שליל יום הכפורים דינו כיומו - שולחן ערוך אורח חיים סימן תרי״א

ומ"מ כולהו דאורייתא (ב"ח ולבוש): בסקילה. אף ע"ג דהאידנא ליכא נפקותא בזה מ"מ נ"מ דהחובל בחברו בשבת פטור מתשלומין והחובל ביה"כ חייב כמ"ש בח"מ סימן תכ"ט ס"ב:

לקנב ירק. פירש"י להסיר העלין המעופשין והקשו דהינו בורר וי"ל כיון שאין העלין הללו פסולת גמור ולא ראוי להקרא פסולת ואפשר שראוים לאכילה ע"י הדחק אין בזה בשבת אלא שבות וביה"כ מותר ואף על פי שמחבץ ומשמר חייב משום בורר התם בדברים לחים ע"כ ומ"ש רש"י ויקצץ השאר אינו ר"ל דק דק דא"כ היינו טוחן עסי' שי"ט ושכ"א וי"מ שיקנב היינו לנתוק העלים מן הקלחים כדי להשוותם שיהיו מוכנים לחתכן ולפרמן וי"מ שהיא הדחת ירק עספט"ו דשבת שהטעם שהתירו זה משום עגמת נפש שרוא' ומתקן ואינו אוכל ודוקא מן המנח' ולמעלה שאז מצפה לאכילה כפירש"י ור"ן פי' שהתירו כדי שלא יצטרך לתקן הכל בערב ותהא נפשו עגומה עליו אבל קודם המנחה נראה כמתקן לצורך היום, וי"מ דקודם מנחה גזרינן דלמא אתי למיכל מיניה משא"כ אחר כך כיון שהוא קרוב לעת האוכל דומה כמי שיש לו פת בסלו ע"כ וכ"כ מ"מ (עמ"ש ססי' תרי"ב) וא"ל דמיירי בירק שאינו נאכל כמות שהוא חי שא"כ הוי מוקצה דלא חזי אפי' לקטנים ועמ"ש סימן ש"ח סל"א ל"ב:

משחקים באגוזים. ודוקא על השלחן כמ"ש סימן של"ח ס"ה דלא כב"ח:

והתירו לקנב ירק. פירש"י לנתק העלין מהקלחי' כדי להשות' שיהיו מוכנים לחתכן ושרי משו' דהוי עינוי שרואה מזומן ואינו אוכל עכ"ל והר"ן והמ"מ פ"א מהל' שבית' עשור פי' משום עגמת נפש כדי שתהא קל למזון והוה כמו שיש לו פת בסלו ומדברי הטור סי' תר"ט משמע שמפרש כפי' השני דאלו לפירש"י לא מקשה הטור מידי שם על הטמנת חמין לפירש"י הא דאסור קודם מנחה משום דלא הוי אז שינוי ואסור משום שבות:

והאידנא נהגו לאסור הטעם משום דאי' בגמ' דאיכא דמיחרפי פי' שממהרין לקנוב הירק קודם המנחה:

ואין חיוב כרת. ומ"מ כולהו דאורייתא. ב"ח ולבוש:

משחקים. דוקא על השלחן כמ"ש סי' של"ח ס"ה ולגדולים אסור עיין ד"מ:

ס"א יה"כ כו'. מפורש בתורה ועניתם כו' בערב מערב כו' וביומא פ"א ופ"ד דפסחים ואפי' בת"צ אין חילוק אלא במלאכה כמ"ש בפ"א דתענית: ואין חיוב כו'. שם ע"ד א':

ס"ב כל כו' וכל שאסור כו'. דקי"ל יש עירוב והוצאה ליה"כ ממ"ש בפ"ג אי אתה מודה שמערבין לגדול ביה"כ כו'. רי"ף בפ"ק די"ט ודבריו צ"ע גדול דשם בעירובי תחומין מיירי. ועוד הביאו ראיה דכן מסקינן בכריתות י"ד א' דהא דרפרם בדותא היא ועתוס' שם וע' בפ"ק די"ט י"ב א' וערש"י שם ד"ה ליפלגו כו': לקנב. פי' הרשב"א והר"ן ומ"מ משמו דר"ל להדיח וכמ"ש בירושלמי שם יה"כ שחל להיות בע"ש אין תוקעין במ"ש אין מבדילין כו' א"ר שמואל אחוי דר' ברכיה ויבדיל שכן הוא מתיר להדיח כבשים ושלקות. א"ר יוסא כלום הוא מותר להדיח כבשים ושלקות לא מן המנחה ולמעלה ויבדיל מן המנחה ולמעלה מ"נ נר אין כאן כוס אין כאן כו' וכן הוא בתוספתא ספי"ג דשבת מפצעין באגוזים ומפרדים ברמונים ומדיחים בכבשים ביה"כ עם חשיכה ואינו חושש שהוא כמתקן מקודש לחול ור"ל כמש"ש קודם לזה מפצעים באגוזים ומכרדים ברמונים ומחתכים *) בנבילה משבת לאותה שבת אבל לא משבת למ"ש מפני שהוא כמתקן מקדש לחול אבל ביה"כ התירו כמ"ש בגמ' מפני עגמת נפש ור"ל כמ"ש הרשב"א שלא יצטרך לתקן בערב ויהא נפשו עגומה עליו וכ"ה בפ"ד דפסחים הלכה ד' יה"כ שחל להיות בשבת מהו להדיח כבשים ושלקות מן המנחה ולמעלה רב אמר אסור ר"א אמר מותר ר' יעקב בר אחא בשם ר"א מ"ט אמרו מדיחין כבשים ושלקות מן המנחה ולמעלה מפני הסכנה שנייא היא סכנת יה"כ שחל להיות בשבת שנייא היא יה"כ שחל להיות בחול התיב ר' חנניא חברין דרבנן מתני' פליגא על ר"א יה"כ שחל להיות בשבת חלות מתחלקות לערב שנייא היא שע"י שהוא דבר קל שמא ישכח ויאכל התיב ר' פנחס מתני' פליגא עלה דר"א יה"כ שחל להיות בשבת שבתון שבות ובחול שבתון שבות אם בחול אתה שובת בשבת לא כ"ש ל"צ דלא אפי' דברים שאת מותר לעשותן בחול את שובת עליהן בשבת ואיזו זו הדחת כבשים ושלקות כו' ע"ש ועמ"א ס"ק ב' פירש"י כו' *)אולי צ"ל בדבילה וי"ל כו'. אבל בתוספתא הנ"ל מ' להדיא שלא התירו בזה אלא להכין למוצאי יה"כ שהרי אמרו שם שבשבת מותר לאותו יום אבל לא למ"ש. ומ"ש ור"ן שהתירו כו' ט"ס וצ"ל ור"ן פי' שהתירו כו'. שכ"ז כ' ר"ן ומ"מ ורשב"א הנ"ל וראייתם מירושלמי ותוספתא הנ"ל וכן עיקר שאין עליה תשובה: כשחל להיות בחול. רמב"ם. וכרב הונא שם וכ' המ"מ דהוא בתרא נגד ר' יוחנן ות"כ. וצ"ע שהרי בפ"ו דברכות פסקו הרי"ף ורמב"ם כר' יוחנן נגד רב הונא וכ"פ כל הפוסקים וע' בתוס' שם מ' ב' ד"ה ור' יוחנן כו' דדוקא מאביי ורבא הלכה כבתראי וע' ברא"ש פי"ט דשבת. ומ"ש דת"כ אדרבה ת"כ דר"י. וצ"ל שלא היה גורס ת"כ דר' יוחנן כו' עד א"ר יוחנן וע"כ ט"ס שם אלא ת"כ דר"ה יה"כ שחל להיות בחול מפצעין כו' וז"ש המ"מ ותניא כוותייהו וגם בירושלמי פ"ד דפסחים הל' ד' מוקי מתני' דשבתון שבות על קניבת ירק וכמ"ש שם יה"כ שחל להיות בשבת מהו להדיח כבשים ושלקות מן המנחה ולמעלה רב אמר אסור ר"א אמר מותר כו' התיב ר' פנחס מתניתא פליגא כו' ל"צ דאפי' דברים שאת מותר לעשותן את שובת עליהן בשבת ואיזו זו הדחת כבשים ושלקות ופי' הר"ן והמ"מ בשם הרמב"ן והרשב"א שזו היא קניבת ירק ועמש"ל: והאידנא כו'. אם נפלה כו'. ממ"ש שבת קט"ז ב' אבל לא משבת ליה"כ וערש"י שם: ונשתרבב כו'. אגודה שם וכ' אפי' קודם מנחה ואע"ג דלפצוע אגוזים דוקא מן המנחה ולמעלה כאן לא שייך זה:

טור מהא דמפסיקין מבעוד יום וציינתי סי' תר"ח

משנה יומא ע"ג

משנה מגילה ז'

הרמב"ם ממשנה דלעיל

שבת קי"ד

פי' לחתוך מן הירק התלוש: