תפלת מוסף בקול רם וסדר התקיעות - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקצ״ב

התוקעין והשומעין צריכין לעמוד [לבוש סי' תקפ"ה] ועסי' קנ"ד סס"ד, יש מקומות שנוהגים לתקוע כשמתפללין בלחש ואין לנהוג כן לכתחלה [כ"ה]: היום הרת עולם. דבתשרי נברא העולם [לבוש] אבל בתו' דר"ה דף כ"ז אית' דקי"ל כר"י דאמ' בניסן נברא העולם, והא דאמרי' זה היום תחלת מעשיך וכו', ע"ש ומסקי דבתשרי עלה במחשבה להבראות ולא נברא עד ניסן ועבב"ח ססי' תקצ"א:

לא ישיח. ובשעת התקיעות פשיטא דאסור לשוח אפי' לרוק אסור [ע"ה]:

והתפלות אין הפסק. ואף על גב דבסי' קס"ז ס"ו כ' דלכתל' לא ישיח כלל היינו בין ברכה להמוציא אבל בין תקיעות לתקיעו' שרי לכתחלה להשיח מעניינם:

א"צ לחזור. ול"ד לסח בין תפילין לתפילין דהת' ב' מצות הן משא"כ הכא דכול' חדא מצוה היא [הרי"ף] וא"כ אפי' שח בין התקיעו' דמיושב עצמן א"צ לחזור ולברך [הגמ"נ ורא"ש] ועמ"ש סי' תק"ץ ס"ח:

בענין התקיעו'. צ"ע דבסי' קס"ז ס"ו פסק דלכתחלה לא יפסיק כלל ואפש' דהכא מיירי שצריך לשוח כגון שאומר להביא שופר וכיוצא בו ופשוט דאם שח בין ברכה לתקיעה מענין תפלה דצריך לחזור ולברך ול"ד למש"ל דאם שח מצרכי סעודה אף על פי שאינו צורך המוציא א"צ לברך דהתם המוציא נמי צורך סעודה הוא משא"כ כאן דמה ענין תפלה לתקיע' וכ"מ במרדכי ומ"ש רמ"א דהתפלות לא הוי הפסק היינו בין תקיעה לתקיעה אבל בין ברכה לתקיעה הוי הפסק וצריך לחזור ולברך ופשוט דאפי' השומע אם סח בין ברכה לתקיעה צריך לברך ועמ"ש סי' קס"ז ס"ו בהג"ה:

אחר לתקוע. ועומד במקומו וא"צ לעמוד על הבימה [ד"מ סי' תקפ"ו]:

שראוי לעשות כן. שאין להעביר המצוה ממנו ועמ"ש ססי' קע"ד, ונ"ל דכל זה מיירי בזמניהם שהיו נותנים לו לתקוע בסתמא ואם כן זכה מיד בכל התקיעות וכמ"ש סימן קע"ד אבל עכשיו שנוהגים בקצת מקומות ליתן הסדרים לאחר א"כ מעולם לא זכה בה הראשון ושרי וזהו מ"ש ויכול אחר לתקוע תדע דהא בתמיד ט' כהנים זכו בו משום ברוב עם וכו':

וי"א שתוקעי' תשר"ת כו'. ז"ד ר"ת שהקש' על אותן שאומרי' תשר"ת תש"ת תר"ת דהוי סתרי אהדדי דבזה עושה התרוע' מה שאין עושה בזה והיה מן הראוי לו' על כל פעם תשר"ת תש"ת תר"ת כמו בתקיעות דמיושב אלא דהוה טרחא יתירה ולכן הנהיג ר"ת לו' בכל פעם תשר"ת לפי שבזה יצאנו מידי ספק שמחסר מה דצריך ואע"פ שיש חשש הפסק דהיינו שמא גנוח לבד או יליל לחוד נמצא דהוי השני הפסק מ"מ עדיף לתקן החסרון מתיקון ההפסק כיון שעכ"פ כבר תקנו הכל בתקיעו' דמיושב סמכי ע"ז:

לא ישיח לא התוקע כו'. בטור כתוב א"צ לחזור ולברך ומיהו יש לגעור במי שמסיח כו' וכ"כ הר"ן בשם ריש מתיבת' שראוי לגעור ותמה הר"ן שהרי אין בשיחה זו הפסק מידי דהוי אמדבר באמצע הסעוד' דא"צ לחזור ולברך המוציא. ולעד"נ לתרץ דזה הוי כמי שלא התחיל עדיין במצו' וכגון שלא אכל עדיין כלל דהא בשעת הברכה מתכוין על עיקר קיום המצו' שהיא על סדר הברכות כמ"ש סי' תקע"ה למה תוקעין כשהן יושבין וחוזרים ותוקעין בשעת מוסף כדי לערבב השטן פי' בתקיע' הראשונ' מתערבב קודם התפל' כדי שלא יקטרג בשעת התפלה כו' הרי שעיקר התקיעה של מצוה היא על סדר הברכות אלא שהתקיעות שמיושב לערבב השטן בעת קיום המצוה שהיא אח"כ ונהי שא"צ לחזור ולברך כיון שעכ"פ התחיל בעשיית מצוה והצורך לה מ"מ כ"ז שהוא לא קיים עדיין העיקר אינו יכול להפסיק ולא עוד אלא שבכל מצוה שהוא עוסק ואינו רשאי להפרד משם עד שיקיי' כולה איסור יש בהפסקתו ובבדיק' חמץ מצינו ג"כ איסור כמ"ש סי' תל"ב. ואין זה דומה למדבר באמצע הסעוד' או בישיבתו בסוכ' דשם אי בעי פסיק והולך לו משא"כ במקום שלא גמר עדיין המצו' וכמו הכא שעיקר המצוה עדיין לפניו פשוט שיש איסור להשיח ומה לי שיחה שבין התקיעות עצמן של מיושב דודאי יש איסור שם להפסיק בשיחה ומה לי אחריהם כל שלא קיים עדיין מה ששייך להמצוה הזאת ובסי' תל"ב כתבתי עוד מזה ע"ש כנלע"ד דיש איסור בהפסק' זו בשיח' מדינא ודוגמא לזה מצינו בפ' ע"פ דף ק"כ לענין ברכת מצה וז"ל ואפי' אם עיקר המצו' באחרונה אין זה תימה אם מברכין על הראשונה כדי לפטור האחרונה כו' עכ"ל ואע"ג דהתם שרי להשיח בין אכילה ראשונ' לאחרונ' התם חד ענין הם אלא שא' מהם עיקר משא"כ כאן ראשונה ואחרונה כל א' מצוה מיוחדת:

התפלה. כשהצבור אומרים הוא אלהינו עיין הפסוקים במחזו' אשכנז שי"ל והוא קבלה מר"א רוקח:

על סדר. התוקע והשומעין צריכין לעמוד בתקיעות דמעומד:

תשר"ת. ובשל"ה הדרך המובחר לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות ואחר אנעים זמירות תשר"ת תש"ת תר"ת. וכן נוהגים ק"ק אשכנזים בירושלים:

ישיח. ובשעת התקיעות אפי' לרוק אסור ע' סימן תקפ"ז ס"ק ה':

א"צ. אפי' שח בין תקיעות דמיושב עצמן א"צ לחזור לברך. הגמ"נ מ"א:

בין. ואם סח בין ברכה לתקיעה אפי' מענין התפילה צריך לחזור ולברך ומ"ש רמ"א דהתפילות לא הוי הפסק היינו בין תקיעה לתקיעה אבל בין ברכה לתקיעה הוי הפסק וצריך לחזור ולברך ופשוט דאפי' השומע אם סח בין ברכה לתקיעה צריך לברך. מגן אברהם:

ס"א מחזיר כו'. ותוקעין. ר"ה ל"ד ב' וכפי' רב האי דכולהו שפיר בין שברים בין תרועה וע' תוס' ל"ג ב' ונראה שיש קצת ליתן טעם כו' וע' ר"ן: למלכיות כו'. רי"ף ותוס'. והענין כמ"ש רב האי שכול' אמת לדינא ועיין ברא"ש וכ"כ הר"ן ועיין מלחמות שסתר דברו ר"ה גאון: ועכשיו כו'. לכאור' היה נראה בכ"א קשר"ק קש"ק קר"ק כמ"ש תוס' שם וכ"ה מעיקר דינא אלא לפי שכת' ר' יואל דכל שהפסיק בקול אחר הפסיד הכל כמ"ש בססי' תק"צ א"א לעשות כן דא"כ היתה קש"ק קר"ק בין קשר"ק ראשון לשני וקי"ל שצריך לשומען על הסדר וכמש"ל סי' תקפ"ח ס"ב וזהו טעם של הראשונים שלא תקעו אלא סדר א' ולא ג' קשר"ק שלא יהא הפס' ותוס' הנ"ל סוברי' כמ"ש הרמב"ן ובש"ע ס"ס תק"ץ דלא הפסיד: ויש אומרים כו'. כן התקין ר"ת וכשיטתו דאין הפסק קול אחר מפסיד רק השהיה לכתחילה ואע"ג דר' אבוה התקין תשר"ת תש"ת תר"ת לכתחילה אבל בדיעבד יוצאין בתשר"ת דקי"ל כר' יוחנן אפי' בתשע שעות יצא וס"ל דקושיית הגמרא ודלמא ילולי כו' לאו משום הפסק אלא שהיה לכתחילה דדוקא בדיעבד א"ר יוחנן דיצא אבל הפסק אינו פוסל וכגי' בתוספתא כגי' שלנו תקע והריע ותקע והריע ותקע כו' וז"ש בירושלמי והוא שישמע על הסדר לאפוקי כה"ג אבל ראבי"ה והרמב"ן וש"פ ס"ל משום הפסק וע' ר"ן ורא"ש ומ"מ מנהג של ר"ת נכון יותר דלא סתרי אהדדי כמו במנהג הרי"ף וע' בר"ן ור"ת כו' ואמ' מוטב שנחוש לספקות ולא ניחוש להפסקות: ונהגו. ע"ש זה היום תחלת מעשיך שם כ"ז א' ואדה"ר שיצא בדימוס. אגדה כנ"ל ועכ"ז מרמז השופר לכך אומרים אחר השופר ושם ט"ז א' יאמרו לפני בר"ה מלכיות כו' ובשביל זה ג"כ אומריים אחר סיום כל ברכה ומזה הטעם אומרים אפי' בשבת: וארשת. תענית כ"ז ב' ת"ר אנשי משמר כו': ואפילו בשבת. כנ"ל:

ס"ב יחיד. ר"ה ל"ד ב': אלא. כל בו. ורש"י שם כ' להיפך וראיי' הכל בו אינו מובן ואדרבה מ' להיפך דבציבור נתקן אחר הברכות ויחיד שלא להפסיק אומר אחר כל הברכות אלא יש למצוא טעם ע"פ מ"ש שם ט"ז למה תוקעין כו' כדי לערבב כו' ומזה הטעם ג"כ ביחי' מקודם וא"צ פעם שני כי זהו רק בשביל הסדר:

ס"ג לא ישיח כו'. רי"ף ורא"ש וכמ"ש שח בין תפלין כו' וכמ"ש ברפ"ב דברכות דאין להפסיק באמצע ההלל והטעם משום דהברכה קאי על כולו וכמ"ש תוס' שם שמזה הוכיח ר"ת דמברכין על ההלל אפי' בימים שאין גומרין את ההלל וע"ש בתוס' ובספר המאור חלק על הרי"ף והביא הר"ן דבריו ע"ש ושם: מיהו. ברכות מ' א': ואם סח. רי"ף ורא"ש שם מגמ' דברכות י"ד א' בהלל כו': וא"צ לומר. ברכות מ' א': אם לא. שם ולצורך גדול דוקא ועמ"א:

ס"ד זה כו'. כנ"ל:

ממשמעות המשנה ראש השנה ל"ג

הרי"ף והרמב"ם בפ"ג

ב"י

ברייתא שם

הרי"ף והרא"ש שם בשם ריש מתיבתא והרמב"ם בפ"ג

רמב"ם שם