דיני בנין וסתירה בחול המועד - שולחן ערוך אורח חיים סימן תק״מ

שבינו לבין חבירו. דליכא למיחש שם לגנבי:

בונהו כדרכו. כיון שדבר האבד הוא דאיכא למיחש לגנבי:

מפני הסכנה. אבל בלא"ה אסור לסתרו ולבנותו אפי' איכא חשש גנבי (מרדכי):

ובונהו כדרכו. דאל"כ מימנע ולא סתיר:

מותר ליטול. אף על גב דמלאכה גמורה היא שרי כיון שאינ' של טורח ואינו אסור אלא חרישה עסי' תקל"ז ס"ט וב"י שם:

ציר כו'. וה"ה לתקוע המשקוף במסמרים שרי אם יש לחוש לגנבי ואם לאו אסור:

מעשה הדיוט. דכל דבר שאינו צורך אוכל נפש אף על פי שהו' לצורך המועד אסור מעשה אומן כ"א בדבר האבד כמ"ש ס"א (מ"מ):

אצטב' וכו'. נסר שמחברין לו רגלי' כעין ספסל שלנו מעש' הדיוט הוא (טור):

תנור. ונ"ל דאם הזמן קר מותר לעשות תנור להחם הבית החורף אם ראוי לאפות בו ואם אינו ראוי לאפות בו נ"ל ג"כ דשרי ערסי' תקמ"א ורסי' תקמ"ד:

שנשבר כו'. אפילו יכול להשאיל מחבירו שרי כ"מ במ"מ עסי' תק"ט:

ואינו טח בטיט משמע דהטיחה בטיט הוא מעשה אומן ק' דבפרק השוכר את האומנין דף ק"א אמרינן במשנה המשכיר בית לחבירו המשכיר חייב בדלת בנגר ומנעול וכל דבר שהוא מעשה אומן אבל דבר שאינו מעש' אומן השוכר עושהו ואמרי' בבריית' השוכר חייב לעשות לו סולם ומעקה ולהטיח גגו ש"מ דהטיחה הוא מעשה הדיוט וי"ל דכאן הוה הטיחה מעשה אומן לפי שעוש' אותה עם מלאכת הגדר משא"כ שם שאינו עושה אלא הטיחה לחוד כנלע"ד ויש ללמוד משם דמותר לעשות סולם ולהטיח גגו בח"ה והיינו לצורך המועד דאי שלא לצורך המועד לא הותר אפי' מעשה הדיוט כמ"ש ב"י סי' שאח"ז ותימ' לי שלא הביאו הפוסקי' כאן:

ציר הדלת. הוא חור שבאסקופה התחתונה הקורה הוא מה שעל הפתח שמחזר בו הדלת:

ובין כך וכו'. משמע אפי' אם לא ייבשו כדי לאפות במועד מותר לעשות הטפילה פי' טיחה בטיט שישמור חומו וצ"ע דהא הרמב"ם למד דין זה ממ"ש בברייתא דרבה בר שמואל דמיירי בימות הגשמים וברישא דברייתא אמרינן מעמידין תנור וכירים כמ"ש ב"י בשם הרב המגיד וקשה מנלן דמותר אפי' אם לא אפשר לאפות במועד דלמא מ"ה מותר אפי' בימות הגשמים כיון שאפש' לאפות בו במועד אפי' בימות הגשמים וצ"ע:

החמור של ריחים. פי' החמור שמגלגל הריחיים:

שנשבר במועד. ול"ד להא דאיתא בס"ד בציר ומפתח כו' אפי' נשברו מעי"ט שרי דהתם הפסד גדול הוא ולא כוון מלאכתו במועד דלפי הנראה דגם כאן יש היתר אפי' נשבר מעי"ט אם לא כוון על המועד כיון שצורך אוכל נפש הוא:

לחבירו. דליכא למיחש שם לגנבי:

בטיט. עיין ט"ז שהעלה דמותר לעשות סולם ולהטיח גגו בחול המועד לצורך המועד עיין שם:

כדרכו. דאיכא למיחש לגנבי:

הסכנה. אבל בלא"ה אסור לסתרו ולבנותו ואפי' איכא חשש גנבי. מרדכי:

כדרכו. דאם לא כן מימנע ולא סתיר:

גבשושית. דאינו אסור אלא חרישה עיין סי' קל"ז ס"ט וב"י שם:

הדלת. והוא הדין לתקוע המשקוף במסמרים שרי אם יש לחוש לגנבי ואם לאו אסור. מ"א:

אצטבא. נסר שמחברין לו רגלים כעין ספסל שלנו מעשה הדיוט הוא. טור:

תנור. ונ"ל דאם הזמן קר מותר לעשות תנור להחם הבית החורף אם ראוי לאפות בו ואם אינו ראוי לאפות בו נ"ל ג"כ דשרי. מ"א ע"ש:

שנשבר. אפי' יכול להשאיל מחבירו שרי מ"א ועיין סי' תק"ט סעיף קטן ב' מש"ש:

ס"א בנין אפי' כו'. כ"מ שם במתני' ספ"א שפין את כו'. אבל לא כו': או כותל כו'. תוס' שם ד"ה א"ר אשי כו' דפסידא דחצר כמו פסידא דגינה וערש"י שם: ואפי' אינו כו'. כמ"ש נ"י דהראב"ד ל"ג לר"ה שכ"ה בירושלמי דכיון דמשום סכנה הוא מ"ל ר"ה אי חצר:

ס"ב מותר כו'. כמש"ש י' ב' מוליא כו' דאין אסור אלא לצורך חרישה:

ס"ג סדקים שבגג. טור ונ"י:

ס"ד בין כו'. שם יאמרו קלא רבה כו': אפי' מעי"ט. מדקאמר ובלבד שלא יתכוין כו': בלא שינוי. גמ' שם: מפני כו'. גמ' שם: ובלבד כו'. מתני' שם:

ס"ה מותר כו'. שם ולמבני אוריא ופי' הטור אבוס: מעשה הדיוט. דכל שהוא לצורך המועד אינו מותר אלא מעשה הדיוט כמ"ש י' ב' ושם י"א א' ושם ה' א' וע"ל סי' תקמ"ד ס"ב והכלל דכל שלצורך אוכל נפש במועד מותר אפילו מעשה אומן ולכן מותר עשיית התנור וכיוצא בו כמ"ש למטה וקצירת חטים וטחינה וכיוצא כמ"ש בסי' תקל"ג וכן דבר האבד כמ"ש בסי' תקל"ח וסי' תקל"ז סט"ו ושאר מקומות וכן משום אין לו מה יאכל דפועל כמ"ש בס"ס תקמ"ב וכן לצורך רבים במועד כמ"ש בסי' תקמ"ד ס"ב אבל לצורך היחיד אינו מותר אלא מעשה הדיוט ושלא לצורך אף מעשה הדיוט אסור כמש"ש ע"ש:

ס"ו לישב או כו'. רמב"ם ור"ל ז"ש שם אצטבא ואקרפיטא וע' תוס' שם ד"ה אצטבא כו':

ס"ז וה"ה כו'. ירושלמי פ"ב הלכה ב' מסיקין לפסין וקדירות לצורך המועד: ובין כך כו'. מדקאמר בברייתא ושוין כו' וקאי על מתני' ש"מ דמתני' בימות הגשמים:

ס"ח נוקרים כו' ופותחים. כרב יהודה ור"י וכת"ק דאף בת עינא מותר. הרמב"ם וכ"ד הגאונים: ומעמידים. מתני': ומותר כו'. וסכין כו'. כיון דמלאכת אוכל נפש הוא מותר אפי' מעשה אומן ואין צריך שינוי כנ"ל. שם:

משמעות הגמ' דמ"ק ז'

משנה שם ז'

ברייתא שסו'

אוקימתא דרב יוסף שם

משנה שם י"א

אוקימת' דרב יוסף וברייתא שם ומימרא דרב חסדא שם

ברייתא שם וכגירס' הראב"ד וש"פ דלא גרסי' לד"ה

פסקי תוספת פ"ק דמ"ק וסמ"ג וסמ"ק וש"פ

משנה שם י"א

שם במשנה

פירוש הוא חור שבאסקופה התחתונ' שמחזר בו הדלת

ממשמעו' הגמרא שם

מהא דתנן שם ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד

מהא דרב יהודה שם י' וכפירוש הטור בשם אביו הרא"ש וה"ה

מהא דרבא

שם י"א מהא דרב יהודה

משנה י' וכפירוש רמב"ם בפ"ה

משנה שם וכת"ק וכדמפרשי רב יהודה ורב יחיאל בגמרא שם

הרמב"ם שם

מימרא דרב יהודה שם: