על איזה דברים מתענין ומתריעין - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקע״ו
על איזה דברים מתענין ומתריעין. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקע״ו - 16 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן תקע״ו
סעיף א׳
על איזה דברים מתענין ומתריעין. ובו טז סעיפים:כשם שמתענים ומתריעים על הגשמים כך מתענים על שאר הצרו' כגון עכו"ם שבאו לערוך מלחמה עם ישראל או יטול מהם מס או ליקח מידם ארץ או לגזור עליהם צרה אפי' במצוה קלה הרי אלו מתענין ומתריעין ועד שירוחמו וכל הערים שסביבותיהם מתענים אבל אין מתריעין אלא אם כן תקעו להתקבץ לעזרתם ואפי' לא באו אלא לעבור דרך ארצם שאין להם מלחמה עמהם אלא על עכו"ם אחרי' ועוברי' על מקום ישראל מתעני' ומתריעין:
סעיף ב׳
וכן על דבר איזהו דבר עיר שיש בה ת"ק רגלי ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה הרי זה דבר יצאו ביום א' או בארבעה ימים אין זה דבר היו בה אלף ויצאו ממנה ששה מתים בג' ימים זה אחר זה הרי זה דבר יצאו ביום אחד או בארבעה אין זה דבר וכן לפי חשבון זה ואין הנשים וקטנים וזקנים ששבתו ממלאכה בכלל מנין אנשי המדינה לענין זה היה דבר בארץ ישראל מתענין שאר גליו' עליהם (ודוקא דאיכא דבר בכולה ולא במקצתה) (ר"ן פ"ג דתענית) היה דבר במדינה ושיירו' הולכו' ובאו' ממנה למדינה אחר' שתיהן מתענו' אע"פ שהן רחוקו' זו מזו:
סעיף ג׳
ואם היה דבר בחזירים מתענין מפני שמעיהם דומים לשל בני אדם וכל שכן אם היה דבר בעכו"ם ולא בישראל שמתענים:
סעיף ד׳
וכן מתענים על המפול' שבעיר כיצד הרי שרבתה בעיר מפולת כותלים בריאים שאינן עומדין בצד הנהר הרי זה צרה ומתענין ומתריעין עליה וכן על הרעש ועל הרוחו' שהם מפילים הבנין והורגים מתענין ומתריעים עליהם:
סעיף ה׳
וכן מתענים על החולאים כיצד הרי שירד חולי א' לאנשים הרבה באותה העיר כגון אסכרה (פי' חולי סוגר הגרון מענין ויסכרו מעינות תהום) או חרחור וכיוצא בהם והיו מתים מאותו חולי הרי זה צרת צבור וגוזרין עליה תעני' ומתריעין וכן חכוך לח הרי הוא כשחין פורח ואם פשט ברוב הצבור מתענין ומתריעין עליו אבל חכוך יבש צועקים עליו בלבד: הגה ובאלו חולאים אינן צריכין שימותו בשלשה ימים זה אחר זה כמו בדבר שהוא בא מכח שינוי אויר אלא מתענים ומתריעים על אלו החלאים מיד. (ב"י):
סעיף ו׳
וכן על חיה רעה שנשתלחה אפי' לא הזיקה אלא נראי' בלבד מתענין ומתריעין בכל מקום אפי' הרחוקים אבל אם אינה משולח' אינה אלא מקרה איזו היא משולח' נראתה בעיר ביום הרי זו משולח' נראתה בשדה ביום אם ראתה שני בני אדם ולא ברחה מפניהם הרי זו משולח' ואם היתה שדה שסמוכה לאגם וראתה שני בני אדם ורדפה אחריהם הרי זו משולח' לא רדפה אחריהם אינה משולח' ואם היתה באגם אפי' רדפה אחריהם אינה משולח' אלא אם טרפה שניהם ואכלה אחד מהם אבל אם אכלה שניהם באגם אינה משולח' ומפני שזה היא מקומה ומפני הרעבון טרפה לא מפני שהיא משולח':
סעיף ז׳
בתים הבנוים במדברו' ובארצו' הנשמו' הואיל והם מקום גדודי חיה אם עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה (פי' מטה קטנה מענין הנה ערשו ערש ברזל) הרי זו משולח' ואם לא הגיע למדה זו אינה משולח' שאלו בני אדם שסכנו בעצמם ובאו למקום החיו' אבל שאר מיני רמש הארץ ורמש העוף ששולחו והזיקו כגון שלוח נחשים ועקרבים שמזיקים ואינם ממיתים ואין צריך לומר צרעים ויתושין והדומה להם אין מתענין עליהם ולא מתריעין:
סעיף ח׳
וכן על ירקון והשדפון משהתחיל בתבואה אפילו לא התחיל אלא במקום אחד כמלא פי התנור מתענין ומתריעין (ואפילו הרחוקים) (טור) רק שיהיו באותו הפרכיא. (ר"ן):
סעיף ט׳
וכן על הארבה והחסיל אפילו לא נראה מהם אלא כנף אחד בכל ארץ ישראל ואפילו אינו משחי' יבול הארץ מתענין ומתריעין עליהם ועל הגובאי (פי' מין ארבה) בכל שהוא אבל על החגב אין מתענין עליו ולא מתריעין אלא זועקין בלבד ועכשיו שאין אנו מכירין מינים הללו על כולם מתריעין:
סעיף י׳
וכן על המזונו' כיצד הרי שהוזלו דברים של סחורה שרוב חיי אנשי אותה העיר מהם כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בארץ ישראל ונתמעט המשא והמתן עד שיצטרך התגר למכור שוה עשרה בששה הרי זו צרת צבור ומתריעין עליה ובשבת זועקים עליה אבל אין תוקעין עליה בשבת:
סעיף י״א
וכן על המטר כיצד הרי שרבו עליהם גשמים עד שיצרו להם הרי אלו מתפללין עליהם שאין לך צרה יתירה מזו שהבתים נופלים ונמצאו בתיהם קבריהם ובארץ ישראל אין מתפללין על רוב הגשמים מפני שהיא ארץ הרים ובתיהם בנוים באבנים ורוב הגשמים טובה להם ואין מתענים להעביר הטובה ועכשיו בצפת מצויה מפולת בתים מפני הגשמים ומתפללין עליהם:
סעיף י״ב
כל עיר שיש בה צרה מכל אלו אותה העיר מתענה וזועקין בתפלה ומתחננין ומתריעין בשופר עד שתעבור הצרה וכל סביבותיה מתענו' אבל לא מתריעו' אבל מבקשים עליהם רחמים ובכל מקום אין מתענין ולא זועקים ולא מתריעים בשבת ויו"ט על שום צרה חוץ מצר' המזונו' שזועקים עליהם בשבת:
סעיף י״ג
עיר שהקיפוה עכו"ם או נהר וספינה המטורפ' בים אפילו על יחיד הנרדף מפני עכו"ם או לסטים או רוח רעה או חולה שאר חולי שיש בו סכנת חיים (ולברך החולה בשבת ע' לעיל ס"ס רפ"ה) זועקים ומתחננים בתפילו' בשבת אבל אין תוקעין אלא אם כן תוקעין לקבץ העם לעזור אחיהם ולהצילם:
סעיף י״ד
תעני' אלו שמתעני' על הצרו' אין מתענים בהם לא עוברו' ולא מניקו' ולא קטנים ומותרי' לאכול בלילה אע"פ שמתענים למחר חוץ מתעניו' הגשמים:
סעיף ט״ו
ציבור שהיה להם ב' צרו' אין מבקשים רחמים אלא על אחת מהם דכתיב נצומה ונבקשה מאלהינו על זאת ואומרים אע"פ שיש בלבנו צרות רבו' על צרה פלוני' באנו להתפלל ואם יש להם צרת רעב וצרת דבר מבקשים רחמים על הרעב משום דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי יהיב:
סעיף ט״ז
בכל יום תעני' שגוזרים על הציבור מפני הצרו' בית דין והזקנים יושבים בבי' הכנסת ובודקים על מעשה אנשי העיר מאחר תפלת שחרי' עד חצי היום ומסירין המכשולים של עבירו' ומזהירין ודורשין וחוקרים על בעלי חמס ועבירו' ומפרישין אותם ועל בעלי זרוע ומשפילין אותם וכיוצא בדברים אלו ומחצי היום ולערב רביע היום קורים בתורה ומפטירים בנביא ורביע היום האחרון מתפללין מנחה ומתריעים ומתודים וזועקים כפי כוחם:
כתב הרמב"ם מ"ע מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות עכ"צ שלא תבוא שנאמר והרעותם בחצוצרו' וגו' ומד"ס להתענו' וכו' ומריעים בחצוצרו' בלבד בגבולין וכתב המ"מ והמחוור כדברי הרשב"א או שופר או חצוצרות עכ"ל ואני תמה למה אין אנו נוהגין לתקוע בעת צרה ואף על פי שאין ת"צ בבבל מ"מ הלא מדאוריית' מצוה לתקוע בלא תענית: דבר בא"י. דכיון דגביר' לוקה שפחה לכ"ש וסוריא אינה בכלל א"י דכיבוש יחיד לא שמיה כיבוש כמ"ש בי"ד סי' קנ"א ס"ח:
ב׳
ולא במקצתה. דהא איכא גבירה ג"כ דאינה לוקה: האידנא אין מתענין כלל בשעת הדבר דמנוסה הוא כשאינו אוכל ושותה קולט ח"ו שינוי האויר ועבי"ד סעיף שע"ד:
ג׳
על החולאים. וה"ה כשאבעבועות פורחי' בתינוקות ומתים יש לגזור תעני' וכבר חבר הגאון מוהר"ר משה סליחה ע"ז ובשל"ה כ' דכל אחד יבריח בניו מן העיר בעת הזאת ואם לא עשו זאת הן חייבין בנפשותם:
ד׳
ב' בני אדם. שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ:
ה׳
באגם. הוא מלא קנים ואילנות קטנים:
ו׳
ירקון. תבואה שהכסיפו פניה. שדפון רוח שמריק הזרע מן התבואה:
ז׳
פי התנור. פי' תבואה שראויה לעשות פת כמלא פי תנור ובגמ' אבעי' להו אם ר"ל ככיסוי התנור או כשורות הלחם הדבקים בפי התנור זה אצל זה א"נ זה למעלה מזה:
ח׳
באותו הפרכי'. ודוקא במכה מהלכ' אבל בשאינ' מהלכת מתענין ולא מתריעים כמ"ש סי"ב:
ט׳
סביבותיה. היינו באותו הפרכיא כמ"ש ס"ח:
י׳
ולא קטנים. צ"ע דהא לעולם אין מתענין קטנים ואפשר דמיירי שהם בני י"ג ואפ"ה קרו להו קטנים כל שלא הגיעו לגבורת אנשים וכן נוהגים שאין גוזרים כל פחותים מי"ח לזכר וט"ו לנקיבה:
י״א
ב' צרות. אבל כשיש צרה א' יכולים להזכיר בתפילה גם צרות אחרות וכ"ה בכמה פיוטים וסליחו':
י״ב
בכל יום תענית וכו'. תמה אני למה אין עושין כן בזמנינו וידוע שזה עיקר התענית כמבואר בישעי' סי' נ"ח ובגמר' ובמשנ' פ"ב דתעני':
ס"א כשם כו'. מתני' פ"ג דתענית על כל צרה שלא תבא כו' וכת' הר"ן דמתריעין היינו מתענין ומתריעין: כגון עו"ג כו'. שם עיר שהקיפוה כו': או לגזור כו'. כ' המ"מ שהוא בפ' הבע"י א"ל לרב אתו חברי לבבל גזר תענית' גזרו על הבשר כו'. ובגמ' שלנו הוא בלשון אחר א"ל לר"י אתו כו' ע"ש: עד שירוחמו. גמ' ספ"א ל"ש אלא כו': וכל הערים כו'. מתני' בפ"ג אותה העיר כו' וכת"ק ומפ' הרמב"ם דה"ה בכל הצרות ול"ג שם על אלו מתריעין בכ"מ אלא מיד ור"ל לא כבדבר שצריך ג"י וכ"ה ברא"ש אלא שגורס שניהם ועס"ה בהג"ה ומ"ש שם מעשה כו' תענית בלא התרעה. ומש"ש בגמר' י"ט ועל כולן אין מתריעין אלא באותה היפרכיא מפ' התרעה בפה דומיא דהתרעה דרישא דגשמים וכמ"ש בסי' תקע"ה ועיין בסי"ב ומשם מוכח דל"ג בכ"מ וכן בתוספתא פ"ב ועל כולן אין מתריעין אלא באותה היפרכיא היה בסוריא אין מתריעין בא"י בא"י אין מתריעין בסוריא וכן בגמר' הא שפחה ושפחה לא אלא שהר"ן יישב ואמר דכ"מ דמתני' היינו באותה היפרכיא וכל א"י היפרכיא אחת ואפי' עבר הירדן ואשקלון הואיל וכבשו אותה יוצאי מצרים אבל א"י וסוריא לא וכן שפחה ושפחה בשתי היפרכיות אבל בהיפרכיא אחת מתענין ומתריעין בשופר ועס"ח בהג"ה והלח"מ כת' שהרמב"ם מפ' כפי' הר"ן דמ"ש בכ"מ היינו באותה היפרכיא במ"ש בתוספתא וכנ"ל ומפ' כפי' הראב"ד מתריעין ולא מתענין היינו הסביבות ור"ע היא ואמר על אלו דר"ל דעל אלו מתריעין מיד כמ"ש ברא"ש ועס"ה אבל ת"ק ס"ל דמתענין ולא מתריעין וז"ש מעשה כו' וגזרו תענית כו' ות"ק היא ודבריו דחוקים דרישא ר"ע וסיפא ת"ק. ויותר נראה כמו שכתבתי דל"ג בכ"מ וז"ש בתוספתא ועל כולן אין מתריעין אלא באות' היפרכיא וכן בגמ' מפרש באותן מקומות שהצרה שם ושיטת הר"ן כמ"ש בס"ח בהג"ה ושיטת הטור כפירש"י וכמ"ש בס"ו: אא"כ תקעו כו'. שאף בשבת תוקעין כה"ג כמ"ש בסי"ג:
ב׳
ס"ב היו בה כו'. ברייתא שם ונקט מספר הקודם וכ' וכן לפי כו': ואין הנשים כו'. מדקא' רגלי מ' לבד מנשים וטף כמ"ש רגלי הגברים לבד מטף ובירושלמי פ"ג הלכה ה' בחורים אבל לא זקנים וכן נאמר שש מאות אלף רגלי העם כו' ואין נשים וטף במניינם כמ"ש שאו כו' כל זכר לגולגלותם מבן כו' וכן זקנים כמ"ש בב"ב קכ"א ב' לא נגזרה כו' גמר ומעלה כו' ומ' שלא היו במנין שנא' וכל פקודיכם לכל מספרכם כו' וכמ"ש במדדש רבה שלכך נאמר אך את מטה לוי לא תפקוד לפי שכל שהיו במנין כו': ודוקא כו'. מדאמרינן בתוספתא הנ"ל היה בא"י אין מתריעין בסוריא ותי' הר"ן דשם מיירי שאינו בכל א"י מתענין לפי שהיא הפרכיא אחת אבל ח"ל לא דהא איכא גבירה דנצולת תנצל עם הנצולין:
ה׳
ס"ה והיו כו'. שם ואסכרה בזמן כו': וכן חיכוך כו'. ב"ק פ' ב' מתריעין על החיכוך כו' ל"ק כו' ומפ' הרמב"ם דלח הוא קשה וז"ש דאריב"ל כו' לח מבחוץ שנא' ויהי השחין אבעבעות פורח ר"ל מדקאמר פורח. ש"מ דלח היה וא"צ לדחוקי כמ"ש רש"י שם וז"ש ה"ה כשחין פורח: ואם פשט כו'. מדקאמר ובאות על הצבור ור"ל ברובן ועפ"ג דמ"ק כ"ו א': אבל חכוך כו'. ב"ק שם: ובאלו כו'. עמש"ל ס"א שגי' הרמב"ם מתריעין מיד וכן הוא גי' הרא"ש:
ו׳
ס"ו שנשתלחה. גמ' שם כ"ב א' וכמש"ו: אלא נראית. כר' יוסי דכולה ברייתא וגמ' שם כוותיה וכמש"ו איזו כו': בכ"מ אפי' הרחוקים. כ"כ הטור וכגי' במתני' בכ"מ וכמ"ש מעשה כו' ומפרש מתענין ומתריעין ככל מתריעין דמתני' ומפ' בכ"מ אפי' הרחוקים וכמ"ש רש"י במתני' שם ד"ה מתריעין בכ"מ אם יראו באספמיא מתריעין בבבל בבבל מתריעין באספמיא ומ"ש בגמ' ועל כולן אין מתריעין אלא בהיפרכיא שלהם מפר' כפרש"י שם בד"ה בהיפרכיא באותו מלכות שכלו שם מי בורות כו' ר"ל דלא קאי אלא שם קוד' לזה בברייתא שם אלא דהתוספתא קשיא לפי' דאמר שם מהברייתא הנ"ל ועל כולן אין כו' וחזר ושנה שם אחר שאר הדברים שאמר במתני' על אלו מתריעין בכ"מ ואמר ועל כולן אין מתריעין עליהן אלא באותה היפרכיא כו' ולדברי הר"ן ניחא ועס"ח בהג"ה. וצ"ע על רמ"א למה לא הגיה כאן ונן למה לא חלק על דברי ש"ע בס"א וסי"ב ועל הש"ע קשה ביותר:
ז׳
ס"ז רמש הארץ כו'. כמש"ו נחשים כו'. צרעה כו': אין כו'. אלא זועקין כו' רמב"ם וטור וכ"ה בגמ':
ח׳
ס"ח רק כו'. במש"ל:
ט׳
ס"ט אפי' לא נראה כו'. ברייתא שם כ"ב א': ואפי' אינו כו'. גמ' שם כ"א ב': מתענין ומתריעין. כנ"ל ס"א דמתריעין דמתני' היינו מתענין ומתריעין וכן כ"מ שאמרו מתריעין חוץ מאצל שבת דאין מתענין ולא מתריעין אלא זועקין' בפה ועסי"ג: ועל הגובאי כו'. ברייתא שם י"ט ב': אבל על כו'. דלא כר"ש בן אלעזר שם כמ"ש שם י"ד וב"ק פ' ב': ועכשיו כו'. הראב"ד בהשגות:
י׳
ס"י ובשבת כו'. כמ"ש י"ד א' במאי אילימא כו':
י״א
ס"יא ובא"י כו'. מתני' וגמ' שם: מפני כו' ובתיהם כו'. לשון הרמב"ם:
י״ב
ס"יב כל עיר כו'. לשון הרמב"ם וכגי' של"ג בכ"מ וכמש"ל ס"א וע"ש: אבל מבקשים כו'. כמש"ש י"ט ב' ועל כולן אין מתריעין אלא בהיפרכיא שלהן ור"ל בפה כמש"ל והיפרכיא היא סביבותיה לפירושו: ובכ"מ כו'. ר"ל דמתריעין שאמור אצל שבת לא מתענין ולאו בשופר אלא זועקין בפה וכמ"ש י"ד א' שופרות בשבת מי שרי ואם איתא דמתענין הל"ל תענית בשבת מי שרי כמ"ש בפ"ב אין גוזרין תענית על הציבור בר"ח כו' ואם התחילו כו' ומדלא נקט שבת וי"ט פי' אפי' אם התחילו מפסיקין וכמ"ש בתוספתא ת"צ אין מפסיקין לי"ט הכתובין במגילת תענית משמע דוקא לאלו וכ"ה ברמב"ם וכ"ז לאלו הנזכרים במתני' עיר שהקיפוהו כו' והנזכרים בברייתא וכן יחיד כו' ומזונות וחיכוך אבל בשאר אפי' אין זועקין כמ"ש על אלו כו' וז"ש ולא זועקין כו' חוץ כו' עיר שהקיפוהו כו':
י״ג
סי"ג אפי' על היחיד כו'. כגי' הרי"ף והרא"ש בגמ' שם ת"ר עיר כו' ויחיד הנרדף כו' מתריעין עליהם בשבת ועל כולן רשאין כו': או חולה כו'. כ"כ הר"ן וכפירושו מפני רוח רעה מפני שהוא חולה מהחלאים המסוכנים וכ' דמכאן לכל חולה שיש בו סכנה ועסי' רפ"ח ס"י וכ"ה בב"ק פ"ב מתריעין על החיכוך בשבת וע"ל ס"ה: זועקין כו' אכל כו'. שם י"ד א': אא"כ כו'. שמפרש מ"ש שם תנאי היא היינו ת"ק ורבי יוסי דלר"י ע"כ מתריעין אף בשופר כיון דפיקוח נפש הוא ות"ק ל"פ אר' יוסי אלא ר"י פליג את"ק והלכה כת"ק:
י״ד
ס"יד תעניות אלו כו'. תוספתא ספ"ב העוברות והמניקות מתענין בט"ב וביה"כ ובשלש תעניות של צבור ר"ל האמצעיות של מטר ושאר תעניות לא היו מתענות: ולא קטנים. במכ"ש דהא אף ביה"כ אין מתענין כמ"ש בפ' בתרא דיומא: ומותרים כו'. כמ"ש י"א ב' אין ת"צ בבבל כו'. ומפרש כמ"ש תוס' שם אין כו' וכמש"ש י"א א"ר אושעי' כו' א"ר עתיר' כו' וז"ש אין ת"צ כו' דאין להם תעניות אלא על שאר דברים ובהם אין דינם כת"צ:
ט״ו
ס"טו ואומרים אעפ"י כו'. ירושל' ר' חגי שאם היו ב' דברים כגון עצירת גשמים וגוביי כו' ר' חגי כד הוה נפיק לתענית' הוה אמר קומיהין אחנא אע"ג דאית בליבן עקין סגיאין אין אנן אלא להון דאתינן:
ט״ז
ס"טז ב"ד והזקנים. כמ"ש קדשו צום כו' אספו זקנים וכמ"ש בגמ' שם: ומסירין כו'. כמ"ש הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר כו': ומתריעים. ט"ס דגם בשחרית מתריעין וצ"ל מתחננים וכ"ה ברמב"ם:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקע״ו, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
