ימים שמתענים בהם - שולחן ערוך אורח חיים סימן תק״פ

כתב התניא נשאלו הגאונים על התעניות אלו והשיבו לא ידענו מי תקנם ולכן אין להתענו' בר"ח וכ"כ הש"ל וב"י כתב לא ראיתי מעולם ולא שמעתי מי שנהג להתענות בהם ע"כ אבל אני ראיתי שכתובים בספר מגילת תעני' א"כ נתקנה בימי חכמי התלמוד (בתוך דברי הספר הזה) וגם בה"ג כתבם שכל דבריו דברי קבלה לכן כל בעל נפש יחמיר לעצמו אם אפשר לו: כתוב בשל"ה התעניו' הללו נמצאים בג' ספרים בטור ובכל בו ובה"ג ויש נוסחאות חלוקות והמנהג לילך אחר רוב הנוסחאות עכ"ל ואני ראיתי בס' מ"ת קצת נוסחאות אחרות ונ"ל לילך אחריהם כי משם יצאו שורש הדברים ואף שבס' מ"ת שנדפסו מחדש באמשטרדם כתו' בצדו נ"א זהו תו' שהוסיף המפרש ולקח אותו מדברי הש"ע אבל בספרים הישנים לא נמצא נ"א, נ"ל דמי שאינו רגיל להתענו' תעניות אלו ואירע לו איזה צרה ב"מ ורוצה להתענות בר"ח ניסן על צרתו אסור כיון שהוא נוהג בו איסור תענית עסי' תס"ח ובי"ד סימן רי"ד, כשהלבנ' לוקה יש להתענו' (ס"ח סי' ר"ל): בכ"ח בו. במ"ת בכ"ט באייר מת שמואל במ"ת ובכל בו ובה"ג גרסי' בשבעה באלול מתו מוציאי כו', וכן הוא בתשו' הרא"ש ובב"י ולכן צ"ל דט"ס נפל בש"ע:

מתו מוציאי כו'. וק' הא כתיב באבוד רשעים רנה ואפשר דמסתמא שבו ולא זכו שתקבל תשובתם ולכן מתענים (ב"י) ובשל"ה כ' שהיו צדיקים ע"ש:

מפני מעשה העגל. ק' דהא מ' ימים האחרונים היו ימי רצון ואפשר דהקב"ה נתרצה להם שלא ימותו מיד רק יהא העון שמור לדורות:

בז' במרחשון. במ"ת ובכל בו ובה"ג גרסי' בששה בחשון עיורו וכו':

בכ"ח בכסלו. במ"ת כתב בשבע' בכסליו ובה"ג כתב בשמונ' ובכל בו כתב בחמשה וכתב בשל"ה דאף המחמיר להתענו' בכולן לא יתענ' בחנוכה, עיין רא"ח ח"ב ס"ה:

לא נודע. ובסליחו' שלנו איתא שמת עזרא הסופר:

בה' בשבט. במ"ת גרסי' בשמנ' בשבט:

בז' באדר. כתב בתשו' מהרי"ל סי' ל"א המנהג להתענו' באדר ראשון וכ"כ בת"ה סי' רצ"ד אף על גב שבגמרא מוכח שאותה שנה לא היתה מעוברת וכו' ע"ש ועסי' תקס"ח, ועיין בילקוט יהושע דף ד' ע"ב דאיכא מ"ד שהיתה מעוברת ומת באדר ראשון וחד אמר שמת בז' בשבט ע"ש:

בכל ב' וה'. הב"י סי' תכ"ט כתב שמתענים ב' וה' אף בניסן ולא נהגו כן, יש מתענין בב' וה' מבשר ויין וגם בליל' שלפניו, ונ"ל דבימות הקיץ שאוכלין קודם הלילה אין צריך להחמיר אם לא שקבלו עליהם לחשבו כליל' אחר שהתפללו תפיל' ערבי' ועסי' רצ"ט ס"ו בהגה, ויש נוהגין בלילה שאחריהם שלא לאכול בשר ויין, וכתב היש"ש פ"ז דב"ק הטעם מפני שדיני נפשות דנין ביום וגומרין בלילה עכ"ל, ונ"ל שט"ס הוא וצ"ל שדיני ממונות דנין וכו' דהא דיני נפשות אין גומרין בלילה וס"ל דהקב"ה דן אף דיני ממונות אם יפסיד האדם או ירויח ונראה מדבריו שס"ל הטעם שמתענים בב' וה' מפני שהם ימי דין, ותימא דהיכא רמיזא ואדרב' קי"ל אדם נידון בכל יום ומה שמתענין בהם היינו משום שהם ימי רצון כמ"ש סימן קל"ד וכ"כ התו' ורש"י דשבת והתוס' בכתובות דף ג' לכן אין טעם להתענות בלילה שאחריהם דכבר פנה היום, ונ"ל מי שאינו יכול להתענות עכ"פ יתפלל ב' וה' על דברים הללו: ואיתא בכתבי' שראוי לכל בר ישראל לבכות על שריפת התו' שמכח זה נמס' התורה לקליפות המקום יחזיר' לנו במהרה בימינו: כתב התניא ביום הששי פ' חקת נהגו יחידים להתענו' שבאותו היום נשרפו כ' קרונות מלאים ספרים בצרפת ולא קבעו אותו בימי החדש מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזיר' התורה זאת חקת התורה מתרגמי' דא גזירת אורייתא, וגם בשנת ת"ח נחרבו שני קהילו' גדולות באותו היום כמ"ש בסליחו' שחבר בעל השפתי כהן: גם נוהגין להתענות עשרי' בסיון בכל מלכות פולין נהרא נהרא ופשטי' רפא שבריה כי מטה:

בט' בו לא נודע כו'. תימה גדולה הא איתא בסליחות שלי' בטבת דבט' בו מת עזרא הסופר וצ"ע רב:

וראוי. עמ"א שהעלה דמי שאינו רגיל להתענות תעניות אלו ואירע לו איזה צרה ב"מ ורוצה להתענות בר"ח ניסן על צרתו אסור כיון שהוא נוהג בו איסור תענית ע"ש. ועססי' תקס"ח ס"ק ט"ו ובסי' תקע"ג:

בכ"ח. במ"ת בכ"ט:

הארץ. במ"ת ובכל בו ובה"ג גרסי' שבעה באלול מתו מוציאי וכו' וכ"ה בב"י:

בז'. במ"ת וכל בו ובה"ג גרסי' בששה בחשון עורו וכו':

בכ"ח. במ"ת כ' בז' בכסלו ובה"ג כ' בח'. ובכל בו כ' בחמישי וכ' של"ה אף דהמחמיר להתענות בכולן לא יתענה בחנוכה:

לא נודע. ובסליחות שלנו איתא שמת עזרא הסופר:

בה'. במ"ת גרסי' בשמנה בשבט:

בז' באדר. ואם בעיבור מתענים באדר ראשון מהרי"ל סי' ל"א וכ"כ בשכנה"ג משם מהר"י מולן ומשם מהר"י ברונא דכשהשנה מעוברת שיתענה בראשון וע' מ"א ובהלק"ט ח"ב סי' קע"ג:

חורבן. איתא בכתבים שראוי לכל בר ישראל לבכות על שריפת התורה שמכח זה נמסרה התורה לקליפות המקום יחזירנה לנו במהרה בימינו: כתב התניא ביום הששי פרשת חקת נהגו היחידים להתענות שבאותו היום נשרפו כ' קרונות מלאים ספרים בצרפת ולא קבעו אותו בימי החודש מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזירת התורה זאת חקת התורה מתרגמינן דא גזרת אורייתא: גם בשנת ת"ח נחרבו שני קהלות גדולות באותו היום. גם נוהגין להתענות כ' בסיון בכל מלכות פולין. פעם א' אירע שבחדש א' לא היה אפשר לראות הלבנה בחידושה ולקדשה מחמת שהיה ימי מעונן וערפל וגזר רב א' תענית. וכתב בתשובת שבות יעקב ח"ב סימן י' שאין לו על מה לסמוך לטרוח את הצבור בתענית ע"ש:

חלול השם. מי שאינו יכול להתענות עכ"פ יתפלל על דברים הללו ויש מתענין מבשר ויין בלילה שלפניהם ובקיץ שאוכלים קודם הלילה אין צריך להחמיר אם לא שקבלו עליהם לחשבו כלילה אחר תפלת ערבית מ"א ע"ש ועמש"ל רסי' קל"ד ס"ק ג':

ס"א אלו הימים כו'. כ"נ במגילת תענית: וטוב שלא כו'. כמ"ש אראב"צ כו' והתענינו ולא השלמנו מפני שי"ט כו'. ואף ע"ג דאם התחילו קי"ל דמשלימין כמ"ש ספ"ב דתענית שם ת"צ אבל בתענית יחיד מפסיקין אפי' התחיל כמש"ל: יש מי כו'. דימים אלו הוחדו לתענית כמ"ש במתני' וגמ' וכן בתוספתא כמש"ל סי' תקס"ח ס"ב ע"ש ועתוס' דב"ק פ"ב א' ד"ה כדי כו' ורא"ש שם ובפ' בתרא דמ"ס הלכה ג' והתלמידים מתענים שני וחמישי מפני חילול השם ומפני כבוד ההיכל שנשרף ועבב"י בסי' תכ"ט: ולעתיד לבא כו'. כמ"ש צום הרביעי כו' יהיה לששון ולשמחה וכמ"ש קרי ליה צום וקרי ליה ששון כו' וכן אמרו באותן י"ט הכתובין במגילת תענית והני נמי כו' וקי"ל כותיה וכמ"ש והפכתי אבלם לששון:

טור בשם בעל ה"ג

שם:

כפי גיר' הב"י הוא שבעה באלול

פי' עונשן היה מיד שנשתרבב לשונם כדברי המדרש והיו מתמצים בחלאים רעים עד י"ז אלול אע"ג דבאבוד רשעים רנה מפני שלא זכו שתתקבלה תשובתם מצערינן דמסתמא שבו ולא נחקבלו ב"י

בכל בו איתא שמת בו עזרא הסופר

שם