שולחן ערוך - אורח חיים · סימן ס״ב

מי שלא דקדק בקריאת שמע או לא השמיע לאזנו. ובו ה סעיפים:אף על פי שמצוה לדקדק באותיותיה קראה ולא דקדק בהן יצא:

יכול לקרותה בכל לשון ויזהר מדברי שיבוש שבאותו לשון וידקדק בו כמו בלשון הקודש:

צריך להשמיע לאזנו מה שמוציא בפיו ואם לא השמיע לאזנו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו:

אם מחמת חולי או אונס אחר קרא קריאת שמע בלבו יצא: הגה ואף לכתחלה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי ואינו יכול לנקותו משום אונס יהרהר בלבו ובלבד שלא יהא המקום מטונף לגמרי דאסור להרהר בד"ת במקום הטנופת [ב"י סי' פ"ה]:

צריך ש"ץ להשמיע קולו בשמע ישראל כדי שישמעו הקהל וימליכו שם שמים ביחד: