מי הם החוטאים לישב בתעני׳ - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקע״א

נקרא קדוש. שמתוך כך מתמרקין עונותיו בשביל שמתענה (רש"י) ונ"ל דלא מיירי בעונות הידועים לו שאפי' ת"ח חייב להתענות עליהם כמ"ש הב"ח בשם הר"ח ואפי' לא מצי לצעורי נפשיה ועיין בשל"ה פרשה נשא, ומיהו בה' יוה"כ כתב דת"ח שתורתו אומנתו א"צ לסגף עצמו כ"כ על העונות וילמוד יותר ממה שהיה רגיל והטור סימן ר"מ כתב בשם הראב"ד אדם שיכול להתענות יום אחד בלא טורח גדול ואעפ"כ אוכל מעט כדרך בני אדם אינו נתפס באותה אכילה ומקבל עליה שכר שמראה לנפשו מעט הנאה ואינו רוצה לצער אות' כענין שנא' גומל נפשו איש חסד עכ"ל, וכתבו ספרי המוסר דבאמצע אכילתו בעוד שהוא מתאוה לאכול ימשוך ידו ממנה וזה נחשב לו לסיגוף גדול:

ת"ח וכו'. נ"ל דמי שתורתו אומנתו נק' ת"ח לענין זה אף בזמן הזה ע' בח"מ סי' ב':

ומלמדי תינוקות. דאיכא תרתי שממעטין במלאכת שמים וגוזלים את הבריות דאפי' שאר פועלים אסורים להתענות שממעטים במלאכ' בע"ה וכ"ה במשנ' פ"ז דדמאי ועיין בח"מ סי' של"ג ס"ה, ובס"ח סי' תק"ז ותרי"ז כ' דכל העוסקים בצורכי רבים כגון שתדלנים דינן כמלמדים ועיין בח"מ סימן של"ז סי"ט, וקשה על מ"ש הרמב"ם פ"ב מנזירות נדר העבד נדרים שיש בהם עינוי נפש או שמעכבין את המלאכה אין רבו צריך לכופו (פי' שהנדר בטל מאליו) למה"ד לאוסר פירות אחרים עליהם עכ"ל ובגמרא בנזיר דף ס"ב מפרש הטעם דהוי כמי שנשבע להרע לאחרים דאיכא הפסד לרבו דקמכחיש ואינו חזק למלאכה כ"כ רש"י והתו' (עבי"ד סי' רס"ז סע"ב) וא"כ ק' דאף בע"ע ושכיר יום נמי לא יחול הנדר כמש"ל דאסור להתענות וי"ל דע"ע כיון דיכול לחזור בחצי היום יכול לידור ואם אין דעת רבו נוחה הימנו יאמר לו לך מעמדי וגם ע"ע יכול לצאת תוך זמנו וכ"מ ברמב"ם סוף ה' שבועות דדוקא מי שנפשו קנויה לו חל הנדר: קטן בן י"ב שנה שקבל תענית נדרו קיים, ואין האב יכול להפר נדרי בתו אלא עד שתהא בת י"ב שנה וששה חדשים כמ"ש בי"ד סי' רל"ד ועכ"פ צריך שיאמר בל' הפרה וע"ש לענין בעל בנדרי אשתו ונ"ל דאפי' השנה מעוברת כיון שהגיע ו' חדשים אחר י"ב שנה הוה בוגרת כמ"ש בת"ח דדוקא היכא דאמרי' שנה או חצי שנה אף חודש העיבור בכלל אבל הכא אמרינן אין בין נערות לבוגרת אלא ו' חדשים בלבד א"כ אין חודש העיבור בכלל ואי' בקדושין דף ס"ד דהאב לבד נאמן על שנותיהם ואחר אינו נאמן אא"כ יש ב' עדים, וכ"כ הרמב"ם פ"ב מאישות וע' בא"ע סי' קנ"ה סט"ו וקס"ט סי"א ומשמע קצת בגמרא דאם אין יודעים שנותיו אין נדרו נדר וצ"ע דהא הוי ספק דאורייתא ואפשר דה"ק כשהאב אומר שהוא בן י"ב שנים ה"ל כודאי אפי' הוא קטן מאד:

נקרא חוטא. היינו דרוצה להתענות דרך פרישות אבל אם ידוע לו שחטא חייב להתענות והאריך בזה בעל ר"ח:

חוטא. היינו באם שרוצה להתענות דרך פרישות אבל אם ידוע לו שחטא חייב להתענות אפילו ת"ח חייב להתענות ב"ח בשם ר"ת. ומיהו בהלכות י"כ כתב דת"ח שתורתו אומנתו א"צ לסגף עצמו כ"כ על העונות וילמוד יותר ממה שהי' רגיל. וכתבו ספרי המוסר דבאמצע אכילתו בעוד שהוא מתאוה לאכול ימשוך ידו ממנה וזה נחשב לו לסיגוף גדול. ודע שכל המעשים שאדם עושה ותורה שלומד בעודו רשע בעו"ה מוסיף כח בקליפות עד שחוזר בתשובה מוציא מהקליפה. מי שנופלין לו תפילין יתענה באותו יום ואם בשבת למחר. וברצועה א"צ. ואם נפלו התפילין עם הכיס יתן פרוטה לצדקה כנה"ג. כתב ס"ח סרכ"ג בתענית לא יאכל בהשכמה שורש שקורין לאקרי"ץ וכן בערב יה"כ ובת"ב דכשבולע הרוק בולע המתיקות. ובסס"ו לבנה לוקה צריך להתענות:

תלמיד חכם. נראה לי דמי שתורתו אומנותו נקרא תלמיד חכם לענין זה אף בזמן הזה. מגן אברהם:

תינוקות. וכל העוסקים בצרכי רבים כגון שתדלני' דינן כמלמדים ס"ח עיין מ"א:

ס"ב אא"כ כו'. דהא היחידים מתענין אפילו קודם לכן ואח"כ וע"ל סי' תקע"ה סי' י"ז: ומלמדי כו'. ירושלמי פ"ז דדמאי הלכה ד' ר' יוחנן אזל לחד אתר אשכח ספרא אטימוס א"ל מהו כן אמרו ליה ציים אמר להו אסור לך ומה אם מלאכתו של ב"ו אסור של הקב"ה לא כ"ש:

ס"ג עיר כו'. תוספתא פ"ב:

אוקימתא דגמ' תענית י"א אליבא דר"א

שם אליבא דשמואל

מימרא דרב ששת שם

סמ"ג וסמ"ק

ירושלמי וסמ"ג בשם התוספתא

ב"י מהא דבימי רבי זירא גזור שמדא תענית א':