דיני ימי תחנונים וערב ראש השנה - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקפ״א

באשמור'. מפני שהקב"ה שט בי"ח אלף עולמות ובסוף הלילה שט בעה"ז והוא עת רצון (הגמ"נ) ועמ"ש סי' א':

מר"ח אלול ואילך. אבל בר"ח א"א סליחו' ותחנונים: כתב הח"ש ולבוש ומ"ב ושל"ה דיש להתחיל לתקוע מיום ראשון דר"ח אלול דאז הוי מ' יום שלפני יה"כ כמו שעלה משה בהר כדאיתא בטור וכ"כ מט"מ בשם מהרי"ל וכתב דהנוהגים להתחיל ביום שני טעמייהו לתקוע ל' יום עם ב' ימים של ר"ה ול"נ דהטעם כמ"ש התוס' בב"ק דף פ"ב בשם התנחומא דמשה עלה ביום שני דר"ח אלול רק שעברו' לאלול דהאי שתא וא"כ אין לזוז מהמנהג להתחיל ביום שני:

שבוע שלפניו. כדי שיוכלו להתענו' ד' ימים לפני ר"ה נגד ב' ימים דר"ה ושבת ועי"כ שאין מתענין ונ"ל דהמתענה בר"ה א"צ להתענות רק ב' ימים לפני ר"ה אף על גב שנהג כבר להתענו' דלא היתה כוונתו אלא לתשלומין ועכשיו שמתענה בר"ה א"צ תשלומין עמ"ש סי' תקס"ח ס"ב וסי"א: צריך להתעטף בשעה שאומרים י"ג מדות (לבוש) עסי' י"ח וסימן מ"ו וסימן תקס"ה:

ואבל אסור כו'. אבל תוך יב"ח אסור להתפלל בימים נוראים דהא דינם כרגלים לכל מילי וגם בנגינת קדיש דידהו אכן בדליכא חזן אחר שרי (מהרי"ל בתשוב' סי' קל"ו ד"מ מ"צ הגמ"נ ה' י"ה ועבי"ד ססי' שע"ו):

יכול האבל. וה"ה בעי"ה (כ"ה) ונ"ל דדוק' במקום שמרבי' בסליחו':

וידקדקו. נהגו לעבור לפני התיבה פרנסים ומנהיגים שיודעים בצער הדור (ד"מ מרדכי רוקח), נהגו שמי שמתחיל להתפלל או לתקוע אין ליתן המצוה לאחר כמ"ש ס"ס קנ"ג וע' בזוהר:

כל היום. אפי' ערבית שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור (מ"צ) ונ"ל דמטעם זה הוא קודם לאבל ולמוהל וליאר צייט ויש קצת ראיה לזה ממ"ש סי' קע"ד ע"ש דאפי' איכא דעדיף מיניה הוא קודם ע"ש ועססי' נ"ג ס"ך:

נוהגין וכו'. ביום ראשון של סליחות נהגו רוב הקהל להתענו' (טור מ"צ):

ער"ה. אפי' תינוקו' מתענין (מהרי"ל סי' ג') כ' הרב"י אף על גב דאיתא במדרש דבער"ה הגדולים מתענים נהגו כלם להתענו' משום דבדבר של צער הרוצה לעשו' עצמו גדול עושה כדאי' פ"ג דתעני' עכ"ל וצ"ע דהוא בעצמו לא פסק כן רסי' תקע"ה ע"ש ול"נ דבשלמא התם מתענה על צרת הצבור אמרינן לא חשיבת את למבעי' רחמים עליהם וכמ"ש רסי' תקע"ט משא"כ כאן דכל אחד מתענה על עונותיו דהא יש מתענים יותר מזה א"כ ליכא יוהרא, ומה שמתענים בזה היום דוקא היינו משום דהוא יום רצון כדמצינו במדר' שהגדולים מתענים כנ"ל, ואף על גב דהי' ימים הם ימי רצון יותר דאפי' הבינונים מתענים ואם אנו מחזיקים עצמנו לגדולים ק"ו לבינונים מ"מ אין יכולין לעמוד בזה להתענו' כולם וגם מתענים עכ"פ צום גדלי' א"כ כיון שהתענו ער"ה אין צורך עמ"ש סי' תקע"ו, כתוב בשל"ה הש"צ והתוקע צריכים להפריש עצמם ג' ימים קודם מכל דבר המביא לידי טומאה וילמדו הכוונו' מהתפלו' והתקיעו' והוא מהזוהר:

א"צ להשלים. אפילו בער"ה משום צריכים להוסיף מחול אל הקודש (לבוש) ואפי' מי שאינו מתענה כל הי' ימים א"צ להשלים וא"א אלהינו ואלהי אבותינו כו' לפי שאינו ת"צ (ד"מ) עיין סי' קכ"ח וסי' קכ"ט:

יכולים לאכול. השייכים לברית ומי שירצה (שם) פירוש דאין חובה לאכול רק מי שירצה בע"ה אבל השייכים לברית מצוה לאכול ולאכול בביתו אסור עד המילה חוץ מבעל ברית ונ"ל דיש לעשותה קודם שעה עשירית עסי' רמ"ט:

משום חקות העכו"ם וכו'. והלבוש כתב משום שאסור להתענות בעי"ט וכ"כ בהגמ"נ ועמ"ש סימן רמ"ט וקשה דא"כ גם הבכורים היה להם לאכול בע"פ ואפשר כיון דלאו רובא דעלמא נינהו לא מפרסמא מלתא כולי האי ומיהו לטעם הלבוש צ"ע, כ' בש"ל אין מניחין לאבל ביום קבורה להתענות בתענית שלפני ר"ה עכ"ל ואנן קי"ל בי"ד סי' שע"ה דמותר להתענו' ומ"מ יש ללמוד מזה שיש להקל בתעניו' אלו במקום שיש מקצת חולי וא"צ התרה עיין סימן תרפ"ו אם לא מי שמתענה יותר ממה שנהגו הציבור:

באשמורת. מפני שרגילין לסיים קודם עלות השחר (מהרי"ל) ר"ל כיון דרוב הפעמים רגילין לסיים קודם ע"ה תקנו לנפול אף אם אירע פעם א' שממשיך על היום נופלין וכ"מ בלבוש וגם לענין תפלה לא מקרי יום עד הנץ החמה:

ואין תוקעין. להפסיק בין תקיעו' דרשות לתקיעו' דחיוב לכן מפסיקים ביום כ"ח (לבוש) משמע שגם בלילה שלפניו אין לתקוע ומ"מ בביתו מותר לתקוע להתלמד דדי כשמפסיק בבה"כ אבל במנהגים כתוב הטעם לערבב השטן א"כ אין לתקוע כלל:

משום קרי. ולכן אל ישמש בליל ר"ה אך אם הוא ליל טבילה חייב לקיים עונתו ויחזור ויטבול בשחרית (של"ה) ובכ"ה כתב לא ישמש מטתו בשני הלילות אא"כ היתה טבילת מצוה שלא היתה יכולה לטבול קודם לכן אז מותר ויחזור ויטבול בשחרית:

על הקברות. ולהשתטח על קברי הצדיקים (שם) וכ"ה בגמ' ויקיף הקברות כדאיתא באגודה פ"ק דמ"ק ואין לילך על קבר א' ב"פ ביום א' (כתבים):

ונותנים צדקה. קודם שיאמר התחינות, כשמתחילין סליחה אומרים אלהינו ואלהי אבותינו חוץ מסליחה המתחלת בשם הג"ה במנהגי מהרי"ק:

בטור הביא המדרש וכי ראשון הוא איכא למידק דהא שפיר ר"ל דראשון של חג קאמר כמו ביום ראשון שבתון ואי קשיא ליה גם שם כן לא מיתרץ בתירוצו שתי' בזה וב"י הביא בשם מהר"י דילאון שהל"ל בט"ו לחדש כיון שהיא מצו' זמנית ולענד"נ דלק"מ דכל מקום שנאמר ראשון היינו שיש אחריו שני או חשבון אחר כמ"ש רש"י בפ' בראשי' לפי סדר הפ' הל"ל ראשון וכן כאן בפסוק ביום הראשון שבתון הוי שפיר כיון שכתב אחריו וביום השמיני שבתון וכן בפ' בא ביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי כו' וכן בראשון בארבעה עשר כו עד יום הא' ועשרי' כו' משא"כ כאן בפסוק ולקחת' לכם ביום הראשון כו' שאין שייכות לשום יום מהימי' שאחריו בעסק זה דמן התורה אין חיוב אלא ביום זה לבד ע"כ הוכרח לו' ראשון לחשבון עונו' ויש שייכות מצו' לולב לחשבון עונו' כדאי' במ"ר פ' אמור דאם גזל א' לולב ומברך עליו סניגור שלו נעש' קטיגור ע"כ שפיר קאמר ראשון לחשבון עונו' סמוך לתיבת לכם דדרשי' ולא גזול וא"כ מתישב שפיר ראשון שיש אחריו שני בעסק זה. עוד שם במוצאי יה"כ עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין עונות לכך קורא י"ט ראשון ראשון לחשבון עונות. ק"ל טובא חדא ל"ל כל מה שזכר מענין המחילות שקודם י"כ ה"ל לתרץ בקיצור כיון שבי"כ נמחלו כל העונו' הוה ראשון לחשבון עונות ביום ט"ו. שנית כיון שאין עושין עונות מה היה לו להקב"ה לחשב דגם בראשון אין שייך חשבון אם אין עושין עונות ובמדרש עצמו אין שם באמת האי ואין עושין עונות וא"כ י"ל דה"ק אע"פ שעושין עונות אינם בכלל החשבון כיון שעוסקים בסוכ' כו' אלא דקשה לפ"ז למה באמת יהיה עדיף ההכנ' להמצו' של סוכה מן היום עצמו שמקיימין המצו' ועל הטור קשה טפי ממ"ש ונ"ל לתרץ אחר שנדקדק עוד במ"ש בי' ימים בינונים מתענים ומוותר להם ב' שלישי' למה אמר ב' שלישים והלא אינו מוותר כ"א שליש א' דהא כבר וויתר השליש הא' וכן במ"ש אח"כ מוותר להם הכל קשה טפי ונלע"ד דה"פ דבער"ה מוותר להם שליש א' דהיינו שאינו נמחל לגמרי אלא מעבירו מן החשבון ע"ד שאמר הכתוב גם ה' העביר חטאתך לא תמות שפי' לא נמחל רק העבירו גם בגמ' דיומא אי' ועון עצמו אינו נמחק והיינו בתנאי דאם לא יזכו אח"כ לוותר השליש השני דהיינו שיעשו איזה עונו' ולא יבקשו תשובה גמורה יהי' נחשב גם השליש הא' מה שהעביר כבר והיה תלוי ועומד ובי' ימי תשובה נחשב גם השליש הא' עם השני ששניהם בהעברה עדיין ואינם נמחלי' לגמרי עד שבי"הכ נחשבים גם הב' שלישים הראשונים עם השליש האחרון וכדי שלא תטעה שבאותו פעם יהיה ה"ל בכלל העבר' ולא מחיל' לגמרי כמו בראשונים קמ"ל קרא דביום הראשון היינו ראשון לחשבון עונות כלומר שהראשונות נמחלו לגמרי לא דרך העברה ותלי' וזה נדע מדקרי לראשון חשבון עונות ולא בא למעט הימים שבין יה"כ לסוכות דהם א"צ מיעוט דמסתמא כיון שהם טרודים במצות כל היום אינם עושים עונו' משא"כ בראשון שאין שם טירדא כל היום בעשיית עסק מצות אלא אדרב' אוכלים ושותים ושמחים ושייך שם חטאים וחסדו של הש"י גבר עלינו שאז אין מתעורר מה שהי' תחל' כמו שהי' בשני חלקי' הראשוני' עם הקודמי' להם אלא בי"כ נמחל הכל לגמרי נמצ' ששפיר אמר המדרש מאי דאזל אזיל כו' כלומר שאין כאן העבר' על הראשונות אלא מחילה לגמרי ובזה מתורץ מ"ש ב"י דא"כ ער"ה חשוב כי"הכ שהרי בו מתכפר שליש כמו בי"הכ ודחק לתרץ דשליש הראשון קל להתכפר והשני קשה יותר ולפי מ"ש הכל ניחא דודאי יש ליה"כ מעלה יתירה מצד המחיל' כמ"ש וזה מפורש בפסוק כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו הורה בזה מעלת יה"כ טפי מכפרות הראשונו' דלא היו רק דרך העבר' ותלי' משא"כ ביום הזה לפני ה' תטהרו לגמרי מהראשונו' ומזה מוכח דאיכא כפרו' טפי מן י"כ אלא שי"כ הוא מעול' יותר מדאמר ביום הזה דוקא ובזה מתורץ קושי' הלבוש מנ"ל דאיכא כפרות טפי ופי' זה נ"ל כפתור ופרח לפע"ד: (א) מר"ח אלול. לפי דעת רש"י ותו' עלה משה ביום הראשון דר"ח שהוא ל' אב. וכתב רש"ל ומ"ה תוקעין ביום ראשון דר"ח עסי' תקס"ה מדין יחיד אם יאמר סליחו':

ואם חל ר"ה ב' ג' כו'. בלבוש נתן טעם שנוהגים להתענו' עשרה ימים עם י"כ ולעולם יחסרו ד' ימים מר"ה עד יה"כ שלא יוכלו להתענו' דהיינו ב' ימים ר"ה ושבת שובה ועי"כ לכך צריך להשלים ד' ימים קודם ר"ה וכדי שיהיה יום מסויים להתחלה תקנו ביום א' בכל פעם. וכתב בלבוש שהש"ץ שמתפלל סליחות מתעטף בטלית ואינו מברך כדאיתא סי' י"ח בענין כסות לילה ול"נ תמוה דכיון דלהרא"ש חייב בברכה בכסות המיוחד ליום אפי' לבשו בלילה כמ"ש סי' י"ח למה יכניס עצמו תחלה לזה שילבש דבר שיש בו ספק ברכה ולא יברך לכך נ"ל דודאי בלא עטיפה כלל א"א משום כבוד השכינה ובפרט בסליחות שאומר ויעבור ואי' בגמ' שנתעטף הקב"ה כש"ץ כו' אלא יקח טלית חבירו ובזה לא יעבור כלום כי כבר הוכחנו בהל' ציצית דאין לברך על טלית שאולה ואפי' למאן דפסק לברך שם היינו כששאלו כדי לצאת בו אבל כאן לא נתכוין אלא משום צניעות בעלמא כ"ע מודים דא"צ לברך כנ"ל נכון. עוד כתוב בלבוש כיון שאנו נוהגין בכל השנה בברכת התורה קודם שיאמר שום פסוק יש לנהוג כן גם באלו הימים שאומרים הרבה פסוקים קודם הסליחו' ולדלגו אח"כ כו' ועמ"ש ע"ז בסי' ו' שא"צ לדלגו אח"כ וע"כ לומר כן דאל"כ לא ימצא יום ש"ץ שיאמר אותם אחר הסליחות דהא על כל אחד מוטל לברך קודם הסליחות:

מרוצה לקהל. כתב בס"ח סי' תשנ"ח דכל מצוה שאדם רגיל לעשותה ואינו עושה אותם נענש ע"ז מ"ה נוהגים להדר להתפלל התפלו' שהוא רגיל בה רק שלא יתפללו בחזק' וכ' בדינים הנזכר סוף תשוב' מהרי"ו אם א' אבל ב"מ וליכא דעדיף מיני' מותר להתפלל: כתוב בלבוש מי שמתענ' ג' ימים רצופים מן מ"ש שלא יוכל להבדיל עד יום ד' יש לו לשמוע הבדלה ממי שמבדיל במ"ש אע"פ שהוא לא יטעום ול"נ אפי' מי שמתענה ב' ימים רצופים יעשה כן דמוטב לקיים המצו' בזמנה הראוי והטעימ' אינה מעכבת:

ואין תוקעין בער"ה. כדי להפסיק בין תקיעו' שהם דרבנן ובין התקיעו' דראש השנה שהם דאורייתא:

מכבסין ומסתפרין. הטעם בטור להראו' שאנו בטוחים בו ית' שיוציא לצדק משפטינו ועכ"פ לא ילבש בר"ה בגדי רקמ' ומשי כבשאר י"ט שיש לו מלבושים יותר נאים דמ"מ יהי' מורא הדין עליו אלא ילבוש בגדים לבנים נאים וכ"מ בשם רש"ל:

באשמורת. דסוף הלילה הקב"ה שט בעה"ז והוא עת רצון הגמ"נ ועיין מ"ש סי"א:

מר"ח. אבל בר"ח אין אומרים סליחות ותחנונים. מגן אברהם:

לתקוע. יש מתחילין מיום ראשון דר"ח. ויש מתחילין מיום שני דר"ח ואין לשנות שום מנהג ע' מ"א:

סליחות. כשמתחילין סליחה אומרים או"א חוץ מסליחה המתחלת בשם:

שלפניו. כדי שיוכלו להתענות ד' ימים לפני ר"ה נגד שני ימים דר"ה ושבת וערב יה"כ שאין מתענין. ונראה לי דהמתענה בר"ה אין צריך להתענות רק ב' ימים לפני ר"ה אע"ג שנהג כבר להתענות דלא היתה כוונתו אלא לתשלומין ועכשיו שמתענה בר"ה א"צ תשלומין ועיין סי' תקס"ח ס"ק ח' וס"ק כ"א מש"ש. והטעם לד' ימים אלו דבר"ה נאמר ועשיתם שיעשה עצמו קרבן והקרבן צריך ביקור ד' ימים מפני המומין עט"ז: כתב לבוש וש"ץ מתעטף בטלית. (וע"ל סי' מ"ח מ"ש שם) ואינו מברך. וט"ז כתב דלצאת ידי ספק ישאל טלית מחבירו דא"צ לברך על טלית שאולה: עוד כתב לבוש שיאמר ברכת התורה קודם הסליחות ולדלגו אח"כ. והט"ז כתב שא"צ לדלגו אח"כ דאל"כ לא ימצא שום ש"ץ שיאמר אותה אחר הסליחו' דהא על כל אחד מוטל לברך קודם הסליחות ע"ש:

בערב ר"ה. וה"ה עיה"כ ודוקא במקום שמרבים בסליחות מ"א. ועיין ב"י וט"ז סי' קל"א דוידוי ותחנונים אין אומרים אצל אבל:

הגון. כתב של"ה צריך להיות הש"ץ ותוקע בעל תשוב' גמור ועש"ת ב"ע סימן ק"ז שאין ראוי שיהיה התוקע רווק ושאין לו הדרת פנים זקן וליכא טענות חזק' ברווק שהחזיק בתקיעות גם ילמוד בתחלה התפלות והתחינות וכוונות התקיעות ביותר. כ' הב"ח דפרנסים שראוים להתפלל היינו כשהן נאמנים ומגינים על הדור ומרוצים על העם ובעו"ה בדור הזה וכו' וכדי לתקן פירצ' זו ראוי שיתפלל הש"ץ הקבוע ובפרט בקהילות קטנות ראוי לבטל מנהג זה ועיין תשובת חות יאיר סי' קפ"ו בענין תוקע שמבקש שכר הרבה כיצד ינהגו. כתב רמ"א בי"ד סי' שע"ו דאבלים לא נהגו להתפלל בשבת וי"ט וכן בימים נוראים אסור והיכא דליכא עדיף מיניה כתב מהרי"ו דמותר להתפלל ובשאר ימים שאין אומרים תחנון מותר לאבל להתפלל אפילו ר"ח מנחה וערבית ע' סי' תרע"א בט"ז סעיף קטן ז'. ונהגו מי שהתחיל להתפלל או לתקוע אין ליתן המצוה לאחר כמ"ש ס"ס נ"ג. ואם חלה הוא ביד הקהל להעמיד אחר ועסי' נ"ג מש"ש:

כל היום. אפי' ערבית שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור מ"צ ומטעם זה הוא קודם לאבל ולמוהל וליאר צייט. מ"א:

ער"ה. אפי' תינוקות מתענים מהרי"ל. ויום א' של סליחות נהגו רוב הקהל להתענות. טור:

להשלים. אפי' בער"ה ואפי' אינו מתענה כל היו"ד ימים. וא"א אלהינו ואלוהי אבותינו וכו' לפי שאינו תענית ציבור ד"מ ועיין סי' תקס"ב סעיף ב'. כתב הבית חדש תענית עשרת ימי תשוב' בשעה שמתחיל לנהוג כן או אח"כ היה בדעתו לנהוג כן לעולם צריך התרה אפי' לא נהג כן אלא פעם אחת ואם לא נהג כן אפי' פעם אחת אלא היה בדעתו ואח"כ נתחרט אין צריך התרה. והמתענים ארבעים יום כתב של"ה להתחיל מי"ז בתמוז במפוזר וימים שמתענה בלא"ה כגון ט"ב ויאר צייט וער"ח אין עולים להשלים אבל באלול עצמו עולה מהרי"ל ועיין סי' תקס"ח סעיף קטן כ"א מש"ש: משנכנס אלול כשכותב אדם אגרת לחבירו צריך לרמוז בתחלתו שמבקש עליו לשנה טובה. והמתענה ב' או ג' ימים רצופים איך יתנהג עם עננו ע' סימן תקס"ב סעיף ז'. והיאך יתנהג עם הבדלה עסי' תקנ"ו וסי' רצ"ט ס"ו. ומי שקבל להתענות ב' או ג' ימים רצופים דעתו להתענות עד הלילה אף בע"ש ושומר נפשו יתנה שלא להשלים משום כבוד שבת:

לאכול. השייכים לברית מצוה ולאכול בביתו אסור עד המילה חוץ מבעל הברית ויש לעשותה קודם שעה י' מ"א ועסי' תקס"ח ס"ק ח':

קודם. והמעיין בזוהר ובכתבי האר"י ז"ל מהחטא הגדול ר"ל לאכול קודם אור היום לא יעשה כן ועיין סימן פ"ט וסימן תקס"ד. כתב בש"ל אין לאבל להתענות ביום קבורה ער"ה וכתב המ"א ואנן קי"ל בי"ד סימן שע"ה דמותר להתענות ומ"מ יש ללמוד ממנו שיש להקל במקום שיש מקצת חולה ואין צריך התרה אם לא מי שמתענה יותר ממה שנהגו הציבור ע"ש:

שנופלים. אף שנמשך על היום. לבוש:

ואין. גם בלילה שלפניו ובביתו מותר לתקוע ובמנהגים משמע דאסור אפילו בביתו:

מכבסין. ועל כל פנים לא ילבוש בר"ה בגדי רקמ' ומשי כבשאר י"ט דיהא מורא דין עליו. ט"ז:

לטבול. מהרי"ל טבל עצמו ג' פעמים בער"ה ועי"כ. כתב בשל"ה אל ישמש מטתו בליל ר"ה אך אם הוא ליל טבילה חייב לקיים עונתו. ויחזור ויטבול בשחרית. ובכנה"ג כתב לא ישמש מטתו בשני הלילות אא"כ היתה טבילת מצוה שלא היתה יכולה לטבול קודם לכן אז מותר ויחזור ויטבול בשחרית וע' מה שכתב היד אהרן. וכן לא ינהג עם אשתו שחוק וקלות ראש:

הקברו'. דבית הקברו' מקום מנוח' הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפלה נתקבלה יותר והמתפלל על קברי הצדיקים אל ישים מגמתו נגד המתים אך יבקש מהש"י שיתן עליו רחמים בזכו' הצדיקים שוכני עפר מהרי"ל. ויקיף הקברות ויתן צדקה קודם שיאמר התחינו' עשל"ה. ואין לילך על קבר אחד ב"פ ביום אחד האר"י ז"ל. ועמ"ש ס"ס תקנ"ט:

ס"א נוהגין כו'. שהן ימי רצון ימי משה בהר לקבל לוחות האחרונות. רא"ש סוף ר"ה ומרדכי ריש ר"ה וע' תוס' דב"ק פ"ב א' ד"ה כדי כו' בשם סדר עולם וגמרא דתענית כ"ו ב' וב"ב קכ"א א' ורש"י שם ועיין בסדר עולם פרק ו' ומש"ש: באשמורת. קינות ב': לומר. שם. ע"ז ג' ב' ברכות ג' ב': מר"ח. רא"ש ומרדכי שם: מתחילין לתקוע. פרקי ר"א פ' מ"ו והרא"ש הביאו בשינוי לשון קצת: ויש מקומות. רא"ש ומרדכי שם: ועומדים. משום ד' ימים החסרים: ביום א'. ז"ל הר"ן בפ"ק דר"ה ויש לשאול למה אדם נידון בר"ה בשלמא שאר דברים כ"א בזמנו נידון דפסח זמן תבואה כו' כמ"ש בגמ'. ותי' דבר זה למדנו ממ"ש בפסיקתא בשם ר"א בפ' דרשו ה' בהמצאו בכ"ה באלול נברא העולם וזהו מ"ש בגמ' ר"א אומר בתשרי נברא העולם על בריית אדה"ר נאמר שבו נגמר בריית העולם וגרסי' תו התם נמצאת אומר בר"ה נברא אדה"ר שעה ראשונה עלה במחשבה. שניה נתייעץ עם מלאכי השרת. בג' כנס עפרו בד' גבלו בה' רקמו בו' עשאו גולם בז' זרק בו נשמה. בח' הכניסו לג"ע. בט' נצטוה. בעשירי סרח. באחד עשר נידון. בי"ב יצא בדימוס א"ל הקב"ה אתה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין ביום זה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך להיות עומדין לפני בדין ביום זה ויוצאין בדימוס וכל זה אימתי בחדש השביעי באחד לחדש ולפ"ז מ"ש בפ"ג כמאן מצלינן האידנא זה היום כו' על יצירת אדה"ר קאמרינן אבל בכ"ה באלול תחלת בריאת העולם היא ולכך נהגו בברצלונא וגלילותיה להשכים באשמורת הבוקר בכ"ה באלול כו' עכ"ל בקיצור לפ"ז נהגו במדינותינו ביום א' יום בריאת העולם לפי שכ"ה באלול אינו יום מוגבל בחרו יום השבוע וכת' עוד הר"ן שם ומיהו ה"מ כר"א אתאן אבל לר"י הדק"ל ונ"ל שרצה המקום לזכות את ישראל ולדונם בימי רצון כו'. ואפשר שמר"ה התחיל הקב"ה לרצות למשה וביה"כ נתרצה לגמרי ובהכי אתי שפיר דנקטינן כר"י ולפ"ז אין מקום יקום בכ"ה באלול כו'. ויש מקומות שמקדימין בא' באלול ויש סמך למנהגן לפי שבו התחילו מ' יום כו' כנ"ל. ובזה פליגי המקומות. מקומותנו ס"ל כסברא ראשונה וכר"א ומקומות שכ' בש"ע ס"ל כסברא שניה וכר"י וסוגיא דגמ' כ"ז א' כר"א אבל תוס' שם ד"ה כמאן כו' ס"ל דהלכה כר"י ע"ש והר"ן תירץ קושייתם וכת' י"ל דכי מנינן לתקופה כר"י לאו משום דס"ל כוותיה אלא לפי שבו התחלת צמיחת אילנות ופירות שנמשכין אחר החמה התחילו למנות ממנו. ולי נראה משום דתקופת ניסן מתחיל בתחלת הלילה דבאמת אין נ"מ בין המניינים וכן צ"ל לתירוץ הר"ן דלא כתוס' ח' א' ד"ה לתקופות כו' וכ' ודבר תימא כו' והניחו בתימא וזש"ש י"ב א' חכמי ישראל כו': ואם חל כו'. משום ד' ימים החסרים מעי"ת ולפי טעם הנ"ל משום ה' ימים של ימי בראשית משא"כ בשחל ר"ה ביום ה' שיום שני של ר"ה ביום ו': ואבל. מ"ק כ"ג א': מלבד. שם כ"א ב' (עתוס' ד"ה מכאן כו'): וידקדקו. תענית ט"ז א': שיתפלל. כמו בתעניות: ושיהא בן. חולין כ"ד ב' ושם א' בלוים לעבודה וימים אלו דוגמת עבודת הלוים כידוע שהם ימי הדין: גם. יומא ב' א' והטעם משום פת בסלו יבמות כ"ז ב': מיהו. תענית ט"ז א' ויהבו ביה רבנן כו' משמע שאף בימיהם לא היו נמצאים בכל ושם ב' לא מיעט אלא את שאינו הגון: רק שיהא. ברכות נ"ה א' תרומות פ"א: אבל אם. ב"ק צ"ד ואסור להסכים על הניאוץ: ויש מקומות. ירושלמי מגילה סוף פ"ב מי שהתחיל במצוה כו' והביאו תוס' בחולין כ"ט א' ד"ה ומירק כו': כל היום. ברכות מ"ב ב':

נוהגין כו'. ירושלמי פ"ב דתענית סוף הלכה ב' ופ"ח דנדרים ר' יונתן ציים כל ערובת ריש שתא: והמדקדקים. פסיקתא פ' אמור על פסוק ולקחתם לכם ביום הראשון והלא חמשה עשר הוא ואת אומר ביום הראשון ר' ישבב ור' יהושע דסכנין אומרים בשם ר' לוי משל למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך והלך המלך לגבות בתוך עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקלסו אותו והתיר להם שליש מדמוסיא שלהם חזרו ויצאו פטרובוליא וקלסו אותו והתיר להם שליש אחר מדמוסיא שלהם כיון שנכנס למדינה יצאו אנשים ונשים וטף וקלסו אותו א"ל מלכא מאן דאזל אזל מן הכא ולהלן חושבנא כך בער"ה גדולי הדור מתענין והקב"ה מוותר להם שליש מעונותיהן ומר"ה עד יה"כ היחידים מתענים ומוותר להם שליש אחד ביה"כ הכל מתענין אנשים ונשים וטף והקב"ה א"ל מאן דאזל אזל ומן הכא ולהלן חושבנא ומיה"כ עד החג כל ישראל עוסקין במצות כו' והביאו במרדכי ריש ר"ה וכ"ה בתנחומא והביאו הטור ואמרינן בפ"ק דרשו ה' בהמצאו אימת כו' ושם שב בינתיים כו' ועסי' תר"ב ועמ"א ס"ק ט': וכל אלו כו'. תענית י"ב א' ועמ"ש בסי' תקס"ב ס"ב: ואין קורין. רא"ש ומרדכי דתענית פ"א בשם תוספתא דתענית פ"ב: ואם חל. הג"מ פ"א מה' תענית ועמ"ש בסי' תקס"ח ס"ב בהג"ה וסי' תרפ"ו ס"ב בהג"ה: ורבים נוהגין. מספרא פ' אחרי מות:

ס"ג ואין תוקעין. פסחים ק' א':

ס"ד מכבסין ומסתפרין. ירושלמי פ"ק דר"ה ומ"ר א"ר סימון כתיב כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וגו' ר"ח בר חנינא ור' הושעיה חד אמר איזו אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם אדם יודע שי"ל דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא אבל ישראל אינן כן אלא לובשין לבנים ומתעטפין לבנים ואוכלין ושותין ושמחים ויודעין שהקב"ה עושה להם נסים והביאו הרא"ש שם ומרדכי שם והג"מ וטור: ויש נוהגין. ברכות כ"ב ב': ויש מקומות. תענית ט"ז א': ונותנין. סנהדרין ל"ה א' ברכות ו' ב' שבת קנ"ו ב' ר"ה ט"ז ב':

טור בשם רב האי וכן הוא מנהג ספרדים:

טור בשם מנהג אשכנז על סמך מדרש ר' תנחומא ולקחתם לכם ביום ראשון כו'

שם בשם מנהג אשכנז

שם על סמך מדרש ר' סימון כי מי גוי גדול כו'.