דיני לולב - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרמ״ה

שנפרדו. היינו כמו ענפי השבט שעומדין פרודו' ויכולין לאגדן:

נפרצו. אם השדר' בעצמו נפרצ' ונשברה ותלויה למטה נ"ל דכשר דדוקא ברוב עליו פסול דדמי לבהמה שנשברו רוב צלעותי' טרפי' ונשבר' השדר' כשר' וכ"מ ברי"ו דהוי כעין שבירה ומ"מ יש לאגדו שם שלא יפול למטה:

ברוב עלין. ורוב כל עלה ועלה [ב"י]:

העלה העליון. שדרכה להיות כפול כשאר עלי הלולב (ד"מ ת"ה):

או שדרתו. מיהו הרב"י כתב דאין מצוי שיהא שדרתו יבש והעלין לחים וליכא לספוקי בזה ע"ש:

מברכין עליו. לא דק דהמרדכי כ"כ אהדס דוקא דהא כ"כ בשם ספר יראים ובהדיא איתא בס' יראים אהדס אבל בלולב פסול לכ"ע וכ"מ בגמרא [ב"ח] וכן עיקר למעיין בס' יראים ובעל המנהגים ורמ"א לא עיינו כל הצורך ואיתא בירושלמי נקטם אין זה הדר ואם כן פסול כל ז' וכ"כ רי"ו כל הפסולים פסולים כל ז' מפני שאין לו הדר חוץ מנסדק ונחלקה התיומת דפסולין משום לקיחה תמה כשרים בשני עסי' תרמ"ט:

לא נחלקה התיומת. רק העלין שאצל התיומת העליונה:

עליו כפופי'. והרא"ש כתב אוהב אני יותר לצאת בו שאין העלין נחלקין ותיומתו קיימת [ב"י הגהות מנהגים] ואם כולן או רובן כפופים כל שהוא פסול [לבוש]:

ולא נדלדלו. פי' ולא נעקרו כמו שהוא בחריות שעלים שלהם נעקרו וז"ש במשנה נפרדו עליו כשר וצריך טעם על מ"ש רמ"א בשם המ"מ ומצוה מן המובחר כו' דכיון דהמשנ' אמרה בפי' כשר מה לנו יותר ונרא' טעמו דאפשר לו' כשר בדיעבד לאפוקי ממ"ש שם נפרצו עליו פסול אפי' בדיעבד ע"כ מצוה מן המובחר לצאת כל החששות ועיין אח"ז בסמוך:

דהיינו שאינם עולים כו'. דלשון נדלדלו פירושו שנתפרקו ממקום שהם שוכבים על השדר' והם תלוים למט' דה' המגיד כ' וז"ל דכל שנדלדלו משדר' של לולב פסול ואפי' לא נדלדלו מעיקר חבוריהן כיון שתלויות למט' פסול אבל כל שעולין עמה מאליהן אע"פ שהן פרודו' כשר עכ"ל הרי דג"ז הוא בכלל ונדלדלו וע"כ כתב דהיינו כו' אחר שכ' בעל הש"ע שידלדלו משדרה כו' ומסיים עוד ה' המגיד וכתבו קצת הגאונים שמצוה מן המובחר ליטול לולב שאין עליו פרודו' עכ"ל פירוש שכל שעליו תלויות למט' אע"פ שעול' עם הלולב פסול אבל כל שאין עליו תלויו' למט' אלא שקצת נוטים לצדדין אפי' מצו' מן המובחר ליכא כאן וע"כ תמיה מ"ש רמ"א בסעיף א' שאין עליו פרודות לגמרי דודאי לא נתכוין המגיד אלא למ"ש ושם לא נזכר האי תיבת לגמרי שזכר רמ"א:

וכן אם נתקשו. זהו הנקרא בגמ' חרות אבל התחיל להתקשות ועדיין לא נעשה עץ זה נקרא דומה לחרות וכשר:

ויש מפרשים לומר כו'. בתו' פ' הגוזל קמא מבי' ב"י וז"ל מצא ר"י בתשובת הגאונים אותה הוצא העליון בראש הלולב שאין הוצא למעל' הימנ' והיא כשני הוצים דבוקי' זה בזה ונקראי' תיומת כו' ולדבריהם לא ימצא לנו לולב כשר כי בטורח נמצאי' אותה שיש להם תיומת כזה אפי' א' בת"ק וי"ל שאף לדבריהם אין פסול אלא משום שהי' תחל' כענין זה ונחלק שנשתנ' מברייתו (ובאשר"י בפירקין כ' כאן אבל אם לא הית' התיומת מחוברת מתחל' כשר) ועוד אר"י די"מ שכל עלי הלולב כפולי' א' כפול לשני' ויש בראש הלולב בסוף השדר' ב' עלין יוצאין ממנה שכל א' כפול לב' כשאר עלי הלולב ואותן שני עלין היוצאי' מראש השדרה נקראת יומ' ואהנהו בעי נחלק' התיומ' מהו דהיינו אם נחלקו זע"ז דהיינו קצת מהשדר' ומיהו אין רוב הלולבין נמצאי' בענין זה ומ"מ י"ל דבעי דא' משתכח כה"ג תיומה ונחלקו מהו עכ"ל התוס' וכתב ב"י ע"ז ונרא' דמיירי בלולבים שהם כלים באמצע בשני עלים שכל עלה מהם כפול כשאר עלין שבלולב והם נקראים הוצא ולפי מה שמצא ר"י בתשו' הגאונים צריך השני הוצין אלו שיהיו דבוקים ממש בלי שום פירוד כאלו הם גוף א' וזה דבר שאינו נמצא בארצה אבל אצלינו נמצא הרב' פעמי' בלולב שמצד פניו מחובר שני הוצים אלו ונראה כל ראש הלולב כאלו הוא עץ א' בלי שום פירוד ולפירוש האחרון שכ' ר"י א"צ ששני הוצין אלו יהיו דבוקי' זה בזה כאלו הם גוף א' אבל צריך שיהיו סמוכים זה לזה כמשפטם שהם נראי' כשנים אלא שאין ביניהם חילוק כלל אבל אם נחלק הוצא זה מחבירו דהיינו ע"י שתתחלק קצת מהשדרה פסול ומיהו בחלק מועט מיפסל כו' ומ"ש אין רוב הלולבי' נמצאי' בענין זה דהיינו לו' דהרב' לולבים אינם כלים באמצע בשני הוצין וניחא להו דאע"פ שרוב לולבים אינם נמצאים בענין זה להיותם כלים באמצע בשני הוצין בעי להיכא דמשתכחי עכ"ל משמע שמפרש פי' הגאונים והי"מ של ר"י בענין א' שהשדר' כלה בשני הוצין ועיקר החילוק דלפי' הגאוני' צריך שיהיו דבוקי' כלם ולי"א א"צ דבוק כי אם בשדר' ול"נ כלל דא"כ למה הקשו התו' תחלה שאין החבור נמצא ביניהם בא מת"ק משמע שהם עצמם נמצאי' ואח"כ הקשו על הי"מ שאין לולב כזה נמצא כלל אף בלא החבור ותו למה הוצרכו להאריך בפי' הי"מ בענין התיומת הא כבר מפורש כך לעיל ולא הי' להם לו' אלא י"מ דהפסול תלוי בנחלק השדר' לא בדבוק ההוצין ולשונם בי"מ משמע כאלו הוא פי' אחר ונ"ל פשוט בהבנת דבריהם דשני דרכים יש בלשון תיומא הא' מצד דבוקם והוייתם תמיד יחדו היינו שאין להם לשנים העליוני' מקור א' אלא מקור אחד גבוה מחבירו רק שאותם שהם שכני' זא"ז בראש הלולב הם נדבקי' תמיד ואם נפרד אותו הדבוק הוה נחלק התיומת ופסול וע"ז הקשו דהחבור הזה לא נמצא אפי' בת"ק והדרך השני בפי' תיומת מצד שתולד' שלהם ממקו' א' כמו אחי' תאומי' שאחר שבאו ממקור א' יתפרדו כן שני הוצים שיוצאי' ממקום א' במקום שכל' השדרה ואחר יציאתם מן המקור לא אכפת לן בדבוקם וחבורם ע"כ תליא הפסול בנחלק מקום חבורם בשדרה וע"ז הקש' דזה לא נמצא כלל שיצאו ממקו' א' ותי' דבעי' אם ימצא כך תיומת מה יהי' דינו בנחלק ולעיל שינו לשונם בתירוצם וכתבו שאף לדבריהם אין פסול כו' דשם עיקר החידוש בחיבור שלהם ואזלא הבעי' אם נפרד החבור ההוא כנ"ל ברור בדבריה' ותמהתי על הב"י שהלך מדרך הפשוט הזה לבאר בע"א וכתבו עוד התוס' והרא"ש אחר פי' הגאוני' ה"ג שפירוש נתחלק' התיומא ההיא גבה דהיכא דדבוקי להדדי ההוא דאתמים להו ומשוי להו חד נחלקו מהו כו' ופי' הרא"ש דברי ה"ג כדברי רי"ף דכל הוצא שהוא כפול לשנ' אם נפסק הוא מהו והיינו על חלוקת הדבוק המחבר הכפל של כל הוצא והיינו ברוב של כל עלין בעי וכלשון ש"ע כאן שהוא לשון הרמב"ם ולפ"ז אין פסול לעלה האמצעי יותר מבשאר העלין והך י"מ של רמ"א הוא דעת רש"י בל' א' מביאו בת"ה סי' צו בשם הסמ"ק דעל' האמצעי' שדרכו להיות כפול כשאר עלין אם נחלק הוא לבד פסול והיינו אם נחלק עד למט' מן העלין וכ' הא"ז ע"ז אני סומך הלכ' למעש' וכן ראיתי א' מהגדולי' שהכשיר לובלין שהיו סדוקין בעלה האמצעי שראשיהן כרוחב אצבע ויותר עכ"ל והר"ן הביא פי' זה דעלה האמצעי וכ' ע"ז ומחמיר עוד לומר דכל שנחלק המתאים אפי' במיעוט פסול וכי שרינן נסדק דלא כהימנק היינו בנסדק לרחבו ואין זה במשמע אלא שראני לחוש להחמיר אח"ז הביא פי' דהרי"ף והרמב"ם דלעיל להקל לגמרי בעלה האמצעי' וע"ז כתב רמ"א לכתחלה מצוה מן המובחר כו' ואכתי צריך לבאר האי מיעוט שזכר הר"ן להמחמירים ע"כ לאו מיעוט כל שהוא לגמרי קאמר דא"כ גם בחגירת צפורן יהיה פסול וזה ודאי אינו דא"כ ליחשבי' בהדי ג' פגימות הן בפ"ק דחולין דף יז דחשיב שם רב חסדא אף פגימות סכין וכיון דזה אינו פוסל נרא' דאף בשיעור פחות מטפח אין שום סברא להחמיר דהא איתא שם כמה פגימות המזבח רשב"י אומר טפח ראב"י אומר כזית ומחלקי' שם בין סיד לאבן וא"כ ע"כ אין סבר' לו' כאן בפחו' מטפח או כזית דפוסל בפרט שרוב הפוסקי' ס"ל דאין לעלה האמצעי' חומרא בזה רק בצירוף רוב העלין והיינו ברוב כל עלה ועלה ולמה נחמיר בעל' האמצעית לדיע' זו יותר מדאי כנלע"ד ועי' בסמוך ה"ו:

אלא כשנתפרך בצפורן. כדי ליישב המנהג כ"כ אבל כבר מבואר שלא הסכימו רוב הפוסקים דא"כ לעולם לא יפסול ע"כ הרוצ' לצאת ידי כל הפוסקים יזהר שלא יטול לולב שכלה כבר כל ירקות שבו לגמרי אם אפשר לו:

ואם נקטם העל' העליון כו'. לא דק בל' שהי' לו לכתוב וי"א אם נקטם כו' שהרי זה חולק על מ"ש הש"ע רוב העלים כו' דלאותה דיעה אין חומרא בזה באמצעי יותר משאר העלין:

אבל ליכא אחר כו'. בב"י כ"כ בשם המרדכי בשם רא"ם דפסול דתנן גבי נקטם היינו לכתחלה כדאשכחן במקום אחר דתנן פסול והוא לכתחלה ואי ליכא אחר יברך עליו וכ' ב"י ע"ז ולא ידעת ימי הכריחו לרא"ם לפ' כן ומדברי כל הפוסקים לא משמע הכי עכ"ל ותמהתי ע"ז שהרי הרמב"ם מכשיר בשעת הדחק בלולב היבש וראיה מדאר"י מעשה בבני כרכום שהיו מורישין לולביהם לבני בניהם א"ל אין שעת הדחק ראיה וכתב המגיד וראיתי כתוב שהגאונים סמכו מכאן דיבש ונקטם ראשו וכל הפסולים יוצאין בהן בשעת הדחק אף ביום ראשון עכ"ל ואע"ג דהראב"ד חולק על היתר יבשות בשעת הדחק ואמר שהורישו להם לזכרון בעלמא ולא לברך עליהם כ"כ שם המגיד שהרמב"ן דחה זה וס"ל כרמב"ם והכי מסתבר עכ"ל הרי שהרמב"ם ורמב"ן והמגיד בשם הגאונים כתבו להתיר בשעת הדחק אלא דהטור ס"ל כדעת רמב"ם דלא מהני דחק אלא ביבש ולא בשאר פסולים כמ"ש סוף סימן תרמ"ט וכתב שם ול"נ דמ"ש וכ"ד הרא"ש והיאך כתב ב"י שהוא נגד כל הפוסקים וע"כ יפה פסק רמ"א כאן ועסי' תרמ"ו בדברי המרדכי שזכרנו בזה ובסימן תרמ"ט בסופו ובמנהגים כתוב וז"ל נקטם ראשו כשר וי"א פסול ואי ליכא אחר מברכי' עליו עכ"ל אין מקום לקיים דברים אלו דמשנה מפורשת דנקטם פסול ואי לדחק קאמר מה מסיים אח"כ להכריע באם אין אחר והרי מאן דפוסל פוסל אפי' בדחק ונ"ל שיש ט"ס שם וכצ"ל נקטם פסול וי"א שאם אין אחר מברכין עליו והוא מחלוקת רמב"ם והראב"ד שזכרנו ופסול דנקטם ראשו כתב הר"ן במתני' ראשו בכל שהוא וכן מ"ש בגמ' דקטימא סדוק וכפוף פסול היינו בעלה זו האמצעית לפי שעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג דאפי' כל שהוא פוסל בו עכ"ל ונ"ל דלא סיים כן לפסול דומיא דאתרוג אלא בנקטם ראשו דהא בסדוק אמרינן דכל שלא נסדק כהימנק כשר אפי' אם תפרשנו כדעת הדוחקים לפרש דעל רחבו קאי מ"מ הא ע"כ לא פסיל בכל גווני דפוסל באתרוג אלא דלא נקטי' הר"ן שם אלא לענין דגם זה קאי אעלה האמצעי אבל לא לדמותו לאתרוג בזה אפי' את"ל דהר"ן ס"ל בסדוק ג"כ כל דהו וכמו שהבין ממנו הב"י בסוף סי' זה בענין כפוף תקש' לך הא בכפוף ע"כ לא קי"ל כוותי' לאסור כפוף בכל שהוא אלא כהרא"ש החולק דוקא בכפוף בגופו ולא בראשו כמ"ש הש"ע ססי' זה ואין שם מצוה מן המובחר לפסול בראשו בכל שהוא אדרבא כשר טפי ואמאי יפסול בסדוק בכל שהוא הלא בחדא מחתא מחתינהו אלא ודאי כמ"ש הוא עיקר כנ"ל דבר ברור:

אם נתרחקו כו'. גמרא אר"ח ל"ש אלא נקטם אבל נסדק כשר ונסדק כשר והתניא לולב כפוף סדוק פסול אר"פ דעביד כהימניק פירש"י נסדק נסדקו ראשי העלין א"ר פפא הא דקתני פסול לאו שנסדקו ראשי עלין או שדרה אלא דעביד כהימנק וכתב הטור פי' כל שיש בו שני ראשין ופירש"י שתחלת ברייתו היתה כך שיש לו ב' שדראות מחצית עליו לכאן ומחצית עליו לכאן ולשון נסדק אינו משמע כך דא"כ הל"ל לולב שגדל סדוק כי היכי דאמר לולבא דסליק בחד הוצא אלא מיירי שנסדק באמציעתו עד שנפתח עכ"ל ותמה ב"י דהא רש"י לאו אנסדק קאי אלא אסדוק דברייתא דהא ר"פ אברייתא קאי דקתני סדוק ומשמע מתחילתו כמו כפוף עכ"ל ולכאור' ודאי אין הצלה לדברי הטור מהשגה זו שמפורש כן תו קשה לי על הטור למה לא הקשה עדיפא מזה דהיינו ל"ל לר"פ לחלק בין כהימנק או לו ה"ל לתרץ נסדק מיירי שלא בתולדה וסדוק מיירי בתולדה ומה לו לטור להביא ראיה דנסדק לא מיירי בתולדה הא גם אם אפשר לפ' בתולדה מ"מ ודאי יש אפשר גם שלא בתולדה ככל נסדק דעלמא וא"כ ה"ל לתרץ בקיצור ונ"ל לישב דברי רבינו הטור דלרש"י ודאי העיקר תי' בחילוק בתולד' או לא בתולדה ומ"ה אר"פ דעביד כי הימנק ולא אמר בקיצור כהימנק אלא להורות דנעשה בתולדה כן ולא על צד המקרה אלא שכך היתה ברייתו כמו שעושין כל הימנק ומ"מ פסול מה שאין כן בנסדק מאליו אפשר לתקנו ע"י אגד וכן הביא הר"ן בשם אחרים והוקשה לטור דכיון דאמר המקשן ונסדק מי כשר משמע שרוצה להוכיח דאפי' נסדק פסול ור"פ הסכים לסברא זו דנסדק פסול אלא דיש לחלק איזה נסדק פסול דהיינו כי הימנק זהו הנסדק הפסול דאל"כ הל"ל ש"ה דעביד כהימנק אלא ודאי דגם התם מיירי בנסדק כמ"ש המקשן אלא דבנסדק יש חילוק וכן ברי"ף ורא"ש נקטו נסדק כשר ואי עבד כהימנק פסול משמע דעל נסדק קאי ואמר דאי נסדק ועביד כהימנק ועי"ז הקשה הטור דנסדק א"א לפרשו כנסדק בתולדה דא"כ הל"ל גדל סדוק אלא ודאי דלא מיירי כאן כלל בתולדה אלא אידי ואידי שלא בתולדה אלא דבנסדק באמצע ולא נפתח למעלה כהימנק כשר אבל נסדק ונפתח למעלה פסול כנ"ל בהאי מלתא:

ואפי' לא נחלק התיומת. פי' שלא נסדק העלה האמצעית עד השדרה מ"מ פסול אם אותו הסדק מרחיב השני ראשי הסדק עד שנראים כשנים והייני כהימנק דאיתא בגמ':

אבל עליו כפופים כו'. הרא"ש כת' על זה ואני אוהב אותו ביותר לצאת בו לפי שאין העלין נחלקין ותיומתו קיימת עכ"ל. וכ' ב"י ע"ז דלא כהר"ן ע"ש ומזה הוכחתי לעיל ס"ו בסופו דא"כ גם בסדוק כל שהוא אין שם פסול ע"ש וכתב בלבוש ונ"ל דוקא עליו העליונים אבל אם כל עליו או רובן כפופים כל שהוא פסול דדודאי זה שינוי מברייתו ואינו הדר כלל עכ"ל ולא נ"ל כן דהא עלה האמצעית היא חמורה טפי משאר עליו ואפ"ה כשר בכפוף בראשה כ"ש בשאר העלים ותו דלדעת הרמב"ם גם בשאר העלין שייך נחלק' התיומת אם נחלקו רובן כמ"ש הש"ע ס"ג א"כ גם שם יש מעלה בכפופה בראשם כמ"ש הרא"ש ומיהו זו נ"ל דהא דמכשיר הרא"ש ואוהב יותר בכפוף היינו במקצת מראש העלין למעלה ונשאר חלק גדול מהעלין בלי כפיפה אבל אם גוף העלין נכפף הרבה מאוד לאמצען ונראה כמו שנכפף העלה פסול ואע"ג דהרא"ש והטור כתבו הפסול בשדרה כפופה לאו דוקא הוא אלא למעוטי ראשי העלין כנ"ל לפסוק בזה:

שנפרדו. היינו כמו ענפי שבט שעומדין פרודות ויכולין לאגדן:

לגמרי. ואם קצת נוטין לצדדין אפי' מצוה מן המובחר ליכא. ט"ז ע"ש:

נפרצו. ואם השדרה בעצמה נשברה ותלויה למטה נ"ל דכשר דדוקא ברוב עלין פסול דדמי לבהמה שנשברה רוב צלעותיה טריפה ונשברה השדרה כשרה ומ"מ יש לאוגדו שם שלא יפול למטה. מ"א:

עלין. ורוב של כל עלה ועלה. ב"י:

קצת. דהיינו עד טפח ועיין ט"ז באורך מזה:

בצפורן. והרוצה לצאת לדעת כל הפוסקים לא יטול לולב שכלה כל ירקות שבו לגמרי אם אפשר לו. ט"ז:

דאיכא. כתב המ"א דהרמ"א ובעל המנהגים לא עיינו יפה דהמרדכי כ"כ אהדס דוקא אבל בלולב פסול לכ"ע וכן עיקר ואיתא בירושלמי נקטם אין זה הדר וא"כ פסול כל שבעה וכ"כ רי"ו כל הפסולים פסולים כל שבעה מפני שאין הדר חוץ מנסדק ונחלקה התיומת דפסולין משום לקיחה תמה כשרים בשני עיין סימן תרמ"ט עכ"ל:

התיומת. רק העלין שאצל התיומה העליונה:

כשר. והיינו אם נשאר חלק גדול מהעלין בלא כפיפה אבל אם גוף העלין נכפפו הרבה ונראה כמו שנכפל העלה פסול. ט"ז ע"ש: כתב בתשובת מהרי"ו לולב אותיות ל"ו ל"ב כלומר ל"ו צדיקים בכל דור ודור וכנגד ל"ו מסכתות ול"ב היינו התורה המתחלת בב' ומסיימת בלמ"ד ולולב גימט' חיים היינו תורה ואתרוג גימט' תר"י עם ג' מינים תרי"ג ששקול נגד תרי"ג מצות ומהרי"ל כתב מי שקונה אתרוג עם לולב יפים זוכה לחיי עוה"ז ולחיי עולם הבא:

ס"א לולב שנפרדו כו'. לשון הרמב"ם וכפי' הרי"ף: ומ"מ. דכשר בדיעבד דוקא מ':

ס"ב נפרצו כו'. רי"ף ורמב"ם: וכ"ש אם כו'. הוא פירש"י במתני': וכן אם כו'. כן מפרש הטור מש"ש חרות פסול. ב"י: וכ"ז ברוב כו'. תוספתא פ"ב לולב עשוי כמין חרות או שנפרצו רוב עליו פסול וזה מסייע ג"כ לפי' הטור על חרות ולפי' הרי"ף על נפרצו שמדמה אותם בתוספתא וז"ש הרי"ף והרמב"ם וש"ע כעלי החריות ר"ל כעין חרות: ועדיין הלולב כו'. דבלא"ה אפי' במיעוטן פסול כמ"ש בציני הר הברזל ל"ש אלא כו' וכל שאינו מכוסה הוי אופתא ועדיין הלולב כו' ר"ל שיעור הלולב וערשב"א ור"ן שכ' וכן בהדס בעינן שיהא כל שיעורו עבות ואם נשרו מקצת העלין פסול שאין שמו עליו שאין נק' עבות וכן הדין בלולב שאין שמו עליו ונק' אופתא כמ"ש בגמ' כנ"ל וכ' ואין ללמוד באלו מערבה:

ס"ג בריית כו' נחלקה כו'. כן פי' הרי"ף והרמב"ם מ"ש נחלקה התיומת וברוב העלין כמ"ש הרא"ש והג"ה והירושלמי שם מסייע להם ר' מלוך בשם ריב"ל נחלק המתאים כמו שנפרצו העלין אלמא דבכל העלין מיירי וברוב כמו נפרצו וז"ש בה"ג והביאו הרא"ש בעי ר"פ נחלקו התיומת ההוא גבא דהוצא כו' ההוא דמתאים כו' אי כנפרצו עליו דמי או כו' וכ"כ הרי"ף ה"ה כאילו נפרצו העלין ופסול והוא לשון הירושלמי וכן מ' בגמ' מדקבעינהו אחר נפרצו ונפרדו וכמו נפרצו ברוב ה"ה נחלקו שפיסולן משום נפרצו כנ"ל וכמ"ש הרשב"א שכל הפסולין בעלין הוא ברובן דדייני' כאילו נפרצו וכמ"ש בערבה נפרצה כו' ושנשרו מקצת עליה כשרה וה"ה לכל הד' מינים שכולן שוו בפסולן אלא שמוסיף בכ"א שאין לו ענין בחבירו כגון באתרוג חזזית וכן בכולם ונקיט נשירת מקצת העלין בערבה לפי שהוא שכיח בה יותר וכן כמושה דתני בה ובברייתא תני בכל הד' מינים: היו עליו כו'. זה פי' הרמב"ם מש"ש האי לוליבא דסליק בחד הוצא כו': או שכל כו'. זהו פירש"י על מימרא כנ"ל: וי"מ לומר כו'. הוא דעת רש"י שהביאו הגהת סמ"ק ואינו ברש"י שלפנינו וז"ל סמ"ק שם נחלקה התיומת כו' פירש"י שתי עלין העליונים ששם השדרה כלה וכ' בהג"ה שם האמצעיות אע"פ שכל עלה ועלה שלם בעצמו כמו שאר עלי הלולב שכאו"א כפולה לשתים כו' לפיכך לולבין המצויין בינינו רובן פסולים שרובם אין שתי עלין האמצעיות מחוברין יחד והוא פירש"' שלפנינו וכ' ועוד פי' הקו' פי' אחר נחלקה התיומת דהיינו עלה האמצעית שדרכו להיות כפול כשאר עלין נחלק לשתים לפ"ז לולבין המצויין בינינו רובן כשרים כיון שעלה האמצעי שלם ומיהו יש מקצתן שעלה האמצעי נחלק בראשו ומ"מ יש להכשירן לפי' פי' הקו' דפי' דוקא כשנחלקה עד למטה מן העלין כדפי' בתוס' ר' יהודה עכ"ל והוא כמ"ש ברש"י שלפנינו על פי' הראשון נחלקו זה מזה כו' שלמטה מהם וע"ש ד"ה נחלקה כו'. וכ' בת"ה שאלה נחלקה התיומת רבו בו פתרונים האיך אנו נוהגים בו. תשובה דיש לנהוג כפי' אחר שברש"י כמ"ש בהגהת סמ"ק דעלה האמצעית כו' עד למטה מן העלין ובא"ז הוסיף להקל דבעי נחלק גם השדרה עד העלין שלמטה הימנה וכ' בא"ז דעל פרש"י אני סומך הלכה למעשה. וכ"ה ברש"י שלנו כפי' הראשון ונסדקה השדרה עד כו' ובהג"ה כאן לא העתיק אלא כמ"ש בהגהת סמ"ק: מיהו כו'. כי יש כו'. הוא הרשב"א ור"ן ומ"מ שפי' ג"כ כל' הב' שברש"י והקשה הרשב"א והא אמרי' דוקא דעביד כי המניק וי"ל דהתם שנסדק מיעוטו דהיינו בראשו וכאן דנחלק רובה ועוד י"ל דאפי' מיעוטה פסול דומיא דנקטם וכי אמרי' שם בשנסדק לרחבו דשם כשר במיעוטו עד דעביד כי המניק ולפ"ז ראוי לחוש לארכו אפי' במיעוטו וטעם לפי שמתרבה הסדק בניענועו וכן חוששין בעלי הנפש וכ"כ הר"ן ולעיקר דינא תופסין דוקא שנחלקה רובו וכמ"ש הר"ן על תי' הב' ואין זה במשמע אלא שראוי לחוש ולהחמיר ומ"מ כ' כתי' הראשון ויש מי שפי' נחלקה התיומת העלה האמצעי עליון שבכולם כו' ואין פסול אלא ברוב עלה ולא במיעוטו אלא שהרשב"א והר"ן ומ"מ תופסי' לדינא כפי' הגאונים וש"ע בכל העלין כנ"ל ולכן השמיט בהג"ה דעה זו ברוב עלה לפי שלדעתם אף שתופסים לפירש"י ברוב מ"מ אין סוברין כמותו ולדעת סמ"ק וא"ז דוקא שנחלק כולו אלא שכ' דעת המחמירין לחומרא בעלמא אבל לדינא יש להחמיר כפי' הרשב"א דברובו דבכל פסול רובו ככולו והוא פשוט לדעת הרשב"א ור"ן ומ"מ ועל מקצתו אין להחמיר כלל כמ"ש הר"ן שאין זה במשמע' שפי' סדוק כהימנק על רחבו דאין דרכו ליעבד כהמניק לרחבו וכמ"ש המ"מ כנ"ל: ואם אותו כו'. כ"כ בכל בו מ"ש האי לוליבא דסליק כו'. וכמו שפי' הרמב"ם על התיומות לפי שיטתו:

ס"ד או שאין לו הרבה כו'. זה פי' רב שר שלום על מ"ש דסליק בחד הוצא כו':

ס"ה לולב שיבש כו'. כ"כ הרשב"א יבש כל שיבשו רוב עליו אע"פ ששדרתו לח אין זה הדר וכן להיפך ויש שכ' איפכא ויש שכתבו דוקא שיבשו שניהם והראשון נראה נכון ואין מצוי שיהיה שדרה יבש והעלין לחין וכ"כ הר"ן והי"מ השני הוא דעת הראב"ד שהביא הרא"ש וכפי הגי' בפרו' יבשו הוצין מהו כו' ומ' דאיפשטא שם לקולא ודעתו שכל הפסולין כמו נקטם ראשו הוא בגוף הלולב בשדרתו כמו בהדס וחלקו עליו הרשב"א וה רא"ש ור"ן ממש"ש ל"ב ב' אמר וכו' ולולב ארבעה וכו' שדרו של לולב כו' אלמא גוף הלולב אינו שדרתו ואינו דומה להדס וצ"ל כגי' שם בירו' יבשה ציצתו וכו' ור"ל העלה העליונה והוא התיומת העליונה לפרש"י וכי מה בין זה לנקטם ועס"ו וכ' הרא"ש וכיון שנפרצו רוב עליו פסול כ"ש שיבשו רוב עליו ומ' דעיקר יבש דמתני' קאי על השדרה וז"ש הטור לולב שיבש שדרתו או כו' וכאן בהג"ה אבל בש"ע תופס פי' הרשב"א שכל הפסולין דמתני' הכל בעלין והוא הנק' לולב כנ"ל ועוד כמ"ש שיבש שדרה ולא עלין אינו מצוי ולפיכך השמיטו: ושיעור כו' וי"א כו'. כמ"ש באזן בכור ברפ"ו דבכורות וס' הראשונה הקשה עליהם הא רבנן פליגי באזן בכור ודוקא גבי ריאה ס"ל דשיעורה כדי שיהא נפרכת בציפורן משום דלא שליט בה אוירא כמ"ש בפ"ג דחולין וראיה מירו' שאמר לא המתים יהללויה ואע"ג דטעמא משום הדר כמ"ש בגמ' הירו' סימנא בעלמא דנקט והסכימו להראב"ד הרשב"א והרא"ש ור"ן ומ"מ וכל הפוסקים ועט"ז וכ"מ שאמר שאין כו':

ס"ו נקטם ראשו דהיינו כו'. ואם כו'. תוס' והרא"ש כתבו לכאורה משמע בשני העלין העליונים והקשו דא"כ ל"ל למימר נטלה התיומת פסול וחזרו ופי' רוב עלין העליונים וכ' עוד ב' תי' לקיים פי' הראשון שי"ל נקטם גרע שאינו הדר ועוד נקטם צריך דוקא שניהם וברשב"א ור"ן ומ"מ כ' העלה העליון האמצעי שנקטם וכ' ב"י דאפשר דל"פ שהתו' ורא"ש מיירי בלולבין שכלין בשני עלין ויש לולבין שהם כלין בג' עלין ובהו איירי הרשב"א ור"ן ומ"מ באמצעי שבהם ולפי שנראה לב"י דוחק התירוצים האחרונים של תוס' ורא"ש שנקטם יהא גרע מנטלה וכן התי' השני דדוקא בשניהם דלא היא דיש שנפסלו בא' כנ"ל לכך כ' בש"ע כתי' הראשון אבל הרא"ש כ' שהתי' הראשון הוא דחוק וכ"כ הרשב"א והר"ן ב' הפי' והסכימו לפי' הזה שכתבו כיון שלא אמר נקטמו עליו כמו בנפרצו ואמר ראשו משמע ראשו של הלולב העלה העליון. והמ"מ לא הזכיר אלא הפי' הזה שכ' רבו בו הפי' והנכון שנקטם ראש העלה העליון שבו כלה הלולב וכ' הם שבקטימת כ"ש מיפסיל שי"א דוקא ברוב העלה העליונה כמו שאר הפסולין אבל הסכימו שבנקטם אפי' כ"ש מיפסיל כמו באתרוג מחוטמו ועמ"ש בס"ט: ודוקא כו'. עמ"א ואמת שדברי המרדכי י"ל אהדס אבל במנהגי' ודאי קאי אלולב ע"ש אבל בת"י חולק ג"כ עליהם וכ' דלא כהבנת ב"י ומנהגי' ומור"ם אלא אהדס ע"ש וע"ל סי' תרמ"ו ס"י ומ"ש שם:

ס"ז ואפי' לא כו'. ר"ל קו' הרשב"א הנ"ל בס"ג דבשלמא לפסק ש"ע שם דמפרש ברוב העלין ל"ק אבל לפימ"ש בהג"ה אמר כאן ואפי' כו' בענין וכמ"ש הרשב"א דנחלקה דוקא ברובו וכאן פי' מקצתו וכ"ש לפירש"י שפי' בכולו ולפי' המחמירין אף במקצתו צ"ל כתי' שנסדקה לרחבו כנ"ל שם:

ס"ח יש לו כו'. כפירש"י שם: או שנצמת כו'. כפי' תו' ורא"ש שם בש' הערוך. והרשב"א כ' קווץ כפירש"י וי"ג כווץ ובפי' תוס' שניהם פסולין מספיקא והרי"ף גורס שניהם קווץ כווץ. ודוקא כו'. כמ"ש אבל לאחריו ברייתי' וה"ה כאן שדרכן כן וז"ש כמו שדרך כו': אבל הרשב"א כ' שראש העלה העליונה אפי' כפוף כ"ש מיפסיל וכן כל הפסולין יבש וסדוק כי הימנק וכיוצא בהם שעשו אותו כחוטמו של אתרוג שכל הפסולין פוסלין בו במשהו לפי שאינו הדר וכן כאן בראש העלה העליונה וז"ש נקט' ראשו וכנ"ל בס"ו וכ"כ הר"ן וכמש"ל שכל מ"ש בלולב קאי אעלין ולא אשדרה שלא כדעת הראב"ד:

משנה סוכה כ"ט וכת"ק

שם במשנה

ל' הרמב"ם פרק י"ז

כלישנא בתרא משמיה דרבי יהושע בן לוי שם לב

מימרא דרבא שם

משנה שם כ"ט וכדאוקימתא דאביי שם נ"ג

שם במשנ'

טור וכ"כ הרא"ש

שם בשם ראב"ד

שם במשנה

טור בשם אביו הרא"ש

ברייתא שם ל"ב וכדמפרש רב פפא וכפירוש רמב"ם בפ"ח

שם בברייתא

כאוקימתא דרבא שם

כלישנא קמא דר' נחמן שם ולחומרא

שם בברייתא

הרא"ש בתשובה: