לפי צורך הענין וכו'. משמע דס"ל שמלאכת ח"ה דאורייתא אלא שמסרו לחכמים והב"ח הכריע כהרמב"ן שכל שאינה צורך המועד ואינה דבר האבד אסור מדאורייתא ע"ש ובסי' תקל"ח משמע דס"ל להרב"י שמלאכת ח"ה הם דרבנן ועכ"פ עונשו גדול דאמרינן המחלל את המועדות כאלו עובד ע"א ופירש"י דהיינו ח"ה, כתב התניא חייב לכבדו במאכל ומשתה ובכסות כשאר י"ט עכ"ל, ומהרי"ל לבש הקט"א ומטרו"ן של שבת ובמשנ' רפ"ד דסוכ' אמרי' ההלל והשמחה ח' ימים וע"ש ובסי' קפ"ח ס"ז משמע דדי באכיל' פירות ומ"מ נ"ל לכתחל' מצוה לאכול פת עסי' תרס"ד: מקום שנהגו להקל אפי' בדבר שאינו אבד ובא חכם ואסר להם אפי' דבר האבד אין לחכם אחר להתיר להם (רשד"מ בי"ד סי' ק"כ כ"ה):
אסור. וחייב לכבד חה"מ במאכל ומשתה ובכסות כשאר יום טוב ומהרי"ל לבש בגדי שבת ועונש המבזה את המועדות פרש"י חה"מ. ומצוה לאכול פת מ"א. כתב הכנה"ג בשם הרשד"ם אם הוא מקום שנהגו להקל אפי' בדבר שאינו אבד ובא חכם ואסר להם אפילו דבר אבד אין לחכם אחר להתיר להם ע"ש:
ס"א חה"מ. ע' בטור או מד"ת או מד"ס וע' תוס' בחגיגה: ומותר במקצתן. ה' דברים דבר אבד וצרכי רבים ומעשה הדיוט וצרכי המועד ובשביל פועל שאין לו מה יאכל וכמ"ש לקמן. טור ומ"ש וצרכי המועד ר"ל לצורך אוכל נפש דמותר אפי' מעשה אומן כמ"ש ברסי' תקל"ג אבל שאר צרכי מועד דוקא מעשה הדיוט כמ"ש בסי' תק"מ תקמ"א: לפי כו'. חגיגה י"ח א' ומ' דס"ל כמ"ד מלאכת חה"מ דאורייתא אסור דלא כתוס' ורא"ש ורמב"ם דקא' שהיה כו' להתיר דאל"כ הל"ל שחכמים אסרו כפי כו' כמ"ש בטור וראייתם דאסור מדאורייתא ממ"ש בחגיגה שם אלא מעתה חג האסיף כו' מכלל דתרווייהו כו' דת"ר כו' תניא אידך כו' תניא אידך כו' ובמ"ק י"א ב' לא מבעיא קאמר כו' ואע"ג דאמרו שם י"ג א' את"ל צרם כו' התם קאי על כוון מלאכתו שהוא מדרבנן וכן מ"ש במגילה כ"א כ"מ שיש מוסף ואינו י"ט כו' מ' דמותר בעשיית מלאכה כמ"ש בפ"א שם י"ט מלמד שאסור כו' י"ט לא קבילו עלייהו כו' ואמרינן בירושלמי רי' מ"ק אר"א בר ממל אילו היה לי מי שימנה עמי התרתי שיעשו במלאכה בחה"מ כלום אסרו מלאכה בח"ה אלא כו' משמע דמדרבנן. כ' הרמב"ן והרשב"א שכל מלאכה שאינה לצורך המועד ואינה דבר האבד אסורה מן התורה ושהיא דבר האבד מותר אפילו בטירחא יתירה או לצורך המועד מותר אפי' מלאכת אומן וחכמים אסרו קצת דברים מאלו וע"ז אמרו בירושלמי אילו מי כו' ובפ"ג דסוכה קרי לחה"מ י"ט שאמרו שם הכא בי"ט שני כו' דיקא נמי כו' וכן פי' שם ל"ק הא בי"ט ראשון הא כו' על חה"מ דאילו י"ט שני ספיקא הוא וכמש"ל סימן תרמ"ט ס"ה ע"ש וז"ש בת"כ פ' אמור פ' י"ב וכל מלאכת עבודה ה"ז בא ללמד על חה"מ שהם אסורים במלאכה יכול יהא אסורין במלאכת עבודה ת"ל הוא הוא אסור במלאכת עבודה ואין כו'. וערש"י בחומש שם שפי' על מלאכת האבד שמותר:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תק״ל, מתוך חלק אורח חיים. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
