סדר מוצאי יום כפורים - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרכ״ד

יש מקומות דאין נוהגי' להבדיל בבה"כ וצ"ע דיתנו לתינוקות לשתות ואפשר משום דלגדולים אסור לשתות עד שיבדיל כל א' בביתו לפיכך חיישינן לקטנים דלמא אתי למסרך כנ"ל [לבוש] וצ"ע למה יאסר לגדולים לשתות אם מכוונים לצאת בהבדלה זו ואם אין מכוונין לצאת בה גם בכל מ"ש אסורים לשתות וא"כ מ"ט גזרינן טפי ביה"כ ועוד דהא בקידוש לכ"ע אסור לשתות ואפ"ה לא גזרינן בתינוקות ולכן אין לנהוג כן ונ"ל דמותר ברחיצה ובכולם קודם שיבדיל: על הבשמים. וב"ח כ' בשם מהרי"ל ואבודרהם ורש"ל שכשחל בשבת יש לברך על הבשמים ואין כאן ברכה לבטלה כיון שנהנה:

ואין כו'. דבעינן אור ששבת:

מעמוד ראשון. פירוש שהדליקו נר א' מאותו שלהב' עיין סס"ה:

שבמ"ש מברכין. מפני שעל תוספת ההיתר הוא מברך וה"ל כאור היוצא מהעצים אבל ביה"כ אין מברכין אלא על האור ששבת מבע"י וכו' עכ"ל מ"מ פכ"ט משבת וא"כ גם על הנר שהודלק מאור היוצא מהאבנים אין לברך דהא על העיקר אין לברך ועל התוספ' גם כן אין לברך דהא לא שבת מבע"י וכ"מ בתר"י פ"ח דברכות במוצאי יה"כ אין מברכין על האור היוצא מהעצים ובגחלים ששבתו והדליקו מהם י"א דהוי כיוצא מהעצים ואין נראה שהרי הגחלים הראשונים הם היתר והנר גם כן היתר ע"ש הרי בהדיא דבאור שהודלק מאור היוצא מהעצים אין לברך עליו לכ"ע וצ"ע דהרב"י כתב בס"ד שי"א לברך עליו וכאן סתם כהמ"מ:

נר של בה"כ. ששבת ממש:

שאין להבדיל. דלא נעשה רק לכבוד עססי' רצ"ח:

של בה"כ לחוד. כלומר דאם א"א להבדיל על שניהם מוטב להבדיל על נר אחר לחוד מנר בה"כ לחוד ומשמע דאפי' חל יה"כ בשבת אין לברך על אור היוצא מן העצים להורות שיום זה מקודש ששבת מן האור: אין מתענין מי"כ עד סוכות יום שמת בו אביו (הגמ"נ) והם ימי שמחה שהיו מחנכין בהן המזבח בימי שלמה (מהרי"ל) ביום שאחר יה"כ משכימין לביה"כ (מ"צ מנהגים) העושים שני ימים יה"כ אף אם הם י' לא יתפללו רק התפלה של חול ופי' ב"י הטעם דהוי לא תתגודדו דכב"ד א' בעיר א' דמי ונ"ל דיניחו גם כן תפילין מה"ט וע' סי' ל"א אי נמי משום דמיחזי כיוהרא ואתי לידי מחלוקת וב"ח פי' הטעם דאסור להתפלל תפלה שלא תקנו והוי ברכה לבטלה אך סליחות ותחנונים לא היה מוחה בידם (רשד"ם בי"ד סי' קנ"ג) וז"ל מהרי"ל בתשובה סימן רי"ב ב' ימים יה"כ אין משנין בכל התפלו' דאין היחיד קובע ואפי' ק' ועשרה אין משנין התפלות אך פיוטים וסליחות יאמרו כרצונם וי"ג מדות כקורא בתורה עכ"ל משמע כמ"ש הב"ח ולטעם הרב"י צ"ל דפיוטים שרי דלא מיחזי כ"כ שעושין כן משום יה"כ שרשות לומר בכל יום סליחות ומ"מ נ"ל דלא יאמרו אותם באמצע התפלה רק אחר י"ח עסי' תקס"ו גם לא יקראו בתורה אפי' ויחל, כשחל יה"כ יום ה' אסור להכין להם צרכי שבת בע"ש שהוא י"כ שלהן אך יאכלו עם אחרים שלא הרבו בשבילן כן הורה מהר"מ וכ"ד רבינו בה' עירובין פ"ח הלכה י' עכ"ל הג"מ סוף י"ה עסי' תקכ"ז סס"ך ז"ל הרמב"ם שם יה"כ שחל להיות ע"ש או אחר שבת יראה לי שהם כיום א' וקדושה א' להם עכ"ל והא דשרי לאכול מה שבישלו אחרים כתוב בתשו' מהר"מ סי' ע"ו כיון דבהיתר הוא מבשל לא שייך לאסור משום קנס (וע' סימן שי"ח) ואפי' מכירו שרי ולא גזירנן שמא ירבה בשבילו לשנה הבאה דישראל לא עבר אלפני עור ל"ת מכשול להרבות בשבילו משא"כ בעכו"ם (עסי' שכ"ה) עכ"ל וא"כ מה שבישל עכו"ם בע"ש אסור לאכול אם הוא מכירו, ומ"מ צ"ע דליתסר משום הכנה דלא גרע מדבר הניצוד או נתלש בי"ט שאסור בשבת ואף על גב דס"ל דיה"כ ושבת קדושה א' הן מ"מ להקל לא אמרינן כך ואפשר דס"ל דאפי' להקל הוי קדושה א' ועי"ל דחזי בו ביום לקטנים ומ"מ אם בישל דבר שא"א לאכלו חי כגון דגים אסור לאוכלן בשבת כיון שקדושה א' הן ועסי' תקט"ו ס"ד וסי' תי"ו לענין עירוב וססי' רס"ג: וכ' ד"מ וי"א דמי שעשה פעם א' ב' ימים אינו יכול לחזור בו כו' וכ' מהרי"ו דלפי דעה זו אפי' תנאי לא מהני וז"ל מהרי"ו סי' קצ"א וצריך לנהוג כך כל ימיו כיון שקבל עליו ונ"ל אפי' התנה מתחלה שלא יעשה אלא זו מידי דהוי אמי שאמר אהיה נזיר פחות מל' יום לא מהני ליה תנאי דאין נזירות פחות מל' יום וכיון דאמר אהיה נזיר לא מהני ליה תנאי ה"נ ל"ש ואשר"י מתיר בהתרה עכ"ל משמע דתנאי עכ"פ לא מהני דדמי לנזיר דיש לו התרה ולא מהני תנאי [וע' במסכ' ביצה דף י"ח ובמנחות ס"פ התוד'] ומ"מ צ"ע דל"ד לנזיר דכיון שאמר הריני נזיר חל עליו נזירות ל' יום ושוב לא מהני תנאי משא"כ הכא דאע"ג דבשנה זו חש לספיקא ועושה ב' ימים אין מחויב לנהוג לעולם ולמה לא יועיל תנאי ומכ"ש האידנא דבקיאינן בקביעא דירחא ואין עושין שני ימים אלא משום מנהג א"כ כיון שאבותינו לא נהגו כן ביה"כ למה ננהוג אנחנו כן ושמעתי עוד טעם שלא לעשות שני ימים י"כ דכשעושה יום השני י"כ א"כ מאתמול הוי עי"ה ואסור להתענות וא"כ היאך יתענה והוי סתרי אהדדי לכן אין לנהוג כך ומכ"ש למנהגנו שאין מתענין בין יה"כ לסוכות ובליקוטי פרדס משמע שאין מתענין בלילה כ"א ביום:

מתפללין תפלת ערבית כו'. בטור כתב שאין תפלת נעילה פוטרת אותה פירוש דלא כרב דאמר נעילה בלילה ממילא פוטרת תפלת ערבית שהיא בלילה ואע"ג דלעיל סי' תרכ"ג פסק הטור כרב והוא מדברי רי"ף י"ל דהרי"ף עצמו כ' דהאידנא נהגו לצלויי ערבית בתר נעילה פי' בזה אין אנו תופסין כרב:

ואין מברכין על הבשמים. כ' מו"ח ז"ל אכן בתשובת מהרי"ל סי' ל"ד כתב לברך על הבשמים כשחל בשבת וכ"כ אבודרהם וכן נ"ל עיקר לענין מעשה מאחר שהמרדכי פסק לברך על הבשמים כניהוג ר"ג מ"ה אפי' חל בחול ואע"פ דבהא לא נהגי' כוותיה מ"מ כשחל בשבת ראוי לנהוג כניהוגו מאחר שרבים סוברין כן וכן פסק מהור"ר שלמה לוריא ועוד נ"ל דלא שייך כאן ספק ברכות להקל מאחר שנהנה מן הבשמים עכ"ל ויש לכאורה לדחות זה שכ' מאחר שנהנה כו' דמ"מ יש כאן הפסק בין ברכת בורא פרי הגפן לברכת המבדיל בבשמים אם אין הכרח להם מ"מ נראה דעדיף טפי לצאת ידי כל הדיעות מלחוש להפסק וראיה מדברי ת"ה סימן קמ"ב לענין קשר"ק שתוקעין בסדרים דבזה נפיק ידי כל הקולות דהיינו או קר"ק או קש"ק ולא חיישינן להפסיק אם קש"ק עיקר הוה התרועה הפסק ואם קר"ק עיקר הוה השברים הפסק דכיון דעכ"פ כבר יצא י"ח לא חיישינן להפסק אע"ג דעיקר התקיעות הם על סדר הברכות הכי נמי כיון דיוצא ממ"נ לא חיישינן להפסק:

שהוציאו עתה מן האבנים. שאין מברכין על מה שנולד עכשיו ולא היה מבעוד יום אלא במ"ש שאף הוא תחלת ברייתו מן האור:

י"א להבדיל על נר של בה"כ. כיון שהיה דולק כל היום בהיתר וי"א שאין מברכין עליו כיון שכל היום לא הי' דולק להאיר אלא לכבוד היום והוי כאלו לא דלק כלל:

מבדילים. ומותר ברחיצה ובכולם קודם שיבדיל. מ"א עיין שם:

הבשמים. וב"ח כתב בשם מהרי"ל ואבודרהם ורש"ל שכשחל בשבת יש לברך על הבשמים ואין כאן ברכה לבטלה כיון שנהנה. מ"א וט"ז וכן עיקר:

עתה. אפי' חל בשבת להורות שיום זה מקודש ששבת מן האור. מ"א:

ראשון. פי' שהדליקו נר אחד מאותו שלהבת עסס"ה:

שני ימים. וז"ל מהרי"ל בתשוב' סימן רי"ב העושין שני ימים יה"כ אין משנין כלל התפילות אף אם הם י' או מאה לא יתפללו רק התפלה של חול דהוי לא תתגודדו וכתב המ"א ונ"ל דיניחו גם כן תפילין מה"ט ע"כ. אך פיוטים וסליחות יאמרו כרצונם וי"ג מדות כקורא בתורה. וכתב המ"א ומכל מקום נראה לי דלא יאמר אותם באמצע התפלה רק אחר י"ח גם לא יקראו בתורה אפי' ויחל כשחל יום כפור ביום ה' אסור להכין להם צרכי שבת בע"ש שהוא יום כפור שלהן אך יאכלו עם אחרים שלא הרבו בשבילן מ"א ע"ש שמסיים שלא לעשות שני ימים יום כפור דכשעושה יום שני יום כפור א"כ מאתמול הוי ערב יום כפור ואסור להתענות וא"כ היאך התענה והוי סתרי אהדדי ולכן אין לנהוג כן ומכ"ש למנהגינו שאין מתענין בין יום כפור לסוכות ובליקוטי פרדס משמע שאין מתענין בלילה כי אם ביום:

תחינות. ואין מתענין בהם אפי' יאר צייט שהם ימי שמחה שהיו מחנכין בהם המזבח בימי שלמה. מהרי"ל. ומקדשין הלבנה במוצאי יום כפור עיין סי' תכ"ו סעיף ב' ביום שאחר יום כפור משכימין לבה"כ. מנהגים:

ס"א מתפללין כו'. כרחב"ג ודלא כרב וכנ"ל:

ס"ג מבדילים. פ' ע"פ: ואין מברכים כו'. הטעם של הבשמים ע' ברשב"ם פ' ע"פ ק"ב ב' ועברפ"ב דיו"ט ט"ז א' ברש"י ד"ה נשמה כו':

ס"ד וי"א שמברכים כו'. דזה אור אחר הוא וכמ"ש בפ"ח דברכות וע' מ"א ס"ק ד':

ס"ה ישראל כו'. עמ"א וכמ"ש בגמ' שם וסותר למ"ש בס"ד: ומיהו כו'. ברכות נ"ב ב' מאי שבת כו' והתניא כו' ובאור ששבת שבת ויה"כ שוין ועבה"ג: י"א להבדיל כו'. דהוא אור ששבת ועט"ז: וי"א שאין כו'. כמש"ש אור של ב"ה כו': ואוכלין כו'. כמ"ש במדרש בת קול יוצאה במיוה"כ ואומרת לך אכול בשמחה כו' ועבתוס' ספט"ו דשבת: יש מחמירים כו'. כמ"ש בר"ה כ"א א' רבא היה רגיל כו': ויש לזה התרה. עמ"א: ואין לנהוג כו'. כמש"ש רב נחמן יתיב כו' ובירושלמי פ"א דחלה הלכה א' תמן חשין לצומא רבא תרין יומין א"ל רב חסדא למה אתם מכניסין עצמיכם לספק סכנה חזקה שאין ב"ד מתעצלין בר אבוי דשמואל בר רב יצחק חש על גרמיה וצם תרין יומין אפסיק כרוכיה ודמך ר"ל שנפסקו בני מעיים שלו וגם מדינא אין לחוש כמ"ש בריש י"ט דאנן בקיאין בקביע' דירחא רק משום דשלחו מתם הזהרו כו' משא"כ ביה"כ שלא היה מנהג מעולם ועברש"י שם ה' ב' ד"ה מי לא מודה כו': מי שמתענה כו'. ר"ל אע"ג דבר"ה כה"ג צריך להתענות לעולם משום שי"א שמצוה להתענות אבל כאן אין מצוה כלל כנ"ל: א"א תחינות כו'. משום דהוי' י"ט כמו יה"כ במקצת כמ"ש במדרש על פ' ולקחתם לכם ביום הראשון כו' מכאן ואילך כו' והם ימי חנוכת הבית וע' בפ"ק דמ"ק ובפ"ב דשבת: והמדקדקים כו'. ע"ל סוף סימן תרכ"ה:

הרי"ף ורא"ש מהא דרב יומא פ"ז

ברייתא שם פ"א

רמב"ם בפרק כ"ט מהלכות שבת וש"פ

מימרא דרבי יוחנן פסחים כ"ד

שם בגמרא

כל בו

ה"ה בפ' כ"ט ה"ש בשם הרמב"ן

טור מהא דאור ששבת פסחים כד וכפי' רש"י שם: