שולחן ערוך אורח חיים סימן תקע״ט - 3 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן תקע״ט
סעיף א׳
סדר תפלו' באלו תעניו' ובו ג סעיפים:בכל יום משבעה תעניו' אחרונו' של גשמים מתפללין על סדר זה מוציאין את התיבה לרחובה של עיר וכל העם מתקבצים ומתכסים בשקים ונותנים אפר מקלה (פי' אפר של דבר שנשרף לאפוקי עפר בעלמא שגם הוא נקרא אפר) על גבי התיבה ועל גבי ספר תורה כדי להגדיל הבכיה ולהכניע לבם ואחד מן העם נוטל האפר ונותן בראש הנשיא ובראש אב בית דין במקום הנחת תפילין כדי שיכלמו וישובו וכל א' וא' נוטל ונותן בראשו ואח"כ מעמידים ביניהם זקן חכם והם יושבים לא היה שם זקן חכם מעמידים חכם לא היה שם לא זקן ולא חכם מעמידין אדם של צורה ואומר לפניהם דברי כבושים (פי' שכובשין ומעוררין הלב לתשובה) אחינו לא שק ולא תעני' גורמים אלא תשובה ומעשים טובים שכן מצינו שלא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם ובקבלה הוא אומר קרעו לבבכם ואל בגדיכם ומוסיף בענינים אלו כפי כוחו עד שיכניע לבם וישובו תשובה גמורה ואחר שגומר זה דברי כבושים עומדים בתפלה ומעמידים שליח צבור הראוי להתפלל בתעניו' אלו ואם היה אותו שאומר דברי כיבושי' ראוי להתפלל מתפלל ואם לאו מורידין אחר ומי הוא הראוי להתפלל בתעניו' אלו איש שהוא רגיל בתפלה ורגיל לקרו' בתורה נביאים וכתובים ומטופל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה ולא יהי' בבניו ובני ביתו וכל קרוביו והנלוים אליו בעל עבירה אלא יהי' ביתו ריקן מן העבירו' ולא יצא עליו שם רע בילדותו שפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ואם היה זקן עם כל המדו' האלו הרי זה מפואר ואם אינו זקן הואיל ויש בו כל המדות האלו יתפלל:
סעיף ב׳
סדר התפלה ושש ברכו' שהוא מוסיף ותקיעו' שהוא תוקע מבואר יפה בטור סימן זה:
סעיף ג׳
שבע תעניו' האלו אחר שמתפללים יוצאים כל העם לבית הקברו' ובוכים ומתחננים שם כלומר הרי אתם מתים כאלו אם לא תשובו מדרככם (ולפי זה אם אין קברי ישראל הולכים על קברי כותים). (גמרא):
לרחובה של עיר. כדי להתבזות בפרהסיא א"נ משום גלות (גמ') וא"כ במקום שאין יכולין להתפלל ברחוב בפני עכו"ם יתפלל בבית אחר כטעם השני ואף על גב דאיתא בגמרא דגלו מבי כנישת' לבי כנשת' לאו דוקא אלא ה"ה בית אחר דלא גרע מרחוב אלא דקרא ליה ביה כנשתא שבאותה השעה נעשה בה"כ:
ב׳
בשקים. לומר הרי אנו חשובים לפניך כבהמה ופירש"י שקים הם משער בהמה מנוצה של עזים עכ"ל ונ"ל דלא בא אלא לפרש דסתם שק ה"פ כמ"ש התוס' בשבת דף כ"ז אבל באמת יכולים להתכסות אף בשאר שקים דמ"מ נמשל כבהמות נדמו שדרך לכסות בהמה בשק ולכן נ"ל דיכסה אותו למעלה על הבגדים:
ג׳
אפר מקלה. אפר כירה והתוס' כתבו אפר הבא משריפת אדם ואין נוהגין כן גבי חתן כמ"ש סי' תק"ס ס"ב נ"ל דה"ה כאן:
ד׳
וא' מן העם וכו'. והא דאינם נוטלים בעצמם ונותנין על ראשם היינו כדי שיתביישו מאחרים שיהא בושתן מרובה:
ה׳
הנשיא. אף על גב דבקלקלה מתחילין מן הקטן הא חשיבותא הוא לדידהו דאמרי' אתם חשיבי למבעי עלן רחמי (שם):
ו׳
ואחר שגמר. וה"ה בער"ח במקו' שאומרים דברי כבושי' יאמרו קודם התפלה:
ז׳
רגיל בתפלה. כדי שלא יטעה:
ח׳
ומטופל. בבנים קטנים ואין לו שמתוך כך יתפלל בלב שלם:
ט׳
ומרוצה לעם. שיסכימו לתפלה:
י׳
נעימ'. שמושך הלב:
י״א
ולפ"ז וכו'. משמע אף על פי שמתחננים שם מ"מ כיון שאין הטעם אלא לומר הרי אנו חשובים כמתים מותר לילך על קברי עכו"ם אבל יש עוד טעם בגמרא כדי שיבקשו המתים רחמי' עלינו ולפ"ז צריך דוקא קברי ישראל ולפי נוסחא שלנו שאנו אומרים בער"ה ועי"ה צריך דוקא קברי ישראל ועיין בזוהר ודברי הלבוש בכאן תמוהי' ע"ש:
ס"א בכל יום כו'. כמש"ש ואפי' בקמייתא כו' ורמינהי כו': אפר מקלה. כמ"ד השני: כדי להגדיל כו'. כמש"ש אמר רבי זירא מריש כו': כדי שיכלמו. ר"ל לכך מניח אחר וכמ"ש בגמ' שם: לא היה שם כו'. גמ' שם: ומוסיף כו'. כמש"ש אומר לפניהם דברי כבושין: ואחר שגומר כו'. כמש"ש במתני' אומר לפניהן כו' עמדו בתפלה כו': ומעמידין ש"ץ כו'. מתני' וגמ' שם: ואם לאו כו'. גמ' שם:
ג׳
שבע כו'. שם בגמ' ומדקאמר שם בהאי פירקא ש"מ דוקא בשבע אלו כנ"ל: כלומר כו'. רמב"ם וטור וצ"ע למה כ' כמ"ד הראשון:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקע״ט, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
