אלא לענין ברכה כו' אף ע"ג וקננהו בשינוי כמש"ש: ויש מי כו'. לפני ייאוש מיירי דלאחר ייאוש לא אסור אף ביום הראשון אלא משום מצוה הבאה בעבירה כמ"ש שם בשלמא כו' והאי לאו דידיה הוא אלא כו' ואין חילוק בין יום ראשון לשאר ימים כמ"ש שם אלא לפני ייאוש דביום ראשון אסור משום דלאו דידיה הוא וה"ה לאחרים וכי היאך יכול להקנות לו של חבירו אבל בשאר ימים משום מצוה הבאה בעבירה לאחרים ליכא וכ"כ בה"ג דה"ל מצוה הבאה בעבירה אבל אקצייה לאינש אחרינא קני ונפיק ביה ול"ש בי"ט ראשון ול"ש בי"ט שני אלא דשם מיירי לאחר ייאוש וכמ"ש בגמ' בייאוש ושינוי רשות שם בהני אונכרי וס"ל לא"ח דה"ה קודם ייאוש ליכא משום מה"ב דאמרו בירושלמי שנעשה סניגורו קטיגורו כנ"ל משא"כ שהוא לא גזלו ומה שהקשה למה ליה למימר בגמרא ייאוש ושינוי רשות התם משום יום ראשון דבעינן לכם וכמ"ש כאן חוץ מיום ראשון ועיין רש"י שם ד"ה וקרקע כו' וקסבר ייאוש גרידא כו' ואם כן קני כו'. מ' לס' הראשונה דייאוש לא קני א"צ לס' משום מה"ב אלא משום לכם ובזה ניחא דאימעיט סוכה גזולה מלך ת"ל דה"ל מה"ב דהא ע"כ בענין דלא קני דאל"כ הוי לך וכשר כמו גזל עצים אלא דמשום מה"ב היה כשר לאחרים ובזה מתורץ קושית תוס' ל' א' ד"ה משום כו' והדתניא לקמן כו' והוא דוחק דגמ' אמר בהדיא להוציא את הגזול ואין אסור אלא ביום ראשון כמו שאול ומשום מה"ב אסור בכל הימים ועוד לך דסוכה א"א לומר כן דהא שאול כשר שם: ומשום זה כו'. גמ' שם: ואין חילוק כו'. ר"ל דאמרי' בחפ"ז דערכין מקרקעי דס"ל כמטלטלין דא"י דמי דוקא לענין חרמים דיליף משדה אחוזה שאין נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ודוקא בארץ ישראל כשדה אחוזה אבל לענין שאר דברים אין חילוק כמו שכתב בסה"ת ש"ז ח"ב ובטוש"ע ח"מ סימן צ"ה ס"א וה"ה כאן דאינו כמטלטלין ועיין ב"ב מ"ד א': לולב כו'. ר"ל אע"ג דלכתחילה מצוה לאוגדו כמ"ש בפ"ק כשר ע"י א"י: כמו כו'. כמ"ש בפ"ק דסוכה ובפ"ד דמנחות ואף ציצית ותפילין היו כשרים בא"י אי לאו דמעטינהו שם:

ס"ב והמודר הנאה כו'. כיון דאסו בהנאה לאו לכם קרינן וערש"י ל"ה א'. ד"ה לפי שאין בה דין ממון כו' ומה שצ"ל על אשירה ועל עיר הנידחת דכתיתי כו'. משום שאר ימים כמ"ש תוס' שם ד"ה לפי אבל ביום ראשון אסור משום לכם וה"ה כאן אף על גב דיהבי ליה במתנה מ"מ אסו' כמ"ש בנדרים ל"ד ב' ואינו שלו ואם קדש בהן אשה אינה מקודשת וכמש"ש מ"ז בעי רמי בר חמא ת"ש המקדש כו' אלמא אי אסו' בהנאה אינה מקודשת. שם: או מלולבו כו'. ר"ל אע"ג דיכול לאתשולי עליה מידי דהוי אתרומה טמאה אע"ג דיכול לאתשולי עליה וסתמא קתני משמע אפילו הן ביד ישראל:

ס"ג של ישראל. כמש"ש באשירה דמשה וה"ה של ישראל דאין לה ביטול כמש"ש בע"א נ"ג א' ר"ש בן מנסיא כו': אבל של כו'. כמ"ש בסוכה שם וכן בשופר בר"ה ובסנדל ביבמות אבל בחולין אמרו דלא יצא ושם מיירי בשל ישראל: מיום ראשון כו'. כמש"ו ודוקא כו': ודוקא כו' אבל כו'. דאז אין לה ביטול כמ"ש בע"א מ"ב א' גזירה דילמא כו'. וז"ש ודוקא כו': יוצא בדיעבד. אבל לכתחלה לא דאיבעיא להו בע"א מ"ז א' המשתחוה לדקל כו' ועתיס' שם ד"ה מי מאיס כו' אבל הכא כו' ר"ל דשם הוא כמו לאחר ביטול דהא לרבנן שרי בלא ביטלו וכ"כ הרש"א וכ"ה ברי"ו שלמד מהנ"ל וכן צ"ל האיבעיא דשם אשירה שביטלה צ"ל לפי' זה דמיבעיא לכתחילה אם מותר דדיעבד אפילו לא ביטלה מותר במקום דמהני ביטול ותוס' בסוכה תי' בע"א: וע"ל סי' תקפ"ו. דשם כ' ויש מחמירין כו' והוא דעת ר"ת בתוס' דסוכה שם דההיא דאמרינן לא יצא מיירי קודם ביטול ואפילו דעו"ג ודאמרינן יצא לאחר ביטול ודוקא דיעבד והא דאיבעיא בע"א שם באשירה שביטלה לענין דיעבד ובשביטלה בי"ט דאז שייך דיחוי כמש"ש ועלתה בו תמרה בי"ט מהו וספיקא לחומרא אבל בשביטלה בעי"ט יצא בדיעבד:

ס"ד גנות הצעירים כו'. דאין הקדש לע"ג כמ"ש בע"א נ"א ב' ע"ג שהיה לה גינה כו' וע' בי"ד סימן קמ"ב סי"ג דשם פסק שאסו' וכמ"ש שם מ"ד ב' רבה בר עולא אמר גנובתיה מהכא כו' נוי מיהא איכא ובטור שם כ' ב' דעות וס' הראשונה סובר שהן מותרין שאין עובדין אותה ולא לנוי נעשו אלא כעין תקרובת ואינו נאסר כיון שאינו כעין פנים שהנטיעה הוא התקרובת ואין זה כעין פנים וכמ"ש בר"פ ר' ישמעאל שם וכ"כ רי"ו כאן וכ' הטור וי"א דלא גרע מנוי והכי מסתב' וכ"פ בש"ע שם כנ"ל: ואפילו האילן כו'. כמ"ש שם מ"ח א' איזו אשירה כל כו' רש"א כו'. ואפי' לת"ק אמר שם העמיד תחתיה וניטלה כו' כ"ש שלא היה כלל תחתיה:

שם ס"ה כל אלו כו'. לשון הרמב"ם: מפני מומין כו'. כמ"ש שם ולר"ח קשיא מתניתין כו' וכן כל המומין הוא משום חסר או הדר וס"ל להרמב"ם דהדר אינו מיפסיל אלא בי"ט ראשון כמ"ש שם דבי"ט שני לא בעינן הדר חוץ מאכילת עכברים דמאיסי טפי לחד לישנא ואף בזה פסק הרי"ף לקולא ומ"ש בר"פ בשלמא יבש הדר כו' ההיא סוגיא פליגי כמ"ש הראב"ד לרווחא דמילתא הוא דקאמ' דיבש ל"ק כולי האי די"ל הדר בעינן כולי יומא אלא כו' אבל אנן קי"ל כר' חנינא וכן אמרו בירושל' אמתני' דעלתה בו חזזית כו' ר' יצחק בר נחמן בשם שמואל אמר כל הפסולין אינן פוסלין אלא בי"ט ראשון בלבד ור"ל מחזזית ואילך שפוסלין משום הדר חסר וכתב תוס' דהירושלמי פליגא על סוגיא דידן וס"ל דהדר אינו פסול אלא בי"ט הראשון בלבד אבל לפי מ"ש ל"פ: או מפני כו'. כשמואל שם וסייעיה רבא דהוא בתרא ודלא כס"ד דאמר קפסיק ותני כו' אלא בין גזול ובין יבש בי"ט ראשון בלבד וכאן לא נחית לאיפלוגי בדין ההדר וסמיך על מ"ש שם בדין דנקבוהו עכברים: ויש פוסלין כו'. כר' יוחנן דשמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כמ"ש בפ"ד דעירובין וכן כל הפסולין משום הדר כמ"ש לקמן אבל אם היה יבש או כו' וכמ"ש רב אמי יבש פסול כו' גזול פסול כו' ודוקא בחסר אמרינן שם דבשאר ימים כשר וכן כל הפסולין משום חסר אבל הפסולין משום הדר קי"ל כמ"ש בר"פ בשלמא יבש כו' וכן ר' אמי כנ"ל אלא צ"ל דוקא בחסר מכשרינן בשאר הימים והוא דעת תוס' והרא"ש. ומותר ליטול כו'. כמ"ש בפ"ק דפסחים ופ' בתרא דבכורות ואע"ג דבפ"ב דב"מ לא אמרינן כן התם משום דמחסר ליה וע"ל סימן י"ד וסימן תל"ז: מיהו כו'. כלישנא קמא. ור"ח ורי"ף ורא"ש וכל הגאונים פוסקין כלישנא בתרא. עד שיסיר כו'. כיון דאינו פסול בגופו דהא חסר כשר אלא משום דמאיס כשאינו מאיס מותר משא"כ בפסול בגופו כגון פסולין דהדר וז"ש אבל אם כו' וכת' בהג"א ול"ד לענביו מרובין מעליו ששם אינו ניכר המיעוט ונראה שלמד ממה שאמר המתני' תיקון בענביו כו' יותר משאר פסולים וע"ל סימן תרמ"ח סי"ד ובהג"ה נזהר בזה וכ' ולא חסר כלום משא"כ בחסר אפילו בשאר ימים אבל נראה דהרא"ש שם פליג: ומותר כו'. כ"כ הרשב"א דהא דר' חנינא שם איירי בכה"ג אבל בלא"ה כולה אתקצאי כמו עצי סוכה שאסורין אפילו היותר מהכשירו וכל שכן כאן שהוא גוף א' דלא כרא"ש שם: והפיסול כו'. דבירושלמי לא קאמר אלא בחזזית וכיוצא בו אבל רישא דמתניתין אסור לעולם: משום ע"ג. מדהוצרך לאוקים שם ל"א ב' באשרה דמשה ועל כרחך ביום שני עסקינן כמו שכתבו תוס' שם דבור המתחיל באשרה כו' וכנ"ל ס"ב ועיין תוספות ל"ה א' דבור המתחיל לפי כו' וי"ל דנקט כו': או כו'. משמע אף תרומה טמאה וערלה דלא כפי' רש"י ותוס' משום לכם אלא כיון דלית בה היתר אכילה או דין ממון כתותי מכתת שעוריה שהן מהישרפין סוף תמורה כמ"ש הרשב"א והר"ן ע"ש ושם ומ"א לא ע"ש. ובזה מתורץ קושיית תוס' דל"ל למימר כתותי כו' הל"ל משום היתר אכילה ולפי זה ניחא דכולהו משום כתותי כו': או מפני שאינן מינן. ממ"ש הדס שוטה לסכך ול"ק לשאר ימים: או שהם חסרים כו'. דטעמא דאשרה כו' דכתותי כו'. וחסרון השיעו': וחזזית כו'. זה כ' לשיטתו ועתוס' ד"ה קפסיק כו' וברא"ש אבל להרמב"ם דוקא ביום ראשון וכמ"ש בירושלמי ולהרמב"ן שיטה אחרת דודאי יבש וחזזית וכל משום הדר וחסר בזמן הזה שאין ז' הימים אלא מדרבנן אינן נוהגין וזהו דר' חנינא אבל מתני' מיירי במקדש שכל ז' ימים שוין אין חילוק בין יום ראשון לשאר ימים חוץ משאול וגזול לחד מ"ד אבל שאר דברים אין חילוק וז"ש קפסיק כו' דמתני' איירי במקדש שאחר כך שונה שם בראשונה היה לולב כו' ועד שם לא איירי בתקנת ריב"ז ולמ"ד מה"ב אין חילוק רק בשאול כמיש במתני' להדיא מפני שאמרו אין אדם כו' ולמ"ד אף גזול קאי גם כן אגזול כמ"ש בברייתא שם לכם להוציא את כו' אבל דר"ח וכן דירושלמי קאי אבזה"ז וגם אגזול דשמואל לשיטתו דס"ל דגזול אף במקדש כשר כמ"ש בגמ' אבל למאן דפוסל פסול אף בזה"ז משום מה"ב אבל שאר הפסולים פסול אף בזה"ז וכמ"ש הרמב"ם וס"ל בזה"ז כהרמב"ם רק בגזול פוסק כר' יוחנן וכן סתם בש"ע בריש סי' זה כל כו'. ויש מי כו' וכן שאול כו': והעושים כו'. כמ"ש מ"ג ב' אנן לא ידעינן בקיבועא דירחא ופירש הרשב"א שם דר"ל כאילו לא ידעינן משום דאמרינן בפ"ק די"ט שלחו מתם הזהרו כו' הרי אנו כמנהג אבותינו כו' שלא היו יודעין בקביעא דירחא וראיה שהרי לדידן גם כן לא דחי י"ט ראשון שבת כמו להם משום דאנן לא ידעינן בקביעא דירחא וכמ"ש בריש פ"ד ובשביל זה אף לדידהו לא דחי כיון דלדידן כו' כמש"ש וכמו שהם מספיקא היו נוטלין ולא מברכין כן אנחנו ואף לדעת י"מ דוקא להחמיר עבדינן כוותייהו ולא להקל אין זה להקל כיון שנוטלין וכתב הרי"ף בפ"ק דמגילה דה"ט דשופר שדחינן משום טעמא דרבה גם כן משום דלא ידעינן בקביעא דירחא וכ"כ הרשב"א בסוכה שם וכתב שלכן לא דחינן מילה משום טעמא דרבה כיון שזמנו ברור ע"ש ובר"ן במגילה שם. וגם מדברכינן אי"ט שני אע"ג דספק לא מברכין מברכינן משום כי היכי דלא לולזלי כ"ש שלא יברך כי היכי דלא ליזלזלו ול"ד לספירה דשם הוא מדאורייתא משא"כ כאן וער"ן פ"ה: ואם יש כו'. דשלא מדעתו הוא גם כן מפסולי י"ט ראשון ור"ל במתנה דוקא ועמ"א:

ס"ו בשעת הדחק כו'. ממש"ש ל"א ב' אין שעת כו' ונוטלין משום שלא תשתכח כו' כמש"ש דאף פריש או רימון אלא משום זימנין דנפיק חורבא משא"כ בפסולין דהיכא דאיכא כשרים כו' ולהכי מברכין כיון דלזכר: ויש מכשירין כו'. מהנ"ל ומ' שהיו מברכין דאל"כ היאך מייתי ר"י ראיה מהם הא אדרבה מהם ראיה להיפך וע"כ ראה ר"י שהיו יוצאין בהם דמירוש' אין ראיה משום דפסולין לא יהו מורישין והלא ראוי לעשות כלים ושאר דברים. רמב"ן. ומדקאמרי רבנן אין שעת כו' משמע דבשעת הדחק מודים לר"י דכשר וכתב הרמב"ם דוקא לולב ולא מין אחר וטעמו ממה שכ' שהיו מורישין את לולביהן משמע דוקא לולב: ויש מקילין. פ"ה בערבה וכמ"ש הריטב"א וכל האגודה קורא לולב או שהיו שאר המינין מצויין דהא לר' יהודה בכל המינין מכשיר ואף לס"ד דאתרוג לא מ"מ בשאר מינין מכשיר וקאמר לולביהן ודוקא בג' המינין דלא כתיב הדר בפירוש מקילין בשעת הדחק אבל אתרוג אף בשעת הדחק לא דהא קפיד קרא ודוקא יבש דמשום הדר אבל כל שבגופו כגון חסרי השיעור כו' כנ"ל אף בשעת הדחק פסולין: שם. וכ' הדס משום דג"כ אינו מצוי משא"כ בערבה דמצויה ועיין במרדכי: ואע"ג דחסר כו'. דטעמו דכשר משום דשירי מצוה הוא וכשר כמו גרדומי אזוב וגרדומי ציצית אבל כה"ג לאו חסר מיקרי וכמש"ו:

משנה סוכה כ"ט ל"ב ל"ג

שם בגמרא וכרבי שמעון בן יוחאי

הר"ן שם מהירושלמי וכ"כ התוספת דמשמע כן שם בגמרא ל'

שם

א"ח

משנה מ"א ובריי' שם

משנה כט יב לג לד

וה"ה לאתרוג דערלה דהכי איתא בהדיא בפ' לולב הגזול והרי"ף והרא"ש כתבו שם והרמב"ם בפ"ח מה' סוכה ולא ידעתי למה השמיטו המחבר

מימרא דרבא שם לח

א"ח

רמב"ם שם מהא דר' חנינא מטבל בה

מהא דציינתי לעיל ס"ב

רמב"ם שם

הר"י שם

טור בשם הראב"ד וכן הכריע הב"י: