מי שלא דקדק בקריאת שמע או לא - שולחן ערוך אורח חיים סימן ס״ב

בכל לשון. דוקא כשמבין הלשון וה"ה בתפלה וב"ה אבל קידוש וברכת הפירות וברכת המצות והלל יוצא אפילו אינו מבין הלשון [תו' רפ"ז דסוטה] וע' מ"ש ר"ס קצ"ג:

שלא יהא המקום כו'. כגון בית האמצעי של מרחץ שמותר להרהר ואסור לדבר כמ"ש סי' פ"ד ובשל"ה דף ס"ו כ' דמ"ש תר"י שיהרהר בלבו היינו שיחשוב בלבו שמחויב לברך ויצטער על כך על שאינו יכול לברך עכ"ל אין ל' תר"י משמע כן:

צריך ש"ץ כו'. העולת תמיד לא עיין סי' ס"ה ס"ב:

ואף לכתחלה יעשה כן. מזה יש ללמוד במי שצמא בלילה במטתו שא"א לו ליטול ידיו ולברך יהרהר הברכה בלבו וישתה וכן יש ללמוד ממ"ש ב"י בסי' פ"ה בשם ר"י:

לשון. ודוקא שמבין הלשון וה"ה בתפילה ובה"מ. אבל קידוש וברכת הפירות וברכת המצות והלל יוצא אפילו אינו מבין הלשון תוס' רפ"ז דסוטה מ"א וע"ל סי' קצ"ג ס"א ועיין בשכנה"ג:

יצא. וכ"ש דיוצא בשומע ק"ש מאחר ע"ת וכ"כ מהרא"ם ח"א סי' מ"א ועיין מ"א סי' ס"א ס"ק ט"ז וכתב ע"ת ונראה דדוקא במבין הלשון ואפילו בלשון הקודש בעינן דוקא שיבין השומע עיין סי' קצ"ג ס"א ובשכנה"ג הביא בשם ברכת אברהם דדוקא ביחיד המוציא את היחיד אבל יחיד המוציא את הרבים. או יחיד המוציא את השנים בברכת המזון אפילו אינם מבינים בלשון הקודש יוצאים ע"ש. כתב הפר"ח ומסתברא כשיסתלק האונס אם עדיין לא עבר זמן ק"ש מחויב לחזור ולקרות דהא קיי"ל הרהור לאו כדיבור דמי ע"ש והיד אהרן חולק עליו ופסק דאינו חייב לחזור ולקרות ק"ש כיון שכבר יצא י"ח כשהגיע זמן ק"ש בהרהור דבאותה שעה שהיה אנוס הרהור כדיבור דמי ע"ש:

כן. מזה יש ללמוד במי שצמא בלילה במטתו שא"א לו ליטול ידיו ולברך יהרהר הברכה בלבו וישתה ט"ז: (ובספר אליהו רבה חולק עליו ע"ש והביא ג"כ בשם פרישה שחולק על הרב"י דבכל מקום שאינו נקי אסור להרהר נוסח הק"ש רק שיהרהר שמחויב לקרות ק"ש וברכותיה ויצטער על שאינו יכול לעשות כן ויש לו שכר על זה):

ס"א אע"פ כו'. ט"ו ב' אר"ח ב"ח כל כו': קראה כו' שם א"ר טבי כו':

ס"ב יכול כו'. דאין הלכה כרבי מחבריו כמ"ש בפ"ד דעירובין ועוד דת"ק שם ט"ו א' ס"ל כוותייהו ואפסיק שם כת"ק כמ"ש בס"ק ועוד דסתם מתני' דסוטה כוותייהו: ויזהר כו'. כמש"ש שיהא למודך תם כו' ב"י:

ס"ג צריך כו'. שם הלכה כר"י שאמר כו' והלכה כו' ושם הלכה כדברי כו': ובלבד כו'. שם כ' ב' כר"ח מדמתרצי ר"א ור"א למילתיה תוס' שם בד"ה ור"ח וכן הסוגיא דשבת ק"נ א' כוותיה הר"י ורא"ש:

ס"ד אם מחמת כו'. כ"ח א"ח לדעת הירושלמי ונראה מש"ש על מתני' הנ"ל רב אמר הלכה כדברי שניהם להקל דלא כל מה אנן אמרין סתמא ור' יוסי הלכה כסתמא ר' יוסי ור' יהודה הלכה כר' יוסי ומה צריכה רב למימר הלכה כדברי שניהם להקל אלא בגין שמע דתני לה ר' חייא בשם ר"מ לפום כן צריכה למימר הלכה כדברי שניהם להקל והיינו מה דאמר בגמ' דידן א"ל ר"מ הה"א אשר כו' אחר כוונת הלב כו': ואף לכתחלה כו'. דאמרינן במדרש אמרי האזינה ה' אמר דוד רבש"ע בשעה שאני יכול לדבר אמרי האזינה ובשעה שאיני יכול לדבר בינה הגיגי ור"ל כמו הגיון לבי בהגיגי כו' וז"ש בינה כו' תר"י ובילקוט תהלים סי' תרכ"ז רגזו ואל תחטאו כו' אמר הקב"ה אני אמרתי להתפלל בבה"כ שבעירך ואם אין אתה יכול לילך התפלל על מטתך ואם אין אתה יכול הרהר בלבך שנא' אמרו בלבבכם על משכבכם כו': ובלבד כו'. כמש"ל סי' פ"ה ס"ב וכגון בית אמצעי של מרחץ ועמ"א:

ברכות ט"ו וכר"י

שם י"ג סוטה ל"ב

ר"מ פ"ב מהל' ק"ש

ברכות ט"ו וכת"ק

סא"ח לדעת הירו'

כל בו בשם מדרש