דיני קדיש - שולחן ערוך אורח חיים סימן נ״ה

אפי' קדושה. וכל תפלת י"ח:

בקול רם. וקדושה לאו דוק' דאפי' עדיין לא אמרו קדוש' כיון שהתחילו להתפלל בקול רם גומרים אף הק"ש וכ"כ בהדי' בת"ה בשם גדול א' ע"ש:

ערבית וקדיש שלאחריו. ומכ"ש סדר קדושה וקדיש במ"ש וכ' הלבוש קדיש שלפני ערבית שייך לק"ש דנתקן בשביל אנשים היוצאי' כמ"ש בב"י ואם אמרו עלינו ויצאו מקצתן א"א קדיש דאינו אלא מנהג עכ"ל, ומכ"ש לשיר היחוד או למזמור:

בתשע' וצירוף קטן. ומיהו לענין קריאת התורה י"א דמצרפין אותו לעשרה מאחר שעולה למנין ז' [תשב"ץ] ובסוף סי' תר"ץ משמע דיש להסתפק בדבר:

בשעת הדחק. אפי' בלא חומש כ"ה בד"מ ומיהו דוקא א' ולא ב' ולבוש כתב שלא ראה נוהגין לצרפו אפי' בשעת הדחק ומיהו בזמנינו נוהגים לצרפו ע"י חומש שבידו ומיהו דוקא לשמוע ברכו וקדיש שהוא חיוב אבל קדיש שאחר עלינו לא יאמרו:

רוב שנותיו. ל"ו שנה:

לענין זה. פי' כיון דתפלה הוא דרבנן:

מצטרף עמהם. דכל בי עשרה שכינתא שריא, וכתב הר"ל חביב סי' ט"ו ואולי לפ"ז ה"ה ג' או ד' ונשאר הרוב עכ"ל ול"נ דאין להקל כ"כ דהא עיקר ראיית מהרי"ל מאחר דאיכא מ"ד דקטן המוטל בעריסה מצטרף אף על פי שאינו יכול לענות ואף דלא קי"ל הכי היינו שאין השכינה שורה אלא על גדולים וכו' ע"ש וא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה גבי קטן דוקא א' ולא ב' אף גבי ישן דוקא א' ולא ב', וכתב מהרי"ל אף על גב דכתב הרא"ש דבעינן שיכוונו ט' לברכת הש"ץ כמ"ש סי' קכ"ד ס"ד לא נהיגין הכי דהא חזי' דאפי' מי שמשיח ואינו שומע מצטרף:

נכון שהאחרי'. ואם הוא ישן מעירים אותו ואם לא רצה לעמוד א"צ להמתין:

ושנת י"ג אינה מעוברת. משמע דאם שנת י"ג מעובר' אותו שנולד באדר ראשון נעשה בן י"ג באדר ראשון וכ"כ בלבוש סי' תרפ"ה וצ"ע דהא מי שנולד בשנה פשוטה אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני כמ"ש בהג"ה וא"כ גם זה אף על פי שנולד בשנת העיבור מ"מ אשתקד היתה שנה פשוט' ונעש' בן י"ב באדר סתם א"כ לא מלאו לו י"ג עד שנת אדר השני וכ"מ סוף ערכין דבעי' שנה תמימ' ומ"ש שנת י"ג מכל השנים דשנת העיבור בת י"ג חדש והכי אמרי' גבי ג' שנים שבתולותיה חוזרין אם נתעברה השנ' גם חדש העיבור בכלל כדאי' בירושלמי על פסוק אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי לכן נ"ל דנעשה ב"מ באדר שני והא דנקט ושנת י"ג אינה מעוברת מילתא דפסיק' נקט: ומי שנולד ביום א' דר"ח כסליו וכשנעשה בר מצוה חשון חסר ור"ח כסליו אינו אלא יום א' צ"ע אם נעשה ב"מ כ"ט לחשון דהא משמע בנדרים דף ס' דבאמת יום ראשון של ר"ח הוא יום ל' לחדש העבר אלא שבלשון בני אדם קוראין אותו ר"ח וכן בא"ע סי' קכ"ו ס"ו יש דעות שונות ומ"מ נ"ל דלא נעשה ב"מ עד ר"ח דהא עדיין לא מלאה לו שנה עד שיעברו כ"ט יום מחשון דבעי' י"ג שנים שלימים כנ"ל ועמ"ש סי' תקס"ח ס"ז:

שפה פנימית. פי' דמקום סגירת הדלת הוי כלחוץ ובס' תניא דף ע"ב פסק דהוי כלפנים וכ"מ בגמ' עבב"י:

וביניהם חלון. בגמרא משמע דחלונות ועובי החומה דין גגין ועליות יש להם ואינן בכלל בית אא"כ הם שוים לקרקע העזר' ומדסתמו הפוסקים דבריה' משמע דס"ל דבב"ה כיון שמראה פניו משם בכל ענין מצטרף וכמ"ש סי' קצ"ה ס"ב:

אין מצטרפין. דהרי לא נפרצה במילואה:

מצטרפים. ואף על גב דכ' בי"ד סי' רמ"ב בסי"ח בהג"ה דרשות בפ"ע היא לענין עמידה בפני ס"ת מ"מ בטל' היא לגבי ב"ה לענין זה שמצטרפין כיון שתשמיש ב"ה היא ועוד כיון שרואין אלו את אלו מצטרפין [רשב"א סי' צ"ו] וע' סי' קצ"ה:

או עכו"ם. נ"ל שר"ל שלא יהא ע"א מפסקת אבל עע"א אינו מפסיק כנ"ל:

חציו לפי ממון. המעיין בהג"מ יראה שט"ס הוא דבזה פורעין בשוה שכל אחד מחויב להעמיד איש במקומו ואם אין דרים בישוב אלא ח' אז שוכרין שנים ופורעין חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות כי העניים יכולין ללכת לעיר הסמוכה והעשירים אין יכולים להניח בית' ורכושם ע"ש וכ"כ רמ"א בהדיא בתשו' ע"ש וכ' מהרי"ל בתשו' סי' קי"ד /ק"ז/ אם הוא אנוס שאינו רשאי לבא במדינה פטור אפי' הגיע כבר זמן הרגל ודוקא אם הוא אנוס ממש אבל אם מחמת חובת ממון או פשיעה לא יוכל לבוא לא יפסידו חביריו חלקם וכל זה לענין תפלה וחזן המעכבין עליה הואיל וצריכים לו להשלים המנין וגם הוא צריך כמ"ש מהר"מ בתשובה לאו כל כמיניה להפריש עצמו מהן אבל אתרוג לא דמי לכל הני וכו' עמ"ש סי' תרנ"ח:

אין כופין. כתב מעגלי צדק השיב מהרי"ל על ישובים הצריכים לשכור מנין וחזן ויש סביבות שרגילין לבוא ג"כ שם עם בני ביתם א"צ ליתן כלום להישוב דאי בעי ישבו במקומן או ילכו לעיר אחרת עכ"ל:

אומרים קדיש. פי' אחר פסוק דזמרה ובעי' י' שכל דבר שבקדושה כגון קדיש וקדושה וברכו א"א אותו בפחות מי' שנאמר ונקדשתי בתוך ב"י וילפינן בג"ש דתוך תוך ממרגלים דעשרה נקראו עדה וטעם הקדישים שאומרים א' אחר התפל' י"ח שהיא מצוה בפ"ע וא' אחר קריאת התורה כי היא מצוה בפ"ע וא' אחר סדר קדושה ושם אומר תתקבל כו' שקאי גם אתפלת י"ח. כתב רמ"י שלעול' א"א תתקבל רק אחר תפלת י"ח ולאו כללא הוא שהרי בימי הסליחות באשמורת הבוקר אומרים תתקבל אחר הסליחות דגם בהם יש בקשות רבות כמו בי"ח וקדיש אחר אמירת מזמור או פרק או אגדה ולא חשב ב"י עלינו לשבח שאומרים אחריו קדיש ואנן נוהגין לומר אחריו קדיש כי יש בו פסוקים ואין פוחתין בכל יום מז' קדישים ע"ש שבע ביום הללתיך ומ"ש קדיש בערבית בין סיום ברכת ק"ש לתפלת י"ח לפי שתפלת ערבית רשות ויש שהולכים מב"ה קודם שישמעו י"ח ולא ישמעו קדיש:

אבל אין קורין בתורה. פי' אם אירע בו ביום הכניס':

לא שייך לק"ש וברכותיה. פי' ומ"ה אם התחילו ערבית בי' והלכו מקצתן יגמור הקדיש שקודם התפלה לפי שהקדיש שייך לברכת ק"ש אבל לא יאמרו הקדיש אחר תפל' י"ח לפי שהתפל' אינה חבור לברכו' של ק"ש: מתוך דברי הפוסקי' שכתבו ואומר קדיש וא"א אותו בפחות מי' משמע דהפסוקי דזמרה א"צ עשרה דאפי' אם אומרן ביחידות כל שיש י' בשע' אמירת הקדישי' די בכך וכ"מ ממ"ש רמ"א בסי' נ"ג ס"ג שאם אין מנין בב"ה ימתין הש"ץ עם ישתבח כו' ובתשו' רמ"מ סי' ח' כ' דיכול ג"כ להמתין אחר אמירת ישתבח על מנין וכן הדין בתפלת ערבי' שהתפלל ביחידות ימתין אח"כ על מנין וכן נ"ל בכל לימוד שאדם לומד פסוקי' ואגדות או תלמוד שאם נזדמן לו תכף מנין שיכול לומר קדיש ומכ"ש בעלינו לשבח שאמרוהו בפחות מי' ונזדמנו אח"כ י' שי"ל קדיש שהרי בעלינו יש פסוקים. ובלבוש כתוב דכשאמר עלינו בלא מנין לא מהני אח"כ מנין כיון שאינו תקנת חכמים לומר עליו קדיש אלא מנהג בעלמא הוא ולא נ"ל כן דהא יש פסוקים בעלינו אבל מ"ש עוד בלבוש שאם יצאו קצת מן המנין בשעת עלינו שא"ל הקדיש אחריו דאין אמירת עלינו אלים כ"כ שיגרור אחריו קדיש אפי' בלא מנין זה ודאי נכון הוא וה"ה בקדיש שאומרים אחר הלימוד דצריך מנין דוקא בשעת הקדיש וא"ל ממ"ש רמ"א בסי' רל"ד שא"ל אשרי שקודם מנחה אלא כשיש מנין בב"ה כדי שיאמרו עליו הקדיש קודם תפלת מנח' לק"מ דהתם אין הטע' משו' שאין שייך קדיש על מה שאמרו תחל' בלא מנין אלא הטעם דאין לעשו' לכתחלה הפסק בין הקדיש ובין מה שנא' תחלה וזה מבואר בדברי הכל בו שמשם מקור אותו דין שכתב וז"ל וא"ל תהלה לדוד במנחה עד שישלמו לבוא למנין כדי שיאמר עליו קדיש של תפלת מנחה ולכך פ' ר"ע שיש לחזן לומר ישתבח בתפלת שחרית לפני התיבה מעומד כדי לומר עליו קדיש עכ"ל הרי לפניך מדמדמה זה לאמירת ש"ץ ישתבח מעומד שהוא כדי שלא להפסיק בין ישתבח לקדיש ה"נ כן הוא באשרי קודם לקדיש במנחה. והא דלא הזהירו כן באמירת פסוקי דזמרה בשחרית שלא יאמר עד שיהיה מנין משום דפסוקי דזמר' יש שהיי' באמירתם ודרך לבא מנין במשך זמן אמירתם משא"כ באשרי שאין שהייה באמירתו ע"כ צריך אזהרה שלא להפסיק אבל ודאי אם אירע שלא באו מנין עד אחר אשרי ודאי בשביל זה לא יחסר הקדיש וכן נוהגים בכל יום באמירת תהילים בבוקר בלא מנין שאומרי' אח"כ קדיש כשיבואו מנין ושפיר עבדי כנ"ל:

או שהוא ישן. בב"י כתב שמהר"י בי רב רבו של הב"י המציא דין זה ויליף לי' מהך רישא דהכא דאינו יכול להתפלל עמהם ואפ"ה מצטרף ותמיה לי' דשאני ברישא דאע"פ שהוא מתפלל ואינו יכול להפסיק ולענו' עם הצבור מ"מ יכול לשתוק ושומע כעונ' כמש"ל סי' ק"ד ס"ז משא"כ בישן ובב"י הביא עוד בשם האגו' בשם מהרי"ל דרצ' מתחל' ללמד דמצטרף הישן עמהם כיון דלריב"ל בגמ' מצטרף אפילו קטן המוטל בעריסה והוא ביותר תמוה דהא אנן לא קי"ל כריב"ל כמבואר לעיל מזה בב"י ואפי' ר"ת שפוסק כריב"ל מ"מ לא רצה לעשות מעשה כדברי עצמו ואנן ניקום ונעשה מעשה. ויותר מזה שנדמ' מילתא למילתא מה שי"ל עליו דלמא שאני ישן שהוא גרע מקטן דאין בו קדושה כמ"ש ב"י בסי' ד' בשם הזוהר דסלקא מיני' נשמתא ולא הוה בכלל קדושה דטעי' טעמא דמות' ורוח מסאבתא שריי' עלוהי. ותו נלע"ד דאפי' ריב"ל מודה דלא יצטרף כיון דאפשר להעיר אותו משנתו למה נצרף אותו כשהוא ישן לכתחלה ול"ד לקטן שא"א לעשותו גדול ול"ד למ"ש כל הראוי לבילה וכו' דשם מיירי לענין עיכוב אם כבר עשה כן משא"כ דנעשה כן לכתחלה במילת' דאית בה ריעותא ויש לפנינו לתקנו אין זה אלא תימה ועוד כתוב באגור שם בב"י נהי דכת' הרא"ש דצריכי י' דצייתי מ"מ חזינן דנהגו עלמא לצרף אע"פ שמשיחים שיחת חולין אע"ג דלבי מגמגם דשמא כל הראוי לביל' וכו' עכ"ל יש להפליג ע"ז דהיאך מביא ראיה מן השוטים האלו שעושים איסור בהפסקת שיחה בטילה אשר גדול עונם מאוד ובאמת אני אומר שחלילה להצטרף עם אנשים פושעים כאלה כשאין מנין זולתם ק"ו שלא ללמוד מזה היתר לישן כלל וכללותו דהא כבר קבע בש"ע הלכה בסי' קכ"ה דאם אין ט' שמכווני' לדברי ש"ץ בשעת חזרת התפילה דקרוב להיות ברכה לבטלה כ"ש כשהוא ישן דאין להקל לכתחלה כנ"ל:

בטלה לגבי ב"ה. ועיין בי"ד סי' רמ"ב סי"ח לענין יעמידה לפני ס"ת מיקרי הבימה רשות אחרת:

חציו לפי ממון. שיש סברא דכיון שהעני חייב כמו עשיר יש לגבות לפי נפשות ויש סברא לפי ממון שלא יצטרכו לצאת מבתיהם ולעזוב ממונם וחובותיהם ע"כ עשו פשרה בזה:

קדיש. כאשר טוב למעט בברכות כך טוב למעט בקדישין כה"ג וכן בתשו' דבר שמואל סי' קפ"ג קורא ג"כ תגר על זה שנאספים עשרה בני אדם ואומרים כמה קדישים על פסוקי תורה או משנה או גמ' ע"ש ועיין בפירוש המשנה להרמב"ם סוף מסכת אבות ובספר מטה יוסף ח"ב סי' י"ב ולעיל סי' נ"ד ס"ק ג' עשרה יהודים לועזים שאין מי שיודע בלשון הקודש להוציא אותם י"ח יוכל אחד מהם להיות ש"ץ ולומר קדיש וקדושה בלשון לע"ז. תשובת דבר שמואל סי' שכ"א עי' שם עוד בסי' ש"א שמערער על היתומים קטני קטנים שאומרים קדיש וברכו והקהל עונים אחריהם דשלא כדין הם עושים וכן הרב פר"ח בסי' ס"ט קורא תגר על זה ע"ש כשב' או ג' אומרים קדיש יחד ואחד מקדים אם באים כל א' תוך כדי דיבור יענה על הראשון או האחרון אמן ויעלה לכולם ואם יש הפסק יענה על כל א' וא' הלק"ט ח"ב סי' מ"ח:

זכרים. כל שיש מנין בבה"כ אין לש"ץ להמתין לאדם חשוב או גדול שעדיין לא בא בנימין זאב סי' (קס"א) [קס"ח] וכ"כ רמ"א סי' קכ"ד ס"ג ע"ש. אדם הנוצר ע"י ספר יצירה אם מצטרף לעשרה ולכל דבר שבקדושה עי' בתשו' ח"צ סימן צ"ג:

בני חורין. וכל הקדישים שוין אפי' קדיש דרבנן שאחר הלימוד. שכנה"ג בשם מ"מ:

קדושה. וכל תפלות י"ח והקדיש שלם שלאחריה כמבואר ברמ"א שאח"ז. וכתב בשכנה"ג דיאמר ג"כ ברכה דאלקנו ברכנו בברכה המשולשת בתורה דכל שהתחיל בתפלת י"ח גומרה אף ע"ג דתנן אין נושאין כפיהם פחות מעשרה היינו דוקא נשיאת כפים אבל תפלת אלהינו יאמר מאחר שהתחיל בתפלת י"ח וברכת אלהינו שייך לתפלת י"ח ע"ש וכ"כ ע"ת:

וקדושה. לאו דוקא דאפי' עדיין לא אמרו קדושה כיון שהתחילו להתפלל בקול רם גומרים אף הקדיש שלם ת"ה מ"א. כ' בתשו' מטה יוסף ח"ב סי' י"ב דמ"ש דאם יצאו מקצתן לאחר להתפלל יוצר וכו' הוא לאו דוקא אלא אפי' אמרו קדיש וברכו בעשרה והלכו קודם שהתחילו ברכה יוצר אור שמשלימין עד תפלת י"ח ע"ש:

וברכותיה. ומש"ה אם התחילו ערבית בי' והלכו מקצתן יגמור הקדיש שקודם התפלה לפי שהקדיש שייך לברכת ק"ש אבל לא יאמרו הקדיש אחר תפלת י"ח לפי שהתפילה אינו חיבור לברכות של ק"ש דתפלת ערבית רשות וכ"ש סדד קדושה וקדיש כמ"ש ואם אמרו עלינו ויצאו מקצתן אין אומרים קדיש דאינו אלא מנהג ומכ"ש לשיר היחוד או למזמור עמ"א. כ' הט"ז מתוך דברי הפוסקים שכתבו ואומר קדיש וא"א אותו בפחות מי' משמע דהפסוקי דזמרה א"צ י' דאפי' אם אומרן ביחידות כל שיש י' בשעת אמירת הקדישים די בכך וכ"מ ממ"ש רמ"א בסי' נ"ג ס"ג שאם אין מנין בב"ה ימתין הש"ץ עם ישתבח וכו' ובתשו' ר"מ מינץ סי' ח' כ' דיוכל ג"כ להמתין אחר אמירת ישתבח על מנין וכן נ"ל בכל למוד שאדם לומד פסוקים ואגדות שאם נזדמן לו תיכף מנין שיוכל לומר קדיש ומכ"ש בעלינו לשבח שאמרוהו בפחות מי' ונזדמנו אח"כ י' שיש לומר קדיש וכן נוהגים בכל יום באמירת תהלים בבוקר בלא מנין שאומרים אח"כ קדיש כשיבואו מנין ט"ז ע"ש ומ"א בסי' רל"ד ס"ק א' לא כ"כ ע"ש. והעולם נהגו באם אומרים תהלים בלא מנין ישיירו מזמור א' לאומרו אחר שבאו עשרה ומדברי תשובת שער אפרים סי' ס"ז נראה כדברי ט"ז ע"ש:

הדחק. אפי' בלי חומש ודוקא א' ולא ב' ובלבוש כ' שלא ראה נוהגין לצרפו אפי' בשעת הדחק ובזמנינו נוהגים לצרפו ע"י חומש שבידו ומיהו דוקא לשמוע ברכו וקדיש שהוא חיוב אבל קדיש שאחר עלינו לא יאמרו מ"א. וכ' ב"ח הא דמצרף ע"י חומש דוקא שנכתב על הגויל כס"ת אבל חומשין שלנו לד"ה אין מצטרפין וא"ז בשם זקינו הגאון ז"ל הלכה למעשה שלא לצרף קטן: אונן אינו מצטרף לעשרה לכל דבר שבקדושה כנה"ג ושכה"ג סימן זה וכ"כ פר"ח ח"א סימן י"ט ובתשובת שבות יעקב ח"ב סימן כ"ה ופרי חדש כ' דאם יש לו מי שישתדל בשבילו דאם רצה לקרות אין מוחין בידו מסתברא ודאי דמצטרף ע"ש ועיין בלקט הקמח דף י' ע"ב:

מסתמא. ר"ל לענין תפלה שהיא מדדבנן. וע"ל סימן נ"ג ס"ק י"ג מש"ש בשם הסמ"ע והש"ך:

לבדו. דוקא א' ולא שנים דלא כהרלנ"ח. וכן גבי ישן דוקא אחד ולא שנים או ג' עמ"א וט"ז חולק וס"ל דישן אפי' אחד אינו מצרף ע"ש וכ"כ הפר"ח שדבדי הט"ז עיקר ע"ש. ובהלק"ט ח"א סי' ע"ר כתב הא דישן עולה למנין היינו כשפניו מגולה ע"ש והיד אהרן חולק עליו ע"ש ועסי' קכ"ד ס"ד:

קדיש. ואם הוא ישן מעירים אותו ואם לא רצה לעמוד א"צ להמתין. מ"א:

מעוברת. כ' המ"א ל"ד אלא ה"ה אם שנת י"ג מעוברת אותו שנולד באדר ראשון נעשה בר מצוה באדר השני כמ"ש בהג"ה ע"ש. ולא עיין במקור הדין דהגהת רמ"א הוא מתשוב' מהר"י מינץ סי' ט' דכתב בפשיטות ופסק דאף אם הנולד בשנה מעוברת באדר ראשון ונעשה בר מצוה בשנה פשוטה הוא נעשה בר מצוה אחר מי שנולד באדר שני וכן מי שנולד באדר בשנה פשוטה ונעשה בר מצוה בשנת העיבור אינו נעשה בר מצוה עד אדר שני מ"מ כתב בזה"ל ונ"ל פשוט במי שנולד בשנת העיבור באדר ראשון ואחר נולד באדר שני ובשנת י"ג הי' ג"כ עיבור אז ודאי היינו אומרים הנולד בראשון יהיה בר מצוה באדר ראשון והשני באדר שני האי בדידיה והאי בדידיה תשובת שבות יעקב ח"א סי' ט' וכן המנהג פשוט אצל כל בעלי ההוראה וכן הסכים להלכה למעשה הגאון מהו' דוד אופנהיים זצ"ל דלא כמ"א וכ"כ א"ז וכ"פ הפר"ח ע"ש. עוד כ' המ"א מי שנולד ביום א' דר"ח כסליו וכשנעשה בר מצוה חשוון חסר ור"ח כסליו אינו אלא יום א' לא נעשה בר מצוה עד ר"ח דהא עדיין לא מלאה לו שנה עד שיעברו כ"ט יום מחשוון דבעינן י"ג שנים שלמות ע"ש גם זה גרם שלא ע"ש בתשו' כי שם ביאר דין זה להדיא ע"ש ועי' סי' תקס"ח ס"ו לענין יא"צ ועי' ט"ז בי"ד ס"ס ש"ו:

מצרפין. דוקא אם נתנדה מחמת עבירה אבל אם נתנדה מחמת ממון מותר לצרף לכל דבר שבקדושה כמ"ש בסי' של"ד ס"ק ג' וס"ק י' ע"ש. ופר"ח פסק דאפילו על עסקי ממון אין מצטרפין אותו לכל דבר שבקדושה ע"ש:

אחד. היו ט' בבית וא' תוך הסוכה בחג מצרפין מהריק"ש ופר"ח חולק עליו כשיש ט' במקום א' וא' אחר הוילון שפורשין לצניעות מצטרפין מהריק"ש. וכתב הפר"ח ומיהו מסתברא דדוקא שפירשו לצניעות בעלמא אבל אי איכא תפילין או ס"ת ופירשו סדין כי היכא דלהוי מחיצה לשמש מטתו הוי נמי מחיצה לצירוף עשרה ולא מצטרפין ע"ש:

פנימית. פי' דמקום סגירת הדלת הוי כלחוץ. ובספר תניא פסק דהוי כלפנים עמ"א. ובספר אבן העוזר פסק אם עומדים בב"ה ששה ובתוך עובי הפתח יש ד' מצטרפין אבל אם יש ה' בב"ה וה' בתוך עובי הפתח אין מצטרפין אבל בעזרת ב"ה אפי' אחד אין מצטרף. עיין באריכות בס' מגיני ארץ דפוס פרופס:

בית. עיין בשכנה"ג:

לענות. יחיד שנכנס לבה"כ ומצא צבור שכבר התחילו לענות קדושה או איש"ר כל שלא השלימו מותר לו לענות עמהם באר שבע והרמ"ע וכ"כ הרמ"א סי' נ"ו ע"ש:

עכו"ם. ר"ל שלא יהא ע"א מפסקת אבל עובד ע"א אינו מפסיק מ"א וכ"כ דבר שמואל סי' קפ"ט:

ממון. המעיין בהג"מ יראה שט"ס הוא דבזה פורעין בשוה שכל אחד מחוייב להעמיד איש במקומו ואם אין דרים בישוב אלא ח' אז שוכרין שנים ופורעים חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות כי העניים יכולין ללכת לעיר הסמוכה והעשירים אין יכולים להניח ביתם ורכושם מ"א ע"ש. כתב מהרי"ל בתשו' סי' קי"ד אם הוא אנוס שאינו רשאי לבוא במדינה פטור אפילו הגיע כבר זמן הרגל ודוקא אם הוא אנוס ממש אבל אם מחמת חובת ממון או פשיעה לא יוכל לבא לא יפסידו חביריו חלקם וכל זה לענין מנין אבל לענין אתרוג ע"ל סי' תרנ"ח סעיף ט' עמ"א. ישובים הצריכים לשכור מנין וחזן ויש סביבות שרגילים לבא גם כן שם עם בני ביתם א"צ ליתן כלום להישוב דאי בעי ישבו במקומן או ילכו לעיר אחרת עמ"א:

כופין זה את זה בקנסות. אע"פ שיתבטלו מלימוד בשביל זה מהר"ש וע"ל סימן כ"ה ס"ק ב' מש"ש בשם מהר"ם מלובלין:

ס"א זכרים כו'. מתני' רפ"ז דברכות נשים ועבדים וקטנים כו' וה"ה לתפלה כמש"ש מ"ז ב' ע"ש ועמ"ש בסעי' ד' ועתוס' מ"ח א' בד"ה ולית הלכתא כו' וה"ה לתפלה כו' ודיקא נמי כו': וה"ה כו'. כנ"ל דכל דבר שבקדושה כו' ובקדושה קי"ל כריב"ל ברכות כ"א ב'. ובמתניתין פ"ג דמגילה אין פורסין כו' מנה"מ כו' ובמ"ס ספ"י א"א קדיש וברכו בפחות מי' כו' וע' תוס' דמגילה שם ובפ"ז דברכות מה מצינו בבה"כ א' כו':

ס"ב אם התחיל כו'. ירושלמי שם מכיון דתנינן אין פורסין על שמע בפחות מעשרה מי לא תנינן אין עוברין לפני התיבה לכן צריכה להדא דתנינן אין פורסין על שמע בפחות מעשרה התחילו בעשרה והלכו מקצתן גומר אין עוברין לפני התיבה פחות מי' התחילו בי' והלכו מקצתן גומר אין נושאין כו' התחילו כו' אין קורין כו' ועל כולן הוא אומר ועוזבי ה' יכלו ור"ל דמתניתין אמר דכל אחד הוא דבר בפ"ע ואין גומרין אלא אותו הדבר וז"ש ואין עוברין כו' אע"ג שבהתחלת פריסת שמע היה בי' וכן בכולן וז"ש אותו כו': אבל אם כו'. כ"ה בירושלמי הנ"ל:

ס"ג אם התחיל כו'. עמ"א שר"ל כל י"ח וכמ"ש בירו' הנ"ל וקאמר אפי' קדושה דקמ"ל דאינו ענין בפ"ע וראי' מדלא חשיב לה במתני' שם אלא דבכלל של אין עוברין לפני התיבה הוא רשב"א סי' צ"ו ע"ש וה"ה לקדיש וכמ"ש בהג"ה: ואם יצאו כו'. אבל אין כו'. כנ"ל מירוש' דכ"א דבר בפ"ע הוא וז"ש ג"כ ותפלת ערבית כו': וקדושה. לאו דוקא עמ"א:

ס"ד יש מתירין כו'. ממ"ש בברכות מ"ז מ"ח אע"פ שאמרו קטן המוטל כו' אר"י קטן פורח כו' תנ"ה כו' ולית הלכתא כו' ופירש"י שם קטן פורח קטן שהביא שערות ותוס' סתרו פירושו דא"כ מאי לאתויי כו' ופי' בשם ר"ח בשנת י"ג והביא שערות אלא שאין בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן וז"ש פורח שפרחו השערות ע"ש ד"ה קטן כו' וכן פי' כל הגאונים והמפרשים ופי' עוד מ"ש שם ולית כו' אלא כו' דר"ל תרווייהו בעי' וכ"כ רא"ש בשם ר"ח ורי"ף בשם גאונים אלא שפי' דא"צ לפרוח שערות אבל הרי"ף פי' דאף אין צריך לשנים דאף בן ט' או י' וכ"כ הרמב"ם וכ' בן ח' או ז' וכ' הריב"ש דעונת הפעוטות נקטו וה"ה יותר מבן שש דכל שהוא פחות מכן אין ידיעתו ידיעה כמ"ש בגיטין נ"ט א'. ור"ת פי' דמש"ש ולית הלכתא לא קאי אשני מימרות הראשונות דריב"ל שהרי הפסיק בגמרא אחריהם בדברים אחרים ושם הוא לעשרה וכאן הוא לג' וכ' דה"ה לתפלה דמצרפין קטן המוטל בעריסה דשוין מדפריך שם מיתבי כו' ומיהו הפוסקים חולקים על ר"ת ור"י פי' דאין מצטרפין לא לתפלה ולא לבהמ"ז בין לי' בין לג' עד שיביאו ב' שערות וכמ"ש בירו' שם מאימתי עושין אותו סניף ר' אבינא אמר אתפלגון ר"ה ור"י תרווייהון בשם שמואל ח"א כדי שיהא יודע בטיב ברכה וח"א שיהא יודע למי מברך אמר ר"י כמה זימנין אכלית עם תחליפא אבא ועם ר' חנינא בר סיסי חביבי ולא זמינין עלי עד שהבאתי שתי שערות ושם מיירי לי' כמ"ש שם להדיא ע"ש ומ"מ כתב שפורח ויודע למי מברכין מצטרף אף לג' דבהא ליכא מאן דפליג ועתוס' שם בד"ה ולית כו'. אבל מדברי הרא"ש וטור משמע דאין מצטרף קטן כלל וסמכו על הירוש' הנ"ל ומפרשי' דווקא אחר י"ג שנה כמ"ש בפ' יוצא דופן ואע"ג דגמרא דידן פליג על הירושלמי מנהגא דעלמא כירושלמי הג"מ וכמ"ש כל שהלכה רופפת כו' ועי"ל דכל האי סוגיא הכל בי' ופליגא אדריב"ל כמ"ש בתוס' סד"ה קטן אבל לג' לא וכמ"ש בירוש' שם ר' סימון בשם ריב"ל ר' יוסי בן שאול בשם ר' קטן עושין אותו סניף לי' כו' ר' ברכיה א"ר יעקב בר זבדי בעי קומי ר' יוסי בר"א תמן קטן עושין אותו סניף לעשרה אמור אוף הכא עושין אותו סניף לג' מה תמן שמזכירין ה' עושין אותו סניף כאן שאין מזכירין ה' לא כ"ש א"ל אינו כ"ש תמן שמזכירין ה' עושין אותו סניף כאן שאין מזכירין ה' אין עושין אותו סניף כו' מאימתי עושין כו' כנ"ל וכ"ז אליבא דר' אשי מ"ה ב' אבל אנן קי"ל כמר זוטרא דיותר חמירי י' מג' וכמ"ש הרא"ש בשם ר' חיים על פסק דר"ת הנ"ל וכ"פ בהג"ה בסי' קצ"ט סעיף י' אבל בש"ע שם פסק כדעת הרי"ף והרמב"ם דכל שהגיע לעונת הפעוטות ויודע למי מברך מצטרף בין לג' בין לי' דלא כר"ת שמחלק כנ"ל וע"פ סברא זו הוא המתירין כאן וכמ"ש ר"ת דתפלה ובהמ"ז שוין: ולא נראו כו'. דדוקא לבהמ"ז אבל לא לתפלה וכמ"ש בסעיף א' וכן במ"ס ס"פ ט"ז אבל קדושה כו' פחות מי' ואין קטן עולה מן המנין לברכו וקריאת התורה וקדיש עד שיהא בן י"ג והוא לשון הרמב"ם והטור אף שהרמב"ם ס"ל דבבהמ"ז מצטרף וכ"ד הרבה פוסקים וכמ"ש בב"ר פ' צ"א אחר המאמר הנ"ל שבירושלמי הדא אמרה עושין סניף לבהמ"ז אבל לק"ש ותפלה אין עושין אותו סניף עד שיביא ב' שערות והובא בתוס' שם דלא כר"ת: וה"ה כו'. דלא כריב"ל דלא כר"ת: ואשה. דדינה כעבד בכ"מ: ואפי' כו'. ר"ל אע"ג דאמרי' בירושלמי ובב"ר שם תני קטן וס"ת עושין אותו סניף הא מסיק שם א"ר יודן כיני מתני' קטן לס"ת עושין אותו סניף וכמ"ש לקמן סי' רפ"ב סעיף ג' ולא אשכחן צירוף ס"ת אלא בעיבור שנה כמ"ש בפרקי ר"א תוס' שם ושארי פוסקים: מיהו כו'. הג"מ ואפי' בלא חומש וכהיש מתירין הנ"ל:

ס"ה ומיהו כו'. ירושלמי פ"ז דברכות ב"ר פ' צ"א שם קטן עושין כו' והתני אין מדקדקין בקטן א"ר סימון אריב"ל לשני קטנים נצרכה א' ספק וא' קטן עושין את הספק עיקר ואת הקטן לסניף ופי' מ"כ בשם רש"י דאין מדקדקין אם בא לכלל שנים אין מדקדקין בשערות ומשני דספק הביא הוא כגדול ובלעדו מצרפין לקטן ממש אף שבגמ' פי' להא דאין מדקדקין בקטן פורח. מנהגא דעלמא כהירושלמי כנ"ל:

ס"ו ואם כו' או כו'. כמ"ש שם קטן המוטל בעריסה כו' ואף מאן דפליג משום דקטן לאו בר מצוה הוא הג"מ:

ס"ח חדש כו' אבל כו'. חגיגה ב' ב':

ס"ט לעולם כו'. נדה מ"ז ב': ושנת העיבור כו'. כמ"ש בירושלמי פ"ק דכתובות א"ר אבין אקרא לאלהים עליון לאל גומר בת ג' שנים ויום א' ונמלכין ב"ד לעברו הבתולים חוזרים וא"ל אין הבתולים חוזרים וז"ש בס"י בהג"ה ומי שנולד כו':

סי"א עבריין כו'. כמ"ש בסנהדרין מ"ד א' דבקדושתיה קאי ואף שפסול לעדות הלא הנשים מצטרפות לזימון אי לאו משום פריצותא וכותי מצטרף לזימון אע"פ שעובר אדרבנן וכמש"ש מ"ז ב' ומ"ש ברפ"ז דברכות אכל טבל כו' דוקא לזימון שא"ל קבע כמ"ש הראב"ד ודוקא באותה סעודה כמ"ש ריב"ש סי' קע"ב ע"ש:

סי"ב מנודה כו'. דזהו לשון נידוי שנבדלין ממנו כמ"ש בפ"ד דב"מ נ"ט ב' כמדומה שחביריך כו' ומתרגמינן נדת דותה ריחוק סאובתה שם: אבל כו'. דלא מצינו אלא בד' אמות: אא"כ כו'. דיש רשות לב"ד להחמיר מה שירצו עליו כמ"ש בפ"ג דמ"ק:

סי"ג צריך כו'. מההיא דעירובין צ"ב ב' וההיא דפסחים פ"ה ב' ופי' תוס' שם ושם ובר"ה כ"ז ב' ובסוטה ל"ח ב' דשם מיירי לענין לענות קדיש וקדושה כשיש עשרה בלעדו כמ"ש בסעיף כ' וההיא דספ"ג דר"ה שם בשופר ומגילה דאין צריך י': והעומד כו'. פסחים שם ואע"ג דקי"ל כריב"ל דהלכה כותיה ועוד דסוגיא דסוטה שם כותיה מ"מ בהא לא פליג ארב כנ"ל: ממקום כו'. רי"ו וכמש"ש הא גופא קשיא כו' ל"ק כו' וס"ל מדצריך לקדושי ש"מ דאינו מכלל פנים מסתמא וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מה' ק"פ הל' א' דאגף עצמו כלחוץ לענין הוצאתו מן הבית ולכאורה נראה להיפך דמסתמא כלפנים אלא דבמכוון הניחו מלקדש כמ"ש בגמ' שם וכ"כ ב"י ואף לפי' צ"ע דלא גרע מחצר קטנה שנפרצה לגדולה דאם מיעוט או ש"ץ שם מצטרפין וכמ"ש למטה בסט"ז וע' מ"א ומטעם אחר כנ"ל:

סי"ד מי כו'. שם פ"ו א' אמרינן תנן החלונות כו' בשלמא כו' ואף להרמב"ם דל"ג לה שפסק שם ובפ"ו מהל' בית הבחירה דהן כלפנים ולא כ' דשוין לקרקע מ"מ בעי שיהא בתוך החלון ראשו ורובו אלא די"ל דמדמי לבהמ"ז לקמן סי' קצ"ה סעיף א' ב' וכן מצאתי ברשב"א סי' צ"ו ע"ש: גגין כו'. גמ' שם וכ' הרמב"ם גם לענין פסח לענין הוצאתו שם:

סט"ו אם כו'. כמ"ש בירושלמי לענין בהמ"ז וכמש"ל סי' קצ"ה ס"ב: אם כו'. דהא למידין שם מעירוב ובשתי חצירות ופתח ביניהן שתיהם מותרות לעצמן כיון שאינו נפרץ במילואן:

סי"ט ש"ץ כו'. כמ"ש בסוכה נ"א ב' וערש"י שם בד"ה בימה כו' ומסתמא גם הש"ץ עומד עליה להשמיע לעם אלא מפני הרחוקים מניפין בסודרין: אע"פ כו'. דההיא דעירובין הנ"ל שהן מחולקין בתשמישן אבל כאן תשמיש א' הוא ותשמיש בה"כ הוא וראיה ממ"ש בסוטה ל"ח ב' פשיטא כו' תיבה לא מיפסקא ומסתמא תיבה גדולה כדרך שעושין להשמיע לעם וה"ה כאן ועוד כיון שרואין מצטרפין אפי' בב' בתים כמ"ש בירושלמי לענין בהמ"ז וכנ"ל סעיף י"ד רשב"א שם אבל יש לדחות כל הראיות: ויש מי כו'. כמ"ש בעירובין ע"ב ב':

סכ"א עיר כו'. כמ"ש בתוספתא פ' בתרא דב"מ ולקמן ר"ס ק"נ כופין כו' ושם מי שהיה בלן כו' כמ"ש לעיל סי' נ"ג סעיף כ"ה: ואם הם כו'. ולא חיישינן שמא יצטרך א' לנקביו או אונס אחר דא"כ אין לדבר סוף כמ"ש בריש יומא וכן בתוספתא הנ"ל גבי בלן דלא מחייבי' להעמיד אחר תחתיו אלא כשאין שם אחר כמש"ל ולא דמי למ"ש בפ"ק דסוטה ובפ' בתרא דקדושין לא שנו אלא בעיר כו' דעריות שאני ועוד אם התחילו גומר כנ"ל ס"ב: חציו כו' עמש"ל סי' נ"ג סעיף כ"ג: ואין חילוק כו'. כמ"ש בפ"ק דפסחים לענין חמץ:

סכ"ב אם יש כו' וכן כו'. מההיא דתוספתא הנ"ל וה"ה לכל צרכי העיר וכמ"ש בח"מ ר"ס קס"ג:

טור ומפרש הטעם באגור בסי' צ"ח בשם הראב"ד

ברכות כ"א מגילה כ"ג

ירושלמי והביאו הרי"ף ורא"ש שם במגילה

הר"ן שם

תשו' הרשב"א

תוס' בשם ר"ת בברכות ריש דף מ"ח ובשם ר' האי והרז"ה

שם בתוספות

ר"ש ור"י והמרדכי בשם ראב"י והגה' מיימ' בפ"ג מהלכות ברכות וסמ"ג בשם ר"י ור' יונה ותשו' הרשב"א ובשם הראב"ד ובשם גאון והרמב"ם בפ"ח מה"ת

מרדכי שם

ב"י מההיא דנדה מ"ז

שם בגמר' וביבמות פ"ח

הגה' מיימוני בפ"ח מה"ת בשם הר"ח

הר"י בי רב והאגור בסימן רס"ז

הגהת מיימ' שם

תשוב' מהרי"ל

מרדכי בהגהו' יבמות מההיא דב"מ ד' ק"ב

האגור בחידושיו ב"י מההיא דערכין דף ל"ט

ספר המנהיג סימן ע"ט בשם רש"י

שם בשם רש"י בתשוב' הריב"ש

ריב"ש בתשוב' אחר'

פסחים פ"ה

שם בפי' רש"י ולדעת ר' ירוחם

סא"ח בשם רב האי גאון

טור בשם אביו רא"ש

עירובין צ"ב

תו' ורא"ש שם

שם כג מ'

טור וב"י בשם רש"י

נ"י

ר"י אבוהב ורשב"א בתשובה

סמ"ק סימן רפ"ב

טור ותו' שם בפסחים

ר"י אבוהב בשם הירושלמי ובשם רב אחא וכ"כ בא"ח

הג"מ פי"א מה"ת שכן פסק ר"ח

שם דעתו האחרונה ולזה הסכי' ב"י

מהרי"ק שורש קי"ג

כתבי מהר"ר ישראל סימן רמ"ג: