דיני הסחורה בחול המועד - שולחן ערוך אורח חיים סימן תקל״ט

סחורה אסור'. מפני הטורח:

אלא א"כ אינם מצויים. נ"ל דגם בזה צריך שלא יכוין מלאכתו במועד דהא שולה פשתנו מן המשרה נמי לאו מלאכה הוא ואעפ"כ אסור לכוין מלאכתו במועד וכ"מ במהרי"ק דאם היה יכול למכור משכנות ביוקר כ"כ קודם המועד אסור למוכרן במועד ומביאו בב"י:

בצנע'. וה"ה דמותר לקנות בצנעה:

שאוסר לתבוע. וכ"פ הב"ח:

מותר לקבול. הקש' בסמ"ע סי' ה' הא אין קובעין זמן בניסן ותשרי וכו' ע"ש ולא עיין במרדכי דמוכח דאיירי במשפט העכו"ם מות' לקבול ולכן דקדק רמ"א וכ' לקבול במשפט וכו' וגם הא דכתב וכן מותר לעשו' זקיפ' וכו' מיירי בעכו"ם כמ"ש המ"מ בהדי' שמעתי ועיקר:

מותר לקנות ולמכור. אף על גב דהרוחה אסור בדבר של טירחא כמ"ש רסי' תקל"ז בדבר שאינו של טירחא אפי' הרוחה שרי לפי שכל עסקי סחור' הוא שקונה בשעת הזול ומוכר בשעת היוקר (ב"י נ"י):

ימכר ביום השוק. ודוקא שיודע בודאי שלא יפסיד מהקרן (ריב"ל):

ותגר שקונה וכו'. דאם ימכור היום יחזו' ויקנ' וימכו' ביום השוק השני וצ"ע דהא כל בעלי החניות לוקחין וחוזרין ומוכרין ואפ"ה אסורין אלא לצורך המועד כמ"ש ס"י וסי"א ודוחק לו' דשם מיירי במוכר פירות גינתו וי"ל דהכא דוקא בביתו מותר אבל בחנות אסור וכ"כ רש"ל בתשו' שהחנו' תהי' סגור' וכשיבוא הלוקח לקנות פותחה במקצת וביריד שרי למכור כדרכו עכ"ל:

מציאה אסור. ול"ד למקח וממכר דביטול דידיה פסידא הוא משא"כ במציאה (הרא"ש):

מוכרי תבלין וכו'. מוכרי בשמים אף על פי שהוא דבר המתקיים לא בעי צנעה שניכר שהוא לצורך המועד (ב"ח) וא"כ כיון שפותחין לצורך ישראל אפי' בא עכו"ם לקנות מותר למכור לו עסס"ה:

מוכרי פירות. מפני שאומנתם בכך כל השנה לפיכך בעי צנע' אבל בע"ה המוכ' לצורך המועד לא בעי צנעה (מ"מ ב"י ד"מ):

כיצד כו'. אבל שאר דברים אסור אפי' יושב בפתח החנות והחנות סגור' והדלת פתוחה אסור (ריב"ל ס"ג סי' ס"א כ"ה):

של חג הסוכות. אבל של פסח לא דלא הוי רגל בפ"ע:

ומותר לקנות. דלא אמרי' כיון דבקיאין בקביע' דירחא ה"ל שני חול ומכין מח"ה לחול אפ"ה שרי כי היכי דלא לזלזולי ביה (טור):

אין לוקחין. ומן העכו"ם מותר לקנות הכל דהוי כמציל מידם (ש"ג כ"ה):

נהגו לקנותן בצנע'. אפי' בלא שיירא כיון שצריך להם אף על פי שאין צריך להם במועד או להשתכר שמוצא בזול (כ"כ המ"מ) אבל דעת התוס' והרא"ש דשאר דברים שוה לבתים ואין לוקחים אלא לצורך המועד וכ"כ הרמב"ן שאף כלי תשמישו לא שרי אלא שיירא שלא ימצא אח"כ לקנותו כ"כ בזול וצ"ע מאחר שסתם בס"ט שאפי' יין לצורך שתייתו אסור לקנות אם לא שלא ימצא אח"כ וכו' והוא דעת הרא"ש איך כ' רמ"א דברי המ"מ שהיא הפך מזה והרב"י השמיט בכוונה דבריו לכך נ"ל שאין להקל מאחר שיכול למצוא אחר המועד ואפשר שמשום זה כ' רמ"א נהגו לקנותן כלומר שמדינא אין נכון לקנותן:

להלוות. דל"ד כ"כ לפרקמטיא דהתם יש טורח גדול בדקדוק שיווי המקח ומתוך טרדתו ימנע משמחת י"ט וגם לפעמים יקנה ביוקר ויצטער משא"כ בהלואה (הרא"ש) ומה"ט שרי נמי להלות לישראל בריוח בדרך היתר ומותר ג"כ לעשות עיסקא ליתן לו מעות:

אינו יכול לילך ולתבעם נ"ל דזהו דוקא שהוא צריך לטרוח וליזיל בדיני ודיינא וכ"מ בגמרא דאמרי' רבינא הוי מסיק זוזי בבני אקרא דשנוותא אתא לקמיה דרב אשי א"ל מהו למיזל עלייהו האידנא א"ל כיון דהאידנא משכחת להו וביומא אחרינא לא משכחת להו כפרקמטיא אבוד' דמיא ושרי הרי דאמר ל' מהו למיזל עלייהו ולא אמר מהו לתבוע אותם ש"מ שאסור לטרוח בתביעה בהליכה אם הם אינם בעיר הזאת של הב"ח או שהם כאן וצריך טרחא לתבוע לב"ד אבל אם א"צ אלא לתבוע לעצמו שיפרע לו לא מצינו איסור והאידנא אנו רואים בכל הקהלות שתובעים בפני הדיינים אפילו בעד פרקמטיא בח"ה ויש לי ללמוד זכות דאנו רואים קלקול החובות הוא מצוי ביותר ובכל יום אנו נצערים ומתדלדלים ועול העכו"ם קשה עלינו וכמ"ש בסמוך בשם התו' פ' א"נ ועיין בסי' תקנ"א ס"ב והוא כמ"ש בהג"א פ' מ"ע אבל הקפות של עכו"ם שחייב לישראל בלא משכון מתיר רש"י לקבלו במועד ורשב"ם אומר ישר כח המחמיר עכ"ל. וב"י בשם ה' המגיד כתב בפשיטות דלהיפרע מן העכו"ם ד"ה מותר דבכלל דבר אבוד הוא וכ"ז נראה דהיינו אפילו לתבוע בדינא כנלע"ד ללמוד זכות דהאידנא כל החובות הויין בחזקת ספק דבר אבוד לכל הפחות ואיסור התביעה אינו איסור גדול אפי' בזמן התלמוד דהא לא מלאכה עושה:

ונ"ל שלא נאמרו כו'. לעד"נ דלא בא הרב לומר דיש איסור ביש לו מעות בריוח אלא במופלג בעשירות דהאידנא תשוב הכל כדי חייו של אדם כמ"ש התוס' בפ' א"נ בהלואת רבית לעכו"ם דשרי כדי חייו בדף ע' וז"ל ואפי' ללישנ' קמא יש להתיר לפי שיש עלינו מס מלך ושרים עכ"ל:

וה"ה לירידי' הקבועים כו'. רש"ל בתשו' סי' ע"ט כ' וז"ל דע שקבלתי הלכ' למעש' להתי' בח"ה אם בא יריד אפי' יומ' דשוק' הנקר' קרסנ"י טאר"ג שהו' דבר דלא שכיח ובא לזמני' דומיא דשיירות וספינות וחשבי' הפסד ריוח להפסד קרן וכו' אבל שאר ימי שוק אין להתי' כלל לישב בחנות אם לא שהחנות סגורה ופתוחה במקצת אם בא ליקח וכל זה כדי להוצי' לשמח' י"ט עכ"ל:

אלא א"כ יהיו ראויים כו'. ואם אין ראוי' לאכול במועד אסור ול"ד לשיירא דלעיל דמותר דמציא' לית בה פסיד' אלא ריוח בעלמ' משא"כ בפרקמטי' ביטול דיד' פסיד' הוא א"כ ע"כ לא שרינן משום רווח' אלא מקח וממכ' שהוא דרך כל אדם לא מקרי מלאכה וגם ליכא טירח' אבל מליחת דגים מקרי מלאכ' ואיכא טירח' לא שרי' משו' רווח' כ"כ ב"י בשם הרא"ש:

לסוף ח' ימים. הטעם שהרי עיקר הקנייה הוא לאח' י"ט ויש אוסרין משום דא"כ מותר כל משא ומתן שהם יערימו לעשו' כן:

אבל יות' מכדי שתייתו. נרא' פי של כל השנ' כמ"ש בריש':

ועי"ט האחרון של חג. זהו לענין לעטר השוק בפירות דדוק' בעי"ט אחרון של סוכו' יעשו כן שהוא חג בפ"ע ולא בעי"ט אחרון של פסח אבל לענין למכו' בפרהסי' גם בעיו"ט אחרון של פסח יעשו כן כ"כ ב"י:

אסורה. מפני הטורח:

מצויים. נ"ל דגם בזה צריך שלא יכוין מלאכתו במועד עיין מ"א:

ויתבעם. וכתב הט"ז נ"ל דזה דוקא שהוא צריך לטרוח וליזל בדינא ודיינא אבל אם אין צריך אלא לתבוע לעצמו שיפרע לו לא מצינו איסור. והאידנא אנו רואים בכל הקהלות שתובעים בפני הדיינים אפי' בעד פרקמטי' בחה"מ יש ללמוד זכות דאנו רואים קלקול החובות הוא מצוי ביותר בכל יום וכל החובות הוויין בחזקת ספק דבר האבד עד כאן לשונו עיין שם:

למכור. וה"ה דמותר לקנות בצינעה. מ"א:

במשפט. דוקא במשפט העכו"ם לכן דקדק רמ"א וכתב לקבול במשפט וכן הא דכתב מותר לעשות זקיפה מיירי בעכו"ם שמעתי ועיקר. מ"א:

בריוח. דהיינו עושר מופלג. ט"ז:

לירידים. כתב רש"ל בתשובה סימן ע"ט דע שקבלתי הלכה למעשה להתיר בחה"מ אם בא יריד אפי' יומא דשוקא הנקרא קרסנ"י טאר"ג שהוא דבר דלא שכיחא ובא לזמנים דומי' דשיירות וספינות וחשבינן הפסד ריוח להפסד קרן וכו' אבל שאר ימי שוק אין להתיר כלל לישב בחנות אם לא שהחנות סגורה ופתוחה במקצת אם בא ליקח וכל זה כדי להוציא לשמחת י"ט עכ"ל:

המועד. ודוקא שיודע בודאי שלא יפסיד מהקרן. מהריב"ל מ"א:

שקונה. המ"א העלה דדוקא בביתו מותר אבל בחנות אסור וכ"כ רש"ל שהחנות יהיה סגורה וכשיבא הלוקח לקנות פותחה במקצת וביריד שרי למכור כמו שכתב בסעיף קטן ז':

שתייתו. פי' לכל השנה. ט"ז:

תבלין. מוכרי בשמים אף על פי שהוא דבר המתקיים לא בעי צנעה שניכר שהוא לצורך המועד. ב"ח. וכתב המ"א וא"כ כיון שפותחין לצורך ישראל אפי' בא עכו"ם לקנות מותר למכור לו עסס"ה:

פירות. מפני שאומנותם כך כל השנה לפיכך בעי צנעה אבל בע"ה המוכר לצורך המועד לא בעי צנעה. ב"י ד"מ:

ונועל. אבל שאר דברים אסור ואפי' יושב בפתח החנות והחנות סגורה והדלת פתוחה אסור. ריב"ל מ"א:

כבוד יום טוב. זהו לענין לעטר השוק בפירות דדוקא בערב יו"ט אחרון של סוכות יעשו כן שהוא חג בפ"ע ולא בערב יו"ט אחרון של פסח אבל לענין למכור בפרהסיא גם בערב יו"ט אחרון של פסח יעשו כן. ב"י:

לוקחים. ומן העכו"ם מותר לקנות הכל דהוי כמציל מידם. ש"ג כנה"ג מ"א:

כלים. המ"א העלה שאין להקל מאחר שיכול למצוא אחר המועד ומש"ה כתב רמ"א נהגו לקנותן כלומר שמדינא אין נכון לקנותן:

להלוות. דל"ד לפרקמטי' דהתם יש טורח גדול וגם לפעמים יקנה ביוקר ויצטער משא"כ בהלוואה הרא"ש. ומה"ט שרי נמי להלוות לישראל בריוח בדרך היתר ומותר גם כן לעשות עיסקא ליתן לו מעות. מ"א:

בשמחת. ואם ההלואה מרובה וירע עינו להוציא כ"כ מ"מ יעשה הטוב שיוכל. מהרי"ל וכשמונה מעות בחה"מ להלוות ישנה אם רגיל למנות ב' ב' ימנה אחד אחד. ד"מ:

ס"א בין כו'. הרמב"ם ורא"ש וכ"מ בירושלמי פ"ב הלכה ג' הדא שיירתא שרי מיזבון מינה כו' ושם אין ידע דלא מזבן והוא פחות כו': ואפי' אם כו'. גמ' שם וכפי' תוס' שם ד"ה פרקמטיא כו' דלתבוע חוב גרידא א"צ שיהיה דבר האבד כי אינה פרקמטיא וע"ש וע' ס"ב מש"ש: מיהו כו'. דהרבה פוסקים מתירין כל פרקמטיא בצנעא וראייתם ממ"ש אין לוקחין בתים כו' ודוקא הני משום דאוושא מילתא ואיכא פרהסיא וכמש"ל בסי"ב בהג"ה ועמ"ש בס"ד וכב"י דברויח מרובה יש לסמוך אהנך פוסקים ויוציא לשמחת כו' וע' בס"ד:

ס"ב מי שהלוה כו'. תוס' הנ"ל וכנ"ל וראיה ממ"ש אין כותבין שט"ח במועד כו' ומדקאמר אם אין לו כו' משמע דרישא מיירי אף שלא לצורך המועד אבל הלואה מותר וכ"ש פרעון. ואצ"ל כו'. עס"ח דאף במקום שאסור בכה"ג מותר:

ס"ג יש מי שאוסר. טור. ולמד מהא דרבינא וז"ש ול"נ כו'. דמשם לא מוכח דשם היתה הפרעון בסחורה וכמ"ש בס"א אבל ב"ח כ' דהטור למד משם דכל מו"מ של סחורה או בתחילה או בסוף אסור ומ"מ צ"ע למה לא הביא עיקר הדין דבסוף אסור כנ"ל ס"א וי"ל דכ"ש הוא וא"צ כיון שמקבל סחורה במועד פשיטא שאסור: וכן מותר לקבול כו'. ירושלמי וכגי' שהביא במרדכי קיבלין לרשות כו':

ס"ד אם יש כו' אבל כו'. תוס' והרא"מ שם מירושלמי אי ידע דלא מזדבן והיא פוחת מן קרנא מזבן ואי לא לא יזבן והירושלמי כתבה בלשון אחר וע' ריב"ש וב"י: מ"מ אם כו'. ירושל' שם והביאו הרא"ש ע"ש: ונ"ל כו'. כמ"ש אין לוקחין בתים כו' או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל. וכ' המרדכי ל"ד שאין לו מה יאכל בצמצום אלא אפי' אין לו בריוח מותר מההיא דירושלמי ומדקאמר במתני' אין לו דוקא כה"ג ועסי' תקמ"ה ס"ג וע' מ"א סי' תקמ"ב:

ס"ה אם הוא כו'. ירושלמי שם הדא שיירתא שרי מיזבן מינה במועדא לא הוה ידע דשיירא אזלתא ומוזלא עבידתא והוא הדין למכור: אפי' שלא כו'. דאל"כ אף בלא שיירתא מותר כמ"ש בס"ט: ואפי' מעיר כו'. כמש"ל סי' תקל"ה ס"א בהג"ה ואפילו כו': ותגר כו'. עמ"א:

ס"ו מציאה כו'. ספ"א בגמ' וכמ"ש הרא"ש שם בשם הראב"ד:

ס"ז יש מתירים. דהלואה מותר כנ"ל ואין איסור אלא משום שנקנה לו והוי כפרקמטיא וכיון שאינה נקנה אלא לאחר י"ט מותר כמ"ש מקבלין קבולת במועד לעשות כו': ויש אוסרין. משום הערמה ועט"ז:

ס"ח א"י כו'. אף דבישראל אסור כנ"ל מותר משום דכמציל כו' כמ"ש בע"א ו' ב' וכתבו תוס' שם ב' א' ד"ה ולפרוע דבזה"ז אפי' בשטר כמציל מידן וכן כאן כמ"ש שם וכותב כו' מפני שהוא כו':

ס"ט מי שצריך כו'. כיון דע"כ קנה לצורך שתייתו הוה כפחית מן קרנא ובירושלמי הדא שיירתא כו' וכפי' הנ"י בשם הרמב"ן ע"ש: אבל כו'. כמש"ל בס"ד: ואם הוא כו'. כמ"ש בס"ה:

ס"י מוכרי תבלין כו'. כפירש"י שם:

ס"יא ומותר לקנות כו'. דהשתא לעבור על לא תשא דאורייתא מתירין משום שלא יזלזלו וכמ"ש בפ"ב דשבת כ"ש כה"ג:

סי"ב ואבנים כו'. כ"ה גירסת רי"ף ורא"ש וש"פ: ודוקא כו'. מדפרט הני ואע"ג דפירות כו' אסור בצנעא אלא לצורך המועד התם דאומנתן בכך. מ"מ. ולהכי קאמר מוכר. שם. ועסי' תקל"ג ס"ה כל כו' אומניהן כו' ותוס' ורא"ש וש"פ חולקים וס"ל דבכולם בעינן צורך המועד וכמ"ש בס"ט מי שצריך כו' דוקא בכה"ג וכן הקשה מ"א ע"ש ואין להקל:

ס"יג להלוך כו'. שהוא כעין פרקמטיא וע' נ"י שם וע"ש מ"ש על מ"ש בגמ' שם הוה מסיק זוזי כו' ופי' פלגא באגר כו' ע"ש: ולאותם כו'. כמ"ש בס"ד ע"ש: ומותר כו'. כמ"ש מקבלין כו' כנ"ל:

ס"יד הלואה כו'. דכה"ג הוי פרקמטיא לד"ה ועתוס' שם.

מימרא דרבא י'

הרא"ש שם

מעובדא דרבינא שם

הרא"ש שם בשם תשובת ר"י בשם ר"ת

הגהת אשר"י בשם רש"י וה"ה

טור

בבית יוסף לדעת ר"ת

מימרא דר' יוסי בר אבין שם והרא"ש שם מהנך דמייתי שם ומן הירושלמי

הרא"ש מהירושלמי מעובדא דר' אושעיא ועובדא דרבי יונה.

ב"י ושכן נראה מהמרדכי פ"ק דמועד קטן ומדברי רמב"ם

ירושלמי והביאו הרא"ש שם והרמב"ם בפ"ז מהי"ט

טור לדעת אביו הרא"ש וכ"כ ה"ה שם לדעת רמב"ם ושכ"כ הראב"ד וקצת מפרשים וכת' הבית יוסף שכן נראה גם כן בדברי הרי"ף והגאונים

רא"ש וכמו שפירש הב"י וכן כת' בתשובה

ציינתיו לעיל סי' תקל"ג ס"ד

טור בשמ'

שם לדעת הטור וכן כת' בהגהת אשרי פ"ק דמועד קטן

רא"ש בפ"ב דמ"ק

גם זו שם

טור

מהא דרב יהודה שם במ"ק

משנה שם י"ג

ברייתא שם:

שם בברייתא וכפי' הרמב"ם

משנה שם

הגהת אשרי שם

טור בשם אביו הרא"ש

תו' בפ"ק דמ"ק: