דין נודר בעת צרה - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס״ט
דין נודר בעת צרה. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס״ט - 2 סעיפים, ולצידם מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א, באר הגולה. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אורח חיים · סימן תקס״ט
סעיף א׳
דין נודר בעת צרה. ובו ב סעיפים:יחיד המתענה על כל צרה ועברה או על חולה ונתרפא או מת צריך להשלים כל התעניו' שקיבל עליו אבל ציבור שמתענין על שום דבר ונענין קודם חצות לא ישלימו ואם תלמידי חכמים ורוב ציבור רוצים להשלים אין היחיד רשאי להפריש עצמו מהם:
סעיף ב׳
יחיד שמתענה על צרה ונודע שקודם קבלת התעני' כבר עברה אינו צריך להשלים: הגה וה"ה לצבור ששמעו אחר חצות שקבלו התענית בטעות א"צ להשלים (תה"ד סי' ר"פ):
ציבור וכו'. אין מטריחין עליהם וגם לב ב"ד מתנה עליהם וא"כ אפי' מת החולה א"צ להשלים כ"ה לדעת הר"ן אבל לדעת הרא"ש דוקא שנענו אז א"צ להשלים שצריכים להודות בנפש שבעה וכרס מלאה (כמ"ש ססי' תקע"ה) אבל כשמת צריכין להשלים ומלשון הש"ע שכתב ונענו משמע דס"ל כהרא"ש אבל בלבוש משמע כר"ן וכן נ"ל:
ב׳
וה"ה לציבור. ובזה אין שייך לת"ח ורוב ציבור להחמיר אם לא שכבר העריב היום ביותר:
צריך להשלים. עבי"ד סימן ר"ך סט"ו חילוקים בדין זה וטעם החילוק שבין יחיד לציבור כאן כ' ה' המגיד דהציבור כי גזרו תעני' לבן מתנה עליה' בכך אבל יחיד דברים שבלבו אינם דברים:
ב׳
ונודע שקודם קבלת תענית כבר עברה כו'. כצ"ל והטעם שהקבלה היתה בטעות:
ג׳
ששמעו אחר חצות. פירוש אפי' לאחר חצות וכ"ש קודם חצות:
להשלים. טעם חילוק בין ציבור ליחיד דציבור כי גזרו תענית לבן מתנה עליהם בכך אבל יחיד דברים שבלבו אינם דברים:
ב׳
ונענו. משמע דוקא שנענו אז א"צ להשלים שצריכים להודות בנפש שביעה וכרס מליאה אבל כשמת צריכין להשלים כיחיד. אבל לבוש ומ"א דעתם דאף כשמת אין הציבור צריכים להשלים:
ג׳
חצות. ר"ל אפי' אחר חצות וכ"ש קודם חצות:
ד׳
להשלים. ובזה אין שייך לת"ח ורוב ציבור להחמיר אם לא שכבר העריב היום ביותר ועיין עטרת זקנים:
ס"א או כו'. ערש"י שם ד"ה על כו' על כו': ואם ת"ה כו'. ירושלמי פ"ג הלכה י"ג ביומוי דרבי יודן גזרין תענית' ונחית מטרא ברמשא סליק ר' מנא לגביה א"ל בגין דאנא צחי מהו דנשתי א"ל אוריך שמא ימלכו להשלים:
ב׳
ס"ב יחיד כו' וה"ה כו'. כמ"ש בנדרים ס"ה א' ורבי יוחנן אמר וכבר כו' ר"ל ובנדר טעות. עיין שם:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקס״ט, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
