דינים השייכים לישתבח - שולחן ערוך אורח חיים סימן נ״ד

אחר מלך מהולל בתשבחות. כ"ה נוסחתו בישתבח אבל נוסחתנו בישתבח אל מלך גדול בתשבחות:

המספר וכו'. ובכתבים כתב לומר בעשרת ימי התשובה מזמור ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר וצ"ע:

מקצת פסוקי. ואם לא אמר פסוקים לא יאמר קדיש רק יתחיל ברכו בלא קדיש והפורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר פסוקים שלעולם לא תמצא קדיש בלא פסוקים שלפניו אם לא אחר גמר התפלה [ד"מ כל בו] ונ"ל שלכן נהגו לומר פריסת שמע אחר גמר תפלת י"ח בלחש כדי שיאמר הקדיש על תפלת י"ח אבל אח"כ אין שייך לומר קדיש: ועתה חדשים מקרוב באו שפורסין שמע אחר קדיש בתרא ואומרים שנית קדיש ואינו נכון דמה ענין לומר ב' קדישים סמוכים זה לזה וכ"מ הלשון סי' קל"ג שכתב ברכו אחר קדיש בתרא משמע דאומרים רק ברכו בלא קדיש ועכ"פ יש ללמדם שיאמרו מקצת פסוקים בין שני הקדישים: כתב ב"ש דף ס"ה ע"ד בענין קדיש דרבנן כתב הרמב"ם סוף פרקי אבות שא"א אותן כי אם על ההגדה ולכן אומרים אחר הפרקים אר"ח וכו' כדי לומר קדיש עליו אמנם בחבורו כתב לאומרו על כל תורה שבע"פ עכ"ל ב"ש. וז"ל הרמב"ם ס"ס אהבה כל י' שעוסקים בת"ת שבע"פ אפילו במדרשות או בהגדות אומרים קדיש דרבנן ובטור סי' רט"ו כתוב שהתינוקות של בית רבן אחר שלמדו נפטרין ואומרים קדיש, אבל בלקוטי פרדס כתוב וז"ל כשהצבור אומרים פסוק או משנה צ"ל קדיש לפיכך אומרים קדיש אחר פסוקי דזמרה ואף אחר משנה כגון במה מדליקין ואומר בסיומן אר"א אר"ח דהיינו כקריאת התורה כדי לקדש שאין מקדישין אלא בסיום הפסוק או דרשת הפסוק עכ"ל. וא"כ י"ל שגם כוונת הרמב"ם בחבורו לומר הגדה אחר תורה שבע"פ ולומר אח"כ קדיש כי היכי דלא תקשי דידיה אדידיה וכן מנהג כל ישראל אחר פרקים ואין כאלהינו ובמה מדליקין הגדת אר"א כו' א"כ כשלומדין משניות י"ל הגדה אחריו כדי לומר קדיש וכ"כ בספר מ"ש סי' ל"ג ועבב"י רסי' נ"ה:

יכול להניחם ולברך. ז"ל ד"מ כ' א"ז ובתשובת הגאונים כ' ששאלתם מי שנזדמן לו טלית לאחר שעמד להתפלל יוצר קודם שקרא ק"ש מהו להפסיק ולברך כך ראינו שמפסיק ומברך בין ישתבח לקדיש ומתעטף ואומר קדיש אבל אם נזדמנה לו לאחר שהתחיל קדיש אינו מפסיק כלל וכו' ע"כ גם ע"פ ספרי הקבלה אין להפסיק בין קדיש לברכו כמ"ש ס"ס מערכת אלהים עכ"ל ד"מ, משמע מזה שמדבר בש"ץ ואפ"ה רשאי להפסיק בין ישתבח לקדיש עסי' נ"ג ס"ג, וגם משמע מלשון א"ז לאחר שהתחיל קדיש לא יפסיק שוב לטלית אפי' בין הפרקים ע' סי' ס"ו סס"ב וזה שכתב רמ"א כאן אבל בין קדיש וכו' וכ"ש שלא יפסיק וכו':

זו לפניהם כו'. כב"י ומכאן יתבאר לך שא"ל ישתבח אלא מי שאמר ברוך שאמר:

אחר מלך מהולל. פי' שאחר שיסיים בישתבח בא"י אמ"ה אל מלך גדול בתשבחות לא יענה שום אדם אמן דאכתי לא הוה סיום הברכ' עד שאמר ג"כ אל ההודאות כו' עד חי העולמים:

בתשבחות. ונוסחתינו אל מלך גדול בתשבחות. בתשבחות בחירק תחת התי"ו האר"י ז"ל וכ"כ השכנה"ג בשם רד"ק וע"ל סי' נ"א ס"ק א'. חי העולמים בצירי תחת החי"ת. כ"כ ר' שבתי ועי' תוי"ט במסכת תמיד פרק ז' ואינו כן דעת מהר"ל מפראג רק בפתח עט"ז:

ליוצר. בכתבים כתוב לומר ביו"ד ימי תשובה מזמור ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר וצ"ע. מ"א:

דזמרה. ואם לא אמר פסוקים לא יאמר קדיש רק יתחיל ברכו בלא קדיש. והפורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר פסוקים שלעולם לא תמצא קדיש בלא פסוקים שלפניו אם לא אחר גמר התפלה ומש"ה נהגו לומר פריסת שמע אחר גמר תפלת י"ח בלחש כדי שיאמר הקדיש על תפלת י"ח אבל אח"כ אין שייך לומר קדיש. ועתה חדשים מקרוב שפורסין שמע אחר קדיש בתרא ואומרים שנית קדיש ואינו נכון דמה ענין לומר ב' קדישים סמוכים זה לזה ועכ"פ יש ללמדם שיאמרו מקצת פסוקים בין שני הקדישים. ואין לומר קדיש אלא אחר דבר הגדה. וכשלומד משניות או שום דבר תורה שבע"פ יש לומר הגדה אחריו דהיינו אר"א אר"ח ת"ח מרבים שלום וכו' כדי לומר עליו קדיש. מ"א ע"ש וע"ל סי' נ"ה ס"ק א' מש"ש:

ברכו. לאחר שהתחיל הש"ץ קדיש לא יפסיק שוב לטלית אפי' בין הפרקים עיין סימן ס"ו סעיף ב' וזהו שכתב רמ"א כאן אבל בין קדיש לברכו וכו' וכ"ש שלא יפסיק וכו'. מ"א:

ס"א ישתבח כו'. תוס' ברכות מ"ו א' פסחים ק"ד ב' ואע"ג דפסוקים מפסיקים ביניהם לא הוי הפסק כמו ברכה אחרונה שבק"ש כמ"ש רש"י בברכות שם:

ס"ב אין כו'. עמ"א:

ס"ג ויש כו'. שאין זה עבירה וכמ"ש הרשב"א על ההיא דספ"ג דמנחות תנא סח כו' שלא אמרו עבירה כו' אלא במפסיק בדבר הרשות כו' וכ"כ הרא"ש שם שאין חוזר עליה כו' ואע"ג שכתב שם דמ"מ איסורא מיהא איכא וכ"פ הטור וש"ע בסי' כ"ה הא כתב שם משום שגורם לברך ברכה שאינה צריכה משא"כ כאן ועב"י שם ומ"א שם ס"ק י"ז: אבל בין כו'. דמשם הוא כהתחלת יוצר וע"ל סי' ס"ו וכ"ה במדרש וע"ל סי' נ"ג ס"ג מש"ש:

הרי"ף ורא"ש פ"ז דברכות ורמב"ם בפ' ז' מהלכות תפלה

טור בשם הרא"ש

הגהת מיי' שם בשם הירושלמי

טור בשם רב עמרם וכל בו: