אם הברכו׳ ותקיעו׳ מעכבו׳ זו את זו - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקצ״ג

ויה"כ. פי' יה"כ של יובל שאומרים בו ג"כ מלכיות זכרונות ושופרות:

מעכבות זא"ז. משמע דבשאר ימות השנה אם יודע ברכה א' יאמרה ואין מעכבות זא"ז וכ"מ בגמרא:

עושה. דהא מדאורייתא בחדא סגי אלא דלא ידעי' איזהו לכן יעש' הא' שיודע שמא יכוין האמת ומ"מ הלשון אינו מדוקדק שאם יודע תשר"ת יודע לעשות כלם ואפשר שהוא חלש ואין יכול לעשות יותר ולוקחים השופר ממנו א"נ שיודע שצריך לתקוע בבא שלישית ואינו יודע היאך תוקעים:

ואם התפלל. כלומר שאם התפלל כו' אבל אם הקדים תרועה לתקיע' או זכרונות למלכיות לא יצא [ר"ן]:

א' מהם או שנים כו'. ק"ל היאך תמצא שיודע שנים ולא שלישי דאם ידע תשר"ת ידע כולהו ואם יודע תש"ת ותר"ת יודע ג"כ כולהו ולמאן דס"ל בסי' תק"ץ דיש לעשות ש"ת של תשר"ת בנשימה א' י"ל דלא ידע כ"א תש"ת ותר"ת ותשר"ת לא ידע לעשות ש"ת בנשימה א':

ויום הכפורים. פי' י"כ של יובל שאומרים בו ג"כ מלכיות זכרונות ושופרות:

לא. ובשאר ימות השנה אם יודע ברכה א' יאמר' ואין מעכבות זה את זה:

קודם. אבל אם הקדים תרועה לתקיעה או זכרונות למלכיות לא יצא ר"ן. ויש לכסות השופר בשעת ברכה. ב"ח:

ס"א ברכות. ר"ה ל"ד ב' וכפי' רא"ש שם ותוס' ל"ג ב':

ס"ב וכן. שם: וה"מ כו' אבל. ר"ן. שהרי סותרין זא"ז: אכל כו'. כמ"ש שם ל"ד ב' ולקמן ר"ס תקצ"ה מי שאינו כו' ובגמרא שם פשיטא כו'. וע' תוס' ורא"ש ודלא כדש"י ממתני' שם מי שבירך כו': וכן סדרן. ממתניתין שם מי שבירך כו' משא"כ סדר הברכות עצמן שמעכב וכן התקיעות כן פי' הר"ן לחד פירוש ובתקיעות מפורש בירושל' כמ"ש בסי' תקפ"ח ס"ב:

ברייתא ר"ה ל"ד

שם בברייתא

הר"ן וכן משמע מדברי הרא"ש ז"ל