סדר הראוי לתקיעת שופר - שולחן ערוך אורח חיים סימן תק״צ

תרועה זו וכו'. ולא די בתשר"ת ג"פ דדלמא הוי שברים לחודא או תרוע' לחודא והוי השני הפסק עס"ח:

יותר מדאי. דהיינו כשיעור ג' שברים ותרוע' דהא תשר"ת עבדינן מספיקא דשמא תרוע' דקרא הוא שניהם יחד וא"כ גם התקיעה צ"ל בשניהם יחד וא"כ אף שהאריך קצת בשברים לית לן בה, ובתש"ת לא יאריך בשברים א' כשיעור ג' שברים מה"ט וכ' הב"ח ומ"מ לדעת הראב"ד דאין תקיעה תלוי' בתרועה אלא לעולם שיעור תקיעה כט' טרומיטין א"כ אפי' בתשר"ת צריך ליזהר שלא להאריך בשבר א' כט' טרומיטי"ן, ואם לא האריך בתקיע' של תשר"ת ותש"ת כט' כחות צריך לחזור ולתקוע שהרי מנהגנו להאריך בשברים יותר מג' כחות עד ט' כחות וא"כ הוי תרי קולי דסתרי אהדדי אבל בתקיעה דתר"ת יש לסמוך בדיעבד על פירש"י דתרועה ג' כחות כל שהוא ומטעם זה אם לא עשה בכל תרועה רק ג' כחות יצא בדיעבד אבל ג' שברים לכ"ע הוי כשיעור ט' כחות ובפחות מכאן לא יצא וצריך לחזור לראש כנ"ל עכ"ל ועכשיו נוהגין לכתחלה שלא לעשות ט' כחות בתרוע' כדעת רש"י והמחמיר תע"ב ומ"ש אבל ג' שברי' כו' צ"ע הא אדרב' הטור והרב"י והפוסקים כתבו דלכתחלה לא יאריך בשבר א' כמו ג' כחות ואיך כ' הוא לכ"ע הוי ט' כחות וצ"ע ואפשר דט"ס הוא וכן נוהגין שלא להאריך בהן כ"כ כשיעור ט' כחות, והמנהג שלא להוסיף על ג' שברי' (מהרי"ל) וצריך ג' שברים מלבד הקול ארוך שעושין בסוף השברים שגם בתרועה עושין קול ארוך כזה ואם לא עשה כן לא יצא (ב"ח מנהגים) ולא נהגו כן גם נ"ל מ"ש במנהגים ויעשה כו' פי' שם בב"ח אחר והגיה לבד בהפסקה פי' שצריך להפסיק מעט בנתים רק שלא ישהא כדי נשימה וכ"פ מהרא"י ז"ל:

י"ב טרומיטי"ן. ט"ס הוא וצ"ל י"ח טרומי"טין וכ"כ המ"מ והג"מ והפוסקים וב"ח:

שלא יצא. דאין כאן לא ראש ולא סוף:

וי"א שאפי' וכו'. ולמ"ד דתקיעה כמתעסק הוי הפסק (כמ"ש ס"ח) צריך לחזור לראש לתקוע תשר"ת ואם תקע תקיע' אח' בין תשר"ת הראשון לשני שיעלו לו לשנים כ"ע מודו דעלתה לו בשביל א' דהא מצוה א' הן (לבוש) ובר"ן משמע דתקיעה זה נחשבת כתוקע לשם מצו' והוי הפסק (ועמ"ש ס"ח) אפי' למ"ד מתעסק לא הפסיד כלום ומ"ש ואם תקע כו' לא עיין בר"ן וברמזים ובירוש' דקאי אמתני' ואז לא היו תוקעי' אלא סדר א' דעדיין לא הית' תקנ' ר' אבהו ואפ"ה קאמ' דלא עלת' לו כלל:

והתנה. דבתנאה מקרי שפיר מכוון אך לכתחלה לא רצו לתקן כך א"נ בשביל שלא יטעו לו' שא"צ אלא ש"ת:

שבר אחר. יראה מדבריו שא"צ לעשותם בנשימה א' ולפי מש"ל שצריך לעשותם בנשימה א' צריך לחזור ולתקוע ג' שברים (הרא"ש ורי"ו) ואף בתקיעו' דמיושב נ"ל דא"צ לתקוע ג' שברים דבדיעבד סמכי' אמ"ד שא"צ נשימ' א' ולכן סתם הרב"י פה:

שגמר התרועה. פי' שעשה ג' כחות (מרדכי) עס"ג:

אירע בתש"ת. אפי' שבר א' כמ"ש סס"ח:

כמתעסק כו'. כ"כ הטור אבל בר"ן אית' דלא נחלק הרמב"ן אלא בתוקע לשם מצוה בנתים אבל במתעסק למה יפסל דלא יהא אלא שעשה מלאכה בנתים דהא קי"ל שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא אטו מיירי שישב כל היום ולא דבר בנתי' או שלא שמע קול אחר מאדם או בהמה בנתיי' והאי נמי כיון דקי"ל מתעסק לא יצא ה"ל כאלו שמע קול אחר וכ"מ בחולין ריש דף ל"ב ואף על פי שהסיח דעתו בנתים יצא וכ"כ רי"ו ולכן נ"ל להקל בזה מאחר דיש גדולי פוסקים דבכל ענין יצא כמ"ש הר"ן:

והפסיק ואח"כ תקע. אבל אם הכל נעשה בתקיעה א' אפי' התחיל להריע כשר כמ"ש ס"ז וה"ה אם התחיל לתקוע ואין קולו עולה יפה ומתחיל לתקוע שני' נחשב' הכל לתקיעה א' כדאיתא בטור: ודע דכל זה אפי' בתשר"ת דוקא כשמריע בתוך השברים הוא מעין התרועה שיש לו לתקוע משא"כ כשעושה התרועה קוד' השברי' או ב' תרועות זה אחר זה לא יצא:

תקיעה ראשונה. ואם כבר תקע גם תקיעה אחרונה אותה תקיעה עולה לו במקו' תקיעה ראשונ' וגומ' משם ואילך על הסדר ואם לא נזכר עד שעומד בסי' אחר כגון שעומד בתש"ת ונזכר שטעה בתשר"ת נ"ל דגומר כל הסי' ואח"כ חוזר ותוקע תשר"ת פעם א' ואף על גב שהפסיק באמצע הסי' דתשר"ת נ"ל דאין בכך כלום דהא מדינא יש לתקוע פעם א' למלכיות וא' לזכרונות וא' לשופרות משמע דליכא קפידא במה שמפסיק בין הסדרים ואף על פי שי"ל כששומע קול שופר אחר גרע נ"ל דאין בכך כלום: ונ"ל דבכל זה אפי' טעה בתקיעות דמיושב צריך לחזור ולא נא' דנסמוך על תקיעות דמעומד דכיון שבירך על אלו צריך לעשותן כהוגן וגם בתקיעות דמעומד צריך לחזור דהם עיקר [ועססי' קכ"ז] אבל אם טעה בתקיעות שאחר התפלה אין בכך כלום:

או אם הם שניהם יחד. בגמ' מספקא ליה לר' אבהו כך וקש' מהי תיתי לומ' כן דהא במתני' תנן שיעור תרועה כג' שברים ובברייתא אמרי' כג' יבבות ורמינן להו אהדדי ומשני אביי דפליגי דמ"ס גניח' ומ"ס יליל א"כ ליכא לספוקי אלא או כמתני' או כבריית' אבל בשניהם יחד ליכא שום תנא ונ"ל דהספק הוא לר' אבהו בזה דאפש' דלא פליגי מתני' וברייתא דתרווייהו בעי' גנח ויליל ומתניתין תנא שיעור הגנח וברייתא תנא שיעור היליל או דלמא דאין תרועה אלא א' מהם ופליגי כדאביי כנ"ל. והקשו הראשונים למה תקעו תש"ת ותר"ת בתקיעה ראשונה לא היו צריכים אלא לש"ח או ר"ת והתקיעה האחרונה של תשר"ת תעלה לש"ת שאחר זה ותי' הרב' תירוצים כמ"ש ב"י ולעד"נ דחכמים רצו להראות עיקר הדין שבתקיעה של קשר"ק יאריך יותר מתקיעה של קש"ק מ"ה פלגינהו לתרתי דליהוי היכירא וכן בקש"ק עם קר"ק כנ"ל:

וי"א דאין לחוש כו'. תמוה לי דהאי י"א מביא הש"ע עצמו שכ' וי"א ששיעור יבבא היא ג' טרומיטי"ן וע"כ אין לחוש אם האריך כו' וא"כ תימא על רמ"א שהכניס י"א זה כאן ללא צורך וי"ל דכאן מיירי אפי' לדיעה זו דיללה לא הוה רק קול א' מ"מ עכשיו שעושה שברים דהיינו גניחות וכל גניחה הוה טפי מיללה ע"כ יוכל להאריך קצת יותר מקול יללה לחוד בכל שבר שיעשה וזהו דעת הג"א ועיי' אח"ז:

ולפ"ז אין לחוש כו'. פי' לפ"ז עד ט' טרומיטי"ן דהיינו קולות בעלמא אבל יותר מט' הוה שיעור תקיעה ובקשר"ק הי' לנו להקל יותר להאריך בשבר א' עד י"ח קולות כיון דתרועה שם היא בסך זה ממילא לא הוה שיעור תקיעה עד י"ח שהוא גניחות ויללות אלא דכיון דבקש"ק אסור לו להאריך כן כיון דשם אין התרועה אלא גניחות לחוד ויש לחוש לבלבול הדעת שפ"א יעשה השבר ארוך מחבירו ויביאנו לידי טעות ע"כ ישווה אותם בכ"מ' אלא דקש' לי טובא מה הרווחנו לפי דיעה זו לענין אריכת שבר א' דהא ע"כ ג' גניחות אינם שוים בשיעור עם ג' יללות לכל הדיעות דהא אמר אביי דתנא דמתני' פליג בזה עם תנא ברא דמתני' תנא גניחות וברייתא תנא יללות וזה שעוסק בסדר קש"ק הוא תופס שהגניחות הם התרועה לא היללות והגניחות אינם משתנים בין דיע' ראשונ' לדיע' אחרונ' דלא פליגי אלא לענין יללות אבל גניחות חדא הם וא"כ אזלי' לענין שבר א' בחר הגניחו' דהיינו שלא יאריך כשיעור ג' גניחו' סתם ולדיע' הראשונ' הרווחנו דאריכות השבר לא יהיה שיעורו קצר כמו ג' קולות קטנות של ג' יללות אלא כשיעור ג' גניחו' וכהי"א של רמ"א שהוא הג"א אבל מ"ש הש"ע להרויח לפי דיעה אחרונה בהארכת שבר א' והוא מדברי הרא"ש זה לא הבנתי דכיון שעושה קש"ק באותו פעם לא אזלי' בתר יללה כלל וא"כ אין בו שייכות לענין השבר הא' אלא אזלי' בתר ג' גניחות סתם שלא יאריך בשבר א' כשיעור הזה וזה מסתבר מאוד וכבר הסכים בת"ה סי' קמ"א להג"א הזאת שכ' ואף ע"ג שאר רבותינו לא כ"כ נרא' דדברים של טעם הם וא"כ לענין מעשה אין לו אלא שלא יאריך בשבר א' כשיעור ג' גניחות סתם אפי' לכל הדיעות של שיעור יללות וזה אפי' בשברים של קשר"ק משום לא פלוג עם שברים של קש"ק ועכ"פ אין ראוי לקצר הרבה בכל שבר שעכ"פ צ"ל כדרך שהחול' עושה בגניחה כפירש"י וכ"כ בכהג"א שם דנ"ל דלא יצא אם מקצר הרבה והב"י כ' והעולם לא נהגו כן אלא מקצרי' השבר כל מה שאפשר משום דלרש"י במעט שיאריכו יצא מכלל שבר והוה תקיע' שהרי לדידיה שיעור תקיעה הוי ג' כחות כל שהוא עכ"ל ובמ"ש נסתלקה הוכחה זו שהרי עכשיו לא אזלי' בתר יללה כלל כנלע"ד:

כשיעור י"ב טרימיטי"ן כו'. נמשך בזה אחר מ"ש הרא"ש לפ"ז שכ' וצריך למשוך בתקיע' של קשר"ק כשיעור ג' שברי' וג' כחות כו' והוא ט"ס מפורס' דהא בעי' שיעור ג' שברים שהן ט' כחות ועוד שיעור תרועה דהיינו ט' כחות דהא עכשיו הוה שברים ותרועה הכל א' וא"כ בעי' י"ח כחו' בתקיעה כנגדם וכ"כ התו' בהדיא שיעור ג' שברים וט' כחות אלא ודאי דצ"ל גם באשר"י וט' כחות ודברי הש"ע הם שלא בדקדוק וצ"ל בש"ע י"ח טרומיטי"ן:

בנשימה א'. גם במנהגים פסק כן וז"ל ויעשה ג' שברי' בלי הפסקה כלו' בלי הפסקת נשימה (ובס' שלפני מו"ח ז"ל הי' כתוב לבד ההפסקה וטרח לפרש הדברים ובחנם טרח) היינו לכתחלה אבל בדיעבד יוצא אפי' בב' נשימות שהרי פסק בס"ז דנזכר מיד יתקע שבר א' ועמ"ש שם:

י"א שא"צ לעשותם בנשימ' א' ז"ד ר"ת שכתבו משמו כן מטע' דגנוחי דיליל לא עבדי אינשי בנשימה א' ובת"ה סי' קמ"ב כ' לדעה זו יש איסור אם יעשה בנשימה א' ואפי' בדיעבד לא יצא והיינו בתקיעות של סדרים דתוקעים בכל פעם קשר"ק דאז הוה התרוע' כמאן דליתא כיון דהתחיל בשברי' ומביא ראיה מספ"ק דחולין דחשיב כה"ג תוקע ולא מריע כשהו' מריע מתוך התקיע' ואיני מכיר ראיה זו דהכי איתא התם כיצד תוקעי' פי' בי"ט שחל בע"ש דבעי שינוי משאר ע"ש אר"י תוקע ומריע מתוך תקיע' פי' קודם גמר התקיעה. ורב אסי אמר תוקע ומריע בנשימה א' פירש"י ומ"מ הוא מפסיק בנתיים. מיתיבי תוקעי' ולא מריעי' רב יהוד' מתרץ דה"ק לא מריעין בפ"ע אלא מתוך התקיעה. ורב אסי מתרץ דה"ק לא מריעין בב' נשימות אלא בנשימה א' א"כ מהיכי למד בת"ה דהתרוע' כמאן דליתא דהא משנינן הך לישנ' דלא מריעין היינו בב' נשימות אבל בנשימ' א' הוה שפיר תוקעין ומריעין ותו דנהי דאין שם תרועה שם עליה מ"מ הכח עיקר התרועה מצותה בכך שתהיה עם השברים ושניהם כא' מקרי תרועה אלא ודאי דר"ת לא נתכוין לאיסור בנשימ' א' אלא דא"צ קאמר כמ"ש ב"י ובדיעבד יצא וי"א דכאן היינו הרא"ש דכ' שיש לעשותם בנשימה א'. ואע"ג דאמר ר"ת גנוחי ויליל לא עבדי אינשי בנשימה א' מ"מ תרועה היא גנוחי ויליל ובעי' שיהא התרוע' כא' בלי הפסק והכריע ב"י כדברי ת"ה שבתקיעות מיושב יש לנהוג בנשימה א' ובסדרים בב' נשימות ואנו אין לנו אלא המנהג שכ' רמ"א כדברי ר"ת ומ"מ נ"ל דיש ללמוד להתוקע שלא יעשה שום שהיה בין השברי' לתרוע' ויעשה תכופים כל מה דאפשר אע"פ שיש בהם נשימה אחרת וראוי שלא יקרא המקר' להתוקע תרועה בסדר תשר"ת אלא ידלג קריא' זו ויעש' כן התוקע מעצמו ובמקו' שלא ירצה לשנות לדלג המקרא קריאת התרוע' בסדר תשר"ת מ"מ התוקע לא ימתין על הקריאה וימהר עצמו בתכיפה כל מה דאפשר כנלע"ד:

לא עלתה לו. דלא מפסקי' תקיע' א' לשנים וי"א ס"ל דאין רישא מצטרף לסיפא ולא סיפא לרישא הלכך אין בידו כלום:

יתקע שבר אחר. דלא הפסיד סדרו כיון שגם התרוע' שייכא עכשיו להשברי' ששניה' הם תרוע' בתשר"ת זה דע' הראב"ן והרא"ש מודה לו אלא דנחלק עליו באם גמר התרוע' דלהראב"ן הפסיד סדרו וצריך לתקוע תשר"ת מחדש והרא"ש ס"ל אפי' בגמר התרועה לא הפסיד סדרו אלא עושה ג' שברים מחדש ומריע כיון שלא הפסיק בקול אחר מה שאינו שייך עכשיו בתשר"ת ופסק כאן כהרא"ש ובמרדכי הביא דברי רבי' יואל שחולק על הראב"ן גם ברישא דהיינו בלא גמר התרועה שעוש' עוד שבר אחר וז"ל ולא עמדתי על דברי מורי שנתן חילוק בין היכא דגמר התרוע' להיכא דלא גמר התרוע' כי כל אדם המתחיל בתרוע' במהרה יכול לעשות ג' יבבות וזהו שיעור תרועה ואפי' את"ל שלא עשה כ"א ב' יבבות מנלן שאינו הפסק מה לי ב' מה לי ג' ע"כ וכ' מו"ח ז"ל ודבריו נכוני' ולכך יראה דאף אם לא גמר התרועה חוזר ותוקע ג' שברי' ואינו מועיל לעשות עוד שבר אחר אפי' עושה הכל בנשימ' א' דס"ס הוה הפסקה באמצע השברים כו' עכ"ל וכן ראוי להורו' דמה הפסד יש בדבר לעשות ג"ש מחדש כיון דאין ע"ז שום נדנוד איסור וכבר הפסיד ב' השברים הראשונים אפי' בשהיה ביניהם בשתיק' דאע"פ דקי"ל שהשתיק' לא הוה הפסק היינו שלא הפסיד סדרו משא"כ אם הוא בקול א' מן התקיעות ושתק בו באמצע ודאי אין מועיל אח"כ להשלימו במה שנשאר חייב כי אותו קול נתקלקל וצריך לעשות מחדש ומ"מ אם לא שתק באותו קול רק שהפסיק בנשימה ביניהם אע"פ שלא עשה כדין דהא צריך לגמור כל הג"ש בנשימה א' מ"מ לא הפסיד מה שעשה קצת ממנו וישלים הנשאר כיון שלא נתקלקל הקול בנתיים כנלע"ד נכון:

אם הפסיק בתרועה כו'. בכל אלו ס"ל דהו' הפסק ואפי' אם ב' תרועות בזה אח"ז מביא הטור י"א דלא הוה הפסק לחזור לראש אלא גומר הסדר אלא שהרמב"ן ס"ל כיון שהוא ללא צורך הוה בכולהו הפסק וכן פסק כאן ועמש"ל סי' תקפ"ח ס"ב דגם בשומע התקיעות הוה הדין דאם שמע בנתיי' מה שלא צריך דהוה הפסק וחוזר לראש דלא כמו שמחלק לעיל בלבוש מסבר' והוא נגד הסברא לפע"ד:

בין תקיעה לשברים. פי' אפי' בתשר"ת ששייכה שם תרועה אחר השברים אלא שזה הקדימ' ולא שפיר עבד דקי"ל בגמ' גנח אינש והדר ייליל ולא איפכא. ומ"ש אח"כ או שמפסיק בשברי' בין תקיע' לתרועה זה לא קאי אקשר"ת דא"כ היינו רישא שמהפך התרועה ושברים אלא דזה קאי על תר"ת שהוא מוסיף שברים בין התקיעה הראשונה לתקיעה הראויה שם כנלע"ד:

בצד הרחב של שופר. וסי' מן המיצר קראתי יה:

בשבר. ר"ל שבר א' דהיינו קול א' לא יאריך כשלשה טרומיטין דנעשה תקיעה:

מדאי. כשיעור דהיינו ג' שברים ותרועה. דהא תשר"ת עבדינן מספיקא דשמא תרועה דקרא היא שניהם יחד ואם כן גם התקיעה צ"ל כשניהם יחד ואם כן אף שמאריך קצת בשברים לית לן בה. ובתש"ת לא יאריך בשבר א' כשיעור ג' שברים מה"ט. ועיין אחרונים:

תשר"ת. דשמא הוי תרועה תרועה ושברים יחד ר"ל יליל וגנח ושיעור תקיעה כתרועה ובשל תש"ת יותר משל תר"ת דשברים הוא גנח והוא יותר גדול מיליל שהוא תרועה:

יבבא. ר"ל חד יבבא הוא ג' טרומיטין ותרועה הוא ג' יבבו' ממילא הוי שיעור תרועה ט' טרומיטין ושיעור תקיעה כתרועה הוי ג"כ ט' טרומיטין. ולפי"ז יוכל להאריך בשבר א' עד ט' טרומיטין. אבל ט' הוי שיעור תקיעה. ובתשר"ת הוי תרועה י"ח טרומיטין ט' מצד יליל הנקרא תרועה וט' גנח הנקרא שברים ושיעור תקיעה כתרועה הוי ג"כ י"ח טרומיטין:

י"ב. טעות סופר הוא וצ"ל י"ח טרומיטין כמ"ש:

אחת. ובדיעבד יוצא אף בב' נשימות. ט"ז:

בנשימה. כתב הט"ז נ"ל דיש ללמוד להתוקע שלא יעשה שום שהיה בין השברים לתרועה ויעשה תכופים כל מה דאפשר אע"פ שיש בהם נשימה אחרת וראוי שלא יקרא המקרא להתוקע תרועה בסדר תשר"ת אלא ידלג קריאה זו ויעשה כן התוקע מעצמו ובמקום שלא ירצה לשנות לדלג המקרא קריאת התרועה בסדר תשר"ת לא ימתין על הקריאה וימהר עצמו בתכיפה כל מה דאפשר עכ"ל:

שבר אחר. וט"ז פסק שיעשה שלשה שברים ע"ש:

כמתעסק. ומ"א פסק בזה דלא הוי הפסק ע"ש:

והפסיק. אבל אם הכל נעשה בתקיעה אחת אפי' התחיל להריע כשר כמ"ש ס"ז. וה"ה אם התחיל לתקוע ואין קולו עולה יפה ומתחיל לתקוע שנית נחשבת הכל לתקיעה אחת. ודע דכל זה אפי' בתשר"ת דוקא כשמריע בתוך השברים הוא מעין התרועה שיש לו לתקוע משא"כ כשעושה התרועה קודם השברים או שני תרועות זה אחר זה לא יצא. וה"ה אם שמע בנתיים מה שלא צריך דהוי הפסק עיין סימן תקפ"ח סעיף ב'. ואם טעה בתקיעות דאחר התפילה אין בכך כלום רק בדמיושב ומעומד הדין כן עיין ט"ז ומ"א:

הרחב. וסי' מן המצר קראתי יה:

אשרי. והאר"י כתב שיאמר אשרי העם עד תרום קרננו:

ס"ג יש אומרים. כ' בלשון י"א דהראב"ד ס"ל דשיעור תקיעה כשלש תרועות דג' בבות וכשיעור שברים דבבא א' דשברי' דבבא ת' הוא ג"כ כג' תרועות דתרועה הוא ג' קולות קטנות שנקראים טרומיטין וכן שבר א' ונמצא ג' שברים דבבא א' ט' טרומיטין וכן תקיעה א' וכת' דמ"ש שם במסקנא אמר אביי בהא ודאי פליגי כו' א"צ למש"ש בתחלה תנא דידן כו' אלא כל א' אזיל לשיטתו כו' ע"ש. ולפי סברתו אין חילוק בכל התקיעות בין דתשר"ת או תש"ת או תר"ת והרמב"ם כת' תקיעה כחצי תרועה ושיטתו נכונה בפי' דגמרא וז"ש תקיעות דכולהו בבי כו' דלפירש"י א"א להולמו: והם נקראים טרומיטין. ירושל' שם איזו היא הרעה ר' חנניא ור' מנא חד אמר אהן טרימוטא וחורנא אמר תלת דקיקן: ולפ"ז כו'. ע' תוס' שם ד"ה שיעור כו': וי"א דאין לחוש כו'. דהא בסדר דתש"ת עבדינן כמ"ד גנוחי גנח ולדידיה שיעור תקיעה כג' גניחות כמ"ש בגמ' שם ואין לחוש לאריכות שברים כג' כחות וז"ש ובלבד כו' ר"ל שלא יעשה כג' גניחות ובתשר"ת אין לחוש אם מאריך יותר רק שלא יהא כג' גניחות וג' תרועות. הג"א שם: ומיהו אם כו'. ממש"ש תקע בראשונה ומשך כו'. תוס' שם וש"פ ואף לכחחלה ממ"ש תקע בראשונה ופי' הרא"ש שם ס"ח וש"פ דלהכי קאמר תקע בראשונה דאי לאו הכי היכי ידעינן דמשך כשתים הא אין שיעור לתקיעה למעלה כו': וכן בתרועה כו'. שלכן אמרו בתוספתא תקע והריע וחזר והריע ותקע אין בידו אלא אחת ולא קאמר רבותא יותר שאף בתרועה אחת שהרבה בה שהוי הפסק וכמו שהיו סבורים חכמי מגנצא לפי סברתם שאסור להוסיף בהם וע"ל ס"ז וס"ח: וכן שברים כו'. דהא שברים תרועה היא. י"ב. צ"ל י"ח ולאו דוקא אלא יותר מי"ח דשברים יותר מתרועה:

ס"ד ג' שברים. ר"ן ורא"ש שם סי"א ואף בדיעבד לא יצא אלא בכה"ג כמ"ש ברא"ש בעובדא דמגנצא וראיה ברורה מתוספתא הנ"ל וחזר והריע כו'. ואם איתא הכל נחשוב לתרועה אחת כמו ומשך בשניה כו' לסברא הראשונה דס"ו וקי"ל כסברא זו שהסכימו כל הפוסקים לסברא זו: וי"א שא"צ כו'. ר"ן וסמ"ג ומרדכי בשם ר"ת בתשובה וש"פ משום דגנחי וילולי לא עבדי אינשי בנשימה אחת: והוא שלא כו'. כפירש"י בסוכה נ"ג ב': וי"א כו'. אע"פ שאין דרך לעשותם מ"מ תרועה היא וצריך לעשותן כאחת. הרא"ש שם וש"פ וראיה ממ"ש בסוכה נ"ג ב' כמאן אזלא כו' וה"ה לשברים ותרועה לרבנן אבל ר"ת ס"ל כפירש"י שם ד"ה ולא כלום כו' וז"ש והוא שלא ישהה כו'. הג"א בר"ה שם ד"ה ול"נ כו': וירא שמים. דלר"ת אסור לעשות בנשימה אחת כמ"ש במרדכי ור"ן: דמיושב כו'. אבל איפכא לא דבמעומד אנו עושין כר"ת הכל קשר"ק לצאת מכל ספק כמ"ש בתוס' ורא"ש שם וע"ש ומשום קר"ק וקש"ק א"א לעשות יחד:

ס"ה אם כו'. ירושלמי שם תני עשאן בנפיחה אחת יצא והתני ג' של ג' התם שלא יפחות כו' וכן מ' בגמרא כ"ח א' ת"ש תקע כו' ואמאי תסלק כו' פסוקי כו' ודוקא בתקיעה שאין ניכר לפי שאין שיעור לתקיעה אבל כה"ג דניכר סלקי לכ"א: ויש מי כו'. כ"כ הטור ורי"ו בשם הרא"ש והרא"ש כת' כן בתחלה אבל אח"כ כת' ומיהו בירושלמי כו' כנ"ל אלא שבתוספתא תניא תקע והריע ותקע בנשימה אחת לא יצא והביאה ב"י. אבל תיבת לא ט"ס בתוספתא והאי הוא שאמרו בירושלמי תני כו'. דאל"כ הוי פריך מינה בירושלמי וכמ"ש הפוסקים בכמה מקומות בכה"ג:

ס"ו אם האריך כו'. כפי' הרמב"ן והירושלמי והרא"ש שם ס"ח: וי"א. כפירוש הראשון שם והכריח הרשב"א כפי' הרמב"ן דלפי' הראשון אפי' תקיעה הראשונה לא עלתה לו כמ"ש בס"ח וסברא שניה ס"ל דלא כמ"ש בס"ח וכגי' שלנו בתוספתא וכמ"ש הרשב"א תקע והריע ותקע והריע ותקע אין בידו אלא אחת ר"ל סדר הראשון דאין פשוטה שלאחריה עולה לכאן ולכאן והיינו הך דמתני' ומשך בשניה כו' דג' של ג' בעינן ומ"מ הסכימו כולם לפסק הרמב"ן בס"ח וא"כ גם כאן סברא ראשונה עיקר וכן הסכים הרא"ש וש"פ: ואם תקע כו'. כמ"ש בסי' תקפ"ח ס"ד היה כו' וכן ממ"ש כ"ח א' פסוקי כו' אבל שיעלה לכאן או לכאן עולה ועתוס' שם סד"ה שיעור:

ס"ז אם טעה כו'. פסק בזה כדעת ראב"ן בעובדא שהביא הרא"ש ומ"ש הרא"ש עליו ומ"ש שיחזיר שבר אחר ויריע משמע מדבריו שא"צ לעשות ג' שברים בנשימה. אחת. דברי הרא"ש תמוהים דזה לא עלה ע"ד כלל דהא אמר והוי כתרועה שנחלקה לשנים ואינה כלום כו' אלמא צריך לעשותן בנשימה אחת וכשיטתו שתוקעין שברים ותרועה בנשימה אחת כמ"ש הרא"ש וכמ"ש בס"ד ולענין דינא אין מחלוקת בין ראב"ן לרא"ש וז"ש כאן אם נזכר מיד כו' ר"ל שלא הפסיק בנשימה ואף שר' יואל חתנו חלק עליו וס"ל דתרועה אף שלא נגמרה הוי הפסק מ"מ הרא"ש הסכים לדברי הראב"ן וכן עיקר ועמ"א ס"ק ז' וכל דבריו אינן נכונים מ"ש יראה כו' כבר כתבתי שאין דעת ב"י כן שא"כ סותר למ"ש בס"ד וכ"ש מ"ש ואף בתקיעות דמיושב כו' דבריו תמוהין דאין חולק בזה אלא בשברים ותרועה בנשימה אחת וכמ"ש בס"ד ובתה"ד: ואם לא כו'. וטעמו דכ"ז שלא נגמר הוי קול בעלמא כמו נתקל בשברים משא"כ בגמר התרועה שהוא קול שלם תרועה שלימה והענין כיון שגמר נראה שמתחיל שברים אחר והוי כמו שנחלק לשנים ור"ל דדמי למ"ש בתוספתא והריע וחזר והריע כו' כמ"ש בס"ח משא"כ בלא גמר התרועה נראה שעדיין עסוק בה שגם התרועה לא גמר וחוזר לשברים: אבל אם כו'. מהא דאתקיף רב עוירא ל"ד א' וכמ"ש בס"ח אם הפסיק כו' או שהפסיק כו' וירוש' הביאו הרא"ש ס"י ותוספת' הביאה הר"ן בשם הרמב"ן תקע והריע כו' כנ"ל משא"כ בתשר"ת שהוא מעין הקול ולא נגמר וע' ברא"ש וחולק בזה על הראב"ן שס"ל דאף בתשר"ת הפסי':

ס"ח אם כו' או כו' ע' בה"ג גמר' ותוספתא וירושלמי הנ"ל טור בשם הרמב"ן: וכן כו'. תוספתא תקע כו' אין בידו אלא א' כנ"ל וכת' הטור שאף הרא"ש מודה בזה דרא"ש לא אמר אלא בתשר"ת שהתרועה של הטעות הוא מעין התרועה שיש לו לתקוע אח"כ אבל בתר"ת שגמר התרועה מה שמריע אח"כ הוי הפסק: או שתקע אחר התרועה כו'. טור לדעת הרמב"ן. וכן משמע דעת הרשב"א שהכריח כסברא הראשונה דס"ו כמש"ש ועמ"א ס"ק י' שמחלק: או לאחר כו' והפסיק כו'. כמ"ש בתוספתא הנ"ל והריע וחזר והריע שברים תרועה היא וכ"ז דעת רמב"ן וכ"ד הרא"ש וראב"ן בעובדא דמגנצא וכ"כ רא"ש שם ס"י בשם ראבי"ה דטעם דר' אבהו משום הפסק קול אחר וכמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן אבל דעת ר"ת משום הפסק שהיה ואינו אלא לכתחל' דהא קי"ל כר"י שמע ט' כו' וההיא דתוספתא גורס הרשב"א כנ"ל ומ"מ הסכימו הפוסקים לפסק הרמב"ן:

אם תקע כו'. כ"כ הטור בשם הרמב"ן וכ"כ הרמב"ן בעובדא הנ"ל כמ"ש ברא"ש אבל יש חולקים כמ"ש בטור וכן ר' יואל חולק על הראב"ן וכת' שהרי אם ישהה בין תקיעה ז' לח' או בין ח' לט' חוזר לראש ויתקע כל תקיעות תשעה ה"נ שיסתור הכל והב"ח השיג עליו דהא קי"ל כר' יוחנן וכ"כ הראב"ן בעצמו שם כמ"ש ברא"ש אבל שני הקשר"קים כו' וכ"ש לר' יוחנן כו'. אבל סתירת ר' יואל נכונה כמו למ"ד דשהה חוזר לראש הפסיד הכל ה"ה בהפסיק בקול אחר דבזה מודה ר"י כנ"ל וכמ"ש הרא"ש בשם ראבי"ה ור"ן בשם רמב"ן. והראב"ן מודה בהפסיק לר' אבהו דסותר הכל מדאמר שהרי לא שהה כו' ואפי' לר' אבהו כו' וכן משמע בגמ' דקאמר שמע ט' תקיעות וצ"ל דסדר ברכות לא הוי הפסק כיון דתקינו רבנן. אבל הרמב"ן ס"ל דלא הפסיד טעמו כמ"ש הר"ן בשמו דהא דקול אחר דמפסיד משום דפשוטה לפניה ואחריה בעינן עיין שם משא"כ כה"ג ודוקא שהיות הפסיקות לסתור את כולם כנ"ל:

משנה וגמרא ר"ה ל"ג

ברייתא שם דפליג אמתניתין וכדאתקין רבי אבהו שם

שם במשנה באוקימתא דאביי וברייתא

טור בשם רש"י שם

התו' ורא"ש שם:

שם בשם הריב"ש והריב"א

טור בשם ר"מ

שם בשם ר"ת ורוב המפרשים וה"ה לדעת רמב"ם וש"פ

שם בשם הרי"ץ גאו' והרא"ש והרמב"ן

תה"ד

ירושלמי ורא"ש לדעת הטור והר"ן

ר"י בשם רא"ש וקצת מפרשים

משנה שם ל"ג רמב"ם בפ"ב ורמב"ן ורשב"ם

טור בשם הירושלמי

שם בשם מעשה מגנצא

שם בשם רמב"ן

שם בשם הרא"ש

מהא דאתקיף ר' עוירא שם ל"ד

טור בשם הרמב"ן מהתוספתא

שם בשם הרמב"ן

ר"ן מהירושלמי: