סדר תפלת מנחה - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרכ״ב

אין כאלהינו. נתקן נגד י"ח ברכות שאומרי' בחול ובי"כ כבר אמרו אהללך בקול רם וכו' (מט"מ מהרי"ל) ועוד דנתקן נגד קרבנות ובי"כ מביאים הרבה קרבנות (שם) וא"כ פיטום הקטורת יש לאומרו:

וא"א על התורה. רק חותמין מגן דוד שאין עבודה במנחה (מנהגים) ובהג"מ כ' שכבר פסק' העבודה ובירך עליה שחרית ובהגמ"ר כ' דלא ליחלוף בשאר תענית שא"א על התורה וכ"כ מרדכי פ"ב דשבת אם אין שהות ידלג א"מ להתחיל נעילה בזמנה (ד"מ מהר"מ) וטוב לומר מעט סליחות בנחת מהרבה במרוצה:

ואני תפלתי. הטעם לפי שבשבת אומרים לשבח ישראל אף שאכלו ושתו מתפללים לא כא"ה ובי"כ ל"צ לזה:

וא"א נוהגים לומר אשרי כו'. הטעם כדי למהר שלא יעבור זמן המנחה:

וא"א אין כאלהינו. לפי שבשבת אומרים כן כדי למלאות החסר ממאה ברכות בכל יום ובי"כ איכא הרבה וא"צ למלאות. גם פטום הקטורת א"צ לומר שהוא כלול בעבודה אבל נראה יותר טוב לאומרו ביחידות שהרי סימני הקטורת לא הוזכרו בעבודה כנ"ל:

בפר' עריות. התו' כתבו הטעם לסי' כי הש"י לא יגלה עריות עונותינו ול"נ דכיון דנפשו של אדם חשקה בעריות טפי מכל עבירות ע"כ מזהירין ע"ז בי"כ שהוא יום נורא וחקוק בלב האדם טפי משאר ימות השנה:

וחותם בשל שבת. ול"ד לסי' רפ"ד בר"ח בשבת דאין מזכירין בהפטרה של ר"ח לפי שאין נביא בר"ח וה"נ אין הפטורה במנחה בשבת דכאן עכ"פ יש הפטורה עכשיו בשבת זה דכן תקנו חז"ל להפטיר במנחה די"כ בחול ע"כ יזכיר גם של שבת כשחל בשבת:

וא"א על התורה. פי' אנו אין מנהגנו כמ"ש הש"ע אלא א"א כלל על התור' ועל העבודה לפי שכבר עבר עבודת היום: בנוסח א"מ קרע רוע גזר דיננו נ"ל שי"ל רוע גזר בנשימה א' כי שייכים להדדי דהיינו שיקרע הוא ית' רוע שיש בגזירה ומה שנשאר בגזירה יהיה לרחמים כי ציווי הש"י יכולים המקבלים להפכה לרחמים כמ"ש בפ' הנחנקין בפ' ננוה נהפכת שיש לפרשה לטובה וכן ותשובה כו' מעבירין רוע הגזירה הוא ג"כ בדרך זה ולא כמו שרבים מפסיקים בניגון בין רוע לגזירה דזה אינו נכון דאז הוה תיבת גזר מל' ציווי או בקשה כמו זבח שפי' תזבח או בחר לנו אנשים שהוא מל' תבחר גם כאן תפרש תגזר כי אנו רוצים שתגזור דיננו וחו"ל כן ע"כ צריך למחות בפרט החזנים שלא יעשו כן:

אין כאלהינו. אבל פיטום הקטורת יש לאומרו. אחרונים:

עריות. התוס' במגילה דף ל"א כתבו הטעם בשביל שהנשים מקושטות לכבוד היום. ובמדרש אית' כשם שהקב"ה הזהיר שלא לגלות ערוה כך לא יגלה ערות עונותיו. ובט"ז כתב הטעם דנפשו של אדם חשקה בעריות טפי מכל עבירות ע"כ מזהירין ע"ז ביוה"כ שהוא יום קדוש ונורא ע"ש. וכן במיתת בני אהרן להורות שלא להקל במצות שלא נמצאו בהם אזהרות כמו בנדב ואביהו. כל בו:

ביונה. לפי שיש בו כח התשובה ושאין יכולין לברוח מהש"י. לבוש:

על התורה. פי' אנו אין מנהגינו כמ"ש הש"ע אלא אין אומרים כלל על התורה ועל העבודה רק חותמין מגן דוד: אם אין שהות ידלג א"מ להתחיל נעילה בזמנה ועיין סי' תר"כ וטוב לומר מעט סליחות בנחת מהרבה במרוצה. אחרונים:

צדקתך. דכתיב בו משפטיך תהום רבה ואנו מבקשי' רחמים ביוה"כ. לבוש:

ס"א למנחה אומר אשרי כו' עפ"א דברכות: ובא לציון. עבפ' בתרא דסוטה: וא"א כו'. דבשבת אומרים עפ"י המדרש ונגינות שותי שכר כו': ואני כו'. כנ"ל סי' רצ"ב ס"א: ואין אנו כו'. ע"ל סי' ק"ח ס"ב לאחר שיאמר כו' וכן כו' והוא ע"פי מ"ש בספ"ד דברכות כמה ישהה כו' וכן כאן אבל במנחה א"צ שהפסיקו בקריאה:

ס"ב וקורין שלשה. רפ"ג דמגילה: ואם חל. כמ"ש בשבת כ"ד ולית הילכתא כו' אף להפוסקים כרב גידל: וא"א על כו'. והוא נגד הגמרא דשבת שם. אבל בהגמ"ר שם כ' בשם ר"ש בר ברוך דאינו דומה שבת דקריאת התורה והפטרה בשבת במנחה הוא משום קדושת שבת לכך אומרים על התורה כו' ועל יום כו' אבל קריאת התורה והפטרה במנחה דיו"כ אינו אלא משום תענית כמו בכל תענית וראיה לדבריו שהרי בשבת שחמורה מיוה"כ אין אנו מפטירין במנחה:

ס"ג אם חל כו' ובמדינות כו'. ע"ל סי' תקצ"ח: ואומרים א"מ. עשאוהו כנרדף בפ"ג דתענית. ריב"ש. קודם החתימה משא"כ לאחר נעילה מה דהוה הוה:

ס"ד אין נושאין כו'. רפ"ד דתענית: וכהן כו'. כיון דאינו אלא משום גזירה:

טור והמרדכי בשם סדר רב עמרם

ברייתא מגילה ל"א

טור

שם וכ"כ הר"א והמרדכי והר"ן בפ"ב דשבת

טור והר"ן

ר"ן

ציינתיו בסי' קכ"ט וע' שם