סדר תפלת מוסף ביחיד - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקצ״א

אף על פי שש"ץ מוציא בר"ה ויה"כ אפי' הבקי מ"מ אין כל אדם יכול לשמוע מתחלה ועד סוף כמ"ש סי' קכ"ד (טור) וגם לפי פירש"י ותו' לא פטר אלא מי שהיה אנוס ולא הי' יכול לסדר תפלתו ולפי' הר"ן אינו מוציא אלא משני ברכות אבל ז' ברכות מחויב להתפלל כשאר י"ט לכן מוטב להתפלל כל א' בלחש כל הט' ברכות ועוד נ"ל דאפי' בדיעבד לא יצא בתפלת הש"ץ כיון שמפסיקים עכשיו בפיוטים לא יצא י"ח כלל עמ"ש סי' ס"ח ועסי' קכ"ד ס"י וסי' תקצ"ב ס"ב: וא"א פסוקי כו'. אפי' קודם הקרבנות א"א אותו [טור מנהגים לבוש סי' תקפ"ב]:

ואומרי' ג"כ מוספי כו'. אף על גב שהרב"י כתבו בסמוך ס"ג כתבו רמ"א כאן להודיענו דאף למנהגנו שאומרים הפסוקים יאמר מוספי דלא כב"ח שנדחק שלא לו' מוספי ע"ש, וכ"מ בר"ן שכ' שלא לומר פסוקי מוסף ר"ח משמע פסוקי ר"ה אומרים ואפ"ה כ' לו' את מוספי כו' ע"ש: במקום שהקהל מתפללין עם הש"ץ והש"ץ תוקע וטעה אסור לשוח ולגעור בו דתקיעות שעל סדר הברכות אין מעכבות כ"ש שהיחידים א"צ לשמוע על סדר הברכות ואף אם לא שמעו תקיעות דמיושב יחזרו ויתקעו אחר התפל' אותו סי' שטעה ודיו [רשב"א סי' רצ"ה]:

וגם ביום ב'. נ"ל דהטעם דלא לזלזלו ביה:

וא' של תורה. ואם השלים בנביא יצא:

ובתורתך. וצ"ל ג"כ וכן כתוב בדברי קדשך וכן ונא' ע"י עבדיך הנביאים [ש"ג כ"ה]:

יצא. ואפי' בתחלה רשאי שלא לו' שום פסוק אבל אם התחיל פסוק א' צ"ל כולם (כ"ה בגמ' וטור וב"ח) ומ"מ נראה לי דהאידנא שויי' עלייהו כחובה וצ"ל כול' כמ"ש הרי"ף גבי תפלת ערבית ולכן כ' רמ"א לשון דיעבד:

לזרע יעקב. דאם או' לזרעו יהיה עשו בכלל טוע' שהרי שנינו האומר קונם מזרע אברהם מותר באומות שנא' כי ביצחק יקרא לך זרע עכ"ל ריב"ש וכ"כ המפרש בנדרים ר"ל דאמרי' ביצחק ולא כל יצחק וצריך עיון דהא מילתא אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם שעשו לא יקרא על שמו אבל נקרא על שם יצחק והנודר מזרע יצחק אסור בעשו וי"ל מדקאמר רחמנא ליצחק לזרעך אתן את כל הארצות האל ולעשו לא נתן ש"מ אין עשו בכלל כ"כ בירושלמי בנדרים, וקשה דהא נתן לעשו קיני קניזי קדמוני כמ"ש רש"י פרשת דברים וי"ל דאין זה ירושה ממש כמו בבני לוט ע"ש:

משנה ממטבע. מ"מ יצא בדיעבד דאין זה משנה ממש, ובמהרי"ל כ' לזרע יעקב כו' וכנ"ל אבל בי"מ מאכ"ח ח"ב סי' ל"ב כ' לו' לזרעו ע"ש:

לא יתפלל. וה"ה שלא יתקע ביחיד עמ"ש סי' תקפ"ט ס"ו אבל שחרית מותר לו להתפלל כיון דאיכא צבורא דמצלי שחרית בכל מקומות לא נדחית תפלתו [עמ"ש סי' צ' ס"ט] אבל מוסף הואיל וזמנה כל היום יש שמתפללין אותה בבוקר ויש מאחרין [רש"י] וא"כ נראה דהאידנא שנהגו בכל תפוצות ישראל להתפלל שחרית בהשכמה א"כ אין ליחיד להתפלל שחרית אחר שעה ראשונה שבודאי כבר התפללו הצבור ואף על פי שהש"ץ או' עדיין פיוטים מ"מ אין זה מקרי בשעה שהצבור מתפללים דהא אפי' הם מתפללים שחרית והוא מוסף לא מקרי בשע' שהצבור ומכ"ש פיוטים ואם נא' שימתין עד אחר ג' שעות כבר יעבור זמן ק"ש ואם יקרא ק"ש בסוף שעה ג' ויתפלל מיד א"א לצמצם לכן נ"ל דיזהר מאוד להתפלל בשעה ראשונ' ואם לא עשה כן יתפלל בשעה שניה דהא רש"י כ' בתלת שעי קמייתא בשעת חרון והתו' כתבו שהחרון הוא בשעה שלישית ע"ש וא"כ משמע שבשעה ראשונ' ושניה שרי להתפלל וכ"מ בב"י שהביא התו' אלא דהטור והש"ע ס"ל דלא יתפלל בכל ג' שעות דקשה על דברי רש"י מאי איצטרך בגמ' למימר וא"א תורה דכתיב ביה אמת וכו' תיפוק ליה משום דהוי שעת חרון אלא ע"כ אין הטעם משום החרון אלא כיון שאדם מתפלל ומבקש צרכיו מעיינין בעובדי' וכיון שהקב"ה עוסק בתורה אין עושה לפנים משורת הדין וידחה תפלתו ולכן בכה"ג יש לסמוך על רש"י כנ"ל: וא"ת הא אמרי' ססי' צ"ח דדוקא כשאומר ראוי הוא שיעשה הקדוש ברוך הוא תפלתו מזכירין עונותיו משמע דכשמתפלל כפשוטו אין מזכירין עונותיו והיכי אמרי' הכא דלמא מעייני' בעובדיה וי"ל דהתם ודאי מזכירין עונותיו והכא אינו אלא שמא: ופרש"י מוספי כל השנה הם שבח וסיפורי מעשה אבל בר"ה הואיל ואו' מלכיות זכרונות ושופרות מיפקד דינא טפי עכ"ל ולפ"ז צ"ל הא דפריך בגמ' א"ה צפרא נמי קאי אשחרית של כל השנה שהיא ג"כ שאלת צרכיו ואינה שבח וספורי מעשה ויש לחוש גם כן דמפקד דינא ומשני כיון דאיכא צבורא וכו' וא"כ יש ליזהר בכל השנה שלא להתפלל שחרית ביחיד בשעה ראשונה דבודאי אין הצבור מתפללין באות' שעה בזמן הזה בקיץ ובחורף הוי איפכא דלאחר ב' שעות בודאי התפללו כל המקומו' וצ"ע בזה לדינא: אבל התו' רפ"ד דברכות כתבו דכל השנה שרי א"נ י"ל דרש"י כ"כ לתי' בתרא דמשני תור' דכתיב ביה אמת וכו' ש"מ אף על פי שאין עוסק בדין מ"מ כיון שהוא מתפלל מעיינין בעובדי' א"כ ה"ה כל השנה אבל לתי' קמא דוקא בר"ה שהוא דן ממש מעיינין בעובדי' אבל בשאר ימות השנה אינו דן אלא לפקידה או לבחינ' בעלמ' ליכא למיחש כלל כנ"ל וא"כ פריך שפיר א"ה דצפרא נמי וכ' בס"ח סי' תשס"ג כיון שהקב"ה דן בכל יום ג' שעות וכן בר"ה וי"כ א"כ מה בינם לשאר ימים אלא שבר"ה דן על עליונים ותחתונים מה שיהיה לשנים רבות כגון ז' שני רעב כו' ע"ש: י"ל ואין לפר' עילום שמך ולא יאמר ואין פירו' לעילום שמך כי יש פי' לעילום שמו [תשב"ץ בשם מהר"מ]:

שאין מזכירין פסוקי כו'. שאין לו' פסוקי מוסף אלא בשבת ור"ח דרגילי בהו ולא אתי למטעי אבל בשאר מועדי' דלא רגילי בהו אתי למטעי לכך אין מזכירין אותן אלא אומרי' ככתוב בתורתך כו' היכא דיוצא בו ידי מלכיות זכרונות ושופרות:

ושני שעירים לכפר. היינו השעיר שהוא לחטאת והשעיר של ר"ח והא דאין מזכירין ר"ח היינו כדי שלא יאמרו יום ב' דר"ח עיקר כמו בשאר ר"ח. ויש עוד טעם שלא לתת ליום זה מעלה מצד שהוא ר"ח שהרי יש לו מעלה גדולה מזו מצד ר"ה ור"ח נכלל במ"ש זכרון דקאי גם על ר"ח וכתיב ביום הכסא והוא ר"ה שמתכסה החדש בו:

משנה ממטבע כו'. כ"כ ריב"ש הטעם שא"ל לזרע יעקב דאפי' לזרע יצחק סתם הוא יעקב כדאמרי' כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק לאפוקי עשו אבל בס' זבחי שלמים לבעל הפרדס ראיתי שכתב לחלוק ע"ז ואמר כיון דאשכחן ביבמות דזרע פסול נמי אקרי זרע לענין וזרע אין לה ובתפלה בעי' לפרושי טפי כל מה דאפשר ומביא ראיה ע"ז מס' הזוהר מתפלתו של יעקב ע"כ י"ל לזרעו של יעקב ולא לזרעו דהזרע מתיחס ליצחק ביעקב וכן עיקר וראוי לו' כן:

עד אחר ג' שעות. לפי שבג' שעות האלו הקב"ה דן עולמו ודוקא יחיד אבל רבים הן אל כביר לא ימאס ודוקא מוסף כיון שאינו מחויב להתפלל אותה בזמן ההוא משא"כ תפלת יוצר שזמנו אז אין לדחות:

מוספי. אע"ג שהרב"י כתבו בסמוך ס"ג כתבו רמ"א כאן להודיענו דאף למנהגינו שאומרים הפסוקים יאמר מוספי ועיין מ"א. ואם אמר ביום השני מוסף א"צ לחזור המבי"ט חלק א' סי' מ"ו והלק"ט חלק ב' סי' רכ"ב וע' יד אהרן:

תורה. ואם השלים בנביא יצא. מ"א ועיין יד אהרן:

יצא. ואפי' לכתחלה רשאי שלא לומר שום פסוק אבל אם התחיל בפסוק אחד צריך לומר כולם ומ"מ נ"ל דהאידנא שוויא עלייהו כחובה וצ"ל כולם כמ"ש גבי תפלת ערבית ולכך כתב רמ"א לשון דיעבד מ"א וצ"ל וכן כתוב בדברי קדשך. וכן נאמר ע"י עבדיך הנביאים. ש"ג כנה"ג:

יעקב. והט"ז כתב דכן עיקר לזרע יעקב ע"ש ועיין מ"א:

שלשה שעות. לפי שבשלשה שעות האלו הקב"ה דן עולמו ודוקא יחיד אבל רבים הן אל כביר לא ימאס ודוקא מוסף כיון שאין מחויב להתפלל אותה בזמן ההוא מה שאין כן תפלת יוצר שזמנו אז אין לדחותו. וה"ה שלא יתקע ביחיד ועיין מ"א שהאריך בזה. י"ל ואין לפרש עילום שמך ולא יאמר ואין פי' לעילום שמך כי יש פי' לעילום שמו. תשב"ץ מ"א:

ס"א יתפללו הציבור בלחש כו'. גמרא ר"ה ל"ד ב' א"ל לדבריך למה צבור כו' ואע"ג דאמרי' בפ"ד דברכות הני תשע דר"ה כו' דמשמע לכאורה בכל תפלות וכ"ד הרז"ה אבל בירושלמי פ"ק דשבועות גרסינן ר' יעקב בשם ר' יוסי העובר לפני התיבה בי"ט של ר"ה בשחרית בש"א שמנה ובה"א שבע במוסף בש"א עשר וב"ה אומר תשע ר"ל אם חל בשבת ומ"ש בפ"ד דר"ה השני מתקיע מ"ט כו' ונעביד בראשון כו' ה"ק נימרו בשחרית תשע וליתקע שם ועיין ר"ן וכ"ד כל הפוסקים וכן פירש הרא"ש ורי"ץ גיאו' אבל דעת' הגאונים שאין הצבור מתפללין בלחש אלא שבע כמו בשחרית וכן הסכים הרמב"ן וכ' דמ"ש הלכה כר"ג בברכות של ר"ה ויוה"כ היינו במלכיות זכרונות ושופרות לבד דאוושי וכ"ה בירושל' א"ר הונא צפורנאה בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באלין תקיעתא ר"ז ור' חסדא הוו יתבי לאלין תקיעתא מאן דצלו אתא צלותי' קם רב חסדא א"ל ר' זעירא ולאו כבר מצלינן א"ל מצלי אנא והדר מצלי דנחתון מערבאי להכא אמרי בשם ר' יוחנן הלכ' כר"ג באלין תקיעתא ור"ל שהתפללו שחרית וחזר ר"ח וצלי מוסף בלחש והקשה ר"ז בשלמא שחרית שהן ז' אין הש"ץ מוציא אבל מוסף שהן מ' הש"ץ מוציא ולמה ליה להתפלל ותירץ לו שאין הש"ץ מוציא אלא באלין תקיעתא במלכיות וזכרונות ושופרות לבד כנ"ל. ר"ן ודלא כרז"ה הנ"ל ועיין שם שהאריך וע' ברא"ש שם ועיין במלחמות טענות של הרמב"ן וסתירתם עיין שם שהאריך מאד אבל עתה אין נ"מ בכ"ז שא"א יכולין לכוין לצאת בברכת דש"ץ: ושליח צבור כו'. גמרא שם כדי להסדיר כו':

ס"ב המנהג פשוט. רא"ש שם וע"ש הטעם ועט"ז: והמנהג הפשוט. כ"מ בגמ' שם ל"ה א' כיון שאמר כו' דיעבד דוקא וכפרש"י וכ"ש לפר"ת דאפי' דיעבד לא יצא: ואין אומרים פסוקי כו'. רא"ש שם וע' תוס' ח' ב' ד"ה שהחדש ועוד פי' מתכסה כו' ואפילו ר"ת מודה בזה וע' במדרש שם וירושלמי הביאו הרא"ש פ"ד רב מפקד לתלמידיו לאדכורי במוספין ועולת החדש ומנחתה ושני שעירין לכפר ושני תמידין כהלכתן וכ' שם שי"ל מלבד עולת כו' משמע ג"כ שאין לומר פסוקים של מוסף ר"ח: אלא. תוס' שם ורא"ש שם בשם הירושל':

ס"ג צריך לומר. כמ"ש בתוס' הנ"ל ח' ב' וער"ן: וגם. ב"י דלא ככל בו משום דלא לזלזולי בי' כמ"ש בעירובין מ' א':

ס"ד אומרים. ר"ה ל"ב: ג' מהם. שם א' ב' וע"ש רש"י ד"ה ומתחיל בתורה עד מתני' וע"ש ברא"ש בשם מ"מ: ואם רצה. רא"ש שם וכן משמע מדקאמר אין פוחתין כו' וכ' הרא"ש ואע"ג שאמרו כנגד מי ה"נ אמרו בפ"ג דמגילה במנין הקרואים ואפ"ה אמרו מוסיפין עליהם: מיהו אם. גמרא ל"ה א' וע' תוס' ח' ב' ד"ה אילימא ור"ת פי' כו' וש"ע השמיטו כמ"ש בב"י שהרמב"ם ס"ל כפירש"י אבל הרא"ש והטור אף שחולקים על ר"ת במה שכ' דלא קאי אפסוקי מוסף ועסי' רס"ח ס"ד בהגה מ"מ בזה מסכימין במה שסובר כפי' רבותיו של רש"י וכ"ד הרב:

ס"ה אין. שם ל"ב א': וא"א. שם ב'.

ס"ו יש קורין. רא"ש שם: והרא"ש. שכת' כיון דקי"ל כר' יוסי תרועה שאין עמה כלום כו' ה"ה לתקיעה משום דכתי' חצוצרות לא גריעא: והר"ן כו'. בשם הרא"ה דבספרי יליף מהאי קרא מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות אני ה' אלקיכם זכרונות והיו לכם לזכרון שופרות ותקעתם. וכן מ' בירושלמי פ"ד בעון קומי רבנן מהו להזכיר של ר"ח בר"ה א"ר יעקב בר אחא בשם ר' יוסי העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה א"צ להזכיר של ראש חודש ואתיא כר"ח דאמר זכרון א' עולה לכאן ולכאן מעתה יבטל ר"ח בתפלה כיון שאמר בסוף שופרות וביום שמחתכם ובמועדיכם ובר"ח יצא וע' ברא"ש שם:

ועקידת. נדרים ל"א א':

ס"ח לא. ע"ז ד' ב':

טור וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ד' סי' י"ט

הריב"ש בתשובה

טור.

ר"ן ור"י שכן היו נוהגים גדולי הדור

פי' ולא אמרי' דאינו ר"ה שאין מעברין אלול לעולם

משנה וגמ' ר"ה ל"ב

משנה שם

ברייתא שם

טור בשם רמב"ן והרי"ץ גאות וכ"כ הר"ן בשם הרשב"א

שם

בשם הרא"ש והרמב"ם בסדר תפילותיו

ריב"ש בתשובה

מימרא דרב יוסף ע"א ד'