דברים הפסולים באתרוג - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרמ״ח

אפילו כמוש שקורין וועל"ק פסול (תשובת מהרי"ל סי' ה' ד"מ) וכ"כ הרוקח וצ"ע דאי' בהדיא בסוכ' דף ל"א וכולן כמושים כשרים והביאו הרא"ש ורי"ו ובאמ' במרדכי משמע דכמוש פסול שכ' שכשר בשעת הדחק אבל בב"י סוף סי' תרמ"ט כ' הגי' כבוש ע"ש וכ"מ דאי כמוש היאך כתב המרדכי יבש בשעת הדחק ופי' ראבי"ה דה"ה לכמוש וכו' הא בכלל ר' ק' דכיון דיבש כשר כמוש בכלל אלא כמ"ש הב"י עיקר דהגי' הוא כבוש אבל כמוש כשר לעולם ובהג"א פ"ג כ' ע"ש ראבי"ה אתרוג כמוש ומנומר שהוא פסול אם חתך מה שהיה יבש כמוש ומנומר פסול עכ"ל ויש לדקדק דבתחלה כ' כמוש וסיים יבש כמוש אלא ע"כ מיירי שיבש והא דקרי ליה כמוש היינו משום שאינו יבש כולו אלא מקצתו וכ"כ בש"ג חזזית העולה בתלוש אינה אלא מחמת יובש וכמושות וכשר עכ"ל ואפשר לו' דכשנכמשה כולה פסול מקצתו כשר דהא בגמר' מדמי אתרוג לטריפות דריאה ובריאה נמי דינא הכי ומ"מ נ"ל להקל מאחר שכל הפוסקים כתבו דיבש פסול משמע דכמוש כשר ובלבד שיבדקנו: מחט. ויזהר שלא יעשה נקב מפולש דהיינו שיתחב בחזקה המחט עס' ב"ג (ב"ח):

מפולש. ואם נקבה הקליפה העבה מצד זה לצד זה מקרי מפולש לכ"ע:

כאיסר. כגון שתחב בו יתד רחב ועבי"ד סימן ל"ד ס"ג בענין שיעור כאיסר: נ"ל דאם הנקב מרובע או ארוך רואין אי כד מעגלת לה הוי כאיסר פסול וכ"ה בי"ד סימן ל"ד לענין גרגרת דלא כמ"ש בכ"ה בשם רדב"ז שדקדק מלשון הרמב"ם להכשיר אם הוא מרובע עד שיכנס לתוכו איסר ע"ש ואין זה כדאי להקל מדקדוק קל דיש לומר דמה דנקט הרמב"ם או יתר לאשמועינן דאף שיתר כשר בשאר הימים:

שנימוח. ויש לדקדק האיך אנו יודעין שחדרי הזרע קיימים בפנים ואפשר לומר דכשנימוח ונעשה כמים נרא' מבחוץ מעבר לעבר ויראה אם חדרי הזרע קיימים [ב"ח] וזה דבר שהחוש מכחישו ונ"ל דיכול להרגיש במשמוש היד:

נסדק. משמע דמיירי מצד א':

בנסדק רובו. משמע אפי' נסדק מצד א' ולא דק דדוקא למ"ד בב' צדדין הוא דפסול ברובו אבל למ"ד מצד א' בעי' כולו [ב"ח] ולי צ"ע דהא מדמי לה לגרגרת ובגרגרת בעינן שנסדק כולו וגירסתנו בר"ן הוא לארכו ברחבו משני צדדין ונ"ל דה"פ בין שנסדק לארכו ובין שנסדק ברחבו בעינן משני צדדין ואף על גב דבגרגרת אם נפסק לרחבו טריפ' ברובו היינו משום דכשהבהמה פושטת צווארה מתקרע משא"כ כאן ואם כן ליכא למ"ד דטריפה ברובו ע"ש ולכן יש להקל:

ירוק. אבל אם נשתנה מראיתו דינו כמו חזזית בס"ט [טור]:

ניטל דדו. הוא העץ העל ראש האתרוג והשושנתא עליו:

אא"כ ניטל הדד. משמע מלשונו דוקא שניטל כולו כמ"ש הר"ן אבל הב"י ולבוש כתבו להחמיר אפי' ניטל מקצתו: ונ"ל דעכ"פ בעי' שינטל עד האתרוג כיון דהטעם משום חסר כמ"ש סי' תרמ"ט ס"ה בהג"ה א"כ בניטל כל שהוא לא מיקרי חסר דאין זה חסרון הניכר ולכן כתבו כל הפוסקים ל' ניטל ועיין בשל"ה:

אם לא היה לו דד. וניכרים הם כי יש במקום פיטמ' כמו גומא מתחלת ברייתו [מבי"ט ח"ג מ"ט ועיין רדב"ז סי' קי"א כ"ה]:

הגומ' מכוס'. דאל"כ ה"ל חסר:

על רובו. מדסתם משמע דס"ל רובו משני צדדים כמ"ש הטור:

שכלם מצד א'. משמע דאם נתפשט מהם לצד השני מקרי רובו דהוי רוב היקפו אעפ"י שאינו רובו של כל האתרוג:

מכשירין. דבידי אדם אפשר לצמצם וה"ל פרוץ כעומד (טור) עסי' תרל"א ס"ח ובתוס' סוכה דף ט"ו ע"ב:

ויש פוסלין. דבעי' רוב הנראה לעינים וקשה למה כ' בס"י דאם כלם בצד א' כשר הא ה"ל מחצה על מחצה ולכאורה בב' וג' מקומות גרע טפי מבמקום א' וי"ל דהתם מיירי שאינו מחצ' של כל האתרוג רק של היקפו כמש"ל ולכן כשר:

פוסל חזזית. כמין ב' אבעבועות לפחות והוא שיהיו נראי' לעין כשאוחזו בידו [מבי"ט ח"ג סי' מ"ט]:

וכל שינוי מרא'. משמע דוקא שינוי מרא' אבל לא שאר פסולים וכ"כ רי"ו נ"ח ח"ג והרא"ש דלא כהר"ן שפוסל גם בנסדק כל שהוא בחוטמו (ד"מ) ועס"ה ולדידיה אם נסדק בחוטמו פסול כל ז' דאין זה הדר כנ"ל וה"ה לכל פסולי האתרוג כ"כ הר"ן וצ"ע על הרב"י שכתב וי"א דה"ה ליבש כיון שכתב בס"ה דנסדק פוסל שם אם כן כל פסולי האתרוג בכלל וכ"ש יבש שפסול משום הדר דבזה אפי' הרא"ש מודה שפסול: ונ"ל דאתא לאפוקי מש"ג דס"ל דאם לא יבש כולו מקרי כמוש וכשר:

שינוי מראה. דוקא כשנראה להדיא לרוב בני אדם [מבי"ט ח"ג מ"ט]:

אבעבועות. ודוק' כשהוא נולד מעצמות האתרוג אבל מה שנעשה מקומו עקום ואדום מחמת שעוקצים אותה קוצים כשר (מבי"ט ח"ג מ"ט רדב"ז ח"א קי"א):

דנחשבים מראה וכו'. וא"כ אפילו גבוהים משאר אתרוג כשר (ת"ה ד"מ):

ותפח. ר"ל נרקב וסרח פי' שריחו רע מחמת תולעים שאכלוהו [רש"י] משמע דאכילת תולעים לבד לא פסל עס"ב:

כבוש בחומץ. נרא' דלדידן דקי"ל כששרו במים מע"ל הוי כמבושל ה"נ גבי אתרוג פסול ומה שכתוב הטור ורי"ו בחומץ היינו דבחומץ אפי' לא שהה אלא כדי שירתיח הוי כמבושל עמ"ש סימן תע"ג ותקכ"ז:

הירוק. ומהרי"ל הי' פוסל הירוק דשמא ישאר באותו צבע אא"כ התחיל להיות מוריק ככרכום עכ"ל מזה משמע דס"ל דהטעם משום דלא נגמר פריו ולכן כשמוריק קצת ככרכום כשר אבל הב"ח כת' דפסול גם משום הדר ולכן בעינן שיחזור כולו למראה אתרוג דלא כמנהג העולם שמכשירים במקצתו עכ"ל, ואפשר שלא עיין במהרי"ל וגם בתוס' ורא"ש משמע שהטעם משום שלא נגמר פריו אבל מ"מ הדר הוא כמסקנא דגמ' וגם י"ל דס"ל למהרי"ל דהתוספות והרא"ש ס"ל דאפי' ירוק ככרתי כשר אי ידעינן שדרכו להוריק וכ"מ מל' התוס' אלא שאין אנו סומכין ע"ז אא"כ התחיל וכ"מ לשון הש"ע שכת' שמשהין אותו ולכן אין לסתור המנהג: אתרוג המורכב מלימו"ני ואתרוג פסול, ויש בו ג' סימנים הא' המורכב חלק ולאתרוג בליטות קטנות בכל גופם וגובה להם הב' המורכב העוקץ בולט ועוקץ האתרוג שוקע, הג' הוא כי תוך המורכב דהיינו המוץ רחב והמוהל שלו רב והקליפה התיכונ' קצרה ובאתרוג הוא להפך כי הקליפ' רחבה והתוך קצר והוא כמעט יבש וסימנים אלו מובהקים לאתרוגים המורכבים הגדלים אצלנו אבל ממחוז פוליי"א באים אתרוגים אשר אנחנו מסופקים בהם אבל לא יוכלו להביא אליכם כי רב מכם הדרך וכו' והמורכב פסול אפי' בשעת הדחק עכ"ל ר"י פדואה בתשובת רמ"א סימן קכ"ו: ובע"ש כתב עוד סימן שהאתרוג הגרעין זקוף לאורך האתרוג ובמורכב הגרעין מושכב לרוחב האתרוג ולבוש כת' אותו שקורין גרסק"י פסול משום שנעבד' בו עביר' כמו בהמת כלאים שפסול' להקרב' עכ"ל וק' דאם כן עז של כלאים יפסל קרנו לשופר וע"ק ל"ל קרא דכלאים פסול לקרבן ת"ל דנעבד' בו עביר' ועיין בב"ק דף ע"ז ע"ב ובחולין דף קט"ו עמ"ש סימן תקפ"ו ול"נ דפסול משום דלא מקרי אתרוג כלל ועיין בתוס' ריש דף ל"ג:

לא נגמר פריו. ובלבד שלא יהא ירוק ככרתי כמ"ש סכ"א:

ע"י שיעביר בו מחט. כ"כ הרא"ש וטור וק' הא יהי' בו נקב מפולש והוא פסול לדעת הרא"ש והטור וכ"פ בש"ע בס"ב לדיע' קמייתא י"ל דאין פוסל מפולש אלא כשניקב מעבר זה לעבר שכנגדו או לחדרי הזרע אבל אם הנקב בחד צד מפולש דהיינו בעובי שלה ודאי אין פוסל. לכ"ע בלא חסרון דהא דיני אתרוג אנו ילפי' מטריפות של בהמה ובטריפות אם יש נקב מפולש בעובי האבר כגון בלב או מעיים ואינו מגיע לחלל ודאי אין טריפות ה"נ כאן באתרוג:

משנה שעברה כו'. משמע בזה לא מהני בדיקת חוט הנזכר וז"ל תשו' מהרי"ל סי' ה' ואתרוג ישן של אשתקד לשנה זו א"א שלא נתייבש דשיעור יבשות פי' הראב"ד שאינו מוציא ליחה ע"י חוט עכ"ל ולפי משמעות לשונו נראה דה"ק דודאי בכלל יבשות הוא דשיעורו שאינו מוציא ליחה וע"כ צריך בדיקה ויש תימה על רמ"א דמשמע דלא מהני בדיקה מדכתב ע"ז ופסול ואיני יודע למה לא מהני בדיקה כיון שיש בו לחלוחית בפנינו ואפשר דרמ"א נמי אמר דאז צריך בדיקה ובגמרא דף ל"א איתא אתרוג הישן פסול ור"י מכשיר והתם טעמא דת"ק משום דלאו הדר הוא מבואר שם והיינו שנתכווין ומפסיד הנוי שלו ולפ"ז אם אנו רואין שנשאר בנוי שלו מהני בו בדיקת חוט וע"ל בסי' זה כתבתי דין אם מקיימין אותו בדבש:

אם היה כאיסר. אבל פחות מאיסר ואין שם חסרון כגון שנעץ שם יתד כשר ואם חסר כל שהוא אפי' באינו מפולש וי"א הוא הראב"ד ס"ל דתרתי לריעותא בעינן מפולש וחסרון דבלא חסרון כשר בכל גווני אלא ביש חסרון יש חלוק דאם הוא מפולש פסול אפי' בחסרון כל שהוא ובאינו מפולש דוק' כאיסר וקיי"ל להחמיר זולת בשעת הדחק כמ"ש רמ"א אח"כ:

אע"פ שיש בהם חסרון. שזהו דרך גדילתן. יליף לה בת"ה מטריפות דריאה אם יש ריאה חסירה שיש בה קמט וסדק אם עולה בנפיחה ועור ובשר קיים כשרה והיינו כזה באתרוג הנעש' לו בשעת גידולו עור ובשרו קיים כשרה אבל כל מה שיחסר לו אחר שנתלש א"א שיהיה עורו וגופו קיים עכ"ל מבואר כוונתו דאנו רואים שנקרם עור האתרוג במקום החסרון ההוא רק שיש חסרון וגומא שם בזה התיר אבל אם אנו רואים שלא נקרם אלא יש שם נקב וחסרון אע"פ שנעשה ע"י קוצים בדרך גדילתו פסול וזה שסיים ומיהו אם רואה כו' והנהו קוצים לא מעלין ולא מורידין לענין נקב אלא שזכר אות' בת"ה לפי שאז רגיל להיות שם בנקב עורו קיים והמון עם טועים בכך שסוברים שיש קול' כשנעשה הנקב ע"י קוצים:

שאין העור והבשר קיים. משמע דאם יש ספק בזה אם הבשר קיים אזלינן לקולא כיון שהדיעה האחרונה שהיא הראב"ד ס"ל אפי' בוודאי יש חסרון כשר כל שאינו מפולש ואין החסרון כאיסר שפיר נסמוך עליה בספק לכל הפחות ומ"ה נ"ל שכתב רמ"א כאן ובשעת הדחק יש להקל כסברא אחרונה ולא כתבו תכף אחר הפלוגתא אלא להורות כאן דאין איסור אלא ברואין שאין הבשר קיים אבל בספק כשר שהרי בשעת הדחק סמכינן אסברא אחרונה אפי' בודאי אין הבשר קיים ונ"ל פשוט דזה מיירי שעל כל פנים לא ניקב עד חדרי הזרע דאל"כ אפי' הבשר קיים יש פסול מטעם נקב מפולש כמו בסמוך ואם יש ספק אם מגיע לחדרי זרע ג"כ כשר כיון שאין חסרון כלל מטעם שזכרתי כיון שלהראב"ד כשר אפי' במפולש כל שאין בו חסרון כלל כנ"ל בזה:

שניקב מצד זה לצד זה. הוא דעת בה"ג בתוס' שלא מקרי מפולש אלא בכך אבל דעת התוס' דאם ניקב עד חדרי הזרע פסול אף בלא חסר והא דבעי' מפולש היינו שלא כנגד אותן חדרים ואם ניקב במקום החדרים הוה מפולש דאותן החדרים הווין כמו סמפונות בריאה וזהו הי"א שמביא כאן ובר"ן כתו' וז"ל ויש מחמירין ואומרים שהקליפה דבר בפ"ע הוא וכל שניקבה כולה מצד אחד נקב מפולש מקרי ע"כ והיינו דעת התוס' שזכרתי דכל עובי האתרוג עד חדרי הזרע קרוי קליפה וכדאי' שם לעיל מיניה בגמרא לענין תרומה שאין נוטלין אתרוג תרומה שמפסיד' פרש"י שקליפ' החיצונה נמאסת במשמוש הידים ואסור להפסיד תרומה ואמרי' שם אם קרא עליה שם תרומה חוץ מקליפת' החיצונה אז מותר לחד מ"ד היינו עובי האתרוג עד חדרי הזרע הוא קליפ' החיצונ' דהרי אנו רואים שיש קליפ' פנימית שהיא בחדרי הזרע עצמה יש חדר בין כל חלק גרעיני זרע האתרוג לחבירו ואותן החדרים קרוים קליפה פנימית והזרע שוכן בתוכה אבל כל עובי האתרוג עד החדרים מבחוץ קרוי קליפה חיצונה ודוגמא לדבר בקורקבן אמרי' בו עור החיצון והוא כל עובי בשר הקורקבן ה"נ ממש הוא באתרוג ואין לטעות ולומר דקליפה החיצונה קרוי למה שהוא כמין גליד למעלה כמ"ש בשם הר"ן בסמוך גבי נסדק שהוא דק מאוד ואינו בכלל האתרוג שאפי' אם נקלף רובו מהאתרוג כשר כדאי' אח"ז דהיאך יאמרו בזה בגמ' שקרא שם תרומה על האתרוג ולא על אותה הקליפ' הדקה שבודאי בלא"ה אינה בכלל תרומה בזה שנא' שהיא בכלל אכילה ואסור להפסיד תרומה דמה הפסד יש בה שאינה מכלל בשר האתרוג כלל ואית' ברמב"ם פי"א דתרומה דקליפי אתרוג אע"פ שאין בהם אוכל שמשליכים הבעלי בתים מ"מ אסורים לזרים בודאי על קליפי הדקה שזכרנו קאמר דאלו עובי האתרוג מה שהוא בכלל בשר האתרוג ודאי אין משליכים אותם אלא אוכלים אותם שיש בו חריפות כמ"ש בסמוך בשם הר"ן ותו דאם תאמר שקליפה החיצונה דבגמ' באתרוג היא הדק הא אכתי יבוא לידי הפסד תרומה דכיון שנמאס ע"י משמוש מי שרוצה לאכול אח"כ יחתוך קצת בעובו וישליך משם מקום המשמוש ולא די לו במה שיחתוך כחוט השערה וא"כ יבוא לידי הפסד תרומה אלא ודאי דעל עובי האתרוג קאמר דודאי מן בשר אתרוג הוא ואינו קורא שם תרומה עליו ומזה מיירי הר"ן כאן דאם אותו עובי ניקב עד חדרי הזרע נמצא שלשה קליפות שייכים באתרוג. הא' הוא הדק מאוד שהוא כמין גליד למעלה בו אין שום פסול רק אם נקלף כולו כדאיתא אח"כ. הב' הוא קרוי קליפה החיצונה היינו כל עובי האתרוג עד חדרי זרע ויש בו טעם חריפות כשאוכלין אותו בזה אמרינן דאם חסר בו קצת דפסול להרמב"ם אפי' בלא פילוש ולהראב"ד ע"י פילוש וכדלעיל וגם דין נסדק דבסמוך היא בקליפה זו. הג' הוא קליפה פנימי' שהיא בין זרע לזרע בתוך האתרוג עצמו. אבל בקליפה החיצונ' שהוא עובי האתרוג שזכרנו אין בו שום חילוק עוד וכולו חד הוא ומה גבול יש לחלוק שם. כתבתי כל זה לפי שכתב הב"י ע"ד הר"ן ואפשר דכל עובי האתרוג עד חדרי הזרע קרוי קליפה כו' עכ"ל כ' לשון מסופק קצת בזה ומו"ח ז"ל נמשך לו מזה דבאמת יש חילוק בעובי האתרוג בין קליפה לשאר העובי עד חדרי זרע וכתב שלא אפשר לפרש דכל עובי האתרוג עד חדרי זרע קרוי קליפה כמ"ש ב"י דלא משתמע הכי בלשון כלל אלא הקליפה החיצונה היא שיש בה חריפות אם ניקבה כולה מצד אחד הוה מפולש ע"כ ולא דק בזה דכל עובי האתרוג עד חדרי זרע זולת הקליפה הדקה שיש בה חריפות ולא מקרי מפולש אלא עד חדרי זרע וא"צ להאריך מזה עוד כי דבר ברור הוא:

אתרוג שנימוח כו'. זהו בעי' דרבא בגמ' נולדו בו סימני טרפה מהו ולא נפשט הבעי' ופסק בה לקולא וכתב הרא"ש טעמא דהנך פסולים אין עיקרם אלא מד"ס ולכן לא הביא הרי"ף הבעיא. וכתב הטור יש מחמירין והכי מסתברא כיון דספק דאורייתא הוא עכ"ל:

נסדק כולו. דאם נשתייר כל שהוא לא מפסיל כמו בנסדק הגרגרת בבהמה בי"ד סי' ל"ד:

ויש מחמירין כו' בר"ן כתב וז"ל יש שפי' בו לארכו או ברחבו משני צדדין ומיהו דוק' למט' אבל בחוטמו אפילו כל שהוא ויש מחמירין לפסול כל שהוא סדוק מצד א' עד חללו או אפילו אינו מגיע לחללו כל שנסדק רוב הקליפה החיצונ' העב' עכ"ל כ"ה הגי' לפנינו ומבוארת כוונתו דדיעה הראשונ' ס"ל דמפולש לא הוה לענין נקב אלא משני הצדדין של האתרוג והיינו מעבר לעבר והיא דעה הג' שזכרתי. בסמוך וא"ל הא בלא"ה פסול מכח ניקב י"ל דס"ל דאפילו נקב מפולש אין פוסל באין חסרון כדלעיל בשם הראב"ד א"כ ה"ה בנסדק כל האורך דפסול היינו שהסדק ילך ברוחב האתרוג מב' צדדיו אבל יש מחמירי' דהיינו התוס' דלעיל דס"ל דעד חדרי הזרע נקרא פילוש ה"נ בנסדק כל האורך מצד א' עד החלל הוה פסול וא"ל דזה פשיט' פסול מצד ניקב דאלו מחמירין ס"ל ג"כ דניקב אין פוסל אלא ביש חסרון כהראב"ד ולאותן שס"ל פסול בנקב מפולש אפילו בלא חסרון כת' הר"ן לפי דעתם דבנסדק רוב רוחב הקליפ' דיש פסול מכח נסדק והיינו אם נסדק כל האורך כמו בטריפו' הגרגר' כמ"ש כל הפוסקים בזה רק שהר"ן מביא חילוק ברוחב בזה ובב"י הביא הנוסחא של הר"ן בזה הלשון יש שפירש בו לארכו ברובו משני צדדים וע"כ כת' שהר"ן לא ס"ל כרש"י ותוס' דבעי' נסדק כל האורך אלא רוב האורך ועפ"ז כת' רמ"א כאן ויש מחמירין אפי' בנסדק רובו כו' ונרא' ברור שזה שלא בדקדוק ונוסחא מוטעת היתה לפניו בר"ן שכתוב בה ברובו במקום שכתוב בה ברחבו בגי' שלפנינו דאין שום סברא להחמיר באורך באתרוג יותר מבגרגרת וראיה ברור' מדברי התלמוד דבעי רבא נולד באתרוג סימני טריפות מהו ופרכי' אי נסדק תנינא פירש"י שהוא כמין טריפות בגרגרת שנסדקה כולה שלא נשתייר בה חוליא למעלה ולמט' תנינא במתני' דנסדק פסול ובכה"ג שנסדק ע"פ כולהו ואי ס"ד דיש פסול בנסדק האתרוג אפי' בנשאר למעל' ולמטה כל שנסדק רוב האורך הירך אמר ע"ז תנינא דאדרב' הוה הדין דלא כמו בגרגרת ואע"ג דגבי אי ניקב תנינ' פירשו התוספות תנינא דכשר גבי אתרוג אם ניקב בלא חסרון וגבי טריפות פוסל אפילו בלא חסרון זה ניח' דשם אמר שפיר תנינא אע"ג דאין דומה לטריפות כיון שבפי' אמרי' במשנה דדוק' בחסר פסול ואם כן שפיר אמר תנינא לדין זה כאן ואין למדין דין חסר מטריפות אבל בנסדק לא נזכר שום דבר ממשנתינו וא"כ קאי תנינ' על מה ששנינו בטריפות דהיינו נסדק דאתרוג הוה כנסדק דטריפות ואין שום חילוק ביניהם ותו אם היה בזה חילוק בין אתרוג לטריפות ה"ל לגמ' להזכיר החילוק ולמה יש חילוק כמו דמזכיר אח"כ בנימוחו מה שבפנים האתרוג ול"ד לריאה שנשפכ' כקיתון דכשרה דהתם לא שליט בה אויר' הדר בריא אבל באתרוג דשליט בה אויר' מסרח ואמאי לא אמר בנסדק שיש חילוק ותו דאדרב' בנסדק ודאי אין חילוק דהא גם בגרגרת שנסדק' שליט בה אויר' דהא ודאי מיירי שם שאם נפסק גם העור דאין בזה חילוק שם ואפ"ה כשר כל שלא נסדק כולו ופשיט' דגם כאן הוא כן ותו דבמתני' תנן נסדק ונקלף בחדא מחתא ובנקלף אמרי' דאם נשתייר מקצת כשר ממיל' ה"ה בנסדק ואפי' אם היית רוצה לדחוק ולומר דיש מחמירים אלו הם חולקים על רש"י ותוספות והרא"ש והטור דלא היינו שומעים ליחיד המחמי' כ"ש שהר"ן עצמו לא עלת' על דעתו להחמיר בנסדק רוב האתרוג ולא כולו ונוסח' שלהם היתה מוטעת אלא כמו שבנוסח' שלנו הוא האמת כנ"ל להלכה למעשה להכשיר בנסדק האתרוג ולא כולו אלא נשאר קצת למט' וברוחב אין הולך רק עד רוב עובי הקליפ' ולא מגיע עד חדרי הזרע והיינו שלא בחוטמו דבחוטמו פסול בכל שהו כמ"ש הר"ן כנ"ל ברור בס"ד:

נקלף הקליפ' החיצונ'. ז"ל הר"ן פירוש שנקלף כל הקליפה החיצונ' והיא הקליפ' העבה שיש בה חריפות כשאוכלין אות' ול"נ דא"כ בלא"ה תפסל מדין חסר כאיסר ועוד דפרכינן ע"ז בגמ' מדרבה דאמר אתרוג דאגליד כאהינ' סומק' ואם נקלף כל אות' קליפה העבה אינו נשאר כאהינ' סומק' ולפי' נראה דנקלף היינו שהוסר ממנה אות' קליפה דקה כמין גליד שהוא על האתרוג והשת' הוה כאהינ' סומק' ואין כאן חסרון בגופו של אתרוג כלל עכ"ל הרי מוכח גם מזה דכל עובי האתרוג עד חדרי זרע קרוי קליפה חיצונ' דאל"כ מה פריך הר"ן דלא הוה כאהינ' סומק' הא ודאי הוה כאהינ' כיון שנשאר עדיין מבשר האתרוג עד חדרי זרע וכמש"ל:

ניטל דדו. בגמ' נטל' פטמתו פסול' תנא ריב"א ניטל' בוכנתו פירש"י בוכנתו לפי שהוא חד ועשוי כמין בוכנ' וניטל עוקצו כשר היינו זנבו ז"ל מורי הזקן רבינו יעקב אבל ר"י הלוי היה מפרש פטמתו ועוקצו שניהם בזנב עוקצו שניטל העץ מה שחוץ לגומא שבאתרוג כשר פטמתו שנטלה העוקץ מתוך האתרוג וחסרו לפיכך פסול והיינו דתנא ריב"א ניטל' בוכנתו מה שנכנס בתוך האתרוג כבוכנא הנכנס ומכה באסותא ולשון רבינו יעקב נ"ל עכ"ל ופי' דברי רבינו יעקב נ"ל דכן הוא דהדד של אתרוג הוא חד ודק ועשוי כבוכנ' דהיינו שיש בראשה השושנ' וזהו כמו בוכנ' של אסות' שיש בראש' כמין כפתור עגול שמכה בו וכת' הרא"ש לפי' ר' יעקב אין פסול בעוקץ כלל אפי' נתלש ונשאר מקומו גומא לפי שלא נחסר מגוף האתרוג כלום ולפי' ר"י הלוי אין פסול בפיטמא שבראש האתרוג ור"ת פי' שניהם בראש האתרוג שיוצא מתוך חודו של אתרוג כמין עוקץ בולט וקשה כעץ ונטלה פטמתו היינו בוכנתו כלומר שנטל אותו העוקץ ממקום חבורו ונשאר כמין גומא בראש האתרוג ולפי זה אין פסול בזנב האתרוג ובערוך פי' בשם ר"ח פטמ' היא דד והיא החוטם (בתוס' כתוב של החוטם) ונטל' בוכנתו היינו העץ הניתן באתרוג משמע דפטמתו ובוכנתו תרי מילי נינהו זה בראשו וזה בעוקצו ור' יצחק בא להוסיף על המשנ' לא לפרש וכ"כ הרי"ף והרמב"ם וכן נהיגין לפסול בשניהם כשהיה פיטמא בראש האתרוג וניטלה כו' וכן אם ניטל העוקץ ולא נשאר ממנו כלל באתרוג פסול אבל אם נשאר בו כל דהו כשר עכ"ל וכת' ב"י מדמפליג הרא"ש בעוקץ בין נשאר ממנו באתרוג בין לא נשאר ובפיטמא לא מפליג משמע דכל שניטלה קצת הפיטמא אע"פ שנשאר הגומא מלאה פסול ואיני מכיר משמעות זה דהא כ' הרא"ש וכן אם ניטל העוקץ ולא נשאר ממנו כלל באתרוג פסול אבל אם נשאר בו כל דהו כשר עכ"ל משמע דבנטילת שניהם שוה והא דלא זכר בפיטמא שלא נשאר ממנו כלל באתרוג דלא פסיקא שיש שם גומא דהרבה פעמים אין גומא שם בראש האתרוג אלא משופע וחד ובראשו נדבקת בהדד שהיא הפיטמא וסתם ניטל היינו כולו ותו דבעוקץ יש שם ודאי נטילה בכל אתרוג דהא חותכין אותו שם מן האילן ע"כ הוצרך להזכיר עד היכן פוסלת הנטילה וכן כתב ב"י בשם א"ח בהדיא וז"ל אבל אם ניטלה השושנה לבד או העוקץ לבד או שניהם ושני הבוכנות קיימות כשר וכן ראוי להורות ולעשות מעשה ולא יותר עכ"ל וכ"כ ב"י שמשמע כן מדברי הר"ן וכ"מ דברי הרמב"ם שהוא לשון הש"ע כאן ניטל דדו כו' דסתמא ניטל כולו קאמר וכ"מ לשון המגיד שכתב משמע מלשון רבינו שאינו פסול בנטילת השושנה בלבד אלא בנטילת הדד והוא העץ שהשושנה בו וכן עיקר וכן ראוי להורות כו' עכ"ל משמע דנטילת כל הדד קאמר דאי פסול במקצת הרי יהיה פסול בנטילת השושנה דהא השושנה הוא מגוף הדד ואם נטלה היא הרי נטל מקצת הדד דלמה יהיה חמור יותר נטולה קצת הדד שאחר השושנה מן אותו חלק שבה השושנה אלא ודאי אנטילת כל הדד קאמר דפוסל ולא ניטל מקצתו וכן הוא משמעות דברי רמ"א כאן שפוסל בניטל הדד והיינו כולו כנלע"ד:

ויש מחמירין שאם ניטל' השושנתא כו'. אין שום דיעה מפורש בזה אלא שהרי"ף כתב פי' פטמתו דד של אתרוג והוא חוטמו כדתנן פטמא של רמון והיא שושנתא עכ"ל וכתב הר"ן שלהרי"ף הוה הפיטמא השושנה עצמה ול"נ וכו' והב"י כתב שגם להרי"ף הפוסל הוא בדד עצמו ולא בשושנה דהא קאמר דד והוא חוטמו ואין השושנה קרויה דד אלא חוטם ע"כ והא דקאמר הרי"ף והיא שושנתו פי' הדד עצמה נקראת שושנתו כיון שיש בה שושנ' קרויה על שמו וכן י"ל לשון הטור שכ' ניטלה פטמתו והוא הפרח שבראשו כו' היינו הדד עצמה קרויה ע"ש הפרח שבראש הדד וכ"מ מלשונו ברמזים שכתב ניטל פטמתו פסול והוא הפרח שבראשו שבולט מראשו של אתרוג כו' ואי אפרח עצמו שהיא השושנה לא הל"ל שבולט מראשו של אתרוג אלא הל"ל שבולט מראש הדד אלא ודאי אדד עצמו קאמר וקראו פרח ונלע"ד דאם יש אתרוג לפנינו מהודר בשאר המעלות רק שאין לו השושנה או שניטל קצת מהדד שלמעלה ואתרוג אחר שאינו מהודר בשאר המעלות רק שיש לו שושנה אין להשגיח בהך שושנה וכ"ש במקום שיש ספק אם היה לו כלל שושנה כיון שכתבו הר"ן והמגיד והב"י בשם א"ח שכן ראוי להורות הלכה למעשה ודאי ראוים הם לסמוך עליהם הלכ' למעשה:

שכל רוחב הגומ' מכוס'. פירוש שבגומא שם נשאר קצת מהעץ כמו שהיה בתחלה:

בב' או בג' מקומות. בכ"מ כ' וז"ל מעולם הוקשה לי בין בגמרא בין בפוסקים השתא שנים פסול ג' מבעיא ולא מצאתי לשום מחבר בזה דבר וצ"ע עכ"ל. ולע"ד שהוא דוגמא מה דאמרי' בעלמא אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא מקיש שלשה לשנים כו' ה"נ כן הוא דודאי ביש שני חזזית סמוכים זה לזה אלא שיש קצת מראה אתרוג ביניהם כחוט השערה לא אמרי' דיהי' פסול דבשביל זה אינו נראה כמנומר אלא ביש קצת שיעור ביניהם והיינו באם יש ג' חזזית כפי השיעור שיש בין השנים החיצונים מזה לזה ששם החזזית האמצעי כן הוא באם יש שנים לחוד ויש ביניהם מקום פנוי כשיעור הזה אז מחזי כמנומר כנלע"ד נכון:

שבשטח החברבורות כו'. פירוש שמקום החברבורות עצמ' הוא המיעוט:

מחצ' על מחצ' כו'. בטור כתוב כתב אחי הר"ר יחיאל וכיון שהוא בידו אפשר לצמצם וכשר אבל הראב"ד כ' כל הפסולים שפוסלין ברובן פסול במחצה על מחצה שא"א לצמצם דבעינן רוב הנראה לעינים עכ"ל ולע"ד נראה לפוסלו מטעם אחר דקשיין הדיוקים אהדדי דתנן עלתה חזזית על רובו פסול על מיעוטו כשר קשי' מריש' דמשמע במחצ' כשר ובסיפא משמע פסול וע"כ אזלי' לחומרא וכעין זה מצינו באשר"י פר' בהמ' המקשה במה דתנן מן הארכובה ולמעל' טריפה וכ' הרא"ש דאיכא לדיוקי מרישא איפכא מדיוקא דסיפא ואזלינן לחומרא ה"נ כאן אזלינן לחומרא ופסול במחצ' על מחצ' כנ"ל נכון:

כבוש בחומץ כו'. ברש"י כתוב או בחרדל ונלע"ד דה"ה בדבש דודאי הוא בכלל כבוש דפסול ומו"ח ז"ל כ' לעיל בסימן זה ראיתי שטומנין אותו בדבש דבהכי מתקיים בלחלחותו ולי נרא' שאיסור הוא מטעם שכתבתי:

אא"כ חוזר למרא' כו'. נראה פי' אפי' בעודו ירוק כשר כיון שיוכל לחזור למרא' אתרוג דא"ל שאינו כשר אלא אחר שנעש' כמרא' אתרוג דזה פשיטא דכשר ומאי קמ"ל והלא כל האתרוגים שבעולם הם ירוקים תחל' וכ"מ לשון התו' שכתבו וז"ל ואותם אתרוגים הבאים לפנינו ירוקים ככרתי אפי' לר"י כשחוזרי' למרא' שאר אתרוגים אפי' בתלוש לאחר ששהו בכלי זמן מרוב' דודאי נגמר פריים עכ"ל ואי ס"ד דאין כשר אלא אחר שחזר למרא' הכשר מאי רבותא דזמן מרוב' כיון דהדר הדר אלא ודאי דהכשר הוא תכף אפי' בעודו ירוק כיון שסופם לחזור למרא' אתרוג אפי' לזמן ארוך ובגמרא פרכי' ולא בעי ר"י הדר והתנן הירוק ככרתי ר"מ מכשיר ור"י פוסל לאו משום דבעי הדר לא משום דלא גמר פירא ולכאורה הי' לנו לומר כיון דבגמ' לא פריך אלא לר"י דלא בעי הדר וע"ז מפורש הטעם משום דלא גמר פירא ממילא לדידן דקי"ל בעי' הדר פסול משום דלית בהו הדר ולפ"ז אפי' אם אח"כ חוזר למרא' אתרוג פסול משום דהשת' לאו הדר הוא אא"כ כבר חוזר זה אינו דכבר כ' הר"ן במתניתא ריש פירקין דהכתוב לא פרט כלום אלא סתם ואמר שתהא מצוה זו מהודרת ומסר' לחכמים כו' עכ"ל מ"ה לפי סברת המקשן כאן שהטעם בירוק דפסול לר"י משום הדר היינו תופסים שירוק אינו הדר אבל לפי התרצן דהטעם משום גמר פירא אז אין לנו ראי' לומר שירוק אינו הדר ממיל' אין לנו לפוסלו כל זמן שיש לנו גמר פירא וראי' לזה שהתוספות סיימו דודאי גמר פריי' ולא הזכירו שזה הדר אלא ודאי דעכשיו אין אנו חוששים לגוון ירוק משום הדר כלל דכיון דלא מצינו שחששו חכמים בזה משום הדר אלא משום גמר פירא וע"כ מותר אפי' בעודו ירוק כיון שיש גמר פירא ובזה ניחא לי לשון הטור שכת' אבל אם כשמשהי' אותו כו' וכתב ב"י שלשון זה אינו מדוקדק אלא כך ה"ל לכתוב והא דפסול היינו אפי' כשמשהים אותו כו' ואני אומר שיפה דקדק דאילו כתב כלשון הב"י ה"א דאינו כשר אלא אחר שחזר ע"כ כתב אבל אם הוא ירוק דהיינו אפי' בעודו ירוק כשר כיון שיכול לחזור אח"כ ולא פסלו אא"כ הוא כעשבי השדה שנשאר לעולם ירוק כ"ז נרא' בעיני ברור ופשוט וראיתי למו"ח ז"ל שפירש הדברים דאין הכשר אלא אחר שנעש' כולו מראה אתרוג ולא דק בזה ובמהרי"ל כתב שאסור לקנות הירוקים אא"כ דכבר התחיל במקצת למרא' אתרוג דשמא יהי' נשאר ירוק:

שעדיין לא נגמר פריו כשר. הטעם כיון שעתה הוא גדול כביצ' חשוב כפירי כיון שסופו להיות גדול יותר:

היבש. עיין מ"א שהעלה דאתרוג כמוש שקורין וועל"ק דכשר ובלבד שיבדקנו ע"ש אם יש בידו אתרוג מוכן אין מחויב להמתין שיבא לו אתרוג יותר יפה. שבות יעקב חלק ב' סי' ל"ז וכן הסכים תשובת יד אליהו סי' ע"ב ועיין בתשובת חכם צבי סי' מ"ה:

מחט. קשה הא יהיה בו נקב מפולש והא פסול לדעת הרא"ש והטור וכ"פ בש"ע ס"ב לדיעה קמייתא י"ל דאין פוסל במפולש אלא כשניקב מעבר זה לעבר שכנגדו או לחדרי הזרע אבל אם הנקב בחד צד מפולש דהיינו בעובי שלה ודאי אין פוסל לכ"ע בלא חסרון דהא דיני אתרוג אנן ילפינן מטריפות של בהמה ובטריפות אם יש נקב מפולש בעובי האבר כגון בלב או מעיים ואינו מגיע לחלל ודאי אין טריפות ה"נ באתרוג. ט"ז:

יבש. וכתב הב"ח דלא מהני הכא בדיקת החוט דודאי הוא מסתמא יבש ופסול והט"ז כתב דאם אנו רואין שנשאר בנוי שלו מהני בו בדיקת החוט ע"ש. עוד כתב הב"ח להטומנים אתרוג בדבש כדי שישאר בו לחלוחית אין לסמוך על זה להכשירו בלא בדיקת מחט ובו חוט. אבל הט"ז ס"ק י"ז כתב דפסול הוא דהוי בכלל כבוש ע"ש:

מפולש. ואם נקבה הקליפה העבה מצד זה לצד זה מקרי מפולש לכ"ע. מ"א:

כאיסר. אבל פחות מאיסר ואין שם חסרון כגון שנעץ שם יתד כשר ואם חסר כ"ש פסול אפי' באינו מפולש. וי"א הוא הראב"ד דס"ל דתרתי לריעותא בעינן מפולש וחסרון דבלא חסרון כשר בכל גווני אלא דביש חסרון יש חילוק דאם הוא מפולש פסול אפי' בחסרון כ"ש ושאינו מפולש דוקא כאיסר וק"ל להחמיר זולת בשעת הדחק כמ"ש רמ"א. וכתב המ"א ונראה לי דאם הנקב מרובע או ארוך רואין אי כד מעגלת לה הוי כאיסר פסול וכ"ה בי"ד סימן ל"ד לענין גרגרת דלא כמ"ש בכה"ג בשם הרדב"ז ע"ש:

קיים. משמע דאם יש ספק בזה אם הבשר קיים אזלינן לקולא כיון שהדיעה אחרונה שהוא הראב"ד ס"ל אפי' בודאי יש חסרון כשר כל שאינו מפולש ואין החסרון כאיסר. שפיר נסמך עליה בספק לכל הפחות. ונ"ל פשוט דזה מיירי שעכ"פ לא ניקב עד חדרי הזרע דאל"כ אפי' הבשר קיים יש פסול מטעם נקב מפולש כמו בסמוך ואם יש ספק אם מגיע לחדרי זרע ג"כ כשר כיון שאין חסרון כלל מטעם שזכרתי כיון שלהראב"ד כשר אפי' במפולש כל שאין בו חסרון כלל. ט"ז:

הזרע. עיין ט"ז שהאריך והעלה שג' קליפות שייכים באתרוג. האחד הוא הדק מאוד שהוא כמין גליד למעלה בו אין שום פסול רק אם נקלף כולו כדאיתא בסעיף ו'. הב' הוא קרוי קליפה החיצונה והיינו כל עובי האתרוג עד חדרי זרע ויש בו טעם חריפות כשאוכלין אותו בזה אמרינן דאם חסר בו קצת פסול להרמב"ם אפי' בלא פילוש. ולהראב"ד ע"י פילוש כמ"ש וגם דין נסדק דבסמוך הוא בקליפה זו: הג' הוא קליפה פנימית שהיא בין זרע לזרע בתוך האתרוג עצמו עיין שם:

קיימים. ויוכל להרגיש דבר זה במשמוש היד. מ"א ועיין ב"ח:

רובו. ט"ז העלה להלכה למעשה להכשיר בנסדק האתרוג ולא כולו אלא נשאר קצת למטה וברוחב אין הולך רק עד רוב עובי הקליפה ולא מגיע עד חדרי הזרע והיינו שלא בחוטמו דבחוטמו פוסל בכ"ש עכ"ל. וכ"ד המ"א ע"ש:

ירוק. אבל אם נשתנה מראיתו דינו כמו חזזית בס"ט:

דדו. היא העץ שעל ראש האתרוג והשושנת' עליו ועיין ט"ז:

הדד. משמע מלשונו דוקא שניטל כולו. אבל הב"י וב"ח ולבוש כתבו להחמיר אפי' ניטל מקצתו וכהמ"א ונ"ל עכ"פ בעינן שניטל עד האתרוג כיון דהטעם הוא משום חסר כמ"ש סי' תרמ"ט סעיף ה' בהג"ה א"כ בניטל כל שהוא לא מיקרי חסר דאין זה חסרון הניכר ועשל"ה:

מעולם. וניכרים הם כי יש במקום פיטמא כמו גומא מתחלת ברייתו מבי"ט כנה"ג ועיין רדב"ז סי' קי"א. ועט"ז שהעל' דאם יש אתרוג לפנינו מהודר בשאר המעלות רק שאין לו הלך שושנה או שניטל קצת מהדד של מעלה ואתרוג אחר שאינו מהודר בשאר המעלות רק שיש לו שושנה אין להשגיח בהך שושנה וכ"ש במקום שיש ספק אם היה לו כלל שושנה דאין להחמיר עיין שם:

העץ. ובשעת הדחק שאין אחר בעיר יש לסמוך ולברך עליו ואפי' ביום ראשון. תשובת חכם צבי סי' ט' ע"ש:

מכוסה. פי' שבגומא שם נשאר קצת מהעץ כמו שהיה בתחלה. וכתב בת' ב"י סי' קמ"ב הא דכתבו הפוסקים לפסול בניטל העוקץ היינו בניטל ואינו בעולם וא"א לחברו אבל אם אפשר לחברו ע"י מחט או כיוצא בו ואינו ניכר מותר ליטלו ביום שני ולברך אך ביום ראשון יש להחמיר עיין שם:

רובו. מדסתם משמע דס"ל רובו משני צדדים כמ"ש הטור:

החברבורות. פי' שמקום החברבורות עצמם הוא המיעוט:

מצד אחד. וכתב המ"א משמע דאם נתפשט מהם לצד השני מיקרי רוב דהוי רוב הקיפו אף על פי שאינו רובו של כל האתרוג עכ"ל:

ויש פוסלים. וקשה למה כתב בס"י דאם כולם בצד אחד כשר הא ה"ל מחצה על מחצה וי"ל דהתם מיירי שאינו מחצה על מחצה של כל האתרוג רק של היקפו כמש"ל ולכן כשר. מ"א:

חזזית. כמין ב' אבעבועות לפחות והוא שיהיו נראים לעין כשאחזו בידו. מבי"ט כנה"ג:

מראה. ודוקא כשנראה להדיא לרוב בני אדם מבי"ט ודוקא שנשתנה למראה פסול אבל נשתנה למראה כשרה כשר. ב"ח ועיין מגן אברהם:

אבעבועות. ודוקא כשהוא נולד מעצמות האתרוג אבל מה שנעשה מקומו עקום ואדום מחמת שעוקצים אותם קוצים כשר. מבי"ט כנה"ג רדב"ז סי' קי"א:

דרגילים. ואם כן אפי' גבוהים משאר אתרוג כשר. ת"ה ד"מ מ"א:

כבוש בחומץ. אפילו לא שהה אלא כדי שירתיח הוי כמבושל. ונראה דלדידן דקי"ל כששרו במים מעת לעת הוי כמבושל. ה"נ גבי אתרוג פסול. מ"א. וכן בדבש ט"ז ועיין סעיף קטן ג' מש"ש:

ככדור. ולמצוה מן המובחר אפי' אינו עגול ממש ככדור. עטרת זקנים:

למראה. כ' הט"ז נראה פירושו אפי' בעודו ירוק כשר כיון שיוכל לחזור למראה אתרוג דאין לומר שאינו כשר אלא אחר שנעשה כמראה אתרוג דזהו פשיטא דכשר ע"ש. ובמהרי"ל כתב שאסור לקנות הירוקים אא"כ דכבר התחיל במקצת למראה אתרוג דשמא יהיה נשאר ירוק ע"ש. והב"ח כתב דאין הכשר אלא אחר שנעשה כולו מרא' אתרוג משום הידור דלא כמנהג העולם שמכשירים במקצתו ע"ש. ומ"א וט"ז חלקו על הב"ח ודעת' כדעת מהרי"ל ולכן אין לסתור המנהג ע"ש:

א ושיעור כו'. דכאן א"א לומר משילבין דהא משיתייבש הוא מתאדם אלא כמ"ש ברפ"ו כל שיתנקב כו' והליחה לפירי כמו הדם לבשר ולא כ' בהג"ה כר"י בן משלם כמש"ל סימן תרמ"ו ס"ז: ויבדוק ע"י כו'. הראב"ד אזיל לשיטתו כמ"ש המ"מ דאין נקב במפולש פוסל אלא בחסרון וע' רש"י במתני' ד"ה ניקב כו' וס"ל כהי"א בס"ב ועמ"א: ואתרוג כו'. דאי אפשר שיהיה בו ליחה שם וראיה ממ"ש באתרוג הישן פסול משום יבש ואמרו בב"ב צ"ח ישן משל אשתקד:

ס"ב אתרוג שניקב כו'. כפרש"י דאסיפא קאי והביא הרא"ש ראיה מהירושלמי שם ניקב ולא פילש מבפנים כשר כי הא דתנן ניקב ולא חסר כ"ש כשר וכ"ש להמפרשים ברישא ניקב וחסר כ"ש שהן ב' דברים אם כן ניקב בלא חסרון פסול וחסרון כ"ש פסול וראיה ממה שדימו שם פסולים לטריפות ואמרו אי ניקב כו' וניקב קרום של מוח אף בלא חסרון טריפה משום דהקרום לחוד' קאי והוי ניקב בכולו ועוד ראיה ממ"ש ניטלה בוכנתו פסול וכמ"ש בס"ח ומשום חסרון אלמא דחסרון כ"ש פסול אפילו אין מפולש: וי"א דגם כו'. כמ"ש הרשב"א דארישא קאי דמציין הגמ' ארישא ועוד דדוחק גדול הוא שיהא נקב כאיסר ולא יהא חסרון כ"ש ופי' המפ' דניקב וחסר כ"ש הן ב' דברים אי אפשר לומר חדא דאם כן ליתני חסר בלא וא"ו כמו נסדק כו' ועוד דהא ניקב ברישא ובסיפא סתמא קתני ורישא במפולש וסיפא באינו מפולש ולהכי חזר בסיפא ניקב כו' להורות דבכה"ג בכ"ע כשר. ונהגו להכשיר כו'. כמ"ש ל"צ דעבידא דפי דפי ואין חסרון גדול מההפרש שבין הדפין הואיל וברייתו הוא כשר ועוד דמדמינן שם לטריפות והוכיחו תוס' בחולין מ"ז ב' ד"ה אבל דחסרון מבחוץ והעור ובשר קיים כשר וז"ש מיהו כו'. וכ"ז לס' הראשונה:

ס"ג מפולש י"מ כו'. כמו מבוי המפולש וכ"מ בתוספתא דאפילו בנסדק בעינן מצד זה לצד זה דגרסינן שם בריש אהלות והביאו הר"ש שם פ"ג מתני' ד' אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש אינו חיבור שאין חיבורי אדם חיבור כו' אתרוג שנחלק לב' טהור ואינו חושש שמא חסר וכ' הר"ש ונראה דנחלק לא שחלקו לגמרי אלא דלייף כו' ותדע דרישא קתני מפורץ ונפרץ והכא קתני נחלק וכ' וטהור היינו כשר. ומכאן ראיה לסברא אחרונה דס"ב דבעינן חסרון דהא נחלקה לא גרע מניקבה וז"ש ואינו חושש כו' וזה דחשבינן נסדקה ג"כ: וי"מ כו'. דהא מדמינן לטריפות ושם ניקב הלב לבית חללו טריפה ובירושלמי הנ"ל ניקב ולא פילש מבפנים כו' והא דאמר מפולש היינו שלא כנגד החדרים. וסברא הראשונה מפ' הירושלמי אם נקוב מכאן ומכאן ולא פילש מבפנים כשר:

ס"ד אתרוג שנימוח כו'. פליגי אם הנך פסולין מדאורייתא:

ס"ה נסדק כו'. ממ"ש אי נסדק כו' משמע דמדמינן לגרגרת: ויש כו'. דכל הפסו' בחוטמו בכ"ש כמו חזזית וס' הראשונה ס"ל דכי פסלינן בחוטמו בכ"ש דוקא אותן הפסולין שפוסלין ברובו כמו חזזית וכמ"ש בירושלמי חוטמו כרובו לפסול: ויש מחמירין כו'. כגי' ב"י בר"ן וכ"ה ברשב"א שכל דברי הר"ן מועתקין ממנו אות באות כמעט וז"ל שם נסדק פי' לארכו ברובו מב' צדדין ולמטה דאלו בחוטמו כו' ויש מחמירין אפילו כשאין הסדק ברובו למטה עובר מב' צדדין אלא שהוא סדוק מצד א' עד חללו ויש מחמירין לפסול אפילו כשאין מגיע לחללו מכיון שעובר כל הקליפה החיצונה העבה או רובה וצ"ל דמדמה לבשר החופה את רוב הכרס ועבי"ד סי' מ"ח ס"ג:

ס"ו אם ונשאר כו'. כמ"ש הא בכולה: וי"א כו'. דהא לטריפות מדמינן וכמו גלודה:

ס"ז ניטל דדו. לשון הרמב"ם וכפי' תוס' בשם הערוך: ויש מחמירין כו'. הוא הרי"ף לפי' הר"ן וכמ"ש בירושלמי ניטלה פטמתו המן אמרי' שושנתו רבי יצחק בר מקולא אמר פיקא והוא רבי יצחק בר אלעזר כמ"ש בפ' ע"פ והוא בוכנתו וכמ"ש בס"ח אבל הר"ן סתר דבריו וכ' ב"י שאף דברי הרי"ף יש לפרש כפי' הרמב"ם וכמ"ש שהשושנתא בו וכן הוא פי' הירושלמי: וכל זה כו'. דלהכי קאמר ניטלה וכדעת הרמב"ם בי"ד סימן נ' ס"ב:

ס"ח ניטל העץ. לשון הרמב"ם וכפי' הערוך דלהוסיף בא. ואם ינטל כו'. מתני' שם ניטל עוקצו כו': שכל רוחב כו'. דאל"כ ה"ל חסר ווזה הטעם על ניטל בוכנתו וכס' הראשונה שבס"ב. מ"מ:

ס"ט חוטמו כו'. הרא"ש ע"ש:

ס"י י"א. כו'. דלהכי חזר ושנה בסיפא עלתה חזזית על מעוטו לאשמועינן דמ"ש ברישא על רובו לאו על רובו ממש במקום אחד אלא על מיעוטו דוקא כשר הא שנתפזר ברובו אפילו שבצירוף הוא מיעוטו פסול וז"ש בגמ' ל"ש כו' אבל על מיעוטו ממש לא גרע משיהא כולו חזזית אחת: ויש כו'. בפשטא דגמ':

סי"א אם הוא כו'. כמו פרוץ כעומד אע"ג דקי"ל כרבנן דאמרי א"א לצמצם כמ"ש בבכורות י"ז ובגיטין ע"ח ובשבוטות ל"ב ה"מ בידי שמים אבל בידי אדם אפשר לצמצם ממ"ש פרוץ כעומד ובפ"ג דחולין מחצה על מחצה כו'. ואמרינן שם לענין טריפות דמחצה על מחצה אינו כרוב ליטרוף אלא בעינן רוב הנראה לעינים וכאן מדמינן לטריפות ואע"ג דמסקינן בבכורות י"ח א' דלרבנן אפילו בידי אדם אי אפשר לצמצם מכל מקום בידי אדם קיי"ל כריה"ג וע' תוס' שם שהאריכו בזה וברא"ש מסיק שם כמ"ש וע"ש פ"ב ס"ד וע' תוס' ספ"ק דעירובין ובחולין כ"ח ב' ד"ה לפי כו' וביבמות כ"ח א' ד"ה לא כו' וש"מ: ויש פוסלים. דס"ל דרבנן ס"ל אפילו בידי אדם אי אפשר לצמצם כמ"ש בפ"ק דעירובי' מאי אמרת שוו תרווייהו ה"ל ספק כו' מ' דאי אפשר לברר (וס"ל דקיימא לן לגמרי כרבנן אף בידי אדם) וההיא דחולין מסקינן שם דכ"ע מע"מ אינו כרוב משום דבעינן רוב הנראה לעינים והיינו משום דאי אפשר לצמצם וז"ש הראב"ד דא"א לצמצם דבעינן רוב הנראה לעינים וההיא דפרוץ כעומד משום דהכי אגמריה רחמנא כו' שלא תראה רוב הנראה לעינים פרוץ ובזה מתורץ קושית תוס' דחולין שם ד"ה דכ"ע וכן בטריפות דמחצה כשר משום דהכי גמירי דבעינן רוב הנראה לעינים וכן ס"ד בשחיטה דהכי א"ל רחמנא לא תשייר רוב הנראה לעינים כמש"ש:

סי"ב מחוטמו כו'. כנ"ל מהירושלמי חוטמו כרובו וז"ש וכל שינוי כו'. וע"ל סט"ז: ויש מי כו'. דטעם דבחוטמו פוסל בכ"ש משום דהדרו של אתרוג שם ויבש גם כן פסול משום הדר כמ"ש שם ועיין ברא"ש ס"כ. ומ' בטוש"ע דסברא הראשונה פליג ביבש וסבירא ליה דאין פוסלין בחוטמו אלא אותן הפוסלין ברובו כנ"ל ואע"ג דריאה שיבשה אפילו מקצתה טרפה היינו כשנפרכ' בצפורן אבל צמקה דוקא כולה ועבי"ד סימן ל"ו סי"ג וסי"ד:

סי"ג ולכן כו'. כמ"ש עלתה כו': ויש מי כו'. כמ"ש הרא"ש דפסול החזזית משום דאינה ממראה האתרוג ולכך נקלף כשר אפילו ברובו הואיל והוא מראה האתרוג אף על פי שאין מראיהן שווין ועסי"ז והני כיון שרגילין הם ממראה האתרוג:

סי"ד אם עלתה כו'. דטעמא דפסולים אלו משום הדר ואינן פסולים בגופו וכמו ענביו מרובים מעליו שפסולו משום הדר ואם מיעטן כשר וזהו הטעם מ"ש ביבמות ע"ו א' וזהו כו' כיון שאינו מחמת עצמו אלא שאין הזרע יכול לקלח מחמת הנקב למעוטי כו' ששם פסולו בגופו וערא"ש: ולא חסר כו'. עמ"ש בסי' תרמ"ט ס"ה:

סט"ו כבוש בחומץ. רש"י וכשיטתו שפי' בכ"מ שאמרו כבוש בחומץ ועמ"א ס"ק כ"ב:

סט"ז אם הוא כו'. שם מנומר ופי' בגוונין הפסולין כגין כושי לבן אבל ממראה האתרוג או כשר כשר ממ"ש בהד' א"ל רבא שנים כו' אלא כו' וערש"י שם ד"ה מיני כו' אלמא ממראיו לא פסיל מנומר ואמר שם אדומות כשחורות דא"ר חנינא כו' ול"ל לטעמא דר' חנינא הא בלא"ה כיון שאינו ממראה ההדס וז"ש הרא"ש דחזזית אינו ממראה האתרוג דאל"כ לא הוי אמרי' אבל בשניה כו' ואם כן הא דתניא כושי לבן דאף במקום א' פסול ברובו וכמו חזזית דבב' ובג' מקומות משום מנומר ובמקום א' ברובו:

סי"ז מקום כו'. כפי' הרי"ף דומה לכושי שדומה לאדם כושי וכושי הוא כעין שחור מעט הא לן לבני בבל שאתרוגיהם כושיי' הכושי כשר:

סכ"א אא"כ חוזר כו'. כמש"ש ל"א ב' משום דלא גמר פירא ולאו משום הדר וכיון שחוזר למראהו ע"כ גמר פירא:

סכ"ב אפילו אם כו'. עתוס' שם ד"ה שיעור עוד יתכן כו':

משנה דל"ח

טור בשם הראב"ד

שם במשנה וגמ' משמי' דעול' וכפי' רבי ישעיה ורא"ש שהביא הטור וכ"כ התוס' דעולא אסיפא קאי אניקב ולא חסר וכ"כ הרמב"ם

שם בשם ר"ח וכ"כ הראב"ד שפי' דעולא ארישא אניקב וחסר כל שהוא קאי

בעל הלכות גדולות הרי"ף והראב"ד

הרא"ש בשם הירו' ושכן פי' ר"י וכ"כ הר"ן

בעיא שם בגמ' ולא נפשטא ונקט הרי"ף לקולא

טור בשם יש מחמירין ולזה הסכים

משנה שם ל"ד ובגמ' ל"ז וכפירש"י ורא"ש

הר"ן שם:

שם במשנה וכרבא שם ל"ז וכפי' התו' בשם ר"ח

הרי"ף והרא"ש ורמב"ם

תוספת בשם ר"ח

שם במשנה ניטלה פטמתו כפירוש הרי"ף רמב"ם שם בפ"א

כ' שארי הרב ר' ישעיה הארוויץ בספרו שני לוחות הברית שאין פסול בניטל השושנתא ומכ"ש שיש שושנתא רק שנשאר מקצתו והאתרוג בעצמו מהודר ומפואר ולקח בשביל זה אתרוג אחר שאינו מהודר הוא הכסיל שבחושך הולך

ברייתא ל"ה ניטלה בוכנתו וכפי' הרי"ף שם והרמב"ם שם

שם במשנה וכרבה שם בגמרא

טור בשם הראב"ד ורא"ש וכ"כ הריב"ם

שם בשם אחיו רבי יחיאל

שם בשם ראב"ד

מימרא דרבא שם וכפירוש רש"י שם

טור בשם ראב"ד וכ"כ הר"ן וא"א בשמו ובשם ריטב"א

הרא"ש שם וש"פ

הרא"ש שם

ברייתא שם ל"ו

שם בריי' וכפי' הרא"ש

שם במשנ' וכאוקימת' דרבא שם ל"ו וכפי' הרי"ף והרמב"ם שם

שם בבריית'

שם

מימרא דרבא שם

שם בברייתא וכת"ק

שם במשנ' וכרבי יהודה תו' ורא"ש שם,

שם במשנה וכרבי יהודה

שם בברייתא וכחכמים: