דין צרכי רבים בחול המועד - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקמ״ד

לגוף האדם. וה"ה לתקן מרחצאות דצריך לגוף האדם דא"א שלא יצטרך אחד מהן למרחץ אבל יחיד אפשר ליה בלא מרחץ או לילך במקום אחר ומשמע ברשב"א דמרחץ אפי' מעשה אומן שרי אבל ברא"ש משמע דדוקא מעשה הדיוט שרי דאינו צורך המועד עס"ב:

בנין בה"כ. אפי' צריך ליה עתה אסור: וכתב בס' בד"ה דבזמן הזה הוי בנין בה"כ דבר האבד דחיישי' שימנעו העכו"ם מלבנותו:

בורות כו'. וה"ה דמותר לעשות חריץ מעשה הדיוט שיבואו המים לעיר שישתו בהרוחה ואף על פי שהוא טורח גדול ופרהסיא וכיון מלאכה במועד אעפ"כ שרי לפי שצרכי רבים אין נגמרים אלא בשעה שהם בטלים ומתחברים כלם ואם לא יעשו עכשיו לא יעשו לעולם (הרא"ש) משמע דאם יש מנהיג שהרשות בידו לעשות לבדו אסור לעשותו במועד:

ואפי' צריך כו'. ואפי' אין לו מה ישתה אלא מפני דוחק הרבה אסור (מ"מ):

להמשיך מים. פי' שמקבלין מי גשמים מהגג ומוליכן לבור לפי שאין בזה טורח מרובה (נ"י) אבל להביא מים דרך חריץ משמע ברא"ש דאסור וכ' הרב"י כל צורך מצוה המותרת במועד מותר ליטול עליה שכר עיין סימן תקמ"ב:

וה"ה דלשאר צורכי מצוה. ב"י בסוף סי' זה מביא דברי התוס' על מ"ש בגמ' יוצאין על הכלאים במועד לפי שאז נשכרין הפועלי' בזול והקשו התו' למ"ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל אסור היאך יכולין לשכור פועלים ותירצו דשמא י"ל דהני דמצוה התירו וכ' ב"י ע"ז ואע"ג דקי"ל כמ"ד שכר פעולה מותר באין לו מה יאכל מ"מ יש ללמוד דהיכא דהוה לצורך מצוה אע"פ שיש לפועל מה יאכל מותר עכ"ל וזה סותר מ"ש כאן רמ"א שלשאר צורכי המצוה אסור והוא מדברי ריב"ש שמביא ב"י. ולכאור' נ"ל לחלק דדוקא מ"ע אע"ג שהיא מוטלת על האדם לעשות' מ"מ יוכל לעשות' אחר המועד בזה אסור ובח"ה ישב בטל אבל מה שיש איסור על האדם להיות יושב בטל כההיא דכלאים דהמקיים כלאים לוקה ודאי שרי להשכי' פועל אפי' יש לו מה יאכל אלא דק' ע"ז ממ"ש בסי' שאח"ז דאין מגיהין אפי' אות אחת והא התם יש איסור משום אל תשכן באהלך עולה וע"כ נלע"ד שאין ללמוד מדברי התוס' האלו היתר למצוה וקושית' נלע"ד לתרץ דיוצאים על הכלאים הוא מצרכי רבים שהרי חשבי' התנא בין שאר צרכי רבים ריש מ"ק במשנה ובזה מותר כמ"ש בסעיף שאח"ז. גם התו' לא כתבו תי' שלהם אלא דרך שמא אבל מדברי הטור סי' שאח"ז מוכח דמצוה שרי וע"ש:

בורות ומעיינות כו'. שני התירים יש בצורכי רבים האחד במעשה הדיוט מותר אפי' א"צ עתה במועד הב' במעשה אומן אין היתר אלא בצריך לה במועד ובשני התירי' אלו התירו אפי' כוון לעשות כן במועד והטע' לפי שצרכי רבים אינ' נגמרים אלא בשעת הבטלה דדמי לקידרא דבי שותפי ובשעה שבטלים מתחברים כולם ועושים ואם לא יעשו אז לא יעשו לעולם ואע"פ שכ' כאן אפי' אם כיונו כו' על היתר השני מ"מ קאי גם על הראשון שכ"ה ברא"ש בהדיא ומביאו ב"י:

לגוף. וה"ה לתקן מרחצאות לרבים ודוקא מעשה הדיוט עיין מ"א:

ב"ה. ובזמן הזה שרי דאם יתעכב שמא ימנעו העכו"ם מלבנות בית הכנסת. מ"א:

לתקנם. אפי' כוון מלאכתן במועד ט"ז ע"ש. וה"ה דמותר לעשות חריץ מעשה הדיוט שיבואו המים לעיר שישתו בהרוחה ואע"פ שהוא טורח גדול ובפרהסיא וכיון מלאכתו במועד אעפ"כ שרי לפי שצרכי רבים אין לגמרם אלא בשעה שהם בטלים ומתחברים כולם ואם לא יעשו עכשיו לא יעשה לעולם הרא"ש וכתב המ"א משמע דאם יש מנהיג שהרשות בידו לעשות לבדו אסור לעשותו במועד:

להמשיך. פי' שמקבלין מי גשמים מהגג ומוליכין לבור לפי שאין זה טורח מרובה אבל להביא מים דרך חריץ אסור עיין מ"א:

ס"א ודוקא כו'. כמש"ש ומנין שאם לא יצאו ועשו כו' ובתוספתא פ"ק חומת העיר שנפרצה גודרין אותה גדרה ונפרצה אין גודרין אותה אם היתה סמוכה לספר סותרה ובונה כדרכה אלמא לא התירו אלא משום סכנה וזש"ש אפי' להגיה כו' ואלו כותבין כו' דכ"ז צרכי רבים הן לגופם וכמ"ש הרמב"ם משא"כ בס"ת דאינו צרכי גוף דלא כמ"ש בסי' תקמ"ה ס"ב ומה שדקדק מרמב"ם שם אין מוכרח דה"ק דכל כתיבת ס"ת והגהתה הכל אינו צרכי רבים כנ"ל וז"ש אפי' בספר עזרה ומשמע דשולל הכל וקאמר אלו כותבין דוקא אלו אבל לא ס"ת: וה"ה דלשאר כו'. ממש"ש ו' א' דטעמא דיוצאין על הכלאים משום שכר פעולה כו':

ס"ב אפי' אם כוונו כו'. ירושלמי שם ומתקנים את המקולקלות במועד דבר שהוא לצורך המועד אבל דבר שאינו לצורך המועד אסור בשל יחיד אבל בשל רבים אפי' דבר שאינו לצורך המועד מותר כהדא דבני סכותא אתפחתא במועדא ושרי לון ר' אבוהו מעבדיניה במועדא בטריח וכוונו לא סברין מימר ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד אמרין אין לא מתעבדא כדון לא מתעבדא עוד וכל זה מעשה הדיוט וה"ה מעשה אומן בשצריכים להם: אבל מותר כו' אפי' כו'. גמרא שם בורות שיחין ומערות של יחיד כונסין מים לתוכן אבל לא חוטטין כו' ואוקימנא בשאין צריך היחיד להם:

משנה ריש מ"ק וברייתא ה'

שם במשנה

אוקימתא דר' יוחנן שם

הרא"ש שם בשם הראב"ד

שם ורמב"ם בפ"ח מה' יו"ט מסקנת הגמ' שם

ברייתא שם

הסכמת הפוסקים