דיני תעניות שמתפללין בארץ ישראל - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקע״ה
דיני תעניות שמתפללין בארץ ישראל. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקע״ה - 13 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן תקע״ה
סעיף א׳
דיני תעניות שמתפללין בארץ ישראל על הגשמים. ובו יג סעיפים:סדר תעניו' שמתענין בארץ ישראל על גשמים כך היא הגיע י"ז במרחשוון ולא ירדו גשמים מתחילין תלמידי חכמים בלבד להתענו' שלשה תעניות ב' וה' וב' וכל התלמידים ראוים לכך ודין תעניות אלו כדין תענית יחיד:
סעיף ב׳
הגיע ר"ח כסליו ולא ירדו גשמים בית דין גוזרין שלשה תעניות על הצבור שני וחמישי ושני וכל העם נכנסים לבתי כנסיות ומתפללים וזועקים ומתחננים כדרך שעושים בכל התעניו':
סעיף ג׳
עברו אלו ולא נענו ב"ד גוזרין עוד ג' תעניו' על הציבור שני וחמישי ושני ובאלו מפסיקין מלאכול מבעוד יום ואסורים בהם בעשיית מלאכה ביום אבל לא בלילה ואסורים ברחיצת כל הגוף בחמין לפיכך נועלין את המרחצאו' אבל פניו ידיו ורגליו בחמין וכל גופו בצונן מותר ואסורים בסיכה אלא א"כ הוא להעביר את הזוהמא ואסורים בהם בתשמיש המטה וכן אסורים בנעילת הסנדל בעיר ומתפללין בבתי כנסיות ומתחננים כבשאר תעניו':
סעיף ד׳
עברו אלו (ולא נענו) ב"ד גוזרין עוד ז' תעניות על הצבור שני וחמישי ושני וחמישי ושני וחמישי ושני וכל מה שאסור בג' שלפני אלו אסור אף באלו ויתירין אלו שמתריעין בהם בשופר על הברכו' שמוסיפים בהם ומתפללי' ברחוב העיר ומורידין זקן להוכיחם ומוסיפין שש ברכו' בתפלת שחרי' ובתפלת המנחה ונועלים את החניו' ובשני לעת ערב פותחין מעט (אותן החניות המוכרות אכילה ושתיה) (ב"י בשם רש"י) כדי שימצאו לקנו' לסעוד' הלילה ובחמישי פותחין כל היום חניו' המוכרו' מאכל מפני כבוד השבת ואם יש לחנו' שני פתחים פותח אחד ונועל אח' ואם יש לחנו' אצטבא לפניו פותח כדרכו בחמישי ואינו חושש:
סעיף ה׳
עוברו' ומניקות מתענות אבל לא בג' ראשונו' ולא בז' אחרונו' ומיהו לא יאכלו אלא כדי קיום הולד (ואסור להן להחמיר ולהתענות) (תשב"ץ סי' תכ"ח):
סעיף ו׳
אחר שגזרו י"ג תעניו' אלו אם לא נענו אין גוזרין עוד והני מילי כשמתענין על הגשמים לפי שכשעברו אלו כבר עברו זמן הגשמים ואין בהם תועלת אבל על שאר פורעניו' מתענים והולכים עד שיענו:
סעיף ז׳
כשמתענים על הגשמים ועברו י"ג תעניו' אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן ובבנין של שמחה (אלא אם כן כותלו נוטה ליפול) (טור) וממעטין באירוסין ונישואין אלא אם כן לא קיים מצות פריה ורביה וממעטים בשאיל' שלום בין אדם לחבירו ותלמידי חכמים לא ישאלו שלום אלא כנזופין וכמנודים למקום ועם הארץ שנתן להם שלום משיבין לו בשפה רפה וכובד ראש ותלמידי חכמים לבדם חוזרים ומתענים שני וחמישי ושני עד שיצא ניסן של תקופה ומותרין לאכול בלילה ובמלאכה ובשאר דברים ומפסיקים בראש חדש חנוכה ופורים יצא ניסן של תקופה והוא כשהגיע השמש לתחל' מזל השור אין מתענין עוד שאין הגשמים בזמן הזה אלא סימן קללה הואיל ולא ירדו כל עיקר בתחל' השנה:
סעיף ח׳
וכל זה הסדר כשלא ירדו גשמים כלל אבל ירדו ברביעה (פי' המטר היורד להצמיח כל צמח ועשב האדמה נקרא רביעה מפני שרובע ומעבר את הקרקע כדכתיב כי כאשר ירד הגשם וגו' והולידה והצמיחה וגו') וצמחו העשבים והתחילו ליבש הרי אלו מתענים וזועקים עד שירדו גשמים או עד שיבשו הצמחים וכן אם הגיע זמן הפסח או קרוב לו שהוא זמן פריחת האילנו' בארץ ישראל ולא ירדו גשמים הרי אלו מתענים וזועקים עד שירדו גשמים הראוים לאילנו' או עד שיעבור זמנם וכן אם הגיע חג הסוכו' ולא ירדו גשמים הרבה כדי למלאו' מהם הבורו' והשיחין והמערו' הרי אלו מתענים עד שירד גשם הראוי לבורו' ואם אין להם מים לשתו' מתענין על הגשמים בכל עת שלא יהיה להם מים לשתו' ואפי' בימות החמה פסקו הגשמים בין גשם לגשם מ' יום בימו' הגשמים הרי זה מכת בצור' ומתענים וזועקים עד שירדו גשמים או עד שיעבור זמנם:
סעיף ט׳
במה דברים אמורים בארץ ישראל וכל הדומה לה אבל מקומו' שעונת הגשמים שלהם קודם שבעה עשר במרחשון או אחר זמן זה כשיגיע זמנם ולא ירדו גשמים יחידים מתענים שני וחמישי ושני ומפסיקים בראש חודש חנוכה ופורים ושוהין אח"כ כמו ששה ימים אם לא ירדו גשמים ב"ד גוזרין י"ג תעניו' על הסדר שאמרנו:
סעיף י׳
כל תעני' שגוזרים הצבור בחוצה לארץ אוכלים בהם בלילה ודינם כדין שאר תעניו' שאין גוזרים על הצבור תעני' כגון צום כפור אלא בארץ ישראל בלבד ובגלל המטר ובאותם עשר תעניו' שהם שלשה אמצעיים ושבע אחרונות:
סעיף י״א
היו מתענים על הגשמים ונענו כמה ירדו ויהיו פוסקין מן התעני' משיכנסו בעומק הארץ החרבה טפח ובבינוני' שני טפחים ובעבודה שלשה טפחים (ושיעור כמה שצריכין לירד לברך עליהם ע' לעיל סימן רכ"א) ואם התחילו לירד אחר חצות ישלימו אותו היום (וע' לעיל סימן תקס"ט בסופו) ואם התחילו לירד קודם חצו' לא ישלימו אלא יאכלו וישתו ויעשו יום טוב ולערב יתקבצו ויאמרו הלל הגדול:
סעיף י״ב
אין אומרים הלל הגדול אלא כשנענו ביום תעניתם דוקא אבל אם לא נענו עד יום שלאחר תעניתם לא:
סעיף י״ג
אם ירדו להם גשמים בליל תעניתם קודם שעלה עמוד השחר אין אומרים הלל הגדול:
ראוי לכך. ומשמע דאין חייבים להתענות והקשה הרב"י דהא בגמ' משמע דחייבים להתענו' ולק"מ דהתם קאי את"ח ששואלין אותן דבר הלכ' בתלמודו ואומר' אבל אם לא הגיע לכלל כך אין מחויב להתענו' אלא שאם רצה מתענ' ולית ביה משום יוהרא כנ"ל ברור בגמ': ודע דרשב"ג קאמ' בגמ' דכל אדם אפי' אינו תלמיד רשאי להתענות וצ"ל הטעם דהרואה אומ' שמתענה בלא"ה כי הרב' בני אדם מתעני' וכ"מ ספ"ב דברכות לרב שישא וכ"מ רס"י תקע"ד דההולך ממקום שמתענים למקום שאין מתענים יתענה ולא חיישי' למחלוקת דכל אדם יש לו רשות להתענו' וא"כ צ"ע דבססי' תקנ"ד פסק כרשב"ג לענין מלאכה בט"ב וא"כ גם הכא הל"ל דכל אדם רשאי להתענו' גם על הטור ק' דבסי' ע' פסק כרשב"ג ולא כבריית' (וצ"ל) דתענית ל"ד למלאב' דמ"מ הרואה שמתענה מוכחא מלתא שעושה מפני הגשמים והוי משום יוהרא ועמ"ש סי' תקפ"א ס"ב ועמח"מ סי' קס"ב בב"י דלפעמי' פוסקי' דלא כרשב"ג ובתי"ט פ"ד דפסחים:
ב׳
מבע"י. כמו ביה"כ (טור) ומיהו ל"ד דביה"כ צריך להוסיף מעט משא"כ כאן אבל ביה"ש שלו אסור כדאי' בפסחי' ד' נ"ד:
ג׳
בתשמיש המטה. אפי' עדיין אין רעב בעולם עססי' תקע"ד:
ד׳
המוכרו' מאכל. מדלא כ' מאכל ומשתה כמש"ל בהג"ה ש"מ דס"ל דחנות של משת' אסור לפתוח רק מטין דהא יכולין לקנותו בע"ש משא"כ מאכל שצריך הכנ':
ה׳
לא בג' ראשונו'. דלא תקיף רוגזי' כולי האי ואחרונו' כיון דז' נינהו לא מצו עוברות ומניקות למיקם בהו (רש"י) וק' יתענו עכ"פ ג' תעניו' וצ"ל כיון שא"א להתענו' כולם אין מחויבי' להתענו' כלל וכ"מ ממש"ל סי' תקע"ז ועסי' תקע"ו סי"ד וא"כ אם ציבור גזרו ג' תעניו' ויש אדם חלש שאינו יכול להתענו' כלם א"צ להתענו' כלל וצ"ע:
ו׳
של שמחה. קאי גם אמשא ומתן דאינו אסור אלא של שמחה וכמ"ש סי' תקנ"א:
ז׳
וממעטין באירוסין. פי' שאין מארסין כלל (ב"י תו'):
ח׳
מתענין. ולא מתריעין [ב"י]:
ט׳
בד"א כו. אפי' עונו' הגשמים שלהם אחר שבועו' (ב"י רשב"א) עמ"ש סי' קי"ז:
י׳
בח"ל. שאין להם נשיא שיגזור עליהם:
י״א
יאכלו וישתו. שא"א הלל הגדול אלא בנפש שבע' וכרס מלאה ודוקא בשעת התפלה אבל קודם התפלה שרי ולכן אמרי' ליה בפסוקי דזמרה בשחרית בשבת (תוס') ובמקום דשכיח שכרות אומרים הלל הגדול ואח"כ אוכלין ושותין (ב"י גמ') ונ"ל דה"ה אם רצו רוב הציבור להשלים יאמרו הלל הגדול קוד' אכילה:
י״ב
הלל הגדול. הם כ"ו כי לעולם חסדו, וחותמין מודים אנחנו לך על כל טפה וכו' כמ"ש סי' רכ"א (הרי"ף) והר"ן כתב דשוב א"צ כל יחיד לברך וכתב בפסקי התוס' דיש להתחיל שיר המעלות הנה ברכו וגו' העומדים בבית ה' בלילות מפני ששירת הגשמים בלילות ואומר מעלה נשיאים מקצ' הארץ וגו':
י״ג
שלאחר תענית' לא. דלא נענו מכח התעני' רק משמיא דרחימו עלייהו:
וכל התלמידים ראוים כו'. בטור כתב וז"ל וכל תלמיד יכול להחזיק עצמו בחזקת ת"ח ואין בו משום יוהרא אבל לא שאר העם הקש' ב"י דלפ"ז ברצונו תליא מלתא ולא משמע התם הכי דת"ר אל יאמר אדם תלמיד אני איני ראוי להיות יחיד אלא כל ת"ח הם יחידים משמע שצריכין הם לעשות כיחידים ודחק לתרץ ונראה דלק"מ דודאי חיוב הוא על כל תלמיד דאין יכול להפקיע עצמו לומ' פטור אני דיהיה מצוה הבאה בעבירה כי יוהרא היא קמ"ל דאין כאן עביר' כלל דלענין יוהרא היתר הוא ממילא נשארה המצוה לבדם וע"כ אין יכול להפקיע ממנה:
ב׳
ומתחננים כדרך וכו'. כ"כ גם הטור. ונראה דבכלל זה הקריאה בויחל כמו בשאר תענית כדמסיק הטור ססי' תקס"ו בשם רב שלום ולא הוצרך להזכירו פה בתעני' זה והא דזכר במנח' הקריא' היינו אגב אורחיה דבא שם להזכיר סדר היום זכר גם את זה ואע"ג דבסי' תקע"ט אצל ז' תעניו' זכר גם הקריאה היינו דשם הוה קריאה משונה משאר תעניו' דצריך שם לקרות באם בחקותי כו' ולא ויחל ובחנם האריך ב"י בזה בפי' דברי הטור:
ג׳
עד יום שלאחר תעניתם לא. דבתענית' לא נענו וברחמי שמים ירדו להם יום אחר:
ד׳
בליל תעניתם כו'. לפי שאינם מתחילין להתענות אלא מעמוד השחר שזהו עיקר תענית:
ומתחננים. ובכלל זה הקריאה בויחל כמו בשאר תעניות. ט"ז:
ב׳
בתשמיש. אפי' אין רעב בעולם עדיין עסס"י תקע"ד:
ג׳
מאכל. אבל של שתיה דיכולין לקנותו בע"ש לא. מ"א ע"ש:
ד׳
באירוסין. פי' שאין מארסין כלל. ב"י:
ה׳
וישתו. ובמקום דשכיחי שכרות אומרים הלל ואח"כ אוכלין ושותין. וה"ה אם רצו רוב הציבור להשלים יאמרו הלל הגדול קודם אכילה ויתחילו משיר המעלות העומדין בבית ה' עד כ"ו כי לעולם חסדו עיין מ"א וחותמין מודים אנחנו לך על כל טפה כמ"ש סי' רכ"א ושוב א"צ כל יחיד לברך עיין מ"א:
ס"א שמתענים בא"י. עס"ט: מתחילין כו'. שם מאן יחידים כו' ואר"ה יחידים כו': וכלי כו'. רמב"ם וכמש"ש ת"ר אל יאמר כו': ודין כו'. מתני' שם אוכלין ושותין כו' וכמו תענית יחיד כמש"ש י"ב ב':
ב׳
ס"ב וכל העם כו'. ר"ל שאין מוציאין לרחובה של עיר וכן אין מוסיפין השש ברכות כמש"ש ט"ו ב' ואפי' בקמיית' ורמינהו כו' אר"פ כו' ושם י"ג ב' בג' תעניות ראשונות דליכא כו':
ג׳
ס"ג עוד ג' כו'. הרמב"ם וטור וכרבי יוסי וכמ"ש הירוש' שם שמעון בר בא אמר אתא עובדא קומי ר' יוחנן והורה כר' יוסי כו' ע"ש: אא"כ כו'. כמש"ש באבל וכ"ש בת"צ דקיל כמש"ש: בעיר. שם: ומתפללים כו' ומתחננים כו'. כנ"ל ושם י"ג ב' ואב"א באמצעיתא נמי כו':
ד׳
ס"ד שמתריעין בהן בשופר. אע"ג דבפ"ג דר"ה אמרינן מקום שיש שופר אין חצוצרות מקום כו' אין ר"ל בתענית כפירש"י דהא אמרינן בפ"ק דתענית דבשופרות וכן אמרינן בירושל' קומי ר' יהושע תקעין ר"ל בשופר בתענית ר' יוסי בעי ויתקעון בחצוצרות ולא שמע הא דתני חצוצרות במקדש ואין חצוצרות בגבולין ומ"ש מקום שיש חצוצרות כו' היינו במלחמ' ר"ן בפ"ג דר"ה. וכ"ד כל הפוסקים דלא כרש"י שם. בתפלת שחרית כו'. דע"כ בכל התפלות מוסיף דאל"כ מאי פריך שם י"ג ב' הני תשע כו' רק דבנעילה אינו אומר רק מה אנו כמו ביה"כ בסוף יומא וע' בטור בסי' תקע"ט: אותן כו'. דלכך מתירין עם חשיכה: המוכרות. כמ"ש מפני כבוד שבת: ואם יש כו' ואם יש כו'. הרמב"ם מפ' כ"ז אחמישי דלא כרש"י:
ס"ו כבר כו'. גמ' שם וכרבן שמעון בן גמליאל דרבי יוחנן סבירא ליה כותיה
ז׳
ס"ז אלא אם כן כו'. ירושלמי פ"א ופ"ד: אלא אם כו'. כמ"ש במ"ק כ"ג א' וע"ל סי' תקנ"א ס"ב בהג"ה ולצורך כו':
ח׳
ס"ח מתענים וזועקים. ל' הרמב"ם ומפרש כל התרעה דגשמים וזרעים דפ"ג הכל בפה וצ"ע מ"ש מכל התרעה דשם דמפרש בשופר וכמש"ל בסי' תקע"ו וכ"כ הרמב"ם להדיא ובגמ' כללינהו עם שאר דברים כמש"ש ת"ר מתריעין על האילנות כו' ואסכרה כו' ומתריעין על הגובאי כו' וע"ש י"ד א' ועלח"מ שם: וכן אם כו'. הכל לשון הרמב"ם ומפרש פרס קרוב לו: וכן אם הגיעו כו'. גמ' שם וכגי' הרי"ף ורא"ש דל"ג אפי': עד שיעבור כו'. כנ"ל ס"ו ובירושלמי פ"ג הלכה ב' תני מתריעין על האילן בפרס כו' מעתה אפי' יותר מכאן יותר מכאן מעשה נסים ואין מתריעין על מעשה נסים:
ט׳
ס"ט בד"א כו'. ירושלמי פ"א הלכה א' ואף דבגמ' ספ"א אמרינן דרבי פליג וקי"ל כרבי י"ל דלא פליג אלא לשנות מטבע של ברכה וכמש"ל סי' תקס"ו ס"ב מהירושלמי ע"ש: יחידים כו' ומפסיקים. כנ"ל ס"א: ושוהין אח"כ כו'. כמש"ל ס"ב הגיע ר"ח כו' והוא כמו ו' ימים אחר בה"ב של היחידים: כמו כו'. אמר כמו משום דבחדש חסר רק ה' ימים:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקע״ה, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
