שיפייס אדם חבירו בערב יום כפור - שולחן ערוך אורח חיים סימן תר״ו

בשעת מחילה צריך לפרט החטא לחבירו (ב"ח) ונ"ל דאם חבירו מתבייש בזה לא יפרוט אותו: יחזור וילך. ויפייסנו בכ"פ במין ריצוי אחר (ב"ח):

אינו זקוק לו. ואם רצה לפייסו יותר רשאי אם אין שם בזיון תורה (ב"ח):

הוא רבו. אפי' אינו רבו מובהק רק ששמע ממנו ד"ת (מ"צ ח"ב מ"ט):

אם לא שמכוין. וה"ה אם מכוין לטובתו כדאיתא בגמ' שר"ח לא רצה למחול לרב משום שראה בחלום שרב יהיה ראש הישיבה ונתירא שמא ידחוהו ולכן לא רצה למחול לו כדי שילך רב למקום אחר לבבל ויהיה שם ראש ישיבה [ב"ח]:

א"צ למחול לו. משום דאיכ' דשמע בהוצאת ש"ר ולא שמע בפיוס ולא נפק האי גברא מחשדא ומ"מ מדת ענוה למחול [יש"ש פ"ח דב"ק סי' ס"ג בשם מהרא"י סי' רי"ב]:

אם מת. ואם אמר לאחד ממזר פגם בכבוד אבותיו ג"כ [מהרי"ו] וביש"ש שם סי' מ"ו כתב דא"צ דיכול לומר עליך כוונתי אא"כ קראו ממזר בן ממזר וכ"מ בקידושין ד' י"ח בתוס' הקור' לחבירו ממזר סופג את הארבעים משום דחשד לחבירו שעבר על לאו דלא יבא ממזר וכו' וקש' דהא חשד לאביו שבא על חייבי כריתות אלא ע"כ נתכוין אלא לו:

על קברו. וצריך לילך לשם יחף ואם הוא חוץ לג' פרסאות ישלח שלוחו [יש"ש סי' כ'] ואם חירפו לאחר מיתה א"צ לילך על קברו אלא מבקש ממנו מחילה במקום שביישו (כ"ה):

משום קרי. ומי שאו' וידוי מנהג שטות הוא (מהרי"ו) ולפ"ז אשה ששמשה תוך ג' ימים צריכה לכבד ביתה בחמין שלא תפלוט ש"ז ודוקא שלא היה סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה דבאותן שעות רגילות להתעבר ויש לחוש שתשחית זרע ההריון וי"א שהטעם דטבילה משום תשובה דהא אפילו נערים ובתולות שהן בני מצות טובלות ואפי' מי שטבל בער"ה ולא ראה קרי יחזור ויטבול ולפ"ז יש לטבול ג"פ וכ"כ ברוקח ויש לטבול קודם מנחה וכן נהג מהרי"ל ויש נוהגין לטבול אחר סעודה המפסקת שיהיה סמוך לי"ה כ"ז במהרי"ל עמ"ש ס"ס תר"ז ועיין בשל"ה נ"ל דאפי' מי שס"ל דטבילה משום קרי אפ"ה אם טבל בער"ה יחזור ויטבול דשמא ראה מים חלוקי' או עכורים עיין במשנה פ"ח דמקוואות:

נמי מהני. אם הוא מצטער בטבילה (מהרי"ו) ואם נכנס חציו לתוך המקוה ועל חציו האחר שפכו ט' קבין יצא ורשאי לסמוך עליו משנים ומשלשה כלים ובלבד שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון אבל ד' כלים אין מצטרפין (משנה במקואות וב"י סי' פ"ח) וכ' הרר"י פ' מי שמתו דאפי' מריק מכלי א' צריך שיהיה באופן שיוכל להריק ממנו בלא הפסקה לאפוקי אם הוא בולע קצת או כבד הרבה כנ"ל לפרש דבריו דלא כב"י שם: מ' סאה מים שאובים בקרקע טובלין בו אבל לא בכלי (ב"י שם וסי' קצ"ט /קנ"ט/ בשם הראב"ד):

ולטבול בעי"כ. וקשה דבשאר י"ט נמי שרי ואפשר דס"ל דלענין מעש' אין להתיר אלא סמוך לחשיכ' וכיון דבעי"כ א"א לצמצם התיר לרחוץ בעוד היום גדול ואפי' קודם תפלת מנחה (ב"ח) אבל רמ"א יישב קושיא זו במ"ש ואף על פי שנהגו שלא לרחוץ כל למ"ד ר"ל וא"כ אפי ברגל אסור וכמ"ש סי' תקמ"ח ס"י בהג"ה טביל' מצוה שרי [עמ"ש שם] ונ"ל דאף להב"ח לא שרי אלא שעה א' או ב' קודם הליל' אבל לא קודם לכן וכן יש לנהוג דהא בלא"ה יש נוהגין לטבול אחר הסעודה כמש"ל וא"כ באבל יש להחמיר ועבב"י ומ"ש הלבוש מותר לטבול בעי"כ עד חצות ט"ס הוא וצ"ל אחר חצות ומ"מ אין להקל כ"כ דהא יש אוסרי' עד הלילה כמ"ש סי' תקמ"ח ומכ"ש לדידן וכיון דיכול לקיימה אח"כ למה יכניס עצמו לאיסורא ופשוט דשאר דיני אבילות כגון ישיבת קרקע נוהגין עד שתחשך וכמ"ש סי' תקמ"ח ס"י דעי"כ לא הוי יום שמחה ולא עדיף מפורים די"א דנוהג בו אבילות ואל תטעה בל' מהרי"ל שכתב בה' שמחות שאותו יום מבטל גזירות ז' דהתם קאי על יה"כ עצמו ואפי' ביה"כ יש פלוגתא בגמ' אבל עיה"כ פשיטא דלא אקרי י"ט כלל ומדינא מותר בהספד ועסי' קל"א ס"ו ואין בו מעלה אלא שמצוה לאכול בו:

ואם הוא רבו כו'. כ' המ"מ דרמב"ם יליף לחלק בין רבו לאחר מדאמרי' פ' בתרא דיומא דרב אזיל לפייס' לר"ח תליסר עי"כ ומקשי' היכי עביד הכי והאר"י בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר מג"פ ומשני רב שאני ופירש"י רב היה מחמיר על עצמו א"כ אין לנו הוכחה לחלק בין רבו לאחר אלא דהרמב"ם פי' דרב שאני היינו דר"ח היה רבו של רב ולפי זה לא הוזכר שום דבר מענין להחמיר על עצמו דלא כפירש"י וא"כ ק' מ"ט באמת לא משני הגמר' דמחמיר על עצמו היה כפירש"י ואם נאמ' דאסו' לו להחמיר בזה יותר מהדין ק' על הטור וש"ע שכתבו א"צ יותר דמשמע אין איסור אם עושה יותר ונרא' דהרמב"ם וטור ס"ל דודאי אין למחו' במי שרוצה לבקש יותר וגם רב היה מחמיר וכפירש"י כן פי' גם הם והא דלמדו לחלק בין רבו לאחר לא מכח רב למדו כן דבאמת רב לא הי' תלמיד של ר"ח אעפ"י שר"ח היה הראש ואב"ד במקום רבינו הקדוש אלא דלמדו כן מדאר"י ב"ח המבקש מטו מחבירו כו' משמע דוק' בחבירו אבל לא ברבו וא"כ מסתב' עד שיפייסנו כנ"ל בזה:

אם לא שיכוין לטובת המבקש. איני יודע מקור לזה ובגמ' פרכי' ור"ח היכי עביד הכי הא תנן המוחל לא יהיה אכזרי ומשני דחזא בחלמא שרב יהיה ראש ישיבה במקומו והיה דואג מן המיתה כי אין מלכות נוגעת כו' ע"כ לא אפייס כי היכי דליזול רב ולגמור אורייתא בבבל ולא מצינו דבר זה שזכר רמ"א כאן ומו"ח ז"ל פירש דרמ"א מפרש הגמ' שר"ח ראה שרב יהיה לראש ויהיו עליו צרכי צבור ולא יוכל ללמוד ע"כ דחה אותו לבבל ללמוד אבל קשה מנ"ל לרמ"א לפ' שלא כדברי רש"י ולעד"נ דרמ"א מפרש ג"כ כרש"י אלא דלמד ממנו לזה כי היכי דשם לא מחל ר' חנינא בשביל הטעם שהיה לו ה"נ אם הוא מבקש לטובתו של המבקש כי היכי שיהיה נכנע לבו הערל הרשות בידו:

הוציא עליו ש"ר כו'. במרדכי כתוב הוציא עליו ש"ר אין לו מחילה עולמית משמע פי' שאין המוחל אכזרי כשאין מוחל אבל אם רצה למחול הוי מחילה מ"ה אם מת אותו שחטא לו מהני לענין זה אף שהוציא עליו ש"ר דאמרי' אלו היה קיים היה מוחל לו:

מתי שירצה. ועכ"פ טוב הוא שיטבול קודם תפלת מנחה ששם מתודה וכן נוהגין:

רק פעם א' בלא וידוי. אבל עכשיו נהגו הרבה להתודות במקוה קודם תפלה ע"פ קבלה ממהר"י לוריא ז"ל ונהגו לטבול ג"פ בזה:

וה"ה דהטלת ט' קבין. מ"כ דהוא שיעור ט"ו קוואר"ט פולניש ובמדינות מעהרי"ן יש בכל קווררט פולניש שני זיידליך וחצי זיידל:

יחזור. במין ריצוי אחר. בית חדש:

אינו. ואם רצה לפייסו יותר רשאי אם אין שם בזיון התורה. ב"ח:

רבו. אפי' אינו רבו מובהק רק ששמע ממנו דברי תורה מ"צ מ"א ובשעת מחילה צריך לפרוט החטא שחטא לחבירו ואם חבירו מתבייש בזה לא יפרוט אותו. מ"א:

לטובת. וה"ה אם מכוין לטובתו ב"ח ועיין ט"ז סעיף קטן ב' ועיין מ"ש עליו היד אהרן:

א"צ. פי' שאין המוחל אכזרי כשאין מוחל אבל אם רוצה למחול הוי מחילה מש"ה אם מת אותו שחטא לו מהני לענין אף שהוציא עליו שם רע דאמרינן אלו היה קיים היה מוחל לו ויביא י' בני אדם על קברו כמ"ש ס"ב:

מת. אם אמר לאחד ממזר לא פגם בכבוד אביו דיכול לומר עליך כוונתי אא"כ אמר ממזר בן ממזר. יש"ש (ב"ח) [ב"ק] סימן מ"ו מ"א:

קברו. וצריך לילך לשם יחף ואם הוא חוץ לי' פרסאות ישלח שלוחו יש"ש ואם חרפו לאחר מיתה א"צ לילך על קברו אלא מבקש ממנו מחיל' במקום שביישו. כנה"ג מ"א:

אחת. ונהגו עכשיו לטבול ג"פ ולהתודות במקוה ע"פ קבלת האר"י ז"ל גם נהגו שיטבול קודם תפלת המנחה אחרונים ויש חסידים שטובלין ל"ט טבילו' עיין של"ה:

קבין. אם מצטער בטבילה. ושיעורו הוא ט"ו קוואר"ט פולי"ש ט"ז וצריך להטילו עליו בכלי שיוכל להריקו ממנו בלא הפסק' ורשאי לשפוך עליו מב' וג' כלים ובלבד שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון אבל לא מד' כלים. מ"ם סאה מים שאובים בקרקע טובלין בו אבל לא בכלי ואם נכנס חציו תוך המקוה ועל חציו האחר שפך ט' קבין יצא עיין מ"א וכ' של"ה לגלח הצפרנים כמו אישה לבעלה. כתב המ"א לפי משמעות רמ"א מי שלא ראה קרי מן ערב ר"ה אין צריך לטבול מ"מ אדם בריא יחמיר על עצמו להטביל משום תשובה ועוד שמא ראה מים חלוקים ועכורים. אשה ששמשה תוך ג' ימים צריכה לכבד ביתה בחמין שלא תפלוט ש"ז ודוקא שלא היה סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה דבאותן שעות רגילות להתעבר ויש לחוש שתחשחית זרע ההריון. מ"א ע"ש:

לרחוץ. דהיינו שעה או ב' קודם הלילה ולא קודם דהא בלא"ה יש נוהגים לטבול אחר סעודה מפסקת שיהא סמוך ליה"כ ואם כן באבל יש להחמיר וכל שאר דיני אבילות נוהג עד הלילה. מ"א ע"ש:

ס"א עבירות כו'. עמ"א בשעת מחילה כו' והוא גמרא דיומא פ"ו ב' אר"נ כאן כו': וילך כו'. עמ"א מ"ש בשם ב"ח והוא גמ' שם אנא שא נא כו' חטאתי וישר כו': מיהו יאמר כו'. תנחומא ואם הלך לרצותו ולא קבל עליו מה יעשה א"ר יוסי בן דורמסקית סימן זה יהא מסור בידך כל הימים שאתה מרחם על חבירך יש לך מרחמים ואם אינך מרחם על חבירך אין לך מרחמים ומה יעשה א"ר שמואל יביא עשרה בני אדם ויעשה שורה אחת ויאמר להם קטטה היתה ביני ובין חבירי והלכתי לרצותו ולא קיבל עליו והקב"ה רואה שהשפיל עצמו ומרחם עליו כו' וע' מ"א ס"ק ב' ואם כו' והוא לפירש"י שם רב שאני ואף הרי"ף מודה לדינא: ואם הוא רבו כו'. הרי"ף שם כפירושו מש"ש רב שאני ועמ"א וכמו ר"ח לרב שם: והמוחל כו'. סוף פ' החובל ושם: אם לא כו'. שם ומפרש מש"ש כי היכי דליזל ולגמור כו' משום טובתו של רב דלא כפירוש רש"י שם וכבר תמה ב"ח עליו מנ"ל לפרש דלא כרש"י: ואם כו'. ירושלמי ס"פ החובל סוף הלכה י' א"ר יוסי הדא דתימר שלא הוציא ש"ר אבל הוציא לו ש"ר אין לו מחילה עולמית.

ס"ב אם מת כו'. עיין מ"א ס"ק ו' ומ"ש בשם יש"ש כן עיקר כמ"ש עד שיתכוין לבייש ודברי מ"א תמוהין שכת' שחשד לאביו כו' וצ"ל לאמו: ונהגו. שם תרי עובדא דרב ועירובין נ"ד א' ונדרים נ"ה א':

ס"ג תקנת כו'. תנחומא אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כל הכעס הזה למה כו' א"ל אתה אמרת הנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים כו' א"ל ממך למדתי שאמרת מחתות החטאים האלה בנפשותם א"ל אני אמרתי בנפשותם ולא באבותם:

ס"ד יכול כו'. לאפוקי מר"ע שכ' בשעה שביעית קודם מנחה וליתא דעיקרו משום יה"כ: לטבול. כמ"ש במדרש תנחומא פ' ואתחנן יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת מה מ"ה נקיים כו' וערא"ש: וללקות. ע"ל סי' תר"ז. ואינו כו'. עפ"ג דברכות וכ"כ תוס' שם כ"ב ב' סד"ה ולית: וא"צ כו'. כי טעם הטבילה ע"פ מדרש הנ"ל שישראל נקיים כמ"הש כמ"ש הרא"ש כנ"ל. ועיקר פירוש נקיים נקיים מכל חטא כמ"ש בפרקי ר"א והובא ברא"ש שם ומ"מ מדמין כל מה שיוכל כמ"ה ועיין ס"ס תר"י: משום קרי. לא משום דר' יצחק דא"א בזה"ז וע' רפ"ד דבכורות: וה"ה דהטלת כו'. עיין רש"י דברכות כ"ב ב' ד"ה ולית הלכתא כו' ועמ"א ס"ק ט' ואם נכנס כו' והוא בעיא רפ"ב דגיטין ולקולא ומ"ש ורשאי כו' ספ"ג דטהרות ומ"ש וכ' הרר"י כו' הוא ממתני' הנ"ל ומ"ש שם מ' סאה כו' הוא בפ"ג דברכות אליבא דר"י ולחד מ"ד ומתניתין דפ"ח דטהרות משמע כההיא מ"ד: מי כו'. פ"ג דמ"ק: אע"פ כו'. כמ"ש בי"ד סי' שפ"א ס"א בהג"ה ולעיל סי' תקמ"ח ס"י בהג"ה: טבילת כו'. ע' בי"ד שם ס"ה בהג"ה דאף במקום שאסור מדינא אמרו דלא אסור אלא ברחוצה של תענוג ואמרו כל חייבי טבילות כו':

משנה יומא פ"ה

מכמה עובדי שם בגמ' פ"ז

מימרא דרב חסדא שם

שם מעובדא דרב לרבי חנינא

מימרא דר' יוסי בר חנינא שם

מרד' שם ושיש סמך לזה מהתנחומ' פ' ואתחנן

כל בו והתשב"ץ בשם הר"ח

שם והטו' בשם אביו הרא"ש