הבדל שיש בין ט׳ באב ליתר צומות - שולחן ערוך אורח חיים סימן תק״נ

ואסור לפרוץ גדר. פי' אף על גב דמדינא בזמן שאין סכנה אין חייבי' להתענות אלא בט"ב מ"מ כיון שנהגו להתענות כלם אסור לפרוץ גדר:

שנהגו להחמיר. צ"ע דבסי' תקע"ה ס"ה כתב דאסור להם להחמיר צ"ל דוקא יחידים אסורים אבל הכא מעיקרא קבלו עליהם כלם להחמיר להתענות כמו ט"ב: כתב מ"ע סי' קי"א קטנים מאכילין אותם לחם ומים להתאבל עם הציבור עכ"ל ונ"ל דוקא קטן שיש לו דעת להתאבל:

מותרים ברחיצה כו'. לפי שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה [ר"ן] ולכן בעל נפש יחמיר בכולן כמו בט"ב חוץ מחליצת מנעל שלא יהא כחוכא ואיטלולא [של"ה] ומ"מ בליל טבילה לא יפרוש מאשתו:

כל ד' צומו'. לאו דוקא דלעולם אין י' בטבת בשבת כמ"ש סי' תכ"ח ס"ב:

חלו בע"ש. צ"ע דהא א"א לחול בע"ש אלא י' בטב':

קורין וכו'. והרב"י כ' דאין קורין במנח' וכ"ה במשנה פ"ד דתענית שאנשי מעמד לא היו קורין במנחה בע"ש מפני כבוד שבת וצ"ל דהאידנ' הכל מכינים מבע"י ולכן קורין עמ"ש סי' תי"ז א"א וידוי במנחה [אבודרהם ב"י ד"מ] חופה בתענית אסור החתן לשתות מכוס של ברכה מבעוד יום ונותנין לתינוקות עיין סי' תקס"ב ס"ב:

פריך בגמרא קרי להו צום וקרי להו ששון ומשני רבא בזמן דאיכא שלום דהיינו שב"ה קיים ששון יש שמד צום כו' ק' מאי פריך הא ודאי דה"ק מה שהיה צום קודם גאולה שני' יהיה לששון אחר הגאולה ונרא' דהכי קשיא ליה דהל"ל צום הרביעי כו' יהפך לששון כו' כמו שאמר הכתוב ויהפוך ה' אלהיך הקללה לברכה וכן בפיוט תהפוך לרווח' צום הרביעי לשמחה ומדקאמר קרא יהיה לששון משמע דהצום לא יבטל לגמרי אלא שיהיה לששון וזה א"א וע"כ תירץ דחילוק זמן יש ביניהם ושניהם קיימים והב"י תי' דהכי פריך דלא הל"ל צום הרביעי אנא החודש הרביעי כמ"ש בשאלה האבכה בחודש החמישי כו' אלא ודאי דשם צום ישאר ג"כ: (א) מותרים ברחיצה. קשה לי ממ"ש פ"ק דמגילה דף ה' ר' רחץ בקרונה של צפורי בי"ז בתמוז וכתבו התו' וא"ת מאי אירי' לרחוץ אפי' לאכול נמי מותר כדתניא אין סכנה ואין שלום רצו לא מתענין וי"ל כיון דכבר קבלוהו אבותינו על עצמם מסתמא גם הם קבלוהו עכ"ל ולפי מ"ש כאן דאין איסור רחיצה בד' צומות מאי רבותא דר' בי"ז בתמוז וא"ל דאה"נ דממעשה דר' אנו לומדים היתר רחיצה ואין אסור אלא באכילה א"כ מאי מקשי' התו' הא לאכול נמי שרי אם רצו דלמא באמת לא רצו לבטל התענית אלא באמת התענו כדין ורחץ כדין וי"ל ע"פ מ"ש ב"י בשם הרמב"ן דכולהו ד' צומות גזרו עליהם תחלה כל החומרות אלא דהאידנא כיון דנהגו להתענות בהן ולא נהגו בחומרות הללו משמע דמעיקרא כך רצו להתענו' בלבד אבל לא רצו לנהוג באותן חומרות וכיון דהני ברצון תלוי הרשות בידם אבל מעיקר התקנה ודאי אסורים בכולן עכ"ל ומ"ה ניחא ההיא דר' דהעולם היו תופסין החומרא בכל הני מילי כמו באכילה ובא ר' והתיר הרחיצה ממילא בטלה הגזירה אף לענין אכילה וע"כ הקשו התו' דא"כ הי' לר' לאכול להורות דבטלה הגזירה לגמרי ותירצו דאה"נ דבטלה לגמרי אלא שהוא קיבל עליו מעצמו איסור אכילה ולא איסור רחיצה כמו שקבלו אבותינו:

להחמיר. כתב מ"א סימן קי"א קטנים מאכילין אותם לחם ומים להתאבל עם הציבור עכ"ל וכתב המ"א ונ"ל דוקא קטן שיש לו דעת להתאבל:

מותרים. ובעל נפש יחמיר בכולם כמו בט"ב חוץ מחליצת מנעל שלא יהא כחוכא ואיטלולא של"ה מ"מ בליל טבילה לא יפרוש מאשתו מ"א. עכשיו ברחיצה המנהג לאסור ומפני כבוד השבת מותר. ב"ח:

כל. לאו דוקא דלעולם אין עשרה בטבת בשבת כמ"ש סימן תכ"ח סעיף ב':

בע"ש. וא"א לחול בע"ש אלא עשרה בטבת דאז אין אומרים וידוים במנחה עיין מ"ש סימן תי"ז:

החופה. ואסור החתן לשתות מכוס של ברכה מבעוד יום ונותנין לתינוקות עיין סי' תקס"ב סעיף ב' מ"א. וכן כשחל בתוך שבעת ימי החופה ישלים תעניתו אבל יאר צייט אין צריך להתענות תוך שבעה ימי החופה אם נשא בתולה או בחור אלמנה מצאתי בעטרת זקנים ועיין במ"א סי' תקנ"ט סעיף קטן י"א:

א הכל כו'. ר"ל אף ע"ג דבזמן דליכא צרה רצו מתענין כו' פי' בסתה"א היינו רצו רוב ישראל ונסכמו שלא להתענות אין מתענין רצו כו' ועכשיו כבר רצו וקבלו עליהם ואסור כו'. ועתוס' פ"א דמגילה ה' ב' ד"ה ורחץ כו': מיהו כו' אפילו כו'. מדאמרינן בפ"ד דפסחים עוברות ומניקות מתענות כו' מ' דוקא ת"ב וכמו שלשה תעניות הראשונות של גשמים ועס"ב וארבע צומות אלו שווין לג' תעניות ראשונות ובירו' פ"א הלכה ה' א"ר יוחנן כל תענית שב"ד גוזרין להפסיק אין עוברות ומניקות מתענות בם כו' ותנינן עוברות ומניקות מתענות כדרכן בת"ב וביה"כ כו' אתא רבי בא בר זבדא רבי יצחק כו' ע"ש:

ס"ב צומות הללו כו'. דאין ת"צ בבבל אלא ת"ב בלבד כמ"ש בפ"א מ' דשאר תעניתים לא ובפ"א דמגילה שם אמרינן ורחץ בי"ז בתמוז ועתוס' שם ד"ה ובקש כו' ויש לומר דלא כו' אלמא שאר צומות אין דינא כת"ב וזה התירוץ מוכרח דתי' השני שם א"נ כו' הוא דחוק מדקאמר שם רבי לא כך הוה מעשה כו' וכי היאך טעה הלא זה היפוכו של דבריו אדרבה לכתחילה רצה לקובעו בעשירי ואף לדברי רבי אבא בר זבדא מאי ס"ד דרבי הא מתניתין היא בימי קדם זמן עצי כהנים ת"ב כו' ולתי' הראשון ניחא דלדבריו גם כן מחומרא כו' ועתוס' פ"א דתענית י"ג א' ד"ה וכל כו'. ובתוספתא פ"ב דתענית מה בין תענית צבור לתענית יחיד תענית צבור אוכלים ושותים מבע"י משא"כ בתענית יחיד ת"צ אסורין במלאכה ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה משא"כ בתענית יחיד. וצומות הללו אינן תענית צבור כנ"ל אין ת"צ כו'. והרמב"ן בסתה"א כת' דמעיקרן של תקנה אסורין בכולן אלא כיון דתליא ברצו אבותינו לא רצו לנהוג בחומרות אלו וכ' מ"ש אלא ת"ב בלבד משום דאלו ברצו תליא והביא ראיה ממגילה שם שאמר רחץ בקרונה כו' שר"ל שעקר י"ז בתמוז לגמרי וביקש גם כן לעקור ת"ב דאי אפשר לומר שרחץ והתענה דהא אפילו ת"ב ביקש לעקור וכמ"ש בפ"ק דר"ה וירד ר"א ורחץ אבל לפי תוס' הנ"ל אין ראייתו מוכרחת ומכל מקום מ"ש דמתקנת הנביאים שוין לת"ב דאין תענית נקבע על ציבור אלא כעין ת"צ בכל החומרות ע"ש שהאריך וכל דתקון נביאים כעין דאורייתא תיקון דבריו נכונים והכתו' שקלן אהדדי צום הרביעי כו' עם ת"ב ואין חילוק ביניהם אלא בזמן שאין צרה. ונראה שרבי עקר הג' צומות מאלו החומרות לפי שבימיו נחו ישראל מהצרות כידוע בש"ס וכמ"ש הגאונים וז"ש רחץ בקרונה כו' שהוא עקרן מהדברים אלו וביקש לעקור גם ת"ב מאלו החומרות ולר' אבא בט"ב שחל בשבת מאלו הדברים ולא הודו:

ס"ג כל כו'. עבה"ג ולא הזכיר במתני' אלא ט"ב משום דשאר ברצו תליא: ואם חלו כו'. כיון דמסקי' דמתענה ומשלים דינו כשאר תענית כמ"ש בסימן תקס"ו ס"א ע"ש דלא כאגור ולאו דוקא לאנשי מעמד שהרי הקילו להם שאין מתענין כלל בששי: ואם חופה וכו'. ע"ל סימן תקנ"ט ס"ט ומ"א שם ס"ק י"א וכ' הר"ש הלוי כו' ועמ"ש סימן תרפ"ו ס"ב:

ס"ד בשבת כו'. כיון דברצו תליא ואינן קבועין וכמש"ל סימן תקס"ב סי"ב אבל תענית אסתר קבוע הוא כמ"ש הרמב"ם דברי צומות וזעקתם וכן כ' הראב"ד: ומנהג כו'. דכבר קבלו עליהם כנ"ל:

רמב"ן בספר תורת האדם טור וש"פ

תו' בספ"ק דתענית וש"פ

משנה מגילה ה' וכפי' רש"י שם וכ"כ רמב"ם בפ"ה מהלכות תענית

אבודרהם

דין עוברות ומניקות בצומות בסימן תקנ"ד ותרי"ו ותרי"ז: