סדר תפלת עשרת ימי תשובה ור״ה - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקפ״ב

מסופק. ונ"ל דהכא לא מהני שיאמר צ"פ כמו בסימן קי"ד ס"ט דהכא אינו רשאי לו' בא"י דהוי ברכ' לבטל' ואם יאמר בלא שם א"כ בתפל' כשיאמר בשם יחזור ללימודו לו' בא"י האל הקדוש הלכך ל"ל תקנתא וגדולה מזו כ' ב"י סי' קי"ד בשם הרד"א ע"ש: אין לומ' מלך עוזר וכו', דא"א בה ב' מלכיות (כ"ה) ואין נוהגין כן:

א"צ לחזור. וצ"ע דה"ל לפ' דוקא כשידע שהם ימי תשוב' וטעה בדיבורו אבל אם לא נזכר שהם ימי תשובה ונזכר אח"כ לא יצא כמ"ש סי' תפ"ז וסי' ר"ט ומיהו אנן קי"ל דבכל ענין יצא כמש"ש:

לזקוף בסוף. פי' קודם שאמר ברוך:

אין מחזירין. ואפי' רצה להחזיר אסור בת"ה סי' קמ"ד ועי' סי' ק"ז (ד"מ), זכרנו כתבנו בחטף קמ"ץ, בזכרנו לא יאמר לחיים טובי' רק לחיים עד וכתו' לחיים טובים כל וכו' (לבוש) אבל י"א שגם בוכתוב א"א טובי' עד בספר (מט"מ), לחיים הלמ"ד בשב"א ולא בפת"ח דלא לשתמע לא חיים ודוקא בר"ה קפדי' אבל בכל השנ' אומרים השכיבנו לחיים בפת"ח תחת הלמ"ד ע"פ דקדוק דכשהשב"א באה בתחיל' התיב' באותיות שאינן אח"הע קורין בפת"ח (ב"ח מט"מ) ועמ"ש סי' ח', שהשלטן בקמץ תחת שי"ן שני, ואין לומ' באהב' מקרא קדש רק יום תרועה מקרא קדש, ודברך אמת ואין לומר מלכנו, וכופלין לעילא בכל הקדישים שאומרים (כ"ז במנהגים ולבוש וב"ח):

ואינו מזכיר ר"ח. דכשאומרים יום הזכרון קאי נמי אר"ח דקרי זכרון:

יום תרועה. אפי' בקידוש בלילה (ב"י) אין לומ' ואז צדיקים יראו אלא ובכן (זוהר בראשית ע' צ"ב ובמדבר ע' רל"א), בשבת אומרים או"א רצה במנוחתינו קדשנו וכו' אבל בשאר מקומות א"א רצה במנוחתינו (לבוש):

ודברך אמת. בין בהפטרה בין בקידוש (ב"י):

תכתב ותחתם. (מ"צ) וכן נכון שיחזיקו לצדיק שנחתם לאלתר לחיים, וכ' הלבוש שלא לאומרו אחר ג' שעות ראשונות שכבר נגמר הכתיבה ע"ש בסי' תקצ"ו ובסי' תקפ"ד כת' דג' ראשונות הקדוש ברוך הוא יושב ודן וצ"ע דהא אנן אמרי' ממקומו הוא יפן ברחמי' והטעם משום דקי"ל בשניות יושב ודן ומבקשים שיפן ברחמים כמ"ש הגמ"נ ה' יה"כ בשם תוס' פ"ק דע"א ואף שהתו' כתבו שם דנוסח התפלה כך הוא היינו לשינוי קמא דגמ' אבל אנן קי"ל כשינוי' בתר' דלא תיפוך ע"ש וכ"כ התרגום יונתן וירוש' בפסוק הצור תמים וכ"כ מט"מ דבשניות יושב ודן וא"כ יכולים לאומרו עד אחר חצות עמ"ש רסי' תקפ"ד וכתוב שם בהגמ"נ דביה"כ אומרים ממקומו בכל התפלו' משום דהקב"ה דן כל היום כולו ע"ש ועססי' תקצ"א ובס' י"מ ח"ב מתה"מ פ"י כתב שגם צדיקים אין נחתמים אלא ביה"כ רק שנכתבי' בר"ה ע"ש:

וע"ל סי' קי"ח. עמ"ש שם להלכ' דאף אם אמר מלך אוהב צדק' ומשפט חוזר ומתפלל פ"א בתורת נדבה:

וצריכים הם לזקוף כו'. הטור כתב שהמדקדקים נהגו כן מטעם דאמרינן באין עומדין אלו ברכות ששוחין בהם תחלה וסוף ואם בא לשחות בסוף כל ברכה מלמדין אותו שלא לשחות משמע שמדינא אין לחוש לזה שהרי אין עושין כן אלא המדקדקים וצ"ל הטעם דהא הטעם שאין לשחות בסוף כל ברכה הוא כדי שאם ישחה האדם מעצמו במקום שלא תקנו חז"ל יבוא לידי מכשול בתקנות חז"ל כמ"ש סי' קי"ג וא"כ אין איסור אלא במקום שיש תקנת חכמים באבות והודאות דהיינו בסוף כל ברכה מאלו ע"כ אם בא לשחות שם הוא איסור מה שאין כן כאן ששוחה אפי' בכל הברכה ושם אין איסור כלל כמ"ש בסי' קי"ג ע"כ אין איסור אפי' במה שסיים בסוף אלא שהמדקדקי' מחמירים גם בזה ונראה טעמם מפני הנכנסים שלא ידעו שאומ' הכל בשחייה ובאבות והודאות צריכים מן הדין לזקוף תחל' קודם שיאמר ברוך אתה כדי שיראו הכל ששוחה אח"כ כשיסיים ברוך אתה ובש"ע פוסק שהכל ידקדקו בזה ובלבוש הקשה שא"צ לזקוף בסוף הברכה כיון שאומר הכל בשחי' והאריך בסברא שזהו דרך כבוד וזה אין דרך כבוד ולפי מ"ש לק"מ ולעיל סי' קי"ג כתבתי לחלק בין זקיפה דזכרנו לזקיפה דמי כמוך בזכרנו צריך לזקוף קודם שיאמר איזו תיבות הסמוכו' לברוך אתה כדי שיוכל לשחו' אחר כך כשיאמר ברוך אתה אבל בזקיפה דמי כמוך א"צ לזקוף עד שיאמר ברוך אתה ה' ובן בשאר ברכות שאין שחיה בסופה ע"ש מלתא בטעמא: כתב הטור בשם מהר"ם שהי' או' לחיים בשו"א ולא בפת"ח דמשמע לא חיים כמו דאי' בנדרים לחולין בפת"ח הוה כמו לא חולין והר"א מפראג תמה ע"ז דהא כתי' כל הכתוב לחיים בירושלים בפת"ח ורש"ל תירץ דמהר"ם אזיל לטעמיה דכל היכא דאיכא למיטעי לא סמכי' אקרא וכמ"ש גבי ברכת המזון בענין נודה לך כדלעיל סי' קפ"ז עכ"ל והטור בסי' קפ"ז חולק על מהר"ם מכח הכתו' וכאן יש ג"כ כתוב ולא חולק עליו וצ"ל דהכ' שאני דאיכא למיטעי דהוה קללה ואל תפתח פה לשטן ע"כ יש ליזהר יותר מה שא"כ בנודה לך דאין הטעות אלא לו' נודה לך איזה אחר ותו י"ל דבימי הדין חמיר טפי ובהא מיתרצא למה לא זכר כן גבי והעמידנו מלכנו לחיים שאומרים בימות החול וכ"כ מו"ח ז"ל. עוד כתב הטור שא"ל לחיים טובים עד לבסוף בהודאה כי צריך לבקש תחלה דבר מועט כו' משמע דבהודאה יאמר וכתוב לחיים טובים כו' וכ"כ בלבוש דלא כיש מקפידים שלא לומר טובים משום שיהיו ה' תיבות כנגד ה' חומשי תורה והוא שטות. ואומרי' שהשלטן בקמ"ץ תחת השי"ן דפירוש הממשלה ולא בחיר"ק דהוה משמע האדם השליט. והרשעה צ"ל בחיר"ק תחת השי"ן. במוסף של ר"ה וי"כ כתוב ומלומדיך הם מלומדים ואין לו ביאור לפי ענין הפסוק שמבי' וחנותי את אשר אחון כו' ע"כ יש להגיה במקום זה ומרוחמיך הם מרוחמים כל הפסוק ורחמתי את אשר ארחם וכ"ה בסוף הקדמה של ב"י בא"ח:

זכרון תרועה. וא"א באהבה כי תרועה מורה על הדין ואין אהבה בדין כ"כ לבוש. עוד כתב שא"ל מלוך על כל העולם כולו שהוא כפל ובכל הספרים יש כן ונ"ל ליישב דמצינו הרבה פעמים רובו ככולו וקמ"ל כאן כולו ממש ויש ראיה לזה לעיל:

לשנה טובה תכתב. בלבוש סי' תקנ"ו כתב שביום הראשון אחר התפלה א"ל לשנה טובה כו' כי בג' שעות הראשונות היא הכתיבה לצדיקים ואין ראוי שיאמר לחבירו ל' המורה שאינו צדיק אלא בינוני בשלמ' כל א' בעצמו יחזיק עצמו לבינוני ע"כ מתפללין וכתבנו לחיים דהיינו ביה"כ ול"נ דהא ביום ב' אומר זמן ג"כ מטעם שהעיקר מיום ב' לפעמים כמ"ש סי' ת"ר ה"נ לזה שיתפלל על חבירו לשנה טובה תכתב ע"כ יש לאומרו גם בליל ב' דר"ה:

מסופק. ונ"ל דהכא לא מהני שיאמר צ' פעמים כמו בסימן קי"ד סעיף ח'. דהכא אינו רשאי לומר בא"י דהוי ברכה לבטלה ואם יאמר בלא שם א"כ בתפלה כשיאמר בשם יחזור ללמודו לומר ברוך אתה ה' האל הקדוש הלכך לית ליה תקנתא. מ"א:

קי"ח. דשם פסק להלכה דאף אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט א"צ לחזור וכן הוא דעת הב"ח ושל"ה ושכנה"ג ועיין יד אהרן וט"ז פסק דיחזור ויתפלל בתורת נדבה ע"ש:

לזקוף. קודם שאמר ברוך ובזכרנו צריך לזקוף קודם איזה תיבות הסמוכות לברוך כדי שיוכל לשחות אח"כ כשיאמר ברוך אתה אבל בזקיפה דמי כמוך אין צריך לזקוף עד שיאמר ברוך וכן בכל הברכות שאין שחיה בסופה ט"ז ע"ש. וכשזוקף לא יהא בקומה זקופה ואין זה בכלל השתחואה כשהראש כפוף דגם בכל השנה ראוי לנהוג כן כ"ש בימים נוראים של"ה. וכל אדם יחזור וילמוד התפלה וקרוב"ץ שיהיו שגורים בפיו בר"ה וכן ילמוד לבניו סדר התפלה כדי שלא יצטרך להפסיק. מהרי"ו:

אין. אפי' רצה להחזיר אסור ד"מ מ"א. לחיים בשו"א הלמ"ד ולא בפתח דמשמע לא חיים כדאיתא בנדרים לחולין בפתח הוי כמו לא חולין ע"ש. ודוקא בר"ה קפדינן אבל בכל השנה אומרים השכיבנו לחיים בפת"ח תחת הלמ"ד ע"פ הדקדוק דהיכא שנחסר הה"א ידיעה שהיתה ראוי לכתוב אחר אותיות בכל"ם ונחסר בא הפת"ח מהה"א הידיעה תחת אות בכל"ם כמו בשָׁמַיִם ראוי להיות בהַשָׁמַיִם אלא שנחסר הה"א הידיעה בא הפת"ח תחת הבית להורות על הה"א הידיעה וכן כולם וע' ברש"י פרשת בשלח בד"ה לנחותם וגו' ועמ"א מ"ש בזה בשם ב"ח ומט"מ. והרשעה בחיר"ק תחת השי"ן. שהשלטן בקמ"ץ תחת השי"ן שניה. אין לומר ואז צדיקים אלא ובכן זוהר. ואין לומר באהבה מקרא קודש רק יום תרועה מקרא קודש. ואין לומר ומלומדיך הם מלומדים רק ומרוחמיך המה מרוחמים ט"ז וכופלים לעילא בכל הקדישים. מנהגים:

אומר. אפי' בלילה בקידוש:

בשבת. ואומר או"א רצה במנוחתינו קדשנו אבל בשאר מקומו' א"א רצה במנוחתנו. לבוש:

ודברך. בין בהפטרה בין בקידוש:

רם. אבל לא יגביה קולו מאוד עיין של"ה:

שנה. כ' לבוש שביום ראשון אחר התפלה א"ל לשנה טובה תכתב דיש להחזיק חבירו לצדיק והמ"א כ' דיכול לאומרו עד אחר חצות ע"ש. וט"ז כ' דיש לאומרו בליל שני גם כן דהא ביום שני אומרים זמן מטעם שעיקר מיום שני לפעמים עיין שם. וי"ל תִכָּתֵב וְתֵחָתֵם. מ"צ:

ס"א בעשרת. ברכות י"ב ב': ואם טעה. שם מאי הוי עלה וע"כ לענין דיעבד קמיבעיא להו דהא ל"פ אלא בדיעבד דהא ר"א יצא קאמר ושם והלכתא כרבה. הרא"ש וש"פ דלא כראבי"ה: או שהוא. תוס' ורא"ש שם בשם ירושל': אם הוא. שם ל"ד א': ואם הוא. שם וכפי' תוס': ואם לא נזכר. שם כ"ט ב':

ס"ב אם אמר. שם י"ב א' וכפי' ופסק הרי"ף: ותוך כ"ד. כ"כ בתשובת הרשב"א סל"ה בדברי השואל וע' תוס' שם ד"ה לאו ומיהו כו' וכת' בכה"ג סי' ר"ט בשם הפוסקים דכ"ע מודי בזה לתוס' דבעינן בתוך כ"ד אלא דלדעת הרי"ף שפסק לקולא א"צ שידע שהוא י"ט וכן סתם בסי' ר"ט וכאן ולדעת תוס' צריך שידע וכמ"ש בסימן תפ"ז ס"א ומ"א דחק עצמו בסי' ר"ט שגם שם סתם כדעת תוס' מכח דקדוקים שאין בהם ממש לכן כת' כאן צ"ע כו'. וליתא: בשבת כו' וה"ה כו'. דהא מעין שבע הוא: וחותם. שבת כ"ד ב':

ס"ד יש נוהגין. תוס' ברכות י"ב ב'. ושם ל"א א' כתבו ולכך נהגו העולם כו' וכן העתיק בש"ע בסי' קי"ג ס"ב ואינו עיקר: וצריכין. שם גמרא ל"ד א'.

אם לא. תוס' שם י"ב ב' ובודאי שלא עדיפי מהבדלה שתיקנו נביאים ואנשי כה"ג וכן עננו ועל הניסים וע' תוס' שם שכת' והביא ראיה לדבר כו' והן כתובות במרדכי שם. א' שהרמב"ם כ' שיש מקומות שנוהגין שלא לאומרו כלל מכלל דפשיטא דאין מחזירין. ב' שהראבי"ה מפרש מ"ש ר"א אמר אפי' אמר כו' יצא לא לעניין דיעבד אלא ה"פ הבא לימלך אומרין לו שכך יצא בהאל הקדוש כמו בהמלך הקדוש ושניהן כא' טובים ורבה פליג עליו דעדיף המלך הקדוש ודוקא לכתחילה: ג' מדאמרינן שבת כ"ד א' ימים שאין בהם קרבן מוסף א"ל אמרו אין מחזירין אותו וכ"ש הנך דלא אתמרי בגמרא כלל וזו הראיה אחרונה אין עליה תשובה: ואפילו לא. רא"ש פ"ד דברכות סי"ד וגמרא שם כ"ט ב': וה"ה אם לא. שם תוס' י"ב ב':

ס"ו אומר. עירובין מ"א:

ס"ז אם חל. רא"ש סוף ר"ה וגמרא שם כ"ט ב' וע' בירישלמי שם:

ס"ח אינו אומר. רא"ש שם וגמר' שם ל"ב ב'. וכמ"ש אפשר מלך יושב כו': וכן א"א והשיאנו. הרא"ש שם וחגיגה ח' ב' (וי"א) אבל בירושל' פ' הרואה אמרו שאפי' בר"ח שמואל אחר צ"ל והשיאנו רב אמר צריך להזכיר בו זמן ונהי דבר"ח לא קי"ל דגם כרב לא קי"ל: ובתפלת מוסף. גמ' שם ושם: וחותמין. במדרש והביאו המרדכי ריש ר"ה לעולם ה' דברך נצב בשמים קיים דברך כשם שהתקנת עם אדם כשם שדנת אותו ברחמים כך אתה תרחם הדורות הבאים אחריו לעולם לא כך גזרת על אדם כי ביום אכלך ממנו מות תמות א"ל ושמא פרשתי יום שיש לך יום משלי אמרתי היום אני נותן לו תשע מאות ושלשים שנה ומניח לתולדותיו ע' שנה לפיכך אמר דוד רבון העולמים אלמלא דנת אדה"ר בשעה שאכל מו האילן לא חיה אפילו שעה אחת והתקנת עמו ברחמים כך התקנת עמו שאתה דן את בניו ברחמים ועמ"ש בר"ס תק"פ בשם פסיקתא:

ס"ט אע"פ כו'. סוף ר"ה ל"ה א' משום דאוושי וכפי' הערוך והג"מ פ"ח מה' תפלה בשם תוס' לשון השמעת קול וכמ"ש בפ"ז דברכות ופ"ד דכתובות ופ"ז דב"מ ופ"ג דחולין והטעם משום דאין רגילין בהם לכך מרימין קולם אבל הרמב"ם והרי"ף וש"פ מפרשים כפירש"י שם כמ"ש בפ"ד דעירובין וריש נדרים וכן עיקר: ולהטותם כו'. כמ"ש בפ"ג דברכות כ"ד ב' ולפי' הערוך הנ"ל לכן מוציא י"ח בר"ה ויו"כ לפי שמגביהין קולם ומטעין זה את זה ואינן יוצאין י"ח בתפלה בלחש אלא שעכשיו אין סומכין על הש"ץ שצריך לישמע מפי הש"ץ מלה במלה כמ"ש תו' דברכות כ"ט ב' ד"ה טעה כו' וש"פ וכמ"ש בסי' קכ"ד ס"י וכמ"ש בירושלמי סוף ר"ה ר' אדא דקסרין בשם ר"י והוא שיהא שם מראש התפלה: ונוהגין כו' תכתב. כי מש"ש שלשה ספרים כו' היינו לחיי ע"ה כמ"ש תוס' שם ודלא כהר"ן שכת' לעה"ז וצדיקים ורשעים בדינן דהא אמרינן ואדם נידון בר"ה וגזר דין כו' אלמא אין החתימה אלא ביה"כ ומתני' בכל אדם מיירי וכן מש"ש תבואה שאירע בה קרי כו' אדם כו'. החליט הגמ' בכל אדם אלא דחיי עה"ז שוין בכל אדם אלא דאע"פ שנכתב אם חוזר בעי"ת נקרע הגזר דין ונכתב ונחתם ביה"כ לטובה וזהו התועלת דאינו נחתם עד יה"כ וז"ש שב בנתיים כו' וזה שמבקשין בעי"ת וכתבנו כו' ליקרע גזר דין ויכתבנו לחיים ולכן אין לאומרו ותחתם אלא תכתב:

מימרא דר' ברכות י"ב ומדפליג ר"א ואמר יצא ש"מ לרב לא יצא הרא"ש והרי"ף ורמב"ם בפ"י מהל"ת

כר' אשי שם ל"ד וכפירוש הרמב"ם והרי"ף וכ"כ התו':

תשובת הרשב"א מהא דנקט כסא דחמרא בידיה וכו' ברכות י"ב וכדעת הגאונים

ה"ר מנוח בפ"י מהל"ת

טור בשם מנהג אשכנז

טור בשם אביו הרא"ש ושכ"כ הרמב"ם בשם הגאונים

כר' חסדא ורבא עירובין מ'

טור בשם רב שר שלום והרא"ש בסוף ר"ה וכ"כ במ"ם

י"ט שם בשם רב האי

שם בשסר"י מגרמיזא ומנהג אשכנז וספרד

פסקי תוס' סוף ר"ה: